וחטפתי שוק!
חבורה ענקית של בנות עומדות בסדר מופתי וצופות/שרות לסירוגין.
(היה יותר יפה להסתכל על הבנות מאשר על הבנים...)
התביישתי להיות שם, ממש יצאתי אחרי כמה דקות.
בנים אני מבינה אתכם!
זה פשוט לא שייך.
לא זה.
(אפילו בישיבה בעתניאל לא צופים בצורה בוטה כזו,)
ותחשבי שכאן עוד כולם שפויים בדעתם...הכי מעצבן זה בפורים. כל הבנים שתויים ומשוגעים והבנות מסתכלות עלינו כאילו אנחנו בגן חיות. כל שנה זה משגע אותי..
מקום, מקום ומקום.
לא יודע אם שמת לב, אבל דחוסים כמו סרדינים מעופשים הוא תיאור די מחמיא למה שהלך אתמול בלילה בעזרת גברים. פשוט אין מקום שם...
בעזהי"ת.
וייקחו 5 ש"ח (שזה כלום) כניסה מכל אחד ואחת. ויהיה מקום נורמלי ושמחה כמו בני אדם.
לחשוב קצת בגדול, זה הפיתרון.
אבל ח"ו, לא לעשות את זה בהיכל הישיבה?!?! לא לא, אין מצב... <צ>
ישימו שם רמקולים+מסך גדול ויהנו להם שם
בכ"מ עדין עזרת נשים למעלה תהיה מפוצצת בנות שצופות עלינו
יש בפורים ויש בעוד חג אני לא זוכרת איזה
מי אומר, לכאורה, שזה תפקידם?
הם מארגנים שמחת בית השואבה לבחורי הישיבה, ויפה מאד שדואגים שלמי שאוהבת לצפות יהיה מקום נוח.
בנות שרוצות לרקוד בעצמן - זה מצוין. למה בישיבה דווקא?
יש מדרשות וכד', למכביר.
התקוטטות נעימה. הבאנו פופקורן לצופים
אין לכך כל קשר לנושא הזה.
שמחת בית השואבה, היא אירוע ישיבתי שפתוח למעבר לכך - ולא אירגון של ארוע כלל ישראלי (שלא כאירועי יום ירושלים, לדוגמה, שאמנם גם כן התחילו מתוך הישיבה, אבל קיבלו מגמה מובהקת מתוך מה שהישיבה "משדרת").
הישיבה מייצגת בכל הוויתה ענין כללי, במגמה של לימוד התורה שלה, בכיוון של לשם כלל ישראל. אבל זה בא מתוך לימוד התורה שם, בתור ישיבה. ואיננה מארגנת למשל, "חוגים ליהדות לציבור הרחב" בתוכה, אע"פ שהרבה דברים כאלה צמחו ממנה. ולכן גם איננה מארגנת "רחבת ריקודים לבנות", על אף שזה נושא חשוב. ובת שרוצה לראות דווקא את ההקפות של הישיבה, באה בשביל לראות הקפות של הישיבה.
ואתה עצמך הרי אומר ש"בנושא הנוכחי זה בסדר" - כי כולם יודעים למה מגיעים. כלומר, במילים אחרות בדיוק מה שאמרתי...
אז מה הענין? רק כדי לומר "דוגמה קלאסית לראיית עולם לא רחבה"?.....
בשמחת תורה אני מעדיפה להיות במכון מאיר, לפחות יש שם מקום לרקוד
זה מתחיל להיות עצובשדות האמונהידידינו ביינ"יש פתח על זה שרשור מתלונן, שזה הורס לו את כל השמחה, כל העונג וכו'.
ודווקא הבנות לא הבינו מה הוא רוצה, הם דווקא מאד נהנו מהקטע.
אין לי כוח להביא את הלינק.
מה קרה פתאום שלבנות לא נעים עם זה???
וגם אני אפעם לא הבנתי מה הקטע לתצפת..
משעמם, ממצה אחרי דקה.
המעגל אותו מעגל, הכיפות לא משתנות..
כבר עדיף לראות דורה..
ולדן- ידוע שלישיבה יש גם אברכים
ולאברכים יש נשים
ובנות
והן חלק מהישיבה.
כמו שהן חלק מהאברכים
ואם הישיבה לא רואה אותן, שמוסרות נפשן כדי שהאברכים יוכלו ללמוד בה- אז זה עצוב מאד מאד מאד..
