ווידוי- גם לי קשה עם זה בעצמי.
אני כמוך, חיה בחברה נפרדת. זה טבעי אצלי, אני פשוט ככה מגיל צעיר. ההבדל הוא שבאיזשהו שלב החלטתי על זה. ממש החלטתי. זה היה בכיתה ז'. ראיתי 2 אפשרויות: ללבוש צנוע ולהיות עם בנות או ללבוש פחות צנוע, ולהסתובב עם בנים.
זה היה לא פשוט להחליט.
אבל אני פה. סוף הקדמה.
דבר ראשון- זה לא יותר טבעי. ממש לא. לא מהבחינה ההרגשתית לפחות. הכל נהיה יותר פוזות ואי- טבעיות.
את שואלת למה יש יצר עכשיו אם אין בו שימוש? צר לי- היצר הזה אמור להיות כל החיים... אבל בכללי- זה הגיל שזה הכי חזק, נכון, כדי שבסוף תתחתני!
זה מה שנראה לי. יש באמת את הדמיונות האלה- בטח הם נהנים, הם חווים קשר כזה בנים- בנות ואני בחוץ, זה עצת היצר, אבל זה לא ככה. זה יוצר הרבה בילבולים, הרבה שאלות, זה מכניס לבעיות. מה שאותי משמח, שבגלל שאני לא טרודה בזה, זה לא ממלא לי את הראש כ"כ ב"ה, יש לי הרבה זמן להתכנס פנימה, להבנות, להתפתח- מה שיכול מאוד להטשטש בחברה מעורבת.
גם לי יש המון שאלות. זה קשה. הייתי מציעה לך ראשית להגיע למקום שזה בא מתוכך ולא מאיזשהו הרגל של שנים (ככה נולדתי, ככה אני רגילה, ככה כולם רואים אותי וכו'.). תבררי. תבדקי. תחליטי. ככה יש לדברים משמעות עמוקה וחזקה יותר.
אבל- חשוב שתתחילי בזה שאת שם. אל תגידי "אחקרה ואשובה". יש מקום לתמימות, לאמונה- ככה ה' אמר, הוא מכיר אותך הכי טוב בעולם, הוא יצר אותך ואותי.
כמו שאמר ספר החינוך: "אחרי המעשים נמשכים הלבבות"- קודם תהיי שם, ותוך כדי תבררי.
כל הכבוד על עצם השאלה. זה מאוד בוגר לדעת להודות בכנות שיש שאלות. 
איזה צחוקים, כתבתי שעות- כשהתחלתי לא היו תגובות...
אם צריך אני פה מדי פעם לדבר...