אגב מאיפה פרץ היצירה הזאת, אולי בשבת התפצצת בלי מחשב?

פתחתי בערך 10 שרשורים במגוון פורומים

ואני מהסוג השלישי זה בטוח!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ספר ממכררר.....

ואני עד גיל אחד עשרה חיכיתי לקבל את המכתב.. באמת האמנתי שזה קיים

גם אני בתור ילד פינטזתי על מכתב

ספר מדהים, גם מבחינת כתיבה, (משתפר עוד יותר בהמשך הסדרה) הומור (הדארסלים, אמברידג'), ו...כן, העולם הזה,

האפשרות המדהימה שמתוך פונדק "הקלחת הרותחת" החשוך והכמעט בלתי נראה (או אולי לגמרי? למוגלגים שכמותכם) אתה עובר לעולם שלם כל כך אחר, שונה ומדהים.

כעיקרון כל פנטזיה (בספרות) היא מדהימה מהבחינה הזאת, ודאי וודאי כשמדובר בפנטזיה כל כך מקיפה ומפורטת.

היא יצרה עולם שלם שלא קיים!! זה מדהים!! עולם כולל הכל-ממשל, הסטוריה, מושגים, אפילו ענף ספורט!!! וזה גאוני!!!!!!!!!!!!!!!!!!! וזה חוץ מהעובדה שהוא כתןב טוב וכיפי, אפשר לעשות עליו חידונים והעלילה פשוט יפה!! כל כרך כרוך אחד שני והספר הראשון מתבסס על דברים שמתגלים רק בשביעי....גאוני זה המילה הכי עדינה שיש!!!.....זה אמנם לא גרם לי לפנטז על מכתב...אבל עדיין התאהבתי בסדרה....אין עליה...זה קלאסיקה..וכל השאר (ספטימוס היפ, מכושפת ועוד כל מיני...) זה פשוט חיקויים עלובים.

שמעתי עליהם קודם - במחילה)

אלא על שר הטבעות,

האם הארי פוטר הוא ספר שעומד בשורה אחת עם ספרים כמו שר הטבעות...

אנשים אוהבים לומר שלא...

ואני חושב שבהחלט כן!

נ.ב. סיימתי את הראשון השבת ואני מתחיל את השני כעת...

הכתיבה שלה השתפרה בהרבה לקראת סוף הסדרה, אין מה להשוות!

יש הרבה רעיונות משר הטבעות שמועתקים בהארי פוטר (וחבל..)

אבל מלבד זה חבל לקשר בין הספרים,

מה שגורם לשר הטבעות להיות יפה ומיוחד זה לא מה שגורם להארי פוטר להיות כזה

ומה שגורם להארי פוטר להיות כזה לא קיים בשר הטבעות...

ובשורה תחתונה ברור ששר הטבעות זה יותר על רמה, לא יודעת אם יותר יפה אבל יותר על רמה!

הוא ספר יותר קשה לקריאה - מה שאצל הרבה אנשים הופך אותו ל"על רמה"

מבחינת לשון ומבחינות נוספות - הוא אכן עולה על הארי פוטר,

אבל יש דברים שבהם הארי פוטר יותר עוצמתי... יותר מאתגר את הסופרת...

מה שרציתי לומר זה ששניהם קלאסיקה

הארי פוטר זה ספר לכל הזמנים, קלאסיקה,

(בניגוד לדעתם של כל מיני "רוצים-להרגיש-מבוגרים-ומבינים-בספרות"

אבל את הארי פוטר העזתי וקראתי!

כך שיש לי מושג מה על הנושא המדובר.

ואם שר הטבעות כ"כ טוב כפי שמספרים (עוד אקרא בע"ה...) אז לא נראה לי שהארי פוטר משתווה אליו.

נכון זאת סדרה חמודה מאד! ועם זאת הרעיונות בה די פשוטים.

זה נכון שיש שם כמה רעיונות מגניבים לגמרי, ועם זאת הרבה מהרעיונות די שאובים מהמציאות הטכנולוגית שלנו...

הרבה פעמים היה נדמה, שרולינג חיפשה קסם שיספק את אותה הפונקציה שממלא המזגן למשל... או אפילו מכונית/מטוס/כל כלי תחבורה אחר...

רישיון בהתעתקות הוא רעיון נחמד, והסיבה לכישלון בבחינה אליו, היא רעיון עוד יותר נחמד, אבל די פשטני למעשה...

שלא תחשבו, נהנתי מהקריאה, אבל היתה זו הנאה ילדית, פשטנית ולא עמוקה.

כשאמרת 'מה באמת יש בו' חשבתי שפיספסיתי משהו...בינתים לא נראה כך.

היו לרולינג כמה רעיונות בסיס טובים. היא פיתחה אותם לכדי עלילה חמודה. אבל בבסיסי מה ששובה את הלב בסבפר, הוא שיש בספר ילד-כוכב סופר על, שמצליח להתמודד מול המבוגרים הרשעים מולו, וזה רעיון שמגניב כל ילד.

גם זה שהסדרה מסופרת על ילדים בפנימיה וכו' תורמת לאוריה.

אבל הפנטזיה בספר די קלושה.. האמת.

לדוג' הפנטזיה בספריו של טארי פארצ'ט הרבה יותר נועזת ומפתיעה.

אגב, חלמתי לילה אחד, שאני משתמשת באיזו סיטואציה בקסמים...Iמתפדחת בגלל הגיל המכובד שלי...I.... ותירצתי את זה לעצמי בחלום, שאני כנראה קוסמת מלידה, ועכשיו זה מתפרץ בחופשיות...

בקיצור נהנתי מהקריאה, בעיקר כי זאת היתה הרפיה נהדרת עבורי. ועדיין לא הבנתי על מה המהומה.

הכתיבה אולי משתפרת עם הספרים, אבל עדיין היא בינונית מאד. אמנם קשה לאמוד כתיבה מתורגמת, אבל בהנחה שהתרגום תואם את רמתו המקורית של הספר...

שוב, נהנתי מהקריאה, אבל בעיני זאת לא ספרות מופת בכלל.

יש המון ספרים שהם רבי מכר בשעתם, ועם הזמן הולכים ונמוגים...

(אגב לשם הדגמה, בעיניך החמישה/השביעיה/חבורת הבלשים, הם ספרות מופת?

הם ספרים נהדרים לילדים בגיל המתאים, קסמם לא פג עם השנים (ראיתי את הבן שלי, בולע אותם כיום...) ועם זאת קשה לומר שזאת ספרות מופת... למה? התשובה נראה לי מתאימה גם להארי פוטר... )

יש בהארי פוטר משהו לא רגיל,

אני לא סתם מתלהב,

זה אחד מהספרים שאני קם מהם מתפעל עד להתפקע (מבינה למה אני מתכוון? )

והכתיבה שלה יוצאת דופן באיכותה... בעיקר בספרים המתקדמים יותר כמובן,

אני בהחלט מבינה את ההתפעלות עד להתפקע...  אולי לא בקשר להארי פוטר.. אבל בכלליות כן.