אבל שאר הבנות- למה לתצפת? זה נעים לכן כשבנים מתצפתים עליכן?
אותי אישית זה מעצבן.
ככה אי אפשר להיות אמיתי.
בת שרוצה להתחזק- שתרקוד במדרשה שלה.
האם הבנים הם קופים בגן חיות?
ואחרי זה מתפלאים למה המדינה שלנו מתנהלת כמו גן חיות.
שאולי נובעת מהתעלמות מהשוני הענקי בין גברים לנשים.
אנחנו לא אותו דבר!
מה אתה משווה שבן מסתכל על בת או בת מסתכלת על בן?? אל! אל תשווה!
כמו שאנחנו חייבות להפנים שאנחנו לעולם לא נבין דברים מסויימים בכם [וזה עבודה..] אז בבקשה, אל תאמר "זה נעים לכן כשבנים מתצפתים עליכן?"
אגב, אנחנו לא מסתכלות עליך! אנחנו מסתכלות עליכם! על כולכם, על כו----לכם! ככה, כשאתם רוקדים בטירוף, קופצים מחייכים- זה^^ מועבר, זה מקרין...
אני לא לוקחת ספר מחזור שלכם ולומדת אותו בע"פ... זה באמת לא מעניין [לפחות אותי].
(סליחה על הפריקה..)
נכון, זאת ישיבה.. אבל?? למה זה סותר?!
אם כבר מארגנים משהו-
למה לא לקחת את זה צעד אחד קדימה ולחשוב על הכלל??
לא חושבת שהרב קוק היה מבסוט מההבדלה הזאת-
איפה תפיסת הכלליות שמאוד מרכזית בתורתו?!
בנים יקרים,
בנות הן לא עם אחר.
בנות אוהבות לתצפת אבל יש גם בנות שזה מצליח לחרפן אותן והן מבקשות לרקוד כמוכם.
בנות הן לפעמים הנשים של אותם בחורים.
בנות הן לפעמים הילדות של אותם רבנים.
תיכף תבקשו שגם יהיו מניינים במדרשות,כדי שחלילה לא תהיה עזרת נשים בבתי כנסת.
בנות רוצות להרגיש חלק.
הלוואי תפסיקו לבדל אותנו.
זית שמן ודבש-לא הבנתי את משל הקופים וגן החיות..
א. זה באמת לא קשור לרב קוק ולכלליות...
ב. בוודאי שאם אפשר לעזור למי שיהיה - זה מצוין. אבל כשאין בעזרת נשים מספיק מקום - והמשמעות היא שהישיבה בעצם תארגן מקום-ריקוד לבנות, שכל הקשר בינו לבין השמחה בישיבה יהיה העברה ברמקול של התזמורת.. זה לא בדיוק תפקיד של ישיבה. רוב הישיבה זה רווקים. יש להניח שבמקום שיש "קהילה" והרוב אברכים, אז אם יש ביקוש, אכן מארגנים לכתחילה מקום כזה גם לנשים. וכך ראוי לגמרי.
ג. וממילא, זה לא קשור ל"עזרת נשים". אדרבה, אם יש מקום שם - מצוין.
ד. חס ושלום "לבדל אתכן".. מה עולה על דעתך?... יש לפעמים את "תנאי השטח" של המקום, וגם את אופיו ותפקידו הספציפי של המקום.. די פשוט.
ה. ומעשה נחמד לסיום, בהקשר לדברייך. אני הייתי פעם בישוב כלשהו, ושאלנו לגבי שירה של הנשים (אולי בביהכ"נ שהיה קטן למדי, בחדר גדול אחד עם וילון או משהו דומה). אז במקביל לתשובה ההלכתית והציבורית, אמר הרב, שהוא ת"ח צדיק וידוע מאד: אבל צריך לדאוג שגם לנשים תהיינה הזדמנויות לשיר.. ואני אישית דאגתי בעקבות דבריו שיהיו להן "ערבי שירה", לנשים כמובן...
א. ברור שנושא ה"כלליות" ע"פ הרב קוק מתייחס לנקודות אחרות,
אבל בהחלט רואה קשר ישיר גם לנושא הנ"ל.
אם אתה חולק עליי -אשמח לקבל הוכחות לטעותי..
