וחטפתי שוק!
חבורה ענקית של בנות עומדות בסדר מופתי וצופות/שרות לסירוגין.
(היה יותר יפה להסתכל על הבנות מאשר על הבנים...)
התביישתי להיות שם, ממש יצאתי אחרי כמה דקות.
בנים אני מבינה אתכם!
זה פשוט לא שייך.
לא זה.
(אפילו בישיבה בעתניאל לא צופים בצורה בוטה כזו,)
ותחשבי שכאן עוד כולם שפויים בדעתם...הכי מעצבן זה בפורים. כל הבנים שתויים ומשוגעים והבנות מסתכלות עלינו כאילו אנחנו בגן חיות. כל שנה זה משגע אותי..
אבל אני, בת, ואני באמת לא מבינה למה בנות צריכות לעמוד ולראות בנים רוקדים???? מה ההנאה בלא לעשות כלום?
אני אחרי כמה דקות ממצה את העניין ועפה לעיניינים אקטיביים יותר..
אני באמת תוהה לעצמי למה אחרי כ"כ הרבה שנים,
עדיין האנשים הגדולים במרכז הרב לא חושבים שגם נשים צריכות לרקוד ולשמוח בשנמחת בית השואבה?
לא נראלי כ"כ מסובך לארגן חתיכת בד מסביב לרחבה וליצור מחיצה סגורה וצנועה..
אם מישהו פה מקורב למארגנים- אשמח שהמסר יועבר.
לשנה הבאה בירושלים הבנויה ובמחיצה בנויה!! 
מקום, מקום ומקום.
לא יודע אם שמת לב, אבל דחוסים כמו סרדינים מעופשים הוא תיאור די מחמיא למה שהלך אתמול בלילה בעזרת גברים. פשוט אין מקום שם...
בעזהי"ת.
וייקחו 5 ש"ח (שזה כלום) כניסה מכל אחד ואחת. ויהיה מקום נורמלי ושמחה כמו בני אדם.
לחשוב קצת בגדול, זה הפיתרון.
אבל ח"ו, לא לעשות את זה בהיכל הישיבה?!?! לא לא, אין מצב... <צ>
פשוט צריך להחליט שהרחבה בחוץ היא המשך רחבת ריקודים למה שהולך בפנים,
וכמובן להקצות שטח גם לנשים!!!
מי שרק רוצה לעמוד, לדבר או לצפות- שיעשה זאת מעבר לשער, בכביש-
ושם יעמידו עוד מסכים לנוחות הקהל, כמו שכבר עשו בעבר בעצרות למיניהן..
יש שלל פתרונות, אין לי בעיה לארגן את זה- רק שיגידו
ישימו שם רמקולים+מסך גדול ויהנו להם שם
בכ"מ עדין עזרת נשים למעלה תהיה מפוצצת בנות שצופות עלינו
יש בפורים ויש בעוד חג אני לא זוכרת איזה
מי אומר, לכאורה, שזה תפקידם?
הם מארגנים שמחת בית השואבה לבחורי הישיבה, ויפה מאד שדואגים שלמי שאוהבת לצפות יהיה מקום נוח.
בנות שרוצות לרקוד בעצמן - זה מצוין. למה בישיבה דווקא?
יש מדרשות וכד', למכביר.
התקוטטות נעימה. הבאנו פופקורן לצופים
אין לכך כל קשר לנושא הזה.
שמחת בית השואבה, היא אירוע ישיבתי שפתוח למעבר לכך - ולא אירגון של ארוע כלל ישראלי (שלא כאירועי יום ירושלים, לדוגמה, שאמנם גם כן התחילו מתוך הישיבה, אבל קיבלו מגמה מובהקת מתוך מה שהישיבה "משדרת").
הישיבה מייצגת בכל הוויתה ענין כללי, במגמה של לימוד התורה שלה, בכיוון של לשם כלל ישראל. אבל זה בא מתוך לימוד התורה שם, בתור ישיבה. ואיננה מארגנת למשל, "חוגים ליהדות לציבור הרחב" בתוכה, אע"פ שהרבה דברים כאלה צמחו ממנה. ולכן גם איננה מארגנת "רחבת ריקודים לבנות", על אף שזה נושא חשוב. ובת שרוצה לראות דווקא את ההקפות של הישיבה, באה בשביל לראות הקפות של הישיבה.