אני ייבת לחלוק עליך בעניין ה :"והכתיבה שלה יוצאת דופן באיכותה..."  בעיני היא לא יותר מבינונית. אבל כמובן זכותנו לחשוב אחרת.

אני חושבת שזה מה שגם מונע ממני לחשב את אניד בלייטון כאחת מהסופרות הדגולות של זמנה. למרות שאין ספק שהיא הצליחה לקלוע לטעמו של ילד ממוצע, וזה לא דבר קטן...

ועם זאת, הייתי רוצה שבשתי הסזדרות, השפה תהיה עשירה יותר, מגוונת יותר, וגם הרעיונות איכשהו מרגישים לי קצת משוכתבים...

קראת את סדרת ספרי מרי פופינס? אני לא מדברת על הספר המקוצר שייצא לאור ע"י אולפני וולט דיסני. אלא על הסדרה מקורית. כ"כ מקורי, כ"כ שנון, וכ"כ עשיר. ועדיין בהחלט מתאים לילדים מכל הסוגים והרמות...

בעיני זאת קלאסיקה.

יש הרבה אגב, ספריה של אדית נסביט, ספריה של אסטריד לינדגרן. ספריה של ימימה אבידר טרשונוביץ, בפריו של אוריאל אופק,  קשה לי להגדיר, מה יש בהם שאין בה.

אולי הרצון להמשיך ליצור את רב המכר הבא, פוגם באיכות. אולי הם אכן סופרים בדם ובנשמה, והיא יותר 'סופרת לשעה'... ואולי זה מה שגורמת המסחרה...

תמיד היתה לי התנגדות פנימית לספרות מוזמנת. ועדיין לא השתכנעתי להיפך.

אני מעריץ שלה, ועכשיו אמשיך לקרוא מה שכתבת...

אניד בלייטון היא קלאסיקה כי היא מודל, לא משנה למה היא מודל...  היא מודל ולכן היא קלאסיקה,

נכון שאין שם עושר לשוני או רעיון גדול - אבל העובדה היא שיש שם משהו אחר... יש משהו ב"קשישא" "שפיר"  "חבריה" "טוזיג"  יש משהו באנגליה... לא יודע, יש משהו...

ובזכותו היא קלאסיקה

גם בהארי פוטר יש משהו...

אבל שוב אני לא מבין גדול בספרות... אני לא כמוך - נותן ציונים לכתיבה ולפיהם מחליט מי ראוי לתואר קלאסיקה...

אני מדבר על מה שאני התפעלתי...

וגם אני הצהרתי שנהנתי מהקריאה.

אבל להנאה פנים רבות. ולפעמים דוקא הנאה קלילה יותר, מעידה שאיכותו של הספר מוגבלת.

בשביל איכות אמיתית צריך להתאמץ. לפחות בעיני. כמובן מאמץ בהתאם לגיל ולסגנון. לא נצפה מספרי ילדים להיות כבדים או מורכבים כמו ספרי מבוגרים וכו' ועדיין...

כמובן לאלו ולאלו יש מקום וזמן כפי שאמר החכם מכל אדם.

רק אל תהפכו את ההנאה לכלי היחיד והמרכזי לאומדן ולמשקל הספר. זה הכל.

ואני עדיין חושב שיש בהארי פוטר משהו לא רגיל...

מבקרים כתבו עליו "ספר שישאר לא לעשורים הבאים - אלא למאות הבאות ..."(!)

(לא זוכר מי המבקר, זה כתוב על גב אחד הספרים בסדרה)

אני עכשיו בדיוק קורא את "מחפשי האוצר" שמצאתי בארון

תגידי, את מכירה ספר בשם "מסע האילפס"? (לא יודע מי כתב)

כפי שאפשר להבין, אימי שתהיה בריאה, היתה (ועודנה) משוגעת לספרים וספרות. כל הזמן היא העשירה אותנו בעוד ספרים..היום היא עושה את זה עם הנכדים...

נדמה לי שהוא של אסטריד לינדגרן, אבל אני לא סגורה על זה... בהזמנות אבקש את אחותי הרווקה שתציץ בו ותאמר לי.

הוא היה בבית ונקרע בשלב מסויים,

לפי מה שזכור לי המשפחה שם היא המודל למשפחה שלי בעז"ה

אבל יש מצב שאני מתבלבל עם ספר אחר)

ולמה הצחוק? (הדיון הזה מצחיק אותי!)

אם תואילי להסביר...

למה את מגדירה את אסטריד לינדגרן קלאסיקה?

(אני גם חושב שהיא מיוחדת - אבל אשמח אם תגדירי לי את הייחודיות שלה...שהופכת אותה לקלאסיקה, תודה.)

קשה לי לענות. כי גם אני לא בדיוק מבקרת ספרים...

זה שילוב של רמה שפתית טובה מאד, ועם זאת השפה קולחת. הסופרת שומרת על משלב שפתי גבוה ועם זאת הוא מתאים לילדים, ואינו דורש תירגום ע"י מבוגר.

יש בכתיבה שלה הומור מעודן מאד. הגיבורים מלאי חיים ונוגעים בליבם של הקוראים. יש בספרים גם ציוריות רבה, בעקבות המקומות בהם מתרחשת העלילה.

הספרים שלה אותנטיים ועם זאת מלאי קסם. אפשר ללמוד מהספרים שלה הרבה על חיי התושבים בשבדיה.

בקיצור היא כותבת מאד איכותי, ועם זאת כייפי.

עכשיו כשאני מנסה לחשוב על זה, זה די מזכיר לי את ספריו אריך קסטנר. אם כי סגנון הכתיבה שלו שונה לגמרי. אבל בעיני הספרים שלו הם אכן קלאסיקה אמיתית.

ושוב, אני אחזור לנקודה שכבר כתבתי, כל הסופרים הללו, לא עשו מיליונים מהספרים שלהם.

כשספרות הופכת להיות מסחלרה רצינית, היא (לרוב) כבר מאבדת את האיכות שלה.

למה? ככה.

מחשבה: כנראה מעיין היצירתיות וההשראה נובע ממקום שהוא אנטי קפטילסטי...

אתגר: תנסה לחשוב על סופר עשיר... שהמשיך לכתוב באותה רמה גם אחרי שהתעשר...

בכ"א, רולינג התחילה כענייה - ורק השתפרה אחרי ההצלחה,

אבל אולי היא בכלל לא נחשבת בעיניך לצורך העניין...

לפעמים... ספר שאני כבר כמעט לא זוכר - ובמצב הרוח הנכון

למה לדעתך הם לא ספרי מופת?