ב. ע"פ מה שידוע לי, יש הרבה משפחות של אברכים ורבנים שקשורה למרכז הרב-
כך שזה לא נכון להגיד שזאת בעיקר ישיבה של רווקים.
לא רואה בעייתיות בכך שהישיבה תמתח חתיכת בד ברחבה בחוץ או תקצה חדר אוכל שבמילא נטוש באותו ערב,
לטובת מי שכן רוצַה לרקוד.
ג. אולי לך אין מחשבות של בידול נשים, אבל מתוך דברים שנאמרו כאן-
נשמע מקבוצת בנים פה ובכלל בחיים- שמאוד פשוט שנשים צריכות רק לעמוד ולהסתכל ואם אפשר שישארו בביתן-עדיף.
אשריך על ערבי השירה.אשריכם שזיהיתם את הנק' שהייתה חסרה עבורן.
לנשים מהאזור.
ניסינו לארגן פעם הקפות שניות לנשים באזור המרכז- אם יהיה ביקוש
נעשה את זה בשמחה!
בנתיים אין כ"כ... אז אין מה להתלונן...
ככה זה בכל ישיבה..גם אצלי..אבל אני חושב שהן באות להתפלל למצוא חתן
וגם, זה לא ריאלי בעליל...
בזמן בית המקדש הצדיקים היום רוקדים וכל השאר, גם הבנים היו מסתכלים
לא נראה לי שהייתי מגיע בתור בחורה.
אין כל ספק שהרבה נשים מרגישות שמחה והתעלות אמיתית מתוך צורת ה"השתתפות" הזו עם השמחה של ריקודי הישיבה.
[אגב, דבר נחמד: פעם ר' אברהם שפירא זצ"ל אמר לגבאי שיכבד בשמחת תורה דווקא את הנשואים בהחזקת ספרי התורה (קוראים לאנשים בשמם) - כי הנשים שלהם למעלה - וזה ישמח ויכבד אותן...]
נכון שלא כל הבנים, סיסתמטית, נהנים לרקוד -
וגם לא כל הבנות, כנ"ל, נהנות לצפות ולהקשיב.
ולפעמים באמת מוסכמות חברתיות יכולות להרגיל לתחושות מסויימות (זה לא תמיד גרוע).
אבל אני חושב שבוודאי יש כאן שונות.
אם איש "צופה" (במקום שהוא בעניינים), זה בד"כ כי הוא קצת מתעצל. אין לו חשק.
אבל אשה שצופה בריקודים כאלה, פעמים רבות זה כי אכן היא חשה כך ממש שותפות ושמחה גדולה. וזה בוודאי בא מתכונה נפשית של יכולת "התפעלות" עד כדי תחושה ממש. וזה לא סותר (ולכן גם זה לא ראיה) שהיא יכולה לאהוב לרקוד בפני עצמה, אבל גם להנות מזה.
וככלל, אכן טוב שאדם ינהג באופן אמיתי עם תחושותיו (אם כי לפעמים, ההנהגה ה"ציבורית" עוזרת לו "להתיישר אל מה שבאמת טוב גם לו).
ואכן, מה שדן אמר עבר אישור של הרבה בנות.
הן שמחות כשהן צופות, וכשהן רוקדות זה כמו שאתה שותה (וכשהן שותות זה כמו שאתה מת...).
תתפלא, הן בנויות אחרת.
לא אמרנו שלא ירקדו, הוא רק ניסה להסביר למה הן צופות ומה זה נותן להן.
יש מקומות שלמרות שיש להן מקום לרקוד הן מעדיפות להסתכל - זה מספיק להן.
אמפתיה לזולת, והכרתו - אפשר להבין גם דברים שהוא מרגיש.
ב. הרי אני חיזקתי דברי בנות שכתבו כך - והגבתי אחרי שבניגוד לעדותן על עצמן, טענת שהן אומרות כך רק כי "אחרות אומרות" שכך הן מרגישות, "מוסכמה חברתית".. ואני דווקא "הבנתי להרגשתן" ואני רואה בכך גם מעלה. אוליי ה"שוביניסטי" זה דווקא לומר שהן לא באמת מרגישות מה שהן אומרות, ו"זה לא יכול להיות" שהן תרגשנה כך מה שבנים מרגישים בריקודים עצמם?...