ואתה עצמך הרי אומר ש"בנושא הנוכחי זה בסדר" - כי כולם יודעים למה מגיעים. כלומר, במילים אחרות בדיוק מה שאמרתי...
אז מה הענין? רק כדי לומר "דוגמה קלאסית לראיית עולם לא רחבה"?.....
בשמחת תורה אני מעדיפה להיות במכון מאיר, לפחות יש שם מקום לרקוד
זה מתחיל להיות עצובשדות האמונהידידינו ביינ"יש פתח על זה שרשור מתלונן, שזה הורס לו את כל השמחה, כל העונג וכו'.
ודווקא הבנות לא הבינו מה הוא רוצה, הם דווקא מאד נהנו מהקטע.
אין לי כוח להביא את הלינק.
מה קרה פתאום שלבנות לא נעים עם זה???
וגם אני אפעם לא הבנתי מה הקטע לתצפת..
משעמם, ממצה אחרי דקה.
המעגל אותו מעגל, הכיפות לא משתנות..
כבר עדיף לראות דורה..
ולדן- ידוע שלישיבה יש גם אברכים
ולאברכים יש נשים
ובנות
והן חלק מהישיבה.
כמו שהן חלק מהאברכים
ואם הישיבה לא רואה אותן, שמוסרות נפשן כדי שהאברכים יוכלו ללמוד בה- אז זה עצוב מאד מאד מאד..
אבל שאר הבנות- למה לתצפת? זה נעים לכן כשבנים מתצפתים עליכן?
אותי אישית זה מעצבן.
ככה אי אפשר להיות אמיתי.
בת שרוצה להתחזק- שתרקוד במדרשה שלה.
האם הבנים הם קופים בגן חיות?
ואחרי זה מתפלאים למה המדינה שלנו מתנהלת כמו גן חיות.
שאולי נובעת מהתעלמות מהשוני הענקי בין גברים לנשים.
אנחנו לא אותו דבר!
מה אתה משווה שבן מסתכל על בת או בת מסתכלת על בן?? אל! אל תשווה!
כמו שאנחנו חייבות להפנים שאנחנו לעולם לא נבין דברים מסויימים בכם [וזה עבודה..] אז בבקשה, אל תאמר "זה נעים לכן כשבנים מתצפתים עליכן?"
אגב, אנחנו לא מסתכלות עליך! אנחנו מסתכלות עליכם! על כולכם, על כו----לכם! ככה, כשאתם רוקדים בטירוף, קופצים מחייכים- זה^^ מועבר, זה מקרין...
אני לא לוקחת ספר מחזור שלכם ולומדת אותו בע"פ... זה באמת לא מעניין [לפחות אותי].
(סליחה על הפריקה..)
נכון, זאת ישיבה.. אבל?? למה זה סותר?!
אם כבר מארגנים משהו-
למה לא לקחת את זה צעד אחד קדימה ולחשוב על הכלל??
לא חושבת שהרב קוק היה מבסוט מההבדלה הזאת-
איפה תפיסת הכלליות שמאוד מרכזית בתורתו?!
בנים יקרים,
בנות הן לא עם אחר.
בנות אוהבות לתצפת אבל יש גם בנות שזה מצליח לחרפן אותן והן מבקשות לרקוד כמוכם.
בנות הן לפעמים הנשים של אותם בחורים.
בנות הן לפעמים הילדות של אותם רבנים.
תיכף תבקשו שגם יהיו מניינים במדרשות,כדי שחלילה לא תהיה עזרת נשים בבתי כנסת.
בנות רוצות להרגיש חלק.
הלוואי תפסיקו לבדל אותנו.
זית שמן ודבש-לא הבנתי את משל הקופים וגן החיות..
א. זה באמת לא קשור לרב קוק ולכלליות...
ב. בוודאי שאם אפשר לעזור למי שיהיה - זה מצוין. אבל כשאין בעזרת נשים מספיק מקום - והמשמעות היא שהישיבה בעצם תארגן מקום-ריקוד לבנות, שכל הקשר בינו לבין השמחה בישיבה יהיה העברה ברמקול של התזמורת.. זה לא בדיוק תפקיד של ישיבה. רוב הישיבה זה רווקים. יש להניח שבמקום שיש "קהילה" והרוב אברכים, אז אם יש ביקוש, אכן מארגנים לכתחילה מקום כזה גם לנשים. וכך ראוי לגמרי.