לי כבר אין סבלנות.. סורי, הזדקנתי...

לא שמתי לב על מה כתבת... אניד בלייטון אני יכול לקרוא רק לפעמים

ואני בת 26 - איפהשהוא באמצע... אבל בעיקר בזמנים שאין לי כוח לקרוא ספרות של ממש, ובא לי משהו קליל...

מה? אתה רק בכרך השני? הייתי בטוחה שתגיד כזה דבר אחרי קריאת כל הסדרה פעמיים לפחות..למרות שזה נכון כבר בספר הראשון...

השבת התחלתי שוב את הראשון... אחרי הרבה זמן שלא קראתי

מבחינת כתיבה טולקין הרבה יותר טוב מרולינג אבל מבחינת עומק רולינג יותר טובה.

אבל עדיין אני מעדיף הארי פוטר.

רק אני לא הבנתי איזה עומק אנשים מוצאים בהארי פוטר?!!

כאילו גם אני הייתי מעריצה שלו עד גיל 11 אבל זהו! באיזשהו שלב הקסם עובר.. ובדוגרי זה סתם ספר ילדים...

ספר ילדים חביב מאוד אבל לא מתוחכם מספיק...

ופשוט אין מה לעשות- שר הטבעות הוא הספר המושלם ביותר שנכתב אי פעם..

בכל הקטע שדמבלדור מסביר להארי שהוא לא מת.

ושהוא מסביר לו על אוצרות המוות וההורקרוקסים.

כאילו הייתה צריכה להריץ את כל העלילה של מ1-7 בראש עוד לפני שהיא כתבה את הראשון..

בעיניי זאת גאונות!!

את כל הפרטים... וזה בסדר בעיני. אבל אין צורך לומר מה שאין בה...

אפשר לראות בבירור שמושגים שנצרכים לעלילה בספר מסויים - מתגלים בתחילתו,

לדוגמא - הפגעסוסים,

אבל -עניין הנבואה ובכלל כל מה שקרה בין הארי לוולדמורט כשהיה תינוק - מתברר שהוא כן מקיף את כל הסדרה,

אני לא יודע מה עושה את זה, אבל יש בהארי פוטר משהו גאוני,

חשבתי על משהו, את הסרט ראית?

הסרט כשלעצמו גרוע - אבל יש מצב שהוא מעצים את הספר מבחינות מסויימות...

(אין ספק שהוא גם מקלקל הרבה...)

נהנתי מהם למדי. הם חמודים!

את הספרים קראתי אח"כ, לאחר הרבה שנים, לכן לא זכור לי קונפליקט כלשהו בין הספרים לסרטים.

מאידך, האם הסרטים העצימו את הספרים? אולי.. קשה לי לומר, זה באמת היה בזמנים שונים לגמרי.

אולי הסרטים האחרונים היו מעצימים את האימה והפחד שבספרים האחרונים.

עכשו כשאני חושבת על זה, זה בטח כך.

אבל דוקא בגלל זה אני לא אראה את הסרטים...

פיכס, ממש ממש לא נהנתי מזה...

כח האהבה וההקרבה.. כמה קלישאתי...

בעיני הוא דוקא כן די מצא חן, 

לא הקטע בסוף - הרעיון בכלל.

אני עוד נהנה מקלישאות... אני רק בתחילת הדרך

וחוץ מזה, שזה כ"כ נוצרי...................................................IנגעלI

לא יודע... עדיף באמת לא להשוות ביניהם,

בעיני זה יותר נסיון להסביר איך הארי לא מת

זה סיכון גדול מידי בשבילה... ודמבלדור אומר להארי במפורש בסוף הספר הראשון - שהוא עדיין לא יכול להסביר,

ברור לי שהרעיון כבר היה בראשה בצורה כזו או אחרת...

אבל שר הטבעות הוא משהו שונה לגמרי.

הארי פוטר הוא ספר מלחמה, מתח, גיבורי על, וקצת פנטזיה.

מי שרואה ככה את שר הטבעות הוא בד"כ אותו האיש שרואה את הסרט, אבל מריץ למלחמות בשני ובשלישי.

שר הטבעות הוא ספר מסע, למידה, שינוי, גיבורים מסוג אחר...  המלחמה והקרב הם קטע יחסית שולי, לכן מי שרואה את הסרט כדי להריץ למלחמה, לא יהנה מהספר, כי הוא פשוט ישעמם אותו! אם אתה אחד כזה - לך תקרא הארי פוטר.

לכן לדעתי הסרט של שר הטבעות הוא יחסית נאמן  מאוד לספר, מאוד מושקע, גם באפקטים וגם בצילומים עצמם! (הביאו לצילומים 500 סוסים! זה לא עבודת מחשב...)

אבל הוא מפספס את הנקודה העיקרית!

ובסרט -לא העברתי לקרבות,

ועדיין אני חושב שיש בהארי פוטר משהו שאין בשר הטבעות...

כבר חזרתי בי, אני לא משווה ביניהם, (סתם לא לעניין להשוות בין ספרים)

חוץ מהנופים הוא הוליולדי מדי

כאילו כל האנשים נראים איך שההית מצפה...

כל הטובים יפים והרעים מכוערים...

לא הפחל אותי הסרט..

אתה שואל מה הופך אותו ל"על רמה", וזה אומנם גם הכתיבה אבל לא רק...

זה כתיבה, זה מושגים, זה הצורה שבא העולם מוצג..

קח לדוגמא את הרומנטיקה בהארי פוטר ואת הרומנטיקה בשר הטבעות (סליחה שנפלתי ישר על זה )

בהארי פוטר זה כזה---- רדוד! לכל הרוחות... ובשר הטבעות זה כזה עדין...

או נגיד החברוּת בספרים.. בהארי פוטר יש את החברות בין הארי לרון והרמיוני וכל זה, ואכפת להם אחד מהשני אבל הם מידי פעם רבים וזה נחמד והנוער מתחבר לזה והכל, אבל בשר הטבעות הקשר בין פרודו לסאם לדעתי קשר הרבה יותר מייצג באמת, האהבה, הבגידה, המסירות..

או נגיד הדמות הזאת שהיא רעה והיא בעצם טובה (שיש כמעט בכל ספר), אז בהארי פוטר זה סנייפ, והיא עשתה את זה בצורה קיטצ'ית למדי עם כל הקטע שהוא ממש מתעלל בהארי ובסוף הספר הוא מסביר שזה כי הוא היה מאוהב בלילי זה מטומטם לגמרי.. ובשר הטבעות זה נגיד אממ ההוא שכחתי איך קוראים לו, אח של פארמיר.. והסופרת באמת מייצגת דמות של מישהו שרוצה לרצות את אבא שלו ולהביא לו את הטבעת וגם סתם ככה לצבור כוח ועוצמה, ומצד שני רוצה לעשות את מה שהוא מאמין בו, והוא מתלבט ומתנדנד עם זה כל הזמן עד לרגע האחרון בחייו אני לא יודעת בעיני זה יותר אמיתי.