ג. מי אמר ש"רק גברים יכולים לשמוח"?... ואיפה מצאת בדברי ש"הן רשאיות לצפות בלבד"?... הרי אמרתי במפורש, בהמשך לדבריהן, שהן גם שמחות כך, כדברי "יוטבתה" (מעתיק"): "משרה מין תחושה של שמחה והתרוממות לנו הנשים- הובן?"... כמו כן, גם אמרתי שזה לא סותר שבנות שמחות גם בלרקוד בפועל (אדרבה, למיטב זכרוני יש גמרא כזו שמציינת שזה שווה בין צעירות לזקנות: שומעות ניגון - רצות לרקוד..). אלא שאני באמת מאמין לדבריהן שחוץ מלשמוח בלרקוד כשטוב להן לעשות זאת, הן אכן מרגישות שמחת אמת גם בצפיה הזו, מה שגברים מסוגלים פחות להרגיש (וגברים ונשים זה לא אותו דבר - לא שייך למעלה או חיסרון. ואגב, הדברים הללו גם מתחזקים עם נסיו החיים).
הדבר היחידי המדויק במה שכתבת "בשמי" הוא שלא הייתי אשה. זה אכן נכון - לפחות בגלגול הזה...
לאמפתיה, כמו שאתה לא יכול להבין רגשות של מכונית מתוך הזדהות עם בעלי המנוע.
מקסימום אתה מסוגל לדמיין שאתה מבין מישהו,
בטח בעניינים מגדריים כאלה.
ב. נראה שפותחת השרשור מסכימה איתי,
בעיקר כי היא בפעם הראשונה שם, ולא הושפעה מרקע של מוסכמות.
וגם 'מודים אנחנו לך' במובן מסויים
ועל כך הגבתי
ג. להזכירך:
אתה כתבת: "בנות שרוצות לרקוד בעצמן - זה מצוין. למה בישיבה דווקא?"
כלומר: בשמחה זו אין להן אופציה לרקוד, ובקושי מקום לצפות. וזה בסדר גמור לדעתך.
אז נכון שאין כאן דיקטטורה ופסקי הלכה חותכים בעניין
אבל בעצם יש כאן סוג של הכוונה לאופי השמחה הרצוי.
תתאר לעצמך מה יקרה ב'מרכז' כאשר כמו שהציעו כאן, יהיה ניסיון לפתוח רחבת ריקודים לנשים .
אין שום סיכוי שזה יעבור, ואתה יודע את זה.
לאמפתיה..
בעז"ה, אחרי שתתחתן (בקרוב!..) תראה שממש אפשר להרגיש את זה. אחרי הכל - אשה זה לא מכונית...
ב.אני התכוונתי לדברים שכתבו בנות אח"כ, וגם למציאות שראיתי הרבה פעמים בחיים.
ג. טעית בהבנת דברי. לא הבעתי דעה אם "זה בסדר גמור" שאין לבנות אופציה לרקוד שם. אני חושב שאם, נניח, היו שוכרים אולם ענקי, לא היתה כל סיבה שלא יקצו חלק גדול לצורך זה.. אדרבה.
מה שאמרתי בתחילה, שאליו התייחסת, היה בנוגע לציפיה מהישיבה שהיא תעשה זאת, במתכונת של היום. וזה באמת אני לא כ"כ מבין. הרי אם היו מארגנים משהו כזה (נניח בקומה שלמטה..) אז הקשר היחידי בין הרוקדות למקום שהן נמצאות - היה זה ששומעים ברמקולים את אותה תזמורת... על זה אמרתי שלא נראה לי שזה תפיק של הישיבה, לארגם "אולם ריקודים" לבנות, ומוטב לצפות לדבר כזה ממדרשה למשל.
וזה לא בא מ"הכוונה לאופי השמחה הרצוי", אלא פשוט מכך שהישיבה באופן טבעי, בעיקרה, מארגנת שמחת בית השואבה לבחורי הישיבה, וגם מי שבאות לשם הן כנראה בעיקר כאלו שנהנות מאופן הבילוי הזה (והוספתי שאכן, יש דבר כזה. מאוד מצוי. אפילו בשמחת תורה, יש בתי כנסת שיש שם ב"עזרת נשים" מספיק מקום, וחלק אכן רוקדות - ובכל זאת אנו רואים שרבות דווקא "מסתכלות". שלא לדבר על נשואות..)