ג. וממילא, זה לא קשור ל"עזרת נשים". אדרבה, אם יש מקום שם - מצוין.
ד. חס ושלום "לבדל אתכן".. מה עולה על דעתך?... יש לפעמים את "תנאי השטח" של המקום, וגם את אופיו ותפקידו הספציפי של המקום.. די פשוט.
ה. ומעשה נחמד לסיום, בהקשר לדברייך. אני הייתי פעם בישוב כלשהו, ושאלנו לגבי שירה של הנשים (אולי בביהכ"נ שהיה קטן למדי, בחדר גדול אחד עם וילון או משהו דומה). אז במקביל לתשובה ההלכתית והציבורית, אמר הרב, שהוא ת"ח צדיק וידוע מאד: אבל צריך לדאוג שגם לנשים תהיינה הזדמנויות לשיר.. ואני אישית דאגתי בעקבות דבריו שיהיו להן "ערבי שירה", לנשים כמובן...
א. ברור שנושא ה"כלליות" ע"פ הרב קוק מתייחס לנקודות אחרות,
אבל בהחלט רואה קשר ישיר גם לנושא הנ"ל.
אם אתה חולק עליי -אשמח לקבל הוכחות לטעותי..
ב. ע"פ מה שידוע לי, יש הרבה משפחות של אברכים ורבנים שקשורה למרכז הרב-
כך שזה לא נכון להגיד שזאת בעיקר ישיבה של רווקים.
לא רואה בעייתיות בכך שהישיבה תמתח חתיכת בד ברחבה בחוץ או תקצה חדר אוכל שבמילא נטוש באותו ערב,
לטובת מי שכן רוצַה לרקוד.
ג. אולי לך אין מחשבות של בידול נשים, אבל מתוך דברים שנאמרו כאן-
נשמע מקבוצת בנים פה ובכלל בחיים- שמאוד פשוט שנשים צריכות רק לעמוד ולהסתכל ואם אפשר שישארו בביתן-עדיף.
אשריך על ערבי השירה.אשריכם שזיהיתם את הנק' שהייתה חסרה עבורן.
לנשים מהאזור.
ניסינו לארגן פעם הקפות שניות לנשים באזור המרכז- אם יהיה ביקוש
נעשה את זה בשמחה!
בנתיים אין כ"כ... אז אין מה להתלונן...
איך מתוך צפייה במאות בחורים שרוקדים (שנראים כמעט אותו דבר)-
אפשר לצוד ולבחור בחור אחד???
לדעתי, זה לא מציאותי..
וגם אם איכשהוא מישהי קלטה בחור חמוד שנראה לה-
מה הסיכוי שתצליח לגלות פרטים עליו ולסדר לעצמה פגישה איתו?
אני חושבת שאם אין מחיצה נורמלית לריקודים-
אז שלפחות יעמידו בעזרת נשים כמה שדכניות שמכירות את הבחורים ויהיה אפשר לברר דרכן,
שלפחות ייצא משהו מועיל מהצפייה הנ"ל 
ככה זה בכל ישיבה..גם אצלי..אבל אני חושב שהן באות להתפלל למצוא חתן
וגם, זה לא ריאלי בעליל...
בזמן בית המקדש הצדיקים היום רוקדים וכל השאר, גם הבנים היו מסתכלים
לא נראה לי שהייתי מגיע בתור בחורה.
אנחנו לא באות כדי להסתכל עליכם במבט ממוסכן מלמעלה.
אני חושבת שהשמחה שאתם משדרים ברחבה היחסית די גדולה לריקודים שלכם שם בעזרת הגברים משרה מין תחושה של שמחה והתרוממות לנו הנשים- הובן? אז זה לא כדי לראות איך אתם רוקדים, מי התיישב אחרי 2 דק' לנוח ומי משתולל אלא פשוט להרגיש דרך השמחה שלכם את השמחה של החג.
ואת האמת אם היה בעזרת נשים מקום לרקוד ולשמוח אז... מי צריך אתכם ? סתם בצחוק...