ויש עוד הרבה דברים - ההומור בשר הטבעות לדעתי הרבה יותר גבוה, אם תשווה את פרד וג'ורג' שזה בתחושה כאילו קוראים בדיחות כזה (לא שזה לא קרע אותי מצחוק לפעמים..) ואת מרי ופיפין..

התכונות שרולינג מצמידה לאנשים מידי לא הגיוניים, הרמיוני הפרופסורית שיותר מידי יודעת הכל, משפחת דרסלי האכזרית, כל הדמויות...

ואחרי כל זה אני חייבת לציין שמבחינה עלילתית בהארי פוטר יש הרבה הרבה יותר עומק,

בשר הטבעות זה תחושה כאילו בסך הכללי כל העלילה לא מתחברת מי יודע מה ההתחלה לסוף ולאמצע וטולקין יכל בכייף פשוט להמציא את העלילה תוך כדי ולגמור אותה בטוב בכל רגע שזה ממש מעצבן! ובהארי פוטר הכל בנוי אחד על השני ומתקשר להכל..

בשר הטבעות הכל נגמר טוב מידי שזה יכול לשגע בא לך להרוג שם כמה בדרך ובהארי פוטר היא הייתה מספיק חכמה בשביל להרוג כמה ממש טובים.

ובשני הספרים הדבר הכי מעצבן זה הנוצריות שבספר.. בקטע של לרחם על הרעים..

לא - סאם לא יהרוג את גולום גם אחרי שהוא כמעט הוביל אותם אל מותו,

ולא - הארי ירחם על פיטר...

איכסה..

אני יכולה להמשיך ולהשוות ולכתוב עוד הרבה הרבה מה שבין לבין ומה ששווה וזה למה אמרתי לכתחילה שלדעתי אין מה להשוות בין השניים.

אה ואם כבר אז שכחתי משהו - בהארי יש המון קיטשיות והמון אי פריות בזה שהסופרת יכלה להמציא ככל העולה על רוחה בגלל שזה "קסמים".

LOL נראלי התגובה הכי ארוכה שלי בכל שהותי בפורומים.. 

בס"ד

לא ממש קראתי את כל השרשור, הוא ארוך לי מידי, ומעצבן מידי, אז לא הבנתי איך הגעתם להשוואה בין הארי פוטר לשר טבעות, אבל אני מוכרחה לומר שזה מאוד קל להשתיק את כל מי שלא אוהב הארי פוטר במשפט כמו- "וכל האלה שמנסים להיות בוגרים וכאילו להבין בספרות מזלזלים בספר הזה. אלה שמרגישים בוגרים)." זה משפט טיפשי, וחסר תוכן לחלוטין.

אני קראתי את רוב הספר הראשון של שר הטבעות, ואת כל הסדרה של הארי פוטר, ואני מכירה אותה ממש טוב.

אז הנה דעתי על הסדרה הזאת- (ונכון, אני באמת מזלזלת בה, אבל אני לא ממש מוכנה להתכווץ מתחת המשפט המטומטם הזה של - "לנסות להיות בוגר ומבין בספרות.")

רולינג ניסתה ליצור עולם חדש, עם חוקים משלו. - היא נכשלה בזה לחלוטין. בעולם שלה יש כ"כ הרבה חורים, ופרדוקסים. (אני מדברת עכשיו רק על העולם עצמו) בספר הראשון עד השלישי היא עוד מצליחה לשמור על צלילים אחרים, ואולי קצת פנטזיה כזאת, די תמימה, יעני, אבל אפשר להרגיש קצת אחרת.. אפשר עוד לטעום את העולם שהיא ניסתה ליצור. הפער בין היומרנות שמורגשת כ"כ בספר בנוגע למה שהיא מנסה ליצור, לבין מה שהיא בתכלס' יצרה, הוא עוד די קטן מבחינת העולם שלה, והחידושים שלה. (אני מדברת רק על הספרים הראשון עד השלישי) גם שם, זה ספר ילדים ממש. אין שום דבר חכם, או אדיר, סתם, ספר פשוט. אבל כשמגיעים לספר הרביעי, היא פשוט מחריבה את כל מה שהיא יצרה.העולם הקטנטן הזה הופך לעולם כ"כ אמריקאי, העלילה נהיית יותר ויותר טיפשית, הדמויות, אם הם היו טיפה מענינות, כבר לא. כולם אמריקאים דלוחים שם. בעעע. הדמויות שלה כ"כ חלשות. שה' ישמור. הרומנים והמריבות הדביליות בין הדמויות.. זה נוראי. העלילה נהיית משמימה, כאילו אין בה ממש כזה. כל פעם היא מנסה לתרץ איך הארי נישאר בחיים, וזה מתחיל להיות נורא מעצבן. 

ולא מדברים על הכתיבה, כן? הכתיבה רדודה לחלוטין. היא כותבת גרוע. (לכן זה כ"כ מגוחך ההשוואה בין שר הטבעות להארי פוטר, כי טולקין הוא היה פרופסר לשפות. הוא העריך כ"כ את המילה, את הצליל שלה, הוא כתב שפה שלמה! רק הכתיבה שלו כ"כ מעולה, שאין בכלל השוואה פה. אין לו אף דמות שהיא עושה לך הרגשה רגילה, אמריקאית כזאת... בסופו של דבר רק סנייפ טיפה מעניין בסדרה הזאת... כל הדמויות שם כ"כ חלשות.. האינטרקציה בין הדמויות כ"כ חלשה..)

פיו, ספר גרוע. הוא ל-א יהפוך לקלסיקה. אמן שלא. רק הקטע הזה שהוא נמכר כל כך הרבה, כ"כ משונה בעיני...

אתם באמת יכולים לשים אותו ליד חולית? הנסיך הקטן, מבי דיק, סר הג'ונגל, שר הטבעות, דודלס אדאמס, חלף עם הרוח, ג'ול וורן, אלכסנדר דומא וכו'?? אנשים שבאמת הבינו בספרות. בדמויות. למשל חלף עם הרוח? הדמויות שמה מאופיינות כ"כ טוב, שאתה כבר לא מפריד אותם מהחיים. כי יש בהן חיות. אפשר להשוות אותם להארי? רון? אפילו סיריוס? מינרווה? 

אבל, שוב, כמובן, אני רק ילדה קטנה שמנסה להיות בוגרת, ורוצה ליצור רושם שאני מבינה בספרות, אז אני מזלזלת בהארי פוטר, וכמובן, שכל השאר, הם, הם באמת האנשים הפשוטים, שלא מוכרחים להבין, שהם אוהבית את הספר כי הוא יפה. הם לא מתיימרים. הם מוכנים להודות בצניעות ובענווה שהם אוהבים את הספר הזה. הם, הם האנשים האמיתיים באמת. שמבינים בספרות בלי להתיימר.

