לא נמאס לקרוא..

שווה כל רגע.

השני והשלישי פחות.

אבל לא יותר מדי לא צנוע.

(וזה ספר לא סרט.)

חצי פנטזיה חצי אמיתי..מוזר כזה..

זה לא "לא צנוע" אבל גם לא נקי לגמריי...

למי שלא אוהב ספרים עם דם ודברים כאלו אז לא הכי מומלץ

למרות שזה כתוב בצורה ממש קלילה..(נשמע דפוק..)

כאילו- זה לא מתואר כלכך מזעזע למרות שזה כן בעצם..

הקיצר.. לילה טוב

ואגב זה אחד הספרים היחידם שהסרט שיצא  הוא ברמה של הספר

יש בו הרהב מוסר השכל וביקורות על הריאלטי!!!אבל שווה קריאה !!ספר יחסית צנוע הראשון ממש טוב ואז זה מתדרדר...ויוסלה מסכימה איתך..!

ברור שהספר הרבה יותר טוב..!אבל גם הסרט לא רע בניגוד לספרים אחרים!!

בס"ד

למה לעזאזל היא צריכה לפרסם את זה?!  אני לא אומרת שזה ספר לא חזק, אבל איכס. אני שונאת אותו.

קראתי את הראשון, וכשהתלחתי את השני נהייתי חולה. אבל בפיזי.

לפני איזה שבועיים גמרתי את הסדרה כדי לסגור את זה לחלוטין..

בררר. רע. רע. רע. רע ממש!

אבל זה מה שהוא בא להעביר לנו. רעיון.
יש ספרים עצובים, שמחים -מרגשים- ומזעזעים.
ולדעתי עצם זה שהוא הצליח לזעזע אותך בצורה כל כך משמעותית (קלאופטרה) אומר שזה ספר מצוין.
הספר הזה בא להשים לנו מראה מול העינים ולהראות לנו לאן אנחנו מתקדמים!

(לא נחמד לי שקראת לה בן אדם חולני, היא באה להעביר לך משהו- לא אהבת, אל תקשיבי לה. )  
 

אמנם הוא לא נקי כ"כ, אבל לדעתי זה שווה את זה.. הרעיון פשוט טו-א-וב. מומלץ !

השלישי הורס הכל.....

אמנם יש בו תובנות יפות על החיים,

ובעיקר אהבתי את זה שמי שנראה ידיד הוא אויב ולהפך,

וגם שלא תמיד מי שיותר דומה לך הוא זה שאיתו כדאי להתחתן

(למרות שזה שייך לפורום אחר...)

אבל מבחינת העלילה הוא מאכזב וחבל.

אני נהנת יותר מהספר השלישי.

אומנם בהתחלה זו הייתה אכזבה מרה,

אבל לאחר מחשבה זו פשוט גאונות.

מבחינה עלילתית, רעיונית, וערכית.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.