בכל מקרה שיהיה לנו שמחה אמיתית בעז"ה
מועדים לשמחה לכולנ"ו!!
אין כל ספק שהרבה נשים מרגישות שמחה והתעלות אמיתית מתוך צורת ה"השתתפות" הזו עם השמחה של ריקודי הישיבה.
[אגב, דבר נחמד: פעם ר' אברהם שפירא זצ"ל אמר לגבאי שיכבד בשמחת תורה דווקא את הנשואים בהחזקת ספרי התורה (קוראים לאנשים בשמם) - כי הנשים שלהם למעלה - וזה ישמח ויכבד אותן...]
נכון שלא כל הבנים, סיסתמטית, נהנים לרקוד -
וגם לא כל הבנות, כנ"ל, נהנות לצפות ולהקשיב.
ולפעמים באמת מוסכמות חברתיות יכולות להרגיל לתחושות מסויימות (זה לא תמיד גרוע).
אבל אני חושב שבוודאי יש כאן שונות.
אם איש "צופה" (במקום שהוא בעניינים), זה בד"כ כי הוא קצת מתעצל. אין לו חשק.
אבל אשה שצופה בריקודים כאלה, פעמים רבות זה כי אכן היא חשה כך ממש שותפות ושמחה גדולה. וזה בוודאי בא מתכונה נפשית של יכולת "התפעלות" עד כדי תחושה ממש. וזה לא סותר (ולכן גם זה לא ראיה) שהיא יכולה לאהוב לרקוד בפני עצמה, אבל גם להנות מזה.
וככלל, אכן טוב שאדם ינהג באופן אמיתי עם תחושותיו (אם כי לפעמים, ההנהגה ה"ציבורית" עוזרת לו "להתיישר אל מה שבאמת טוב גם לו).
ואכן, מה שדן אמר עבר אישור של הרבה בנות.
הן שמחות כשהן צופות, וכשהן רוקדות זה כמו שאתה שותה (וכשהן שותות זה כמו שאתה מת...).
תתפלא, הן בנויות אחרת.
לא אמרנו שלא ירקדו, הוא רק ניסה להסביר למה הן צופות ומה זה נותן להן.
יש מקומות שלמרות שיש להן מקום לרקוד הן מעדיפות להסתכל - זה מספיק להן.
אמפתיה לזולת, והכרתו - אפשר להבין גם דברים שהוא מרגיש.
ב. הרי אני חיזקתי דברי בנות שכתבו כך - והגבתי אחרי שבניגוד לעדותן על עצמן, טענת שהן אומרות כך רק כי "אחרות אומרות" שכך הן מרגישות, "מוסכמה חברתית".. ואני דווקא "הבנתי להרגשתן" ואני רואה בכך גם מעלה. אוליי ה"שוביניסטי" זה דווקא לומר שהן לא באמת מרגישות מה שהן אומרות, ו"זה לא יכול להיות" שהן תרגשנה כך מה שבנים מרגישים בריקודים עצמם?...
ג. מי אמר ש"רק גברים יכולים לשמוח"?... ואיפה מצאת בדברי ש"הן רשאיות לצפות בלבד"?... הרי אמרתי במפורש, בהמשך לדבריהן, שהן גם שמחות כך, כדברי "יוטבתה" (מעתיק"): "משרה מין תחושה של שמחה והתרוממות לנו הנשים- הובן?"... כמו כן, גם אמרתי שזה לא סותר שבנות שמחות גם בלרקוד בפועל (אדרבה, למיטב זכרוני יש גמרא כזו שמציינת שזה שווה בין צעירות לזקנות: שומעות ניגון - רצות לרקוד..). אלא שאני באמת מאמין לדבריהן שחוץ מלשמוח בלרקוד כשטוב להן לעשות זאת, הן אכן מרגישות שמחת אמת גם בצפיה הזו, מה שגברים מסוגלים פחות להרגיש (וגברים ונשים זה לא אותו דבר - לא שייך למעלה או חיסרון. ואגב, הדברים הללו גם מתחזקים עם נסיו החיים).
הדבר היחידי המדויק במה שכתבת "בשמי" הוא שלא הייתי אשה. זה אכן נכון - לפחות בגלגול הזה...