ד. לגבי "רחבת ריקודים" בישיבה, הבעייתיות מובנת. הרי היה צריך ארגון שלם (מחיצות ומלמעלה - אם זה בחוץ וכו'), מלבד מה שהישיבה לא היתה רוצה לארגן אירוע שעם הזמן ייהפך למקום מפגש בין בנים לבנות.
אבל אני חושב שאם חד-פעמית היו עושים הקפות באיזה אולם גדול, עם כניסות מצדדים שונים, היו בוודאי מקצים חלק חשוב לנשים. למה לא? ואהבת לרעך כמוך. אגב, מה שהכירו מהרב ארוש, זה כי שם זו "קהילה", ואכן דואגים לנשות הקהילה הצעירות, שיהיה להן איפה לרקוד. מעולה בעיני (וגם שם יש "תנועת הצופות"..).
מועדים לשמחה, ותסלח לי שני לא יכול להמשיך בדיו הנחמד.. הכנות של הושענא רבה, וערב שמחת תורה. העיקר - בשמחה ובעין טובה של כולנו...
שורש,
הייתי השנה בהקפות שניות עם חברה בישיבת ר"ג.
לרקוד לא יכולתי- היה לי נורא חם (מי באה עם שיער פזור לריקודים?! נו באמת...) אז עמתי לצד חברתי שהיתה דבוקה לזכוכיות.
התבוננתי בחבר'ה שמתחתיי, התרגשתי למראה המחזה- זה באמת משהו מיוחד... אבל די מהר מיציתי.
חברתי, לעומתי, קיפצצה במקום, שרה בדבקות את השירים... והיתה בהיי כזה... ואז חשבתי על הדיון כאן.
שאלתי אותה- חברה, לא בא לך לבוא לרקוד?
היא ענתה בתמיהה- מה פתאום??? כשאני רואה אותם אני מרגישה כזאת רוממות רוח! מי צריך לרקוד? רק להתבונן.
ושורש- מדובר בילדה הכי צדיקה, טהורה ותמימה שיש... ואני ראיתי עליה את דברי דן מתקיימים- היא רק צריכה להתבונן. וזהו. והיא כבר בעולמות עליונים.
ויש בזה מן ההגיון והקשר, שבנים צריכים פעולות, משהו אקטיבי, כדי להשיג דבקות בה'- כמו ריקודים סוערים, וכמו מצוות.
לעומתם הנשים, שמטבען יותר רוחניות- הן לא צריכות ממש לרקוד, ע"מ להגיע לדבקות זאת. מספיק להן להתבונן. ולכן הן גם פטורות ממצוות רבות כ"כ.
אחרי-החגים-שמח!
ואני גם לא חושבת שרובן..
הבעיה שלא תמיד יש לבנות מקום לרקוד ...
זה באמת יכול להראות מוזר שמאות בנות מגיעות לישיבה כדי לצפות בבחורים.
אממה:
א. זה באמת לא ריאלי. יש מאות בנים. אי אפשר לעקוב אחר אחד בודד, ומרחוק כולם נראים אותו דבר.
אז אחרי כמה דק' כבר משעמם לצפות. 
ב. לכן, מי שבאה לישיבה לשמחת בית השואבה/ שמחת תורה,
אם היא לא מגיעה בתמימות ומחשבה שהיא הולכת למצא שם את בחיר ליבה,
כנראה שהיא באה למטרה אחרת.
אני, לדוג', באמת באמת נהנת להגיע לישיבות (במיוחד גדולות) בשבתות, חגים וכל אירוע משמח ששרים בו.
אני נהנת מריבוי הקולות, מהשירים המרוממים, מהעוצמות..
אין לי עניין לעמוד *על* המחיצה ולבהות..
צורניקית
פינגאף פעם לא שמעתי שזה כ"כ מפריע לבנים שהבנות צופות בהן.
ודווקא השנה אמרתי לחברות שלי 'תראו איזו קדושה אמיתית, אלפי בנות מסתכלות והם רוקדים בכזאת טהרה וקדושה של מצווה בלי פוזות' קיוויתי שזה אכן ככה אבל זה ממש נראה כך.
טוב, זה לא סותר את זה שיכול להיות שזה מפריע להם, אבל אחים שלי לא אומרים כלום על זה ולא נראלי שזה מפריע להם.