למרות שאחרי כל זה (ואני מסכימה עם הכל) מידי פעם כייף לשבת על איזה הארי פוטר ופשוט לזרום עם זה בקליל כי זה כייף

אני ממש לא מסכים עם מה שכתבת, את פשוט מגזימה,

יש חסרונות בהארי פוטר - אבל הגזמת לגמרי עם ה"בעולם שלה יש כ"כ הרבה חורים, ופרדוקסים." יש חורים - אבל פשוט הגזמת.

יש בהארי פוטר קסם, יש לו משהו מוצלח ממש ממש.

קראתי את רוב רובם של הספרים שציינת - הסגנונות מאד שונים כך שקשה להשוות,

אבל הארי פוטר בהחלט זכאי להפוך לקלאסיקה.

יש בהחלט חיות בדמויות בהארי פוטר...

בקיצור, לא כולם חייבים להסכים - אבל אני מוצא בהארי פוטר הרבה...

ו...שוב, לקחת ממש קשה את ההלצה שלי

אין עומק בדמויות שלה מה לעשות...

בס"ד

ומוטי- לא באמת לקחתי אותה קשה, אבל מספיק לומר שהארי פוטר זכאי להכנס לקלאסיקה כדי להעלות לי את כל הדם לראש. שוב- לא צריך להסכים, אבל אתה מוזמן להסתכל בשרשור שהיה פה לפני מאתיים שנה עם איזה 500 תגובות מלא רק בשאלות וחורים שיש בהארי פוטר...

ויותר מהקסם שיש בספר הזה, (ואין) יש בו יומרנות ענקית... בכולמקרה, ספר גרוע..

בס"ד

אין בו שום קסם. זה שהוא היה חוויה? אולי בגלל השפה הרדודה שלו, והעלילה ה"מותחת" סתם כי קוראים הרבה דברים...

הסדר שקראתי את הספרים היה- 2134675. (מימין לשמאל) והבנתי הכל!! חלף עם הרוח מדלגים על דף אחד וכבר לא מבינים. כי כ-ל מילה חשובה שם. הארי פוטר אפשר לדלג על 500 עמודים בלי לשים לב להבדל..

זה אחד מהדברים שמבדילים בין קלאסיקה לבין סתם ספר. 

תפסיקי להפוך אותי לבור, אני לא נהנה משפה רדודה, ואני לא יכול לקרוא אפילו עמוד אחד בספר מתח רגיל.

קראתי את חלף עם הרוח והתמוגגתי, לא עזבתי אותו לרגע.

אבל זו מציאות! בהארי פוטר היתה חוויה מ-י-ו-ח-ד-ת!

לא היה עוד ספר שכל כך נהניתי ממנו בתור ילד\נער,

אני מניח שלא סתם מבקרים כתבו עליו שהוא ספר למאות הבאות ולא לעשורים, יש בו משהו מיוחד!

בכל העולם ילדים ומבוגרים נהנו ברמה יוצאת דופן... כנראה שיש בזה משהו.

בקשר לסדר,לו היית קוראת בסדר הנכון ברור לי שזה היה משנה אצלך לגמרי את החוויה, מה חשוב שהבנת? הנושא הוא לא להבין, אנחנו לא צוברים ידיעות ולא נבחנים.

אני מצפה להכרזה בזו הלשון:" אהמ, אהמ, אני מכירה בכך שהארי פוטר היא סדרה נפלאה, מסיבות שונות לא זכיתי להנות ממנה כראוי לה, כנראה בגלל האי-סדר שבו קראתי אותה, סליחה הארי, סליחה רולינג, סליחה כולם"

אני מצפה ממך להכרזה כזאת "אני מכיר בכך שהארי פוטר היא סדרה אם דמויות טיפשות ש בה כמה רעיונות טובים, אבל היא לא יותר מסתם סדרה להעביר ת'זמן, ולמרות זאת עם עובדות קשה להתוכיח, (כן כן גם למבקרי ספרות שנסחפים עם הזרם..) זאת סדרה חמודה ולא יותר מזה"

מה הטעם בהכרזה כזאת? היא טוענת את זה לאורך כל השרשור, לא?

ובקיצור... אל תדחוף ת'אף

אתה חושב שזה קלאסיקה?

שוב, אני לא יודע מהן ההגדרות הרשמיות של קלאסיקה,

אבל אני משוכנע שבהארי פוטר יש משהו י-ו-צ-א ד-ו-פ-ן.

שגרם לי ולעוד מיליוני אנשים - ליהנות ממנו בצורה לא רגילה.

קודם כל- תסכימו או לא, כמות המכירות והדיבורים סביב הסדרה הזאת מדברות בעד עצמן, אין הרבה מה להתווכח עם זה.

היה אפשר להתווכח על זה אם זה באמת היה רדוד (כמו דמדומים למשל, שהצליח בגלל הרדידות שלו ולא בזכות שום דבר אחר.) אבל הארי פוטר לא. לא רואה את הרדידות פה, לא בשפה, לא בעלילה, וגם לא בדמויות. זו סדרה חכמה ומעניינת, וממש לא הייתי מגדירה אותה רדודה.

אבל כל אחד והטעם שלו, אם אתם לא אוהבים, זכותכם המלאה, אבל זו קצת הגזמה לטעון שזה רדוד וטיפשי. לדעתי.  

אני ממליץ לירושלמית לנסות שוב

(לקליאופטרה אני לא מציע... אצלה זה כבר הפך לאידיאולוגיה ואני לא בונה על אובייקטיביות מצדה...<צ>)

יודע מה?

שאלון קצר

האם הדמויות בהארי פוטר מוקצנות? כן/לא

האם הדמויות בהארי פוטר סטריאוטיפות? כן/לא

האם הסיפור  של סנייפ הזוי? כן/לא

האם הסוף לא קיצ'י ונוצרי באופן מודגש? כן/לא

1: בהחלט מוקצנות (אחרי הכל מדובר בספר)

2: קשה לי עם השאלה הזאת, לא לגמרי מבין "סטריאטיפ" בהקשר הזה...

3: אכן מעט הזוי, נראה אפילו קצת מאולץ (אבל לא בטוח, יכול להיות שזה רק בגלל ההפתעה בסוף)

4: יש מצב שזה קצת קיצ'י, ואולי גם נוצרי, (אחרי הכל רולינג היא נוצרית)

למה כל זה לא חשוב... משום שזה לא מפריע בכלל לקריאה, ההקצנות לא בלתי נסבלות, סנייפ לא הזוי יותר מידי... וכו וכו וכו...

בכל אופן, זה לא מפריע לקריאה, כך שזה ממש לא חשוב, (אלא אם כן אתה עובד כמבקר ספרות ותפקידך למצוא חסרונות)

כי בסופו של דבר יש שם סיפור מרתק, עולם מרתק, וזה מושך ומעניין. זה מחפה על ההכל!