לאמפתיה, כמו שאתה לא יכול להבין רגשות של מכונית מתוך הזדהות עם בעלי המנוע.
מקסימום אתה מסוגל לדמיין שאתה מבין מישהו,
בטח בעניינים מגדריים כאלה.
ב. נראה שפותחת השרשור מסכימה איתי,
בעיקר כי היא בפעם הראשונה שם, ולא הושפעה מרקע של מוסכמות.
וגם 'מודים אנחנו לך' במובן מסויים
ועל כך הגבתי
ג. להזכירך:
אתה כתבת: "בנות שרוצות לרקוד בעצמן - זה מצוין. למה בישיבה דווקא?"
כלומר: בשמחה זו אין להן אופציה לרקוד, ובקושי מקום לצפות. וזה בסדר גמור לדעתך.
אז נכון שאין כאן דיקטטורה ופסקי הלכה חותכים בעניין
אבל בעצם יש כאן סוג של הכוונה לאופי השמחה הרצוי.
תתאר לעצמך מה יקרה ב'מרכז' כאשר כמו שהציעו כאן, יהיה ניסיון לפתוח רחבת ריקודים לנשים .
אין שום סיכוי שזה יעבור, ואתה יודע את זה.
לאמפתיה..
בעז"ה, אחרי שתתחתן (בקרוב!..) תראה שממש אפשר להרגיש את זה. אחרי הכל - אשה זה לא מכונית...
ב.אני התכוונתי לדברים שכתבו בנות אח"כ, וגם למציאות שראיתי הרבה פעמים בחיים.
ג. טעית בהבנת דברי. לא הבעתי דעה אם "זה בסדר גמור" שאין לבנות אופציה לרקוד שם. אני חושב שאם, נניח, היו שוכרים אולם ענקי, לא היתה כל סיבה שלא יקצו חלק גדול לצורך זה.. אדרבה.
מה שאמרתי בתחילה, שאליו התייחסת, היה בנוגע לציפיה מהישיבה שהיא תעשה זאת, במתכונת של היום. וזה באמת אני לא כ"כ מבין. הרי אם היו מארגנים משהו כזה (נניח בקומה שלמטה..) אז הקשר היחידי בין הרוקדות למקום שהן נמצאות - היה זה ששומעים ברמקולים את אותה תזמורת... על זה אמרתי שלא נראה לי שזה תפיק של הישיבה, לארגם "אולם ריקודים" לבנות, ומוטב לצפות לדבר כזה ממדרשה למשל.
וזה לא בא מ"הכוונה לאופי השמחה הרצוי", אלא פשוט מכך שהישיבה באופן טבעי, בעיקרה, מארגנת שמחת בית השואבה לבחורי הישיבה, וגם מי שבאות לשם הן כנראה בעיקר כאלו שנהנות מאופן הבילוי הזה (והוספתי שאכן, יש דבר כזה. מאוד מצוי. אפילו בשמחת תורה, יש בתי כנסת שיש שם ב"עזרת נשים" מספיק מקום, וחלק אכן רוקדות - ובכל זאת אנו רואים שרבות דווקא "מסתכלות". שלא לדבר על נשואות..)
ד. לגבי "רחבת ריקודים" בישיבה, הבעייתיות מובנת. הרי היה צריך ארגון שלם (מחיצות ומלמעלה - אם זה בחוץ וכו'), מלבד מה שהישיבה לא היתה רוצה לארגן אירוע שעם הזמן ייהפך למקום מפגש בין בנים לבנות.
אבל אני חושב שאם חד-פעמית היו עושים הקפות באיזה אולם גדול, עם כניסות מצדדים שונים, היו בוודאי מקצים חלק חשוב לנשים. למה לא? ואהבת לרעך כמוך. אגב, מה שהכירו מהרב ארוש, זה כי שם זו "קהילה", ואכן דואגים לנשות הקהילה הצעירות, שיהיה להן איפה לרקוד. מעולה בעיני (וגם שם יש "תנועת הצופות"..).
מועדים לשמחה, ותסלח לי שני לא יכול להמשיך בדיו הנחמד.. הכנות של הושענא רבה, וערב שמחת תורה. העיקר - בשמחה ובעין טובה של כולנו...
