אני ב'רצה'. אבי הגבאי מזכיר 'יעלה ויבוא', כאילו מודיע לנו שהתקופה הזו מתחילה. אוי, לא שוב...
בזכות אבי אני אומר 'יעלה ויבוא'. התפילה מסתיימת. בדרך חזרה הביתה אני עובר ליד ביהכ"נ של האשכנזים ושומע את המנהג שלהם איך לבשר שהחודש הזה התחיל: טוווו. טוו, טוו, טוו. טו טו טו טו...
למחרת - תפילה חצי שעה לפני כן. סליחות. "נפלה נא ביד ד', כי רבים רחמיו". אוף...
אנחנו מתקרבים ליום הדין של הבריאה כולה, כמו שקרא לזה הר"מ החדש שלי. כבר מספיק שיחות שמענו ממנו ומאחרים על זה.
עברנו את יום הדין. היה קשה. בכל זאת, יומיים...
מגיעים ליום הקדוש, שוב אני מצטט מהר"מ הטרי שלי. שוב סעודה מפסקת, שוב 'כל נדרי', שוב ההתבדחות של יוסי שיושב שורה מאחוריי בסוף הצום, על כמה שהוא היה יכול להמשיך עוד שבוע אם היו נותנים לו לצחצח שיניים וללגום כוס מים. שוב...
המסקנה שלי מכל הימים האלה היא שתשובה היא מאותיות ש', ו', ו-ב'... שוב אלול, שוב ר"ה, שוב שבת שובה, שוב יו"כ...
שוב, שוב שוב...
שנה שלמה ישבתי בבית. היה לי את הכסא שלי, היה לי את המיטה שלי. ואז, מגיע החג הזה, סוכות.
פתאום הכל מתהפך, פתאום הכל מתערער. מה קורה?!
-----
והיאך הייתה שמחה זו ( = שמחת בית השואבה שבבית המקדש)? החליל מכה, ומנגנין בכינור ובנבלים ובמצלתיים, וכל אחד ואחד, בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו; ומי שיודע בפה, בפה. ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע.
(רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב ח, יג)
שמעתם?! "ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין"! אנחנו בביהמ"ק או באיזה מועדון?!
כתיב "בסכות תשבו שבעת ימים", פירוש תדורו בסכות. אמרה תורה שידור בסוכה שבעת ימים כמו שהוא דר בביתו כל השנה, כן תהא עתה עיקר דירתו בסוכה.
(קיצור שולחן ערוך קלה, א)
כבוד הרב, אתה מתכוון שבעצם התורה בועטת אותי מהבית למשך שבוע?...
הנענוע הוא שמוליך ידו מכנגדו והלאה וינענע שם ג' פעמים בהולכה וג' פעמים בהבאה (הגהת הרמ"א: טורף הלולב ומכסכס העלין בכל נענוע). ואח"כ מטה ידו לצד אחר ועושה כן וכן לכל צד מארבע צדדין ומעלה ומטה.
(שולחן ערוך אורח חיים תרנא, ט)
אני במקום הלולב הייתי מרגיש כאילו אני בבלנדר...
שמחת בית השואבה, הסוכה וארבעת המינים אומרים בעצם את אותו דבר בדרך אחרת: צא מהשגרה, תתנענע, תקפוץ!
שמחת בית השואבה מסמלת את הריקודים ואת שמחת החג הגורמת לאדם לקפוץ ולפזז, הסוכה מסמלת את ההתנערות מהבית ומהקביעות וארבעת המינים ודרך ניענועם מסמלים את ההתנועעות של האדם.
עברנו את הימים הנוראים. הטהרנו בהם. הזדככנו. קיבלנו על עצמנו כל מיני דברים, תיקנו שטויות שעשינו, ביקשנו סליחה מאנשים שפגענו בהם. ואז מגיע סוכות. סוכות הוא הזמן שבו אנחנו צריכים להתנער מהשגרה, להתנער מהלופ הזה של כל שנה אותו אלול ואותם חגים וצומות, ולהגיע למקומות אחרים.
להגיע להתחדשות אמיתית, של שנה חדשה, למרות מחזוריות השנה שכביכול שוברת אותנו בקביעותה.
להיכנס לשנה חדשה בשילוב של טהרה והתחדשות.
שנזכה לשנה מלאה בשמחה ובקדושה!
חג שמח. 
הד"ת לע"נ סבי זקני סעדיה בן רומיה הכ"מ.