כמו שהחורים שיש מידי פעם בחוקי הקסם שם ממש לא מפריעים לקריאה - כך גם הבעיות שאתה מדבר עליהן - לא מפריעות לקריאה.

בכלל.

מצד שני, אתה פתחת שירשור, ובו התיימרת לספר לנו מה באמת יש בהארי פוטר..!

ובמטרה הזאת לא עמדת!

אז נכון זה ספר נחמד, כייפי, זורם... ויש בו איזה קסם (עד כאן מתאים להרבה ספרי טיסה, כמו שמכנים אותם), אני לא מכחישה.

אבל מה יש בו יותר מזה??? זאת השאלה..?

כתבתי על זה (האמת ... כולם מדברים על זה) שיש בו עולם קסום שלם, שזה כבר מדהים,

אבל מה שמיוחד בו זה שבניגוד לשר הטבעות לדוגמא... העולם הזה ממש קרוב אלינו, הוא ממש מעבר לקיר והוא משתלב מצויין.

(החורים - לא מפריעים לקריאה ולחוויה, כפי שכתבתי כמה פעמים)

אבל זה לא רק זה, יש עוד משהו, למשל החלק החמישי, 

הוא כבר הרבה אחרי שהעולם הזה נחשף וכבר די התרגלנו אליו, ובכל זאת לא היה ספר שכל כך נהננו לקרוא אותו בנשימה כ-ל כך עצורה... 

שיהיה ברור, אני אכן מנסה להבין ולהגדיר מה היה כל כך מיוחד בו, אבל אני מתחיל מכך שזו היתה חוויה יוצאת דופן, 

קראנו המון ספרים בתור ילדים\נערים, ולא היה ספר שכל כך חיכניו שאמא תבדוק עוד עשרים דפים ותתן לנו לקרוא (אצלנו הכל נבדק ומצונזר ע"י אמא )

מידי פעם אני מצליח להיזכר בתחושה ההיא, כשקראתי אותו בפעם הראשונה,

פשוט לא היה עוד ספר כזה!

לקרוא לזה ספר טיסה? פשוט הזוי!

(אגב, אני לא יושב כל היום וקורא הארי פוטר, לא נגעתי בו כבר שנתיים עד שקראתי שוב את הראשון לפני שבוע...

אבל הוא פשוט ספר מיוחד.))

חפשי מה כתבו מבקרים, בטח יש מהם שיצליחו להגדיר טוב יותר למה אני מתכוון, (הייתי מחפש בעצמי - אבל יש לי רק כמה אתרים ספציפיים פתוחים)

כמו שמנסים לומר.

(וגם אתה ניסית למעשה. תסתכל בהודעה המקורית שלך.. )

אני יכולה לתת לך שמות של כמה ספרים שקראנו בנשימה עצורה, וחיכינו שיצא ספר נוסף, והם לא עונים להגדרה של ספרי איכות...

למשל, כשהייתי ילדה, שכנה הכירה לי את הסדרה 'ילדי שי' שלה סופרת מנוחה בקרמן.

התאהבתי בה קשות, והייתי רצה לחנויות ספרים בשכונות החרדיות, כדי לבדוק אם הגיעו ספרי ההמשך...

ותאמין לי שקראתי אלפי ספרים בהיותי ילדה...

אז מה? לכן זאת סדרה קלאסית שתשאר לכל הזמנים??

ההתלהבות שלך מהסדרה, נובעת בעיקר מזה שקראת אותה בגיל צעיר מאד. ונכון שיש בה קסם שהוא. לא טענתי שלא. חלק מהקסם, נובע בלי ספק מהסיבות שמניתי, (ולטענתך שרק מהספר השביעי הארי נמצא לבדו בעולם של מבוגרים, הרי זאת שטות מוחלטת! בכל ספר הוא מנצח בקרב מסוים את וולדרמוט, וגם מערים על סנייפ/דמבריג' וכו'...)

בקיצור, למבוגרים הוא בהחלט ספר חביב, אבל לא יותר מספר טיסה. ואני ממשיכה לעמוד על שלי בלי לשנות נימה...

קראתי המון ספרים כילד, היו מהם שתפסו אותי מאד, אבל לא היה עוד ספר שכ-ל כך תפס אותי... לא יודע...

תסלחי לי, להשוות אותו לילדי שי?  הגזמת בכוונה? (כי התכוונת להסביר רק את העיקרון? OK...)

נו נו... יכול להיות שאת צודקת בעניין ה"ילד נגד מבוגרים"

ו...טוב, לקרוא לזה ספר טיסה זו פשוט ב-ד-י-ח-ה! כי אחרי הכל, עם כל החורים והפאשלות - היא יצרה עולם שלם ומפורט

(לא התייחסת למה שכתבתי על כך שהעולם הזה גם קרוב וממש בהישג יד לכאורה...)

השבת אני ממשיך לשני, "חדר הסודות", יש מצב שבמוצ"ש אני חוזר בי  מכל מה שכתבתי, (לא! זה לא ספר טיסה בכ-ל מצב!) נחיה ונראה

תדלג לשלישי D:

אבל אין מה לעשות, חייבים לפי הסדר,

עדיין לא נתת קונטרה להגדרה. (ההגדרה באה לתאר ספר כייפי קליל ונחמד שכייף וקל לשקוע בו, כדי להעביר זמן/להתרפות...)

וזה שזה כאילו בהישג יד... זה ממש לא מלהיב...

מרי פופינס

והוקסם מארץ עוץ

הם רק 2 דוגמאות לסופרים שהקדימו אותה.

מה כ"כ הבעיה לחקות את זה?

זאת סיבה לומר שזאת קלאסיקה שתשאר לדורות הבאים??.....

הם גם יצרו עולם שלם? עם כל הפרטים, עם כל העדכונים של החיים המודרניים?

רק בזכות כל זה ילדים (ואני ביניהם כמובן) ניסו בשקט כשאף אחד לא ראה - לנפנף במקל ולמלמל "אציו"...

אני לא משווה בין הארי פוטר למרי פופינס, כי זה לא דומה וממילא בלתי אפשרי... וכי אין ספק שיש משהו מ-י-ו-ח-ד במרי פופינס,

אבל זה כל ההבדל בין סתם פנטזיה וקסם לבין עולם שלם שמתחבא מעבר לקיר... שבו אתה יכול לעשות דברים מדהימים עם מקל מעץ... ולעוף על מטאטא...

במרי פופינס הם עברו כמה חוויות משעשעות וקסומות - אבל אין שם עולם.

(את הקוסם מארץ עוץ מזמן לא קראתי, אני זוכר רק את הסרט, וגם שם כמו בשר הטבעות - העולם הקסום הוא ישן ולא קשור... הוא מן מיתולוגיה, אגדה שלא קשורה אלינו.)

באיזה גיל קראת את הארי פוטר? אם יורשה לי... 

וזה שהיא הכניסה את החידושים המודרניים לעולם הזה שלה,רק מראה לי כמה הדמיון שלה לא הלך כ"כ רחוק...

וזה שכל הילדיםניסו 'אציו' זה רק כי זה מה שילדים בימינו קוראים. מתערבת איתך ש80% מאותם ילדים לא קראו את מרי פופינס בכלל... אם הם היו קוראים הם היו מנסים מילים מהספר ההוא...

בקיצור, זה שיש מילת קסם למזגן, לא הופכת אותו ליותר מגניב בעיני, מאשר כזה שלא מטה קסמים מפעיל אותו, אלא שלט פשוט...

התכוונתי לצורה שבה היא שילבה את הקסם ואת הרעיונות הישנים כמו מטאטא, שרביט וכו' - בצורה נפלאה לתקופתנו,

מטאטא כבר לא צריך להיות חפץ מסריח ומוזנח עם זרדים עקומים, הוא הפך להיות מקצועי עם "ערכת טיפוח למטאטא"

השרביט הפך להיות הרבה יותר מחובר לימינו, דק ולא ארוך מידי,

נוח, משוייף יפה...

אני סתם נזכר ומאלתר... הרציף  תשע ושלושה רבעים, הוא רעיון חמוד,

שלא לדבר על איך שעוברים אליו...

כל הדברים האלה הפכו את עולם הקסם בהארי פוטר לקרוב אלינו ומקביל אלינו, ממש ליד.

כל מיני רעיונות חמודים , ובכלל, צריך יותר מכמה רעיונות ואביזרים  כדי להצליח לגרום לנו להרגיש שזה ממש מעבר לקיר... שזה ממש בהישג יד. (לו רק התמזל מזלנו להיוולד קוסמים)

אין מילים במרי פופינס, וחוצמיזה אי אפשר להשוות, כמו שכתבתי לך, זה עולם שלם וקסום שככל שהוא קסום ושונה הוא גם ממש קרוב אלינו... ממש מעבר לקיר,

מיליורבהקלירבהחמודמקסידשופרתיים! לדוג'!!  סורי, לא זוכרת מהסרט איך אומרים את זה באנגלית (לציפי שביט יש את השיר בעברית עם המילה באנגלית)

ויש שם עוד... לא זוכרת כרגע.

ומבחינת מרי פופינס מבחינתי זה הרבה יותר בתוך העולם שלנו. כאן ממש בשדרות הדובדבן!

אני מסכימה איתך שיש בהארי פוטר רעיונות חמודים. זה עדיין לא מצדיק את כל התארים שקשרת לו.

נראה לי נסכם את הדיון. בכך שלא מסכימים.

אבל נקודה אחת למחשבה. אני קראתי את הספר בתור מבוגרת. אתה לא. ולכן אין לך אפשרות לבחון את הספר בעינים של מבוגר. מאידך אין לי את האפשרות לבחון את הספר בעינים של ילד.

אבל לי לא אכפת לטעון שבהחלט זה ספר ילדים, מה שאתה מתקשה לקבל!

שמא תואילי לפרט?

טוב, הסרט הוא עניין בפני עצמו, ראיתי אותו כמה עשרות פעמים ...והוא לא נמאס, (הוא נסרט (הדיסק))

כן, לא תהיה הסכמה

הממ, את מסכימה שזה שקראת אותו כמבוגרת לא בהכרח נותן לך יתרון ואובייקטיביות...

והאמת... מעולם לא ידעתי להבחין בין ספרי ילדים (יותר נכון - נוער) לספרי מבוגרים.

המבוגר אולי מבין יותר -אבל הוא עלול להתחבר פחות ולחיות פחות - את עולם הקסם (תלוי איזה מבוגר כמובן.... אבל רובם המוחלט)

כך שלגבי השאלה אם הספר הוא קלאסיקה - אני לא בטוח שזה נותן אובייקטיביות (הבגרות)

בכל אופן, נראה מה יהיה לי לומר אחרי שבת

חבל היה נורא מעניין להסתכל...

אני קראתי את הארי פוטר בגיל11 ונורא נהנתי

ואחרי זה שקראתי בגיל שבע עשרה לא הבנתי למה נהנתי מהקיצ'יות הזאת

נ.ב היה לי הרגשה כזאת עם חסמב"ה מגיל שמונה לאחת עשרה

אח החיים החיים...

בס"ד

כל הקטע של האינטרקציה בין הדמויות, מסכימה ממש, אבל אני לא חושבת שלהארי פוטר יש עלילה טוב. בכלל לא. 

וזה לאו דווקא נוצרי. זה פשוט קיצון אחד. את מוזמנת לראות את האנימה- "מחברת המוות" (מוקדש בחום לאפי אפרת, את מרשה לי לקרוא לך אפי?!)  ולהיתקל בקיצון השני... ואני לא חושבת שבשר הטבעות זה קיצון, זה פשוט צורה אחרת להסתכל על זה. 

למעשה- עדיין לא גמרתי אותו אבל יש לי מה לומר:

אז ככה, קודם כל, הספר השני אכן נחות מהראשון,

החורים וצירופי המקרים שבו מפריעים יותר מאשר בראשון משום שכבר אין בו את הגילוי של העולם המדהים הזה... שמחפה וממעיט בערך ה'חורים' הללו.

אנחנו כבר מכירים את העולם הזה ומתמקדים יותר בעלילה.

כמובן שמבחינת כתיבה רולינג (או המתרגמת) משתפרת מאוד בהמשך.

אבל, אחרי הכל, אני עדיין משוכנע שהספר הזה ראוי ללהיחשב כקלאסיקה,

כשקראתי שמתי לב כל הזמן לנקודות שאני ארצה להדגיש כאן אבל כמובן... שכחתי הכל...

כמה דברים שאני כן זוכר:

1.הוגוורטס, הוא מקום מדהים! זו טירה עתיקה וותיקה שנותנת תחושת ביטחון, שתמיד מרגישים בה בבית (כאחד שבילה הרבה בפנימיות אני מבין טוב מאד כמה זה ללא רגיל)

הכל שם מובן מאליו, והאוכל משובח, והאח תמיד דולקת, האנשים ברובם טובים ממש ממש, וגם אם יש כאלה שלא - החלוקה מאוד ברורה ופשוטה, מקום אידיאלי!

(אפילו ההרפתקאות שהארי עובר בטירה עם וולדמורט וכו' לא מצליחות לקחת מהמבנה את תחושת הביטחון והעוצמה (רק בסוף הסדרה...)