שורש,
הייתי השנה בהקפות שניות עם חברה בישיבת ר"ג.
לרקוד לא יכולתי- היה לי נורא חם (מי באה עם שיער פזור לריקודים?! נו באמת...) אז עמתי לצד חברתי שהיתה דבוקה לזכוכיות.
התבוננתי בחבר'ה שמתחתיי, התרגשתי למראה המחזה- זה באמת משהו מיוחד... אבל די מהר מיציתי.
חברתי, לעומתי, קיפצצה במקום, שרה בדבקות את השירים... והיתה בהיי כזה... ואז חשבתי על הדיון כאן.
שאלתי אותה- חברה, לא בא לך לבוא לרקוד?
היא ענתה בתמיהה- מה פתאום??? כשאני רואה אותם אני מרגישה כזאת רוממות רוח! מי צריך לרקוד? רק להתבונן.
ושורש- מדובר בילדה הכי צדיקה, טהורה ותמימה שיש... ואני ראיתי עליה את דברי דן מתקיימים- היא רק צריכה להתבונן. וזהו. והיא כבר בעולמות עליונים.
ויש בזה מן ההגיון והקשר, שבנים צריכים פעולות, משהו אקטיבי, כדי להשיג דבקות בה'- כמו ריקודים סוערים, וכמו מצוות.
לעומתם הנשים, שמטבען יותר רוחניות- הן לא צריכות ממש לרקוד, ע"מ להגיע לדבקות זאת. מספיק להן להתבונן. ולכן הן גם פטורות ממצוות רבות כ"כ.
אחרי-החגים-שמח!
ואני גם לא חושבת שרובן..
הבעיה שלא תמיד יש לבנות מקום לרקוד ...
זה באמת יכול להראות מוזר שמאות בנות מגיעות לישיבה כדי לצפות בבחורים.
אממה:
א. זה באמת לא ריאלי. יש מאות בנים. אי אפשר לעקוב אחר אחד בודד, ומרחוק כולם נראים אותו דבר.
אז אחרי כמה דק' כבר משעמם לצפות. 
ב. לכן, מי שבאה לישיבה לשמחת בית השואבה/ שמחת תורה,
אם היא לא מגיעה בתמימות ומחשבה שהיא הולכת למצא שם את בחיר ליבה,
כנראה שהיא באה למטרה אחרת.
אני, לדוג', באמת באמת נהנת להגיע לישיבות (במיוחד גדולות) בשבתות, חגים וכל אירוע משמח ששרים בו.
אני נהנת מריבוי הקולות, מהשירים המרוממים, מהעוצמות..
אין לי עניין לעמוד *על* המחיצה ולבהות..
צורניקית
פינגאף פעם לא שמעתי שזה כ"כ מפריע לבנים שהבנות צופות בהן.
ודווקא השנה אמרתי לחברות שלי 'תראו איזו קדושה אמיתית, אלפי בנות מסתכלות והם רוקדים בכזאת טהרה וקדושה של מצווה בלי פוזות' קיוויתי שזה אכן ככה אבל זה ממש נראה כך.
טוב, זה לא סותר את זה שיכול להיות שזה מפריע להם, אבל אחים שלי לא אומרים כלום על זה ולא נראלי שזה מפריע להם.
ולבנים שלא מבינים מה גורם לנו להצטופף כסרדינים ולעמוד על רגלינו חמש שעות כדי לראות אותכם מקפצים, אנסה להסביר
המצווה לשמוח בסוכות חלה גם עלינו. מכיוון ששמחת בית השואבה היא מנוף מצויין להגיע למצווה האהובה הזאת,
אנחנו מנצלות את ההזדמנות ובאות להשתמח.
וכן, משמח לראות אנשים צדיקים רוקדים בקדושה, באהבת ה' אמיתית, בהודיה לקב"ה, בשמחה.
אז נכון, מבאס אותנו לא לרקוד ורק להסתכל. ברור שאתם מרגישים יותר עוצמות של שמחה. אני יכולה לומר ששמחת תורה זה היום היחיד בשנה שאני מרגישה רצון להיות בן. קנאה אמיתית.
אבל מה לעשות וזה מה שיש? והישיבה מצד עצמה ממש לא אמורה להמציא לנשים רחבת ריקודים.
