אל תטעו, בהתחלה זה נשמע כמו שיעור בהלכות אתרוג, אבל זה לא...
לפעמים אנחנו חשים קצת תזזית בעבודת ד' שלנו. פעם אחת אנחנו יורדים, פעם אחת אנחנו עולים.
אנחנו לא יציבים בעלייה שלנו.
העגול ככדור – פסול.
(שו"ע או"ח תרמח, יח).
כלומר, אתרוג שהוא עגול לגמרי, בלי הבליטות שיש על אתרוגים בדר"כ – פסול (אולם 'שער הציון' מוכיח מהרמב"ם שיהיה כשר לכל הימים חוץ מהיום הראשון, אבל זו לא הסוגיה עכשיו...).
מה הבעיה, לכאורה? הרי כאשר האתרוג חלק – הוא הרבה יותר יפה.
ה'משנה ברורה' (שם, ס"ק נט) בשם ה'לבוש' מסביר "שאין דרכו להיות כן".
חז"ל המשילו את האתרוג לחלק בעם של האנשים בעלי התורה והמעשים טובים.
נראה שהשו"ע רוצה להעביר לנו מסר חשוב מאוד, במיוחד לתקופה שאחרי הימים הנוראים: גם האנשים בעלי התורה והמעשים טובים לא נולדו כך!
גם להם היו ירידות ועליות, ועוד ירידות ועליות, ועוד ירידות ועליות. אל לנו לחשוב שעבודת ד' שלנו יכולה להיות תמיד בטוחה ויציבה, להיות כל הזמן במגמת עלייה. נכון, זה הדבר הכי טוב, אבל לכולם יש עליות, ב"ה, אבל לכולם גם יש ירידות. גם לאנשים הכי גדולים, יש ירידות ועליות. וכמו שכותב ה'פחד יצחק' (הרב יצחק הוטנר) שגם ל'חפץ חיים' היו מלחמות פנימיות בתוכו בנושא שמירת הלשון; אף אחד לא מושלם!
כולנו חושבים שניתן להצליח לעלות תמיד, ועובדה שישנם הגדולים שתמיד הם במגמת עלייה. אבל אין זה נכון – אתרוג שעגול, ללא עליות וירידות – פסול!
ועוד יותר כותב 'שער הציון' (שם ס"ק סה) שמשמע מהשו"ע, שאתרוג העגול ככדור הוא לא... הוא לא אתרוג בכלל! כלומר, אם עבודת ד' שלך נקייה לגמרי, אין לך נפילות, תעשה/י בדק בית, האם היא בכלל עבודת ד', משום שאין מציאות כזו של אתרוג העגול ככדור, של עובד ד' שלא נופל!
שנזכה לעלות גם אחרי הירידות, שב"ש וחג"ש! 
הד"ת לע"נ סבי זקני סעדיה בן רומיה הכ"מ.
]