ובכלל, הוגוורטס בשביל הארי היא מקום כל כך חשוב, ולכל ילד שקורא את הספר היא נדמית כמו התחליף האידיאלי לחיים הנוכחיים, אם יש ילד שמזדהה אפילו קצת עם התחושות של הארי אצל הדארסלים - הוגוורטס היא הפיתרון המושלם!

רק לחשוב על האפשרות שיום אחד יבוא מישהו לקחת אותך לחיים חדשים וכל כך מעניינים... עד היום זה מתחשק לי, (הלימודים הקשים לא מספיק מובלטים, ושוב... ההיתקלויות עם כוחות האופל לא הצליחו מעולם להפחיד אותי... הן לא הרתיעו אותי מהעולם הזה...

לסיכום, רולינג הצליחה ליצור מקום אידיאלי לחיים חדשים ולחיים בכלל, (לא דיברתי על הנופים המדהימים, על האגם, על שטחי הטבע האדירים...  על הקווידיץ'...)

זה לדעתי אחד הדברים שהופכים את הספר לחוויה כלכך גדולה (לרובנו לפחות)

האפשרות הזו, שיום אחד אתה נקרא לחיים חדשים לגמרי, כל כך מרתקים...

אני לא זוכר כעת עוד דברים, כשאזכר אכתוב, שבוע טוב (חרוז)

תודיע מה יצא

זה יהרוס לי את ההסדר והצבא ודווקא בא לי לעשות

משהו ראה את הארי פוטר בחנויות בזמן האחרון?

איזה גבר אני, אני ההודעה ה101

זה אני שהבאתי את השרשור לאן שהוא הגיע, בזכות ההתמדה והעמידה על העקרונות.

קח מהספרייה!

לא, אבל התכוונתי שאם זה היה קלאסיקה זה גם היה נמכר באותה מידה, ולא רק גל עובר

מממ... הרבה חסרונות,

אבל צריך לכבד אותו כי הוא חלק מסדרה שלימה, הוא לא עומד בפני עצמו.

ו... ממשיכים לשלישי

רק נוסטלגיה בשבילי

אז כבר קראתי את רוב השלישי,  מתברר שהשני רע במיוחד,

(אני חושב שזה רק ישתפר עוד יותר מהרביעי והלאה)

זה ספר לא רגיל.

קטעים נבחרים:

העט השתהה מעל הפיסקה שנראתה מבטיחה, הארי היטיב את משקפיו העגולי על אפו, קירב את הפנס לספר וקרא:

בימי הביניים, אנשים מחוסרי    קסם  (המוכרים יותר בשם "מוגלגים")

פחדו במיוחד מפני קוסמים אך  לא   היטיבו לזהות אותם, בהזדמנוית

הנדירות שבהם הם בכל זאת הצליחו לתפוס מכשפה אמיתית או קוסם

אמיתי, לא היתה כל תועלת בשריפתם, המכשפה או הקוסם היו פשוט

מבצעים כישוף  בסיסי  לקירור-להבות  ומעמידים  פני  צורחים  מכאבי

תופת, בשעה שלמעשה חוו לא יותר מאשר תחושת דגדוג קלה ונעימה,

סופר שהמכשפה וונדלין המופרעת נהנתה משריפות  אלו עד  כדי  כך,

שאיפשרה   למוגלגים   לתפוס   אותה   בתחפושות  שונות  לא  פחות

מארבעים ושבע פעמים.

הארי אחז בעט הנוצה בין שיניו כדי לפנות את ידו, והוציא מתחת לכר שלו קסת של דיו וגליון-קלף, לאט ובזהירות הוא פתח את קסת הדיו, טבל בה את עט הנוצה והחל לכתוב, מידי פעם הוא עצר להקשיב: אם מישהו ממשפחת דרסלי היה שומע בדרכו לשרותים את רחש העט הכותב על הקלף, סביר להניח שהארי היה מוצא את עצמו נעול לשארית הקיץ בתוך הארון שמתחת למדרגות.

משפחת דארסלי, דיירי דרך פריווט מספר ארבע, היתה הסיבה לכך שהארי סבל כל כך בחופשות הקיץ שלו. הדוד ורנון, הדודה פטוניה, ובנם, דאדלי, היו קרובי משפחתו החיים היחידים של הארי. הם היו מוגלגים, ויחסם לקסמים הזכיר את ימי הביניים...

למהאני מביא את הקטע הזה? כי זו בדיוק הנקודה הכל כך מוצלחת בסדרה הזאת, איך שהיא מחברת בין המכשפות באגדות והופכת את זה לכל כך עכשוי,

 "...הם היו מוגלגים, ויחסם לקסמים הזכיר את ימי הביניים.." אדירר!!

עוד משפט, סתם משעשע, רון הגמלוני:

"היו שלום" קרא האביר,שכעת הציץ אליהם מתוך תמונה של קבוצת נזירים קודרים למראה, "היו שלום, חברי לנשק! אם אי פעם תזדקקו לעזרתה של נפש אמיצה ושל זרוע ברזל, קראו לסר קאדוגן!"

"אה, בטח שנקרא לך," מלמל רון כשהאביר נעלם, "אם אי-פעם נזדקק לעזרתו של שכל רופס."

יש עוד איזו נקודה שרציתי לכתוב... אבל נמאס לי להקליד.

שבוע טוב

(כאילו, לא מוחאת כפיים)

יש ציטוטים כלכך הרבה יותר טובים מהספר השלישי!! לא בחרת ציטוטים טובים :O

הוא קטע שמייצג את כל הרעיון לדעתי, (כמו שכתבתי)

הקטע השני, כבר כשקראתי תיכננתי לכתוב את זה כאן... יכול להיות שהוא לא מיוחד-

אבל אני מת על ההומור של רון

את מוזמנת להקליד קצת בעצמך, אשמח 

אחיין שלי השאיל ממנו את הספר לפני כמה שבועות, הוא עדיין אצלו...
אבל זכור לי כמה קטעים ממש טובים של פרד וג'ורג', וגם לרון יש יציאות יותר טובות מזאת שכתבת

מה את עושה פה?

כן, מה הבעיה שלך עם ההומור? |מונוטוני|

בס"ד

קפצתי לבקר בפורום, ואני רואה שאתה עדיין דש בנושא האומלל הזה..

כן! יש לי בעיה עם ה"הומור" של רון! זה לא הומור! זה רדידות מחשה, זה תגובה קיצונית על כל דבר! זה האדם אחרון שאני אלך לשתות איתו שוקו!!

עצם העובדה שאת בכלל שותה את המשקה המגעיל הזה כבר שוללת באופן חד משמעי את האפשרות להבנה כלשהי בספרות...  <צ>

ולענייננו, אני מת על ההומור שלו... כן...

להגיד שהארי פוטר עולה על שר הטבעות 

במובן כל שהוא זה מעיד חוסר עמוק בהבנה של הכותב !

ו...נא לא להעליב, תודה.

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.