כמו שאמרו לפני זה אירוע ישיבתי ומלבד התירוץ של חוסר מקום, הם לא אמורים לספק לנשים אפשרות לרקוד כמו בחורי ישיבה. גם אם יש אברכיות. זו ישיבה אחרי הכל ו'בעיה שלנו' שנתקענו להם שם..
ולא נראלי שמישהי באה לשם במטרה לחפש חתן. זה פשוט לא הגיוני. מה גם שאצל בנים לך תדע מי רווק..
מקווה שהובנתי.. [מעניין לחשוב על זה פתאום אחרי שאני בישיבה מגיל אפס ]
מוכרח להגיד שכשאר אני הייתי בישיבה, דומני שבחיים לא חשבנו בהקפות על זה שיש למעלה כאלה שצופות.. וגם לא כמה הן.. (וממילא זה גם לא הפריע..).
[טוב, אולי זה היה לפני ששרשרו באינטרנט דיווחים "מהצד השני"...]
שפשוט לא הצחיק אותם. אפילו אחיי הביינישים התקשו להבין...
לאחרונה שמעתי את הפסודקאסט של בן בן ברוך שמארח את הרב ליאור אנגלמן. שיחה ממש יפה ממליץ לשמוע.
כחלק מהשיחה, בן בן ברוך דיבר על כך שבגמר של המונדיאל, לפני 8 שנים, כשנבחרת ארגנטינה הפסידו בגמר אחרי גול בהארכה של נבחרת גרמניה, מסי הזיל כמה דמעות אבל לא בכה יותר.
לעומת זאת, כאשר מרדונה הפסיד בתחילת שנות ה90 במונדיאל בגמר, הוא בכה בכי תמרורים..
ומה הקשר לשידוכים?
שאלו את מסי, איך זה שאתה לא בוכה?? זה אירוע שיא. זה נראה כאילו זה משחק ליגה רגיל לפי התגובה שלך.
אז ענה כך - כאשר בחרתי להיות שחקן של כדורגל מקצועני אז קיבלתי את העובדה שיכול להיות שינוי קיצוני בחיי, עליות מאוד חדות וגדולות, ומצד שני, תהומות קשים ונפילות מטורפות. אז החלטת שאני צריך להיות מאוזן. לא לצאת מגדר הרגיל על כל נפילה או עלייה.
אז בנוגע לדייטים -
עד כמה אתם זהירים ומחכים להדרגה בקשרים ומכוונים את הציפיות?
עד כמה אתם נותנים לעצמכם לחוות את הרגע ואת העליות והירידות הפתאומיות?
נפש חיה.אחרונהאבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..
בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם
ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים . תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע
ולכאב /פחד .
ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .
הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .
אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.
זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .
אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.
הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.
בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.
אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.
כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.
האם אני יודע לעשות את זה נכון?
שאלה גדולה.
advfbנראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.
חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם
לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.
משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.
ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.
זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.
אלא -
להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.
כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.
לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!
לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.
היא טוענת שהרווקות המאוחרת כל כך פושה בדורנו כי אנחנו מחפשים זוגיות עמוקה יותר מאשר מה שהיה בדור הקודם.
לכן עיכוב הזוגיות הוא חלק מתהליך הגאולה של סוג זוגיות אחר עם הקב"ה, וממילא גם בזוגיות שלנו.
מקווה שאני מדייק
מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד,
ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות.
עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה,
וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו.
אבל בתכלס
זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו.
אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.
היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".
ההשוואה עולה מאליה- אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.
מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.
כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).
מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.
ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.
פשוט המציאות השתנתה
ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך
היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר
הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..
אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..
אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר.
גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).
לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.
זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.
לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.
יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.
הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.
מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.
במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.
כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.
ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.
יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן
ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,
ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.
יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון
וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.
יש פער בין דורי מובהק
לטוב ולמוטב
גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,
נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.
שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל
כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים
מלאים ומספקים. איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו
את עבודת השם.
אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים
ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.
וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.
אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.
יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו
יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?
לילה טוב לכולם!