ולבנים שלא מבינים מה גורם לנו להצטופף כסרדינים ולעמוד על רגלינו חמש שעות כדי לראות אותכם מקפצים, אנסה להסביר
המצווה לשמוח בסוכות חלה גם עלינו. מכיוון ששמחת בית השואבה היא מנוף מצויין להגיע למצווה האהובה הזאת,
אנחנו מנצלות את ההזדמנות ובאות להשתמח.
וכן, משמח לראות אנשים צדיקים רוקדים בקדושה, באהבת ה' אמיתית, בהודיה לקב"ה, בשמחה.
אז נכון, מבאס אותנו לא לרקוד ורק להסתכל. ברור שאתם מרגישים יותר עוצמות של שמחה. אני יכולה לומר ששמחת תורה זה היום היחיד בשנה שאני מרגישה רצון להיות בן. קנאה אמיתית.
אבל מה לעשות וזה מה שיש? והישיבה מצד עצמה ממש לא אמורה להמציא לנשים רחבת ריקודים.
כמו שאמרו לפני זה אירוע ישיבתי ומלבד התירוץ של חוסר מקום, הם לא אמורים לספק לנשים אפשרות לרקוד כמו בחורי ישיבה. גם אם יש אברכיות. זו ישיבה אחרי הכל ו'בעיה שלנו' שנתקענו להם שם..
ולא נראלי שמישהי באה לשם במטרה לחפש חתן. זה פשוט לא הגיוני. מה גם שאצל בנים לך תדע מי רווק..
מקווה שהובנתי.. [מעניין לחשוב על זה פתאום אחרי שאני בישיבה מגיל אפס ]
מוכרח להגיד שכשאר אני הייתי בישיבה, דומני שבחיים לא חשבנו בהקפות על זה שיש למעלה כאלה שצופות.. וגם לא כמה הן.. (וממילא זה גם לא הפריע..).
[טוב, אולי זה היה לפני ששרשרו באינטרנט דיווחים "מהצד השני"...]
שפשוט לא הצחיק אותם. אפילו אחיי הביינישים התקשו להבין...
שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
מצטרפת מכל הלב ❤️
שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.
ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠
שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,
גמר חתימה טובה
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
יש הרבה אנשים שתופסים את הדת כעניין טכני.
עשית א' ב' ג' - אתה דתי.
לא עשית - אתה לא.
עשית ד' ה' ו' - אתה זוכה גם לטייטל "תורני"
לא עשית - אתה לא.
אממ יש בזה צדק מסויים וברור שאיפשהו עובר הגבול.
מזדהה מאוד עם הלך הרוח שאת מביאה - המוטיבציה לעשיית פעולות היא לא פחות חשובה מהעשייה עצמה. היא ה"נשמה" שנותנת משמעות לעשייה.
בכל מקרה, לגופו של עניין
אם ככה אדם מגדיר את הדת מבחינתו - זכותו המליאה. מי יגיד לו לא לעשות את זה? יש בחירה חופשית בעולם.
ובאותה מידה - זכותך לבקש מאנשים להציג אותך כפי שאת חושבת. יש לך עולם ערכים ואת רוצה שיציגו אותך לפי עולם הערכים שלך, בדגש על להגיד את מה שנראה לך עיקרי ולא את מה שנראה לך טפל. יש יותר פשוט מזה?
יש מן אשליה כזאת שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאיזה מילון מושגים דמיוני ביחס לאיך רמה דתית נשקפת אבל כל זה עורבא פרח
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
נסה גם את ג'מיני.
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
למה זה רע?
וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם
תלוי איזה שימוש עושים בו
אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו
ובAI זה בריבוע
כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה
ובשימוש גרוע להיפך
קשרים פרונטליים...
העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...
והוא לא משאיר את הנעליים בסלון
בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?
בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.
כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.
אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.
*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.
אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו
צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.
על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.
הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם
הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות
הוא נכשל בתור גבר או אישה
שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.
זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.
לא נתקלתי בזה
אחרי דיון עם חבר
הייתם יוצאים עם בחורה שחזרה בתשובה, וככל הנראה גם לא בתולה? או שזה יפריע לכם?
יש כאן כמה שיקולים:
לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?
זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?
אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי
ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.
השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.
מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.
לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.
אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.
ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?
היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅
ושום דבר אחר, חחחחחחחח
באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.
או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.
אך אני לא הייתי לוקח אותן
אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר
הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת
יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.
המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.
כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.
מה הקשר בין מה שהעתקת והדבקת לנושא השרשור?
גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.
אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.
המנטליות כן
אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.
אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.
הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.
מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.
עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.
צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.
ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.
זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.
עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?
אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.
בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.
נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.
בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.
לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.
הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?
אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:
מה חשוב לך.
אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר
רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.
מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,
אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....
אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......
אנקדוטה:
לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה
שהוצעה לו:
בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.
על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן
והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,
אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;
אתה כופר!......
אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,
אתה כופר!
עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.
מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.
ואז פורקים עול בצורה קטנה או
בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.
מאוד מורכב.
אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...
מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.
תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת
נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם
לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה
לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,
מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)
יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש
כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף
גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים
הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות
שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....
ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה
רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....
לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?
אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!
בהצלחה!
זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.
לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.
וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.
בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -
אז כן.
אם ההפך,
לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -
ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?
אני בורחחח!!!!
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר
ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.
אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?
שלום, (אני פצלשלי מהשרשור קשר צעיר… פתחתי חדש כי איבדתי תסיסמה)
חשבתי הרבה והתייעצתי בנוגע לקשר ובסוף החלטתי שאמנם יש אי אילו פערים בנושא הדת אבל בסוף אני מעוניין לגשר עליהם ולהתגבר עליהם
אז רציתי להתייעץ בנושא, איך מכילים ומתגברים על פערים?
אני אתן דוגמא קיצונית שאני לא ממש יודע לנסח טוב (זה ממש יישמע נורא ואני מבין את כל אלה שיגידו שזה לא ענייני ואני לא צריך להיכנס לזה, מצד שני בסוף זה כן רלוונטי לביתי שאבנה, אז לעזור ליהודי לקראת חתונה אולי עדיף מאשר להוציא עליו עצבים) אבל למשל קשה לי כשאני הולך ברחוב ו(חס ושלום) אני רואה בת אחרת שדווקא כן לבושה באופן צנוע יותר, ואני שואל את עצמי אם אני בוחר נכון. ברור לי שזה עניין של איזהו העשיר השמח בחלקו, אבל יש גם עניין זוגי פה בנושא. בקיצור הניסוח שלי גרוע וזה ממש לא נוגע רק לצניעות פשוט זה יחסית קיצוני.
אני בבלאגן פה. אשמח לחכמת ההמונים!
(נא לא לכעוס עליי)
וזו בדיוק תובנה #1 שלי:
תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות
זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.
אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:
אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?
המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.
מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:
כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.
במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.
אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?
אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).
[וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?
זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.
האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.
זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.
צריך לזכור כמה דברים-
פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.
תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.
לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..
תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?
משהאתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.
כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…
ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!
ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!
אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.
האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.
ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!
הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.
זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.
אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.
זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.
סליחה שתוקפנית.
מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.
אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.
ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.
אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?
או עם שמלה?
הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.
אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.
אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.
אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.
אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"
שלום
שואל באמת כדי לחזק את עצמי
אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו
יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק
שבוע טוב ותודה מראש
אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)
קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.
הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו
בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:
או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.
זה לא קשה
והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?
מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר
פשוט לו אין הרבה
סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק
מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)
ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את
שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.
ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.
אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד
ומאמרים טובים מאוד בנושא.
בהצלחה!
"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.
אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש
ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר
לק"י
זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.
וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
אולי נגיד שכשאתם הולכים
אם זה לא מציק
אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו
כדור כזה של התרמות דם או מפתחות
קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.
צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.
לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.
לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.
לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.
נוגע, לא נוגעהאם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..
או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.
הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק
אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות
זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.
אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)
למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות
הרגזתי אותך? מצויין.
חלילה לוותר.
קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.
זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.
להשקיע את זה עמוק בנפש.
זה פשוט לא שייך.
בנוסף, מבחן המרשמלו.
תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.
כ "תקופת אימון לעתיד"
ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.
וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.
כל כך יפה ונכון! תודה!
כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.