ב"ה רק רוצה לעדכן שלפני כשבועיים החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן, ביום שלישי הצעתי לה והיום הייתה המסיבת אירוסין שלנו.
תודה לכל מי שעזר לי פה בעבר עם שאלות! הורדתם לי ממש את הלחץ והחרדות לפני הדייטים הראשונים!
אשריכם ישראל! בקרוב אצל כולם!
לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?
היא גזירת מלך.
ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים
לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו
כי זה מעבר למוסר טבעי
לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.
ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]
למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה
אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲
מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל
אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה
שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.
אחת. שתיים. שלוש.
נחמד והכל, אבל שום דבר לא זז.
שומע ומספק נתונים יבשים.
לימודים, שירות, משפחה, תחביבים.
סיפורים, סיפורים, סיפורים.
התמונה מתחילה להתבהר.
יש פוטנציאל.
יש היכרות.
אבל אין קשר.
בשביל קשר צריך לדבר, לא רק לקשקש.
אבל בשביל לדבר-צריך לדבר.
ובשביל לדבר צריך להיפתח.
ואני לא יודע לעשות את זה.
שאלות מנחות מצידה היו עוזרות.
אבל היא מחכה.
ואני מבין אותה.
גם לא מציב מולה שאלות בומבסטיות.
לא נעים.
הרי אנחנו לא קשורים.
רק מכירים.
אז מה הלאה?
איך מתקדמים מכאן?
חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?
אבל.
א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.
ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.
הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).
תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר
נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.
השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה.
אין אמת אחת
יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?
אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין
אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ
יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..
זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות
תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח
זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל
הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..
לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד
ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .
אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות
שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה
היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים
בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים
זה גורם לבחורה להיפתח
תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.
בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה
אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.
עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
המון מזל טוב אם הבנתי נכון
ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.
קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.
תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.
מזל טוב🎉🎊
תזרוק אתה את השכל מהחלון
ויהיו כאלה שישתמשו בשכל
מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)
ככה הקב"ה ברא בעולמו
למה?
תזרוק ת'שכל ;)
אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.
השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.
גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.
ובנימה אופטימית זו
וכו'
לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.
תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.
בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)
הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!
מזל טוב גדול
שתזכו להקים בית נאמן בישראל
מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה
מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה
בהערכה גדולה!
התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה
ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..
האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..
אז נשארו רק השטויות.
משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...
משהו שולי × 2
אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)
בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁
מזל טוב ענקי!
שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️
איזה טוב ה' ❤️🏠🩷
תודה על השיתוף הכנה
מלמד דברים חשובים..
שתזכו לבנין עדי עד!
הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..
אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)
ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.
איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.
ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.
ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.
שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.
מזל טוב
נשמע ששניכם מיוחדים.
איזה יופי
יש למה שכתבת רוח נעימה.
של יישוב הדעת.
מסדר את הראש
זה יכול לעזור לך הרבה.
האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,
ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק
הרבה אושר ועושר!
לך מתאים לשאר
כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו
ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .
זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .
אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .
ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך
בלי קשר לתוצאה
תודה על השיתוף
קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!
כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.
בהצלחה רבה!!
מזל טוב!!!
היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?
אני ואשתי מגיעים ממקום יחסית פתוח וליברלי והתחלנו לצאת בגיל צעיר
במהלך התקופה הזו הייתי מחמיא לה הרבה (וגם מהצד שלה היא החמיאה)
על דברים פנימיים (חכמה, רגישה, …) אבל גם חיצוניים (למשל יופי, היא באמת יפהפיה)
מה נהוג אצלכם? מה אתם חושבים בנושא?
שאלה יחסית כללית שואל מתוך סקרנות
למי אתה מכוון את השאלה?
לחרדים?
לחרד"לים?
למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?
למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?
(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)
אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה.
משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.
על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.
משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות).
לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא
זה אחרת וזה מקובל.
גם אחרי החתונה ;)
מממ חיצוניות לקראת אירוסין
פנימיות כשהולך טוב
זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו
חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת
האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?
נשמח אם תשתף
לא הבנת את הקונספט של המקום אחי
מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו
