פתחתי בערך 10 שרשורים במגוון פורומים

ואני מהסוג השלישי זה בטוח!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ספר ממכררר.....

ואני עד גיל אחד עשרה חיכיתי לקבל את המכתב.. באמת האמנתי שזה קיים

גם אני בתור ילד פינטזתי על מכתב

ספר מדהים, גם מבחינת כתיבה, (משתפר עוד יותר בהמשך הסדרה) הומור (הדארסלים, אמברידג'), ו...כן, העולם הזה,

האפשרות המדהימה שמתוך פונדק "הקלחת הרותחת" החשוך והכמעט בלתי נראה (או אולי לגמרי? למוגלגים שכמותכם) אתה עובר לעולם שלם כל כך אחר, שונה ומדהים.

כעיקרון כל פנטזיה (בספרות) היא מדהימה מהבחינה הזאת, ודאי וודאי כשמדובר בפנטזיה כל כך מקיפה ומפורטת.

היא יצרה עולם שלם שלא קיים!! זה מדהים!! עולם כולל הכל-ממשל, הסטוריה, מושגים, אפילו ענף ספורט!!! וזה גאוני!!!!!!!!!!!!!!!!!!! וזה חוץ מהעובדה שהוא כתןב טוב וכיפי, אפשר לעשות עליו חידונים והעלילה פשוט יפה!! כל כרך כרוך אחד שני והספר הראשון מתבסס על דברים שמתגלים רק בשביעי....גאוני זה המילה הכי עדינה שיש!!!.....זה אמנם לא גרם לי לפנטז על מכתב...אבל עדיין התאהבתי בסדרה....אין עליה...זה קלאסיקה..וכל השאר (ספטימוס היפ, מכושפת ועוד כל מיני...) זה פשוט חיקויים עלובים.

שמעתי עליהם קודם - במחילה)

אלא על שר הטבעות,

האם הארי פוטר הוא ספר שעומד בשורה אחת עם ספרים כמו שר הטבעות...

אנשים אוהבים לומר שלא...

ואני חושב שבהחלט כן!

נ.ב. סיימתי את הראשון השבת ואני מתחיל את השני כעת...

הכתיבה שלה השתפרה בהרבה לקראת סוף הסדרה, אין מה להשוות!

יש הרבה רעיונות משר הטבעות שמועתקים בהארי פוטר (וחבל..)

אבל מלבד זה חבל לקשר בין הספרים,

מה שגורם לשר הטבעות להיות יפה ומיוחד זה לא מה שגורם להארי פוטר להיות כזה

ומה שגורם להארי פוטר להיות כזה לא קיים בשר הטבעות...

ובשורה תחתונה ברור ששר הטבעות זה יותר על רמה, לא יודעת אם יותר יפה אבל יותר על רמה!

הוא ספר יותר קשה לקריאה - מה שאצל הרבה אנשים הופך אותו ל"על רמה"

מבחינת לשון ומבחינות נוספות - הוא אכן עולה על הארי פוטר,

אבל יש דברים שבהם הארי פוטר יותר עוצמתי... יותר מאתגר את הסופרת...

מה שרציתי לומר זה ששניהם קלאסיקה

הארי פוטר זה ספר לכל הזמנים, קלאסיקה,

(בניגוד לדעתם של כל מיני "רוצים-להרגיש-מבוגרים-ומבינים-בספרות"

הכתיבה אולי משתפרת עם הספרים, אבל עדיין היא בינונית מאד. אמנם קשה לאמוד כתיבה מתורגמת, אבל בהנחה שהתרגום תואם את רמתו המקורית של הספר...

שוב, נהנתי מהקריאה, אבל בעיני זאת לא ספרות מופת בכלל.

יש המון ספרים שהם רבי מכר בשעתם, ועם הזמן הולכים ונמוגים...

(אגב לשם הדגמה, בעיניך החמישה/השביעיה/חבורת הבלשים, הם ספרות מופת?

הם ספרים נהדרים לילדים בגיל המתאים, קסמם לא פג עם השנים (ראיתי את הבן שלי, בולע אותם כיום...) ועם זאת קשה לומר שזאת ספרות מופת... למה? התשובה נראה לי מתאימה גם להארי פוטר... )

יש בהארי פוטר משהו לא רגיל,

אני לא סתם מתלהב,

זה אחד מהספרים שאני קם מהם מתפעל עד להתפקע (מבינה למה אני מתכוון? )

והכתיבה שלה יוצאת דופן באיכותה... בעיקר בספרים המתקדמים יותר כמובן,

אני מעריץ שלה, ועכשיו אמשיך לקרוא מה שכתבת...

אניד בלייטון היא קלאסיקה כי היא מודל, לא משנה למה היא מודל...  היא מודל ולכן היא קלאסיקה,

נכון שאין שם עושר לשוני או רעיון גדול - אבל העובדה היא שיש שם משהו אחר... יש משהו ב"קשישא" "שפיר"  "חבריה" "טוזיג"  יש משהו באנגליה... לא יודע, יש משהו...

ובזכותו היא קלאסיקה

גם בהארי פוטר יש משהו...

אבל שוב אני לא מבין גדול בספרות... אני לא כמוך - נותן ציונים לכתיבה ולפיהם מחליט מי ראוי לתואר קלאסיקה...

אני מדבר על מה שאני התפעלתי...

וגם אני הצהרתי שנהנתי מהקריאה.

אבל להנאה פנים רבות. ולפעמים דוקא הנאה קלילה יותר, מעידה שאיכותו של הספר מוגבלת.

בשביל איכות אמיתית צריך להתאמץ. לפחות בעיני. כמובן מאמץ בהתאם לגיל ולסגנון. לא נצפה מספרי ילדים להיות כבדים או מורכבים כמו ספרי מבוגרים וכו' ועדיין...

כמובן לאלו ולאלו יש מקום וזמן כפי שאמר החכם מכל אדם.

רק אל תהפכו את ההנאה לכלי היחיד והמרכזי לאומדן ולמשקל הספר. זה הכל.

ואני עדיין חושב שיש בהארי פוטר משהו לא רגיל...

מבקרים כתבו עליו "ספר שישאר לא לעשורים הבאים - אלא למאות הבאות ..."(!)

(לא זוכר מי המבקר, זה כתוב על גב אחד הספרים בסדרה)

אני עכשיו בדיוק קורא את "מחפשי האוצר" שמצאתי בארון

תגידי, את מכירה ספר בשם "מסע האילפס"? (לא יודע מי כתב)

כפי שאפשר להבין, אימי שתהיה בריאה, היתה (ועודנה) משוגעת לספרים וספרות. כל הזמן היא העשירה אותנו בעוד ספרים..היום היא עושה את זה עם הנכדים...

נדמה לי שהוא של אסטריד לינדגרן, אבל אני לא סגורה על זה... בהזמנות אבקש את אחותי הרווקה שתציץ בו ותאמר לי.

הוא היה בבית ונקרע בשלב מסויים,

לפי מה שזכור לי המשפחה שם היא המודל למשפחה שלי בעז"ה

אבל יש מצב שאני מתבלבל עם ספר אחר)

ולמה הצחוק? (הדיון הזה מצחיק אותי!)

אם תואילי להסביר...

למה את מגדירה את אסטריד לינדגרן קלאסיקה?

(אני גם חושב שהיא מיוחדת - אבל אשמח אם תגדירי לי את הייחודיות שלה...שהופכת אותה לקלאסיקה, תודה.)

בכ"א, רולינג התחילה כענייה - ורק השתפרה אחרי ההצלחה,

אבל אולי היא בכלל לא נחשבת בעיניך לצורך העניין...

לפעמים... ספר שאני כבר כמעט לא זוכר - ובמצב הרוח הנכון

למה לדעתך הם לא ספרי מופת?

לי כבר אין סבלנות.. סורי, הזדקנתי...

לא שמתי לב על מה כתבת... אניד בלייטון אני יכול לקרוא רק לפעמים

ואני בת 26 - איפהשהוא באמצע... אבל בעיקר בזמנים שאין לי כוח לקרוא ספרות של ממש, ובא לי משהו קליל...

מה? אתה רק בכרך השני? הייתי בטוחה שתגיד כזה דבר אחרי קריאת כל הסדרה פעמיים לפחות..למרות שזה נכון כבר בספר הראשון...

השבת התחלתי שוב את הראשון... אחרי הרבה זמן שלא קראתי

מבחינת כתיבה טולקין הרבה יותר טוב מרולינג אבל מבחינת עומק רולינג יותר טובה.

אבל עדיין אני מעדיף הארי פוטר.

רק אני לא הבנתי איזה עומק אנשים מוצאים בהארי פוטר?!!

כאילו גם אני הייתי מעריצה שלו עד גיל 11 אבל זהו! באיזשהו שלב הקסם עובר.. ובדוגרי זה סתם ספר ילדים...

ספר ילדים חביב מאוד אבל לא מתוחכם מספיק...

ופשוט אין מה לעשות- שר הטבעות הוא הספר המושלם ביותר שנכתב אי פעם..

בכל הקטע שדמבלדור מסביר להארי שהוא לא מת.

ושהוא מסביר לו על אוצרות המוות וההורקרוקסים.

כאילו הייתה צריכה להריץ את כל העלילה של מ1-7 בראש עוד לפני שהיא כתבה את הראשון..

בעיניי זאת גאונות!!

את כל הפרטים... וזה בסדר בעיני. אבל אין צורך לומר מה שאין בה...

אפשר לראות בבירור שמושגים שנצרכים לעלילה בספר מסויים - מתגלים בתחילתו,

לדוגמא - הפגעסוסים,

אבל -עניין הנבואה ובכלל כל מה שקרה בין הארי לוולדמורט כשהיה תינוק - מתברר שהוא כן מקיף את כל הסדרה,

אני לא יודע מה עושה את זה, אבל יש בהארי פוטר משהו גאוני,

חשבתי על משהו, את הסרט ראית?

הסרט כשלעצמו גרוע - אבל יש מצב שהוא מעצים את הספר מבחינות מסויימות...

(אין ספק שהוא גם מקלקל הרבה...)

נהנתי מהם למדי. הם חמודים!

את הספרים קראתי אח"כ, לאחר הרבה שנים, לכן לא זכור לי קונפליקט כלשהו בין הספרים לסרטים.

מאידך, האם הסרטים העצימו את הספרים? אולי.. קשה לי לומר, זה באמת היה בזמנים שונים לגמרי.

אולי הסרטים האחרונים היו מעצימים את האימה והפחד שבספרים האחרונים.

עכשו כשאני חושבת על זה, זה בטח כך.

אבל דוקא בגלל זה אני לא אראה את הסרטים...

פיכס, ממש ממש לא נהנתי מזה...

כח האהבה וההקרבה.. כמה קלישאתי...

בעיני הוא דוקא כן די מצא חן, 

לא הקטע בסוף - הרעיון בכלל.

אני עוד נהנה מקלישאות... אני רק בתחילת הדרך

וחוץ מזה, שזה כ"כ נוצרי...................................................IנגעלI

לא יודע... עדיף באמת לא להשוות ביניהם,

בעיני זה יותר נסיון להסביר איך הארי לא מת

זה סיכון גדול מידי בשבילה... ודמבלדור אומר להארי במפורש בסוף הספר הראשון - שהוא עדיין לא יכול להסביר,

ברור לי שהרעיון כבר היה בראשה בצורה כזו או אחרת...

אבל שר הטבעות הוא משהו שונה לגמרי.

הארי פוטר הוא ספר מלחמה, מתח, גיבורי על, וקצת פנטזיה.

מי שרואה ככה את שר הטבעות הוא בד"כ אותו האיש שרואה את הסרט, אבל מריץ למלחמות בשני ובשלישי.

שר הטבעות הוא ספר מסע, למידה, שינוי, גיבורים מסוג אחר...  המלחמה והקרב הם קטע יחסית שולי, לכן מי שרואה את הסרט כדי להריץ למלחמה, לא יהנה מהספר, כי הוא פשוט ישעמם אותו! אם אתה אחד כזה - לך תקרא הארי פוטר.

לכן לדעתי הסרט של שר הטבעות הוא יחסית נאמן  מאוד לספר, מאוד מושקע, גם באפקטים וגם בצילומים עצמם! (הביאו לצילומים 500 סוסים! זה לא עבודת מחשב...)

אבל הוא מפספס את הנקודה העיקרית!

ובסרט -לא העברתי לקרבות,

ועדיין אני חושב שיש בהארי פוטר משהו שאין בשר הטבעות...

כבר חזרתי בי, אני לא משווה ביניהם, (סתם לא לעניין להשוות בין ספרים)

חוץ מהנופים הוא הוליולדי מדי

כאילו כל האנשים נראים איך שההית מצפה...

כל הטובים יפים והרעים מכוערים...

לא הפחל אותי הסרט..

אתה שואל מה הופך אותו ל"על רמה", וזה אומנם גם הכתיבה אבל לא רק...

זה כתיבה, זה מושגים, זה הצורה שבא העולם מוצג..

קח לדוגמא את הרומנטיקה בהארי פוטר ואת הרומנטיקה בשר הטבעות (סליחה שנפלתי ישר על זה )

בהארי פוטר זה כזה---- רדוד! לכל הרוחות... ובשר הטבעות זה כזה עדין...

או נגיד החברוּת בספרים.. בהארי פוטר יש את החברות בין הארי לרון והרמיוני וכל זה, ואכפת להם אחד מהשני אבל הם מידי פעם רבים וזה נחמד והנוער מתחבר לזה והכל, אבל בשר הטבעות הקשר בין פרודו לסאם לדעתי קשר הרבה יותר מייצג באמת, האהבה, הבגידה, המסירות..

או נגיד הדמות הזאת שהיא רעה והיא בעצם טובה (שיש כמעט בכל ספר), אז בהארי פוטר זה סנייפ, והיא עשתה את זה בצורה קיטצ'ית למדי עם כל הקטע שהוא ממש מתעלל בהארי ובסוף הספר הוא מסביר שזה כי הוא היה מאוהב בלילי זה מטומטם לגמרי.. ובשר הטבעות זה נגיד אממ ההוא שכחתי איך קוראים לו, אח של פארמיר.. והסופרת באמת מייצגת דמות של מישהו שרוצה לרצות את אבא שלו ולהביא לו את הטבעת וגם סתם ככה לצבור כוח ועוצמה, ומצד שני רוצה לעשות את מה שהוא מאמין בו, והוא מתלבט ומתנדנד עם זה כל הזמן עד לרגע האחרון בחייו אני לא יודעת בעיני זה יותר אמיתי.

ויש עוד הרבה דברים - ההומור בשר הטבעות לדעתי הרבה יותר גבוה, אם תשווה את פרד וג'ורג' שזה בתחושה כאילו קוראים בדיחות כזה (לא שזה לא קרע אותי מצחוק לפעמים..) ואת מרי ופיפין..

התכונות שרולינג מצמידה לאנשים מידי לא הגיוניים, הרמיוני הפרופסורית שיותר מידי יודעת הכל, משפחת דרסלי האכזרית, כל הדמויות...

ואחרי כל זה אני חייבת לציין שמבחינה עלילתית בהארי פוטר יש הרבה הרבה יותר עומק,

בשר הטבעות זה תחושה כאילו בסך הכללי כל העלילה לא מתחברת מי יודע מה ההתחלה לסוף ולאמצע וטולקין יכל בכייף פשוט להמציא את העלילה תוך כדי ולגמור אותה בטוב בכל רגע שזה ממש מעצבן! ובהארי פוטר הכל בנוי אחד על השני ומתקשר להכל..

בשר הטבעות הכל נגמר טוב מידי שזה יכול לשגע בא לך להרוג שם כמה בדרך ובהארי פוטר היא הייתה מספיק חכמה בשביל להרוג כמה ממש טובים.

ובשני הספרים הדבר הכי מעצבן זה הנוצריות שבספר.. בקטע של לרחם על הרעים..

לא - סאם לא יהרוג את גולום גם אחרי שהוא כמעט הוביל אותם אל מותו,

ולא - הארי ירחם על פיטר...

איכסה..

אני יכולה להמשיך ולהשוות ולכתוב עוד הרבה הרבה מה שבין לבין ומה ששווה וזה למה אמרתי לכתחילה שלדעתי אין מה להשוות בין השניים.

אה ואם כבר אז שכחתי משהו - בהארי יש המון קיטשיות והמון אי פריות בזה שהסופרת יכלה להמציא ככל העולה על רוחה בגלל שזה "קסמים".

LOL נראלי התגובה הכי ארוכה שלי בכל שהותי בפורומים.. 

בס"ד

לא ממש קראתי את כל השרשור, הוא ארוך לי מידי, ומעצבן מידי, אז לא הבנתי איך הגעתם להשוואה בין הארי פוטר לשר טבעות, אבל אני מוכרחה לומר שזה מאוד קל להשתיק את כל מי שלא אוהב הארי פוטר במשפט כמו- "וכל האלה שמנסים להיות בוגרים וכאילו להבין בספרות מזלזלים בספר הזה. אלה שמרגישים בוגרים)." זה משפט טיפשי, וחסר תוכן לחלוטין.

אני קראתי את רוב הספר הראשון של שר הטבעות, ואת כל הסדרה של הארי פוטר, ואני מכירה אותה ממש טוב.

אז הנה דעתי על הסדרה הזאת- (ונכון, אני באמת מזלזלת בה, אבל אני לא ממש מוכנה להתכווץ מתחת המשפט המטומטם הזה של - "לנסות להיות בוגר ומבין בספרות.")

רולינג ניסתה ליצור עולם חדש, עם חוקים משלו. - היא נכשלה בזה לחלוטין. בעולם שלה יש כ"כ הרבה חורים, ופרדוקסים. (אני מדברת עכשיו רק על העולם עצמו) בספר הראשון עד השלישי היא עוד מצליחה לשמור על צלילים אחרים, ואולי קצת פנטזיה כזאת, די תמימה, יעני, אבל אפשר להרגיש קצת אחרת.. אפשר עוד לטעום את העולם שהיא ניסתה ליצור. הפער בין היומרנות שמורגשת כ"כ בספר בנוגע למה שהיא מנסה ליצור, לבין מה שהיא בתכלס' יצרה, הוא עוד די קטן מבחינת העולם שלה, והחידושים שלה. (אני מדברת רק על הספרים הראשון עד השלישי) גם שם, זה ספר ילדים ממש. אין שום דבר חכם, או אדיר, סתם, ספר פשוט. אבל כשמגיעים לספר הרביעי, היא פשוט מחריבה את כל מה שהיא יצרה.העולם הקטנטן הזה הופך לעולם כ"כ אמריקאי, העלילה נהיית יותר ויותר טיפשית, הדמויות, אם הם היו טיפה מענינות, כבר לא. כולם אמריקאים דלוחים שם. בעעע. הדמויות שלה כ"כ חלשות. שה' ישמור. הרומנים והמריבות הדביליות בין הדמויות.. זה נוראי. העלילה נהיית משמימה, כאילו אין בה ממש כזה. כל פעם היא מנסה לתרץ איך הארי נישאר בחיים, וזה מתחיל להיות נורא מעצבן. 

ולא מדברים על הכתיבה, כן? הכתיבה רדודה לחלוטין. היא כותבת גרוע. (לכן זה כ"כ מגוחך ההשוואה בין שר הטבעות להארי פוטר, כי טולקין הוא היה פרופסר לשפות. הוא העריך כ"כ את המילה, את הצליל שלה, הוא כתב שפה שלמה! רק הכתיבה שלו כ"כ מעולה, שאין בכלל השוואה פה. אין לו אף דמות שהיא עושה לך הרגשה רגילה, אמריקאית כזאת... בסופו של דבר רק סנייפ טיפה מעניין בסדרה הזאת... כל הדמויות שם כ"כ חלשות.. האינטרקציה בין הדמויות כ"כ חלשה..)

פיו, ספר גרוע. הוא ל-א יהפוך לקלסיקה. אמן שלא. רק הקטע הזה שהוא נמכר כל כך הרבה, כ"כ משונה בעיני...

אתם באמת יכולים לשים אותו ליד חולית? הנסיך הקטן, מבי דיק, סר הג'ונגל, שר הטבעות, דודלס אדאמס, חלף עם הרוח, ג'ול וורן, אלכסנדר דומא וכו'?? אנשים שבאמת הבינו בספרות. בדמויות. למשל חלף עם הרוח? הדמויות שמה מאופיינות כ"כ טוב, שאתה כבר לא מפריד אותם מהחיים. כי יש בהן חיות. אפשר להשוות אותם להארי? רון? אפילו סיריוס? מינרווה? 

אבל, שוב, כמובן, אני רק ילדה קטנה שמנסה להיות בוגרת, ורוצה ליצור רושם שאני מבינה בספרות, אז אני מזלזלת בהארי פוטר, וכמובן, שכל השאר, הם, הם באמת האנשים הפשוטים, שלא מוכרחים להבין, שהם אוהבית את הספר כי הוא יפה. הם לא מתיימרים. הם מוכנים להודות בצניעות ובענווה שהם אוהבים את הספר הזה. הם, הם האנשים האמיתיים באמת. שמבינים בספרות בלי להתיימר.

למרות שאחרי כל זה (ואני מסכימה עם הכל) מידי פעם כייף לשבת על איזה הארי פוטר ופשוט לזרום עם זה בקליל כי זה כייף

אני ממש לא מסכים עם מה שכתבת, את פשוט מגזימה,

יש חסרונות בהארי פוטר - אבל הגזמת לגמרי עם ה"בעולם שלה יש כ"כ הרבה חורים, ופרדוקסים." יש חורים - אבל פשוט הגזמת.

יש בהארי פוטר קסם, יש לו משהו מוצלח ממש ממש.

קראתי את רוב רובם של הספרים שציינת - הסגנונות מאד שונים כך שקשה להשוות,

אבל הארי פוטר בהחלט זכאי להפוך לקלאסיקה.

יש בהחלט חיות בדמויות בהארי פוטר...

בקיצור, לא כולם חייבים להסכים - אבל אני מוצא בהארי פוטר הרבה...

ו...שוב, לקחת ממש קשה את ההלצה שלי

אין עומק בדמויות שלה מה לעשות...

בס"ד

ומוטי- לא באמת לקחתי אותה קשה, אבל מספיק לומר שהארי פוטר זכאי להכנס לקלאסיקה כדי להעלות לי את כל הדם לראש. שוב- לא צריך להסכים, אבל אתה מוזמן להסתכל בשרשור שהיה פה לפני מאתיים שנה עם איזה 500 תגובות מלא רק בשאלות וחורים שיש בהארי פוטר...

ויותר מהקסם שיש בספר הזה, (ואין) יש בו יומרנות ענקית... בכולמקרה, ספר גרוע..

בס"ד

אין בו שום קסם. זה שהוא היה חוויה? אולי בגלל השפה הרדודה שלו, והעלילה ה"מותחת" סתם כי קוראים הרבה דברים...

הסדר שקראתי את הספרים היה- 2134675. (מימין לשמאל) והבנתי הכל!! חלף עם הרוח מדלגים על דף אחד וכבר לא מבינים. כי כ-ל מילה חשובה שם. הארי פוטר אפשר לדלג על 500 עמודים בלי לשים לב להבדל..

זה אחד מהדברים שמבדילים בין קלאסיקה לבין סתם ספר. 

תפסיקי להפוך אותי לבור, אני לא נהנה משפה רדודה, ואני לא יכול לקרוא אפילו עמוד אחד בספר מתח רגיל.

קראתי את חלף עם הרוח והתמוגגתי, לא עזבתי אותו לרגע.

אבל זו מציאות! בהארי פוטר היתה חוויה מ-י-ו-ח-ד-ת!

לא היה עוד ספר שכל כך נהניתי ממנו בתור ילד\נער,

אני מניח שלא סתם מבקרים כתבו עליו שהוא ספר למאות הבאות ולא לעשורים, יש בו משהו מיוחד!

בכל העולם ילדים ומבוגרים נהנו ברמה יוצאת דופן... כנראה שיש בזה משהו.

בקשר לסדר,לו היית קוראת בסדר הנכון ברור לי שזה היה משנה אצלך לגמרי את החוויה, מה חשוב שהבנת? הנושא הוא לא להבין, אנחנו לא צוברים ידיעות ולא נבחנים.

אני מצפה להכרזה בזו הלשון:" אהמ, אהמ, אני מכירה בכך שהארי פוטר היא סדרה נפלאה, מסיבות שונות לא זכיתי להנות ממנה כראוי לה, כנראה בגלל האי-סדר שבו קראתי אותה, סליחה הארי, סליחה רולינג, סליחה כולם"

אני מצפה ממך להכרזה כזאת "אני מכיר בכך שהארי פוטר היא סדרה אם דמויות טיפשות ש בה כמה רעיונות טובים, אבל היא לא יותר מסתם סדרה להעביר ת'זמן, ולמרות זאת עם עובדות קשה להתוכיח, (כן כן גם למבקרי ספרות שנסחפים עם הזרם..) זאת סדרה חמודה ולא יותר מזה"

מה הטעם בהכרזה כזאת? היא טוענת את זה לאורך כל השרשור, לא?

ובקיצור... אל תדחוף ת'אף

אתה חושב שזה קלאסיקה?

שוב, אני לא יודע מהן ההגדרות הרשמיות של קלאסיקה,

אבל אני משוכנע שבהארי פוטר יש משהו י-ו-צ-א ד-ו-פ-ן.

שגרם לי ולעוד מיליוני אנשים - ליהנות ממנו בצורה לא רגילה.

קודם כל- תסכימו או לא, כמות המכירות והדיבורים סביב הסדרה הזאת מדברות בעד עצמן, אין הרבה מה להתווכח עם זה.

היה אפשר להתווכח על זה אם זה באמת היה רדוד (כמו דמדומים למשל, שהצליח בגלל הרדידות שלו ולא בזכות שום דבר אחר.) אבל הארי פוטר לא. לא רואה את הרדידות פה, לא בשפה, לא בעלילה, וגם לא בדמויות. זו סדרה חכמה ומעניינת, וממש לא הייתי מגדירה אותה רדודה.

אבל כל אחד והטעם שלו, אם אתם לא אוהבים, זכותכם המלאה, אבל זו קצת הגזמה לטעון שזה רדוד וטיפשי. לדעתי.  

יודע מה?

שאלון קצר

האם הדמויות בהארי פוטר מוקצנות? כן/לא

האם הדמויות בהארי פוטר סטריאוטיפות? כן/לא

האם הסיפור  של סנייפ הזוי? כן/לא

האם הסוף לא קיצ'י ונוצרי באופן מודגש? כן/לא

1: בהחלט מוקצנות (אחרי הכל מדובר בספר)

2: קשה לי עם השאלה הזאת, לא לגמרי מבין "סטריאטיפ" בהקשר הזה...

3: אכן מעט הזוי, נראה אפילו קצת מאולץ (אבל לא בטוח, יכול להיות שזה רק בגלל ההפתעה בסוף)

4: יש מצב שזה קצת קיצ'י, ואולי גם נוצרי, (אחרי הכל רולינג היא נוצרית)

למה כל זה לא חשוב... משום שזה לא מפריע בכלל לקריאה, ההקצנות לא בלתי נסבלות, סנייפ לא הזוי יותר מידי... וכו וכו וכו...

בכל אופן, זה לא מפריע לקריאה, כך שזה ממש לא חשוב, (אלא אם כן אתה עובד כמבקר ספרות ותפקידך למצוא חסרונות)

כי בסופו של דבר יש שם סיפור מרתק, עולם מרתק, וזה מושך ומעניין. זה מחפה על ההכל!

כמו שהחורים שיש מידי פעם בחוקי הקסם שם ממש לא מפריעים לקריאה - כך גם הבעיות שאתה מדבר עליהן - לא מפריעות לקריאה.

בכלל.

מצד שני, אתה פתחת שירשור, ובו התיימרת לספר לנו מה באמת יש בהארי פוטר..!

ובמטרה הזאת לא עמדת!

אז נכון זה ספר נחמד, כייפי, זורם... ויש בו איזה קסם (עד כאן מתאים להרבה ספרי טיסה, כמו שמכנים אותם), אני לא מכחישה.

אבל מה יש בו יותר מזה??? זאת השאלה..?

כתבתי על זה (האמת ... כולם מדברים על זה) שיש בו עולם קסום שלם, שזה כבר מדהים,

אבל מה שמיוחד בו זה שבניגוד לשר הטבעות לדוגמא... העולם הזה ממש קרוב אלינו, הוא ממש מעבר לקיר והוא משתלב מצויין.

(החורים - לא מפריעים לקריאה ולחוויה, כפי שכתבתי כמה פעמים)

אבל זה לא רק זה, יש עוד משהו, למשל החלק החמישי, 

הוא כבר הרבה אחרי שהעולם הזה נחשף וכבר די התרגלנו אליו, ובכל זאת לא היה ספר שכל כך נהננו לקרוא אותו בנשימה כ-ל כך עצורה... 

שיהיה ברור, אני אכן מנסה להבין ולהגדיר מה היה כל כך מיוחד בו, אבל אני מתחיל מכך שזו היתה חוויה יוצאת דופן, 

קראנו המון ספרים בתור ילדים\נערים, ולא היה ספר שכל כך חיכניו שאמא תבדוק עוד עשרים דפים ותתן לנו לקרוא (אצלנו הכל נבדק ומצונזר ע"י אמא )

מידי פעם אני מצליח להיזכר בתחושה ההיא, כשקראתי אותו בפעם הראשונה,

פשוט לא היה עוד ספר כזה!

לקרוא לזה ספר טיסה? פשוט הזוי!

(אגב, אני לא יושב כל היום וקורא הארי פוטר, לא נגעתי בו כבר שנתיים עד שקראתי שוב את הראשון לפני שבוע...

אבל הוא פשוט ספר מיוחד.))

חפשי מה כתבו מבקרים, בטח יש מהם שיצליחו להגדיר טוב יותר למה אני מתכוון, (הייתי מחפש בעצמי - אבל יש לי רק כמה אתרים ספציפיים פתוחים)

כמו שמנסים לומר.

(וגם אתה ניסית למעשה. תסתכל בהודעה המקורית שלך.. )

אני יכולה לתת לך שמות של כמה ספרים שקראנו בנשימה עצורה, וחיכינו שיצא ספר נוסף, והם לא עונים להגדרה של ספרי איכות...

למשל, כשהייתי ילדה, שכנה הכירה לי את הסדרה 'ילדי שי' שלה סופרת מנוחה בקרמן.

התאהבתי בה קשות, והייתי רצה לחנויות ספרים בשכונות החרדיות, כדי לבדוק אם הגיעו ספרי ההמשך...

ותאמין לי שקראתי אלפי ספרים בהיותי ילדה...

אז מה? לכן זאת סדרה קלאסית שתשאר לכל הזמנים??

ההתלהבות שלך מהסדרה, נובעת בעיקר מזה שקראת אותה בגיל צעיר מאד. ונכון שיש בה קסם שהוא. לא טענתי שלא. חלק מהקסם, נובע בלי ספק מהסיבות שמניתי, (ולטענתך שרק מהספר השביעי הארי נמצא לבדו בעולם של מבוגרים, הרי זאת שטות מוחלטת! בכל ספר הוא מנצח בקרב מסוים את וולדרמוט, וגם מערים על סנייפ/דמבריג' וכו'...)

בקיצור, למבוגרים הוא בהחלט ספר חביב, אבל לא יותר מספר טיסה. ואני ממשיכה לעמוד על שלי בלי לשנות נימה...

קראתי המון ספרים כילד, היו מהם שתפסו אותי מאד, אבל לא היה עוד ספר שכ-ל כך תפס אותי... לא יודע...

תסלחי לי, להשוות אותו לילדי שי?  הגזמת בכוונה? (כי התכוונת להסביר רק את העיקרון? OK...)

נו נו... יכול להיות שאת צודקת בעניין ה"ילד נגד מבוגרים"

ו...טוב, לקרוא לזה ספר טיסה זו פשוט ב-ד-י-ח-ה! כי אחרי הכל, עם כל החורים והפאשלות - היא יצרה עולם שלם ומפורט

(לא התייחסת למה שכתבתי על כך שהעולם הזה גם קרוב וממש בהישג יד לכאורה...)

השבת אני ממשיך לשני, "חדר הסודות", יש מצב שבמוצ"ש אני חוזר בי  מכל מה שכתבתי, (לא! זה לא ספר טיסה בכ-ל מצב!) נחיה ונראה

תדלג לשלישי D:

אבל אין מה לעשות, חייבים לפי הסדר,

עדיין לא נתת קונטרה להגדרה. (ההגדרה באה לתאר ספר כייפי קליל ונחמד שכייף וקל לשקוע בו, כדי להעביר זמן/להתרפות...)

וזה שזה כאילו בהישג יד... זה ממש לא מלהיב...

מרי פופינס

והוקסם מארץ עוץ

הם רק 2 דוגמאות לסופרים שהקדימו אותה.

מה כ"כ הבעיה לחקות את זה?

זאת סיבה לומר שזאת קלאסיקה שתשאר לדורות הבאים??.....

הם גם יצרו עולם שלם? עם כל הפרטים, עם כל העדכונים של החיים המודרניים?

רק בזכות כל זה ילדים (ואני ביניהם כמובן) ניסו בשקט כשאף אחד לא ראה - לנפנף במקל ולמלמל "אציו"...

אני לא משווה בין הארי פוטר למרי פופינס, כי זה לא דומה וממילא בלתי אפשרי... וכי אין ספק שיש משהו מ-י-ו-ח-ד במרי פופינס,

אבל זה כל ההבדל בין סתם פנטזיה וקסם לבין עולם שלם שמתחבא מעבר לקיר... שבו אתה יכול לעשות דברים מדהימים עם מקל מעץ... ולעוף על מטאטא...

במרי פופינס הם עברו כמה חוויות משעשעות וקסומות - אבל אין שם עולם.

(את הקוסם מארץ עוץ מזמן לא קראתי, אני זוכר רק את הסרט, וגם שם כמו בשר הטבעות - העולם הקסום הוא ישן ולא קשור... הוא מן מיתולוגיה, אגדה שלא קשורה אלינו.)

באיזה גיל קראת את הארי פוטר? אם יורשה לי... 

וזה שהיא הכניסה את החידושים המודרניים לעולם הזה שלה,רק מראה לי כמה הדמיון שלה לא הלך כ"כ רחוק...

וזה שכל הילדיםניסו 'אציו' זה רק כי זה מה שילדים בימינו קוראים. מתערבת איתך ש80% מאותם ילדים לא קראו את מרי פופינס בכלל... אם הם היו קוראים הם היו מנסים מילים מהספר ההוא...

בקיצור, זה שיש מילת קסם למזגן, לא הופכת אותו ליותר מגניב בעיני, מאשר כזה שלא מטה קסמים מפעיל אותו, אלא שלט פשוט...

טוב, הסרט הוא עניין בפני עצמו, ראיתי אותו כמה עשרות פעמים ...והוא לא נמאס, (הוא נסרט (הדיסק))

כן, לא תהיה הסכמה

הממ, את מסכימה שזה שקראת אותו כמבוגרת לא בהכרח נותן לך יתרון ואובייקטיביות...

והאמת... מעולם לא ידעתי להבחין בין ספרי ילדים (יותר נכון - נוער) לספרי מבוגרים.

המבוגר אולי מבין יותר -אבל הוא עלול להתחבר פחות ולחיות פחות - את עולם הקסם (תלוי איזה מבוגר כמובן.... אבל רובם המוחלט)

כך שלגבי השאלה אם הספר הוא קלאסיקה - אני לא בטוח שזה נותן אובייקטיביות (הבגרות)

בכל אופן, נראה מה יהיה לי לומר אחרי שבת

חבל היה נורא מעניין להסתכל...

אני קראתי את הארי פוטר בגיל11 ונורא נהנתי

ואחרי זה שקראתי בגיל שבע עשרה לא הבנתי למה נהנתי מהקיצ'יות הזאת

נ.ב היה לי הרגשה כזאת עם חסמב"ה מגיל שמונה לאחת עשרה

אח החיים החיים...

בס"ד

כל הקטע של האינטרקציה בין הדמויות, מסכימה ממש, אבל אני לא חושבת שלהארי פוטר יש עלילה טוב. בכלל לא. 

וזה לאו דווקא נוצרי. זה פשוט קיצון אחד. את מוזמנת לראות את האנימה- "מחברת המוות" (מוקדש בחום לאפי אפרת, את מרשה לי לקרוא לך אפי?!)  ולהיתקל בקיצון השני... ואני לא חושבת שבשר הטבעות זה קיצון, זה פשוט צורה אחרת להסתכל על זה. 

למעשה- עדיין לא גמרתי אותו אבל יש לי מה לומר:

אז ככה, קודם כל, הספר השני אכן נחות מהראשון,

החורים וצירופי המקרים שבו מפריעים יותר מאשר בראשון משום שכבר אין בו את הגילוי של העולם המדהים הזה... שמחפה וממעיט בערך ה'חורים' הללו.

אנחנו כבר מכירים את העולם הזה ומתמקדים יותר בעלילה.

כמובן שמבחינת כתיבה רולינג (או המתרגמת) משתפרת מאוד בהמשך.

אבל, אחרי הכל, אני עדיין משוכנע שהספר הזה ראוי ללהיחשב כקלאסיקה,

כשקראתי שמתי לב כל הזמן לנקודות שאני ארצה להדגיש כאן אבל כמובן... שכחתי הכל...

כמה דברים שאני כן זוכר:

1.הוגוורטס, הוא מקום מדהים! זו טירה עתיקה וותיקה שנותנת תחושת ביטחון, שתמיד מרגישים בה בבית (כאחד שבילה הרבה בפנימיות אני מבין טוב מאד כמה זה ללא רגיל)

הכל שם מובן מאליו, והאוכל משובח, והאח תמיד דולקת, האנשים ברובם טובים ממש ממש, וגם אם יש כאלה שלא - החלוקה מאוד ברורה ופשוטה, מקום אידיאלי!

(אפילו ההרפתקאות שהארי עובר בטירה עם וולדמורט וכו' לא מצליחות לקחת מהמבנה את תחושת הביטחון והעוצמה (רק בסוף הסדרה...)

ובכלל, הוגוורטס בשביל הארי היא מקום כל כך חשוב, ולכל ילד שקורא את הספר היא נדמית כמו התחליף האידיאלי לחיים הנוכחיים, אם יש ילד שמזדהה אפילו קצת עם התחושות של הארי אצל הדארסלים - הוגוורטס היא הפיתרון המושלם!

רק לחשוב על האפשרות שיום אחד יבוא מישהו לקחת אותך לחיים חדשים וכל כך מעניינים... עד היום זה מתחשק לי, (הלימודים הקשים לא מספיק מובלטים, ושוב... ההיתקלויות עם כוחות האופל לא הצליחו מעולם להפחיד אותי... הן לא הרתיעו אותי מהעולם הזה...

לסיכום, רולינג הצליחה ליצור מקום אידיאלי לחיים חדשים ולחיים בכלל, (לא דיברתי על הנופים המדהימים, על האגם, על שטחי הטבע האדירים...  על הקווידיץ'...)

זה לדעתי אחד הדברים שהופכים את הספר לחוויה כלכך גדולה (לרובנו לפחות)

האפשרות הזו, שיום אחד אתה נקרא לחיים חדשים לגמרי, כל כך מרתקים...

אני לא זוכר כעת עוד דברים, כשאזכר אכתוב, שבוע טוב (חרוז)

זה יהרוס לי את ההסדר והצבא ודווקא בא לי לעשות

משהו ראה את הארי פוטר בחנויות בזמן האחרון?

איזה גבר אני, אני ההודעה ה101

זה אני שהבאתי את השרשור לאן שהוא הגיע, בזכות ההתמדה והעמידה על העקרונות.

קח מהספרייה!

לא, אבל התכוונתי שאם זה היה קלאסיקה זה גם היה נמכר באותה מידה, ולא רק גל עובר

מממ... הרבה חסרונות,

אבל צריך לכבד אותו כי הוא חלק מסדרה שלימה, הוא לא עומד בפני עצמו.

ו... ממשיכים לשלישי

רק נוסטלגיה בשבילי

אז כבר קראתי את רוב השלישי,  מתברר שהשני רע במיוחד,

(אני חושב שזה רק ישתפר עוד יותר מהרביעי והלאה)

זה ספר לא רגיל.

קטעים נבחרים:

העט השתהה מעל הפיסקה שנראתה מבטיחה, הארי היטיב את משקפיו העגולי על אפו, קירב את הפנס לספר וקרא:

בימי הביניים, אנשים מחוסרי    קסם  (המוכרים יותר בשם "מוגלגים")

פחדו במיוחד מפני קוסמים אך  לא   היטיבו לזהות אותם, בהזדמנוית

הנדירות שבהם הם בכל זאת הצליחו לתפוס מכשפה אמיתית או קוסם

אמיתי, לא היתה כל תועלת בשריפתם, המכשפה או הקוסם היו פשוט

מבצעים כישוף  בסיסי  לקירור-להבות  ומעמידים  פני  צורחים  מכאבי

תופת, בשעה שלמעשה חוו לא יותר מאשר תחושת דגדוג קלה ונעימה,

סופר שהמכשפה וונדלין המופרעת נהנתה משריפות  אלו עד  כדי  כך,

שאיפשרה   למוגלגים   לתפוס   אותה   בתחפושות  שונות  לא  פחות

מארבעים ושבע פעמים.

הארי אחז בעט הנוצה בין שיניו כדי לפנות את ידו, והוציא מתחת לכר שלו קסת של דיו וגליון-קלף, לאט ובזהירות הוא פתח את קסת הדיו, טבל בה את עט הנוצה והחל לכתוב, מידי פעם הוא עצר להקשיב: אם מישהו ממשפחת דרסלי היה שומע בדרכו לשרותים את רחש העט הכותב על הקלף, סביר להניח שהארי היה מוצא את עצמו נעול לשארית הקיץ בתוך הארון שמתחת למדרגות.

משפחת דארסלי, דיירי דרך פריווט מספר ארבע, היתה הסיבה לכך שהארי סבל כל כך בחופשות הקיץ שלו. הדוד ורנון, הדודה פטוניה, ובנם, דאדלי, היו קרובי משפחתו החיים היחידים של הארי. הם היו מוגלגים, ויחסם לקסמים הזכיר את ימי הביניים...

למהאני מביא את הקטע הזה? כי זו בדיוק הנקודה הכל כך מוצלחת בסדרה הזאת, איך שהיא מחברת בין המכשפות באגדות והופכת את זה לכל כך עכשוי,

 "...הם היו מוגלגים, ויחסם לקסמים הזכיר את ימי הביניים.." אדירר!!

עוד משפט, סתם משעשע, רון הגמלוני:

"היו שלום" קרא האביר,שכעת הציץ אליהם מתוך תמונה של קבוצת נזירים קודרים למראה, "היו שלום, חברי לנשק! אם אי פעם תזדקקו לעזרתה של נפש אמיצה ושל זרוע ברזל, קראו לסר קאדוגן!"

"אה, בטח שנקרא לך," מלמל רון כשהאביר נעלם, "אם אי-פעם נזדקק לעזרתו של שכל רופס."

יש עוד איזו נקודה שרציתי לכתוב... אבל נמאס לי להקליד.

שבוע טוב

(כאילו, לא מוחאת כפיים)

יש ציטוטים כלכך הרבה יותר טובים מהספר השלישי!! לא בחרת ציטוטים טובים :O

הוא קטע שמייצג את כל הרעיון לדעתי, (כמו שכתבתי)

הקטע השני, כבר כשקראתי תיכננתי לכתוב את זה כאן... יכול להיות שהוא לא מיוחד-

אבל אני מת על ההומור של רון

את מוזמנת להקליד קצת בעצמך, אשמח 

אחיין שלי השאיל ממנו את הספר לפני כמה שבועות, הוא עדיין אצלו...
אבל זכור לי כמה קטעים ממש טובים של פרד וג'ורג', וגם לרון יש יציאות יותר טובות מזאת שכתבת

מה את עושה פה?

כן, מה הבעיה שלך עם ההומור? |מונוטוני|

בס"ד

קפצתי לבקר בפורום, ואני רואה שאתה עדיין דש בנושא האומלל הזה..

כן! יש לי בעיה עם ה"הומור" של רון! זה לא הומור! זה רדידות מחשה, זה תגובה קיצונית על כל דבר! זה האדם אחרון שאני אלך לשתות איתו שוקו!!

להגיד שהארי פוטר עולה על שר הטבעות 

במובן כל שהוא זה מעיד חוסר עמוק בהבנה של הכותב !

ו...נא לא להעליב, תודה.

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

"סגולה הוא הרבה מעבר למגזין ישראלי להיסטוריה.

סגולה היא מכונת זמן שכל אחד יכול לנסוע בה אל מחוזות העבר.

אבל נתחיל בהיסטוריה…

ראשיתו של המגזין בסדרת כתבות על דמויות היסטוריות בשם "דיוקן-עם" שפורסמו בכל סוף שבוע במוסף 'דיוקן' של העיתון מקור ראשון ביוזמתו של מו"ל העיתון, מר שלמה בן צבי. עשרים פרקיה של הסדרה עוררו עניין בקרב קוראים רבים וכך צמח הרעיון ליצור מגזין עשיר ורחב המוקדש כולו לתחום ההיסטוריה, וכיום הוא כבר פועל כחברה עצמאית לתועלת הציבור.

הגיליון הראשון יצא לאור באייר תש"ע, אפריל 2010 בעריכת יואב שורק, שאותו החליף בהמשך ד"ר איתמר ברנר."

יצא לע לפגוש את המגזין בעבר ולקרוא בו קצת. היה נחמד ונראה מקצועי באמת.

ישראל והשואה - תום שגב. מדהים. כמה יהודים יכלו להינצל לולאי אוזלת היד (המכוונת במידה מסויימת)

של הסוכנות, בן גוריון וכל אלה שהאידיאל שלהם היה ציונות; ליישב את הארץ בכמה שיותר יהודים

צעירים שיוכלו לתרום..... היהודים הנספים באושוויץ, לא היו ממש בראש מעייניהם. היחסים עם

הבריטים (האחראים במידה רבה לאסון שקרה לנו), היו חשובים יותר. מפחיד ומדכא. מאוד.

זה מה שקורה כשאין תורה. אין ערכים אבסולוטים, מאת בורא העולם. ממש קשה לקרוא את זה.

חושבת שהמחבר לא דתי.

שיש שמשתמשים בה כדי לבטל את הערך העצמי של מדינת ישראל (בפשטות מטעמים של נקמה ושנאה גרידא), אבל הייתי לוקח אותה בעירבון מוגבל משתי סיבות:

1. התנועה הציונית ניסתה בכל מאודה להביא יהודים לארץ לפני השואה, ודאגה להכשיר ולהכין יהודים לעלות לאחר השואה. סבא שלי היה במחנה הכשרה לאחר השואה כשלא היה לאן לחזור, ובכך למד עברית וקצת מקצוע. במקום לנסוע לאמריקה הם באו לארץ ישראל, ובכך גם שמרו על משפחתנו דתית וגם לא נאלצו לקבץ נדבות כדי להתפרנס קצת.

2. יש כמה וכמה עדויות על נסיונות, לאו דווקא של התנועה הציונית, לשחד (או אפילו "לקנות" יהודים) כדי להציל אותם מהשמדה, והדברים ברובם לא צלחו או שהכספים לא הספיקו אלא לכמות מועטת מאוד. התנועה הציונית כנראה לא הייתה יכולה לעשות הרבה, במיוחד לאור מה שאנחנו יודעים על המנדט הבריטי, ועל היעדר הידע שהיה ליהודי אמריקה על מה שקורה באירופה (מה גם שלא היו מי ישמע עשירים כדי לתרום). התנועה הציונית הסתמכה בעיקר על כמה נדבנים ועל תרומות של שד"רים חילוניים.

לכן לא הייתי ממהר להאשים את התנועה הציונית בעמידה על הדם של יהודי אירופה. מה גם שרבים מהנרצחים היו בעצמם בעד הציונות ושיבת ציון.

לא נגוע בדבר.

למרות שבעיניי זה עדיין חסר משמעות ביחס לערך העצמי של מדינת ישראל, מהסיבה הידועה ש"אנחנו לא מתערבים להקבה איך הוא מקדם את הגאולה".

ובכל מקרה לא חשבתי שהתנועה הציונית החילונית הייתה של צדיקים גמורים.

יש את הכתבה הזו באינטרנט או שרק במגזין מודפס?

חיפשתי באינטרנט ומתברר שזהו שם של ספר באורך מלא, ושתום שגב הוא היסטוריון מאסכולת "ההיסטוריונים החדשים". מה שמסביר היטב איך הטיעון של העמידה על הדם הפך פופולרי בקרב הפלגים הקיצונים החרדיים. מצא מין את מינו, והזרזיר - אצל העורב הלך.

זה קצת מפתיע שמאמר מסכם לספר הזה הופיע ב"סגולה".

באופן אובייקטיבי, מה קרה אז, אפשר בודאי לברר.

גם אם הייתי חילונית, הייתי מזדעזעת. מה קשור לחרדים....

קראתי גם את כחש של בן הכט . גם לא גורם לשמחה יתירה ממה שהיה.

השיקולים שלו/שלהם. וזה מעניין כי הוא לא מתחיל עם השואה. הוא נותן רקע מקדים: ז'בוטינסקי,

התנועות השונות שהיו אז, המחלוקות ביניהן...מעניין.

זה חסר משמעות לגבי המשמעות הגאולית של מדינת ישראל. בן-גוריון לא הקים את המדינה בשביל עצמו אלא בשביל כל העם היהודי ובסופו של דבר האמירה הרשמית היא בית בארץ ישראל לעם היהודי. לכן הטירחה הגדולה להעלאת היהודים גם מארצות האיסלאם, גם לשיחרור מסך הברזל.

בפועל כל הזרמים היהודיים השתתפו בהקמת המדינה, וגם היום משתתפים באופן פעיל בכנסת ובממשלה (ולא כעלי תאנה).

בפועל עם ישראל חוזר לארצו, זוכה לריבונות ולעצמאות וחוזר למעמד טוב יותר משהיה לרוב מלכי יהודה וישראל ביחס לאימפריות, תנועה אדירה של חזרה בתשובה, מימון רשמי של עולם הישיבות ומוסדות תורניים (אחרת לא היו צריכים להזדעק על "גזירות כלכליות". זה עצמו מעיד שהכסף הוא בעל משמעות תפקודית דה פקטו), הארץ נותנת פירותיה בעין יפה, בעשור הקרוב נהיה כנראה "רוב יושביה עליה" מה שיחזיר את השמיטה להיות דאורייתא.

בקיצור, כמו שאמרתי, אני לא מתערב להקב"ה איך הוא מביא את הגאולה לעמו. ואוסיף את שאמר הרב אליהו כי-טוב זצ"ל, מחבר ספר התודעה: "אם אפילו הקמת המדינה היא מעשה שטן, אז מה השארנו להקב"ה?".

אבל כבר דשנו בדברים במגוון רחב של שירשורים, לא?

לא קשור לסגולה. פשוט קראתי את זה קודם. כל הגליון (מעניין כי גם תום שגב,

מדבר על זה בתחילה) על מה נחשב פעם לימין ושמאל.על "הארץ" של פעם,

"דבר" ועוד עיתונים קדומים יותר.

פוסט-ציוני, שעושה את כל התארים (ואיני יודע, אבל סביר שגם מרוויח) מ'שחיטת פרות קדושות' של הציונות.

אגב, כדאי לקרוא את הערך עליו בויקיפדיה:

הועברת לדף אחר

הועברת לדף אחר

פרלינג שמוזכר בערך, כתב תגובות לשגב בכמה וכמה מהדורות, מהן מפורטות עם הוכחות חד משמעיות, שכל תכנית הצלה שהועלתה, נבחנה ככל האפשר.

הדמיון של כל מיני גורמים אנטי-ציוניים, חרדים כחילונים שאם רק הנהגת הישוב היתה מבקשת - הבריטים היו מייד ששים להעביר לאויב בשעת מלחמה כסף/סחורות/משאיות, היא פשוט הזויה.

העובדה שלמרות שעצם הצעת העניין, היתה עלולה להחשב כבגידה ובכל זאת בדקו את כל ההצעות - מעידה על המסירות להצלת כל יהודי.

אמרו לי את זה כשדיברתי עם חרדים בהפגנה בירושלים לפני כ3 שנים.

האמת שמצד עצמו זה לא בהכרח מופרך, אבל עדיין דורש ראיות. ועכשיו כשאני רואה מי המחבר, כנראה נפתרה התעלומה. הזרזירים - אצל העורב הלכו.

כך או כך, הערך של המדינה לא תלוי במקימיה - מה גם שבהגדרה הם לא הקימו אותו רק עבור עצמם, אלא עבור העם. הרי זו בדיוק הטענה של כולם לשמאל היהיר של היום. על מה כולם כעסו כשאחד מהמדושנים בקפלן צרח על שוטרת אתיופית שהיא צריכה להגיד לו צודה על כך שההורים שלה בכלל הובאו לארץ? כי זה לא של אף אחד בטאבו. זה של כולם. העם לא יכול לגנוב את המדינה ששייכת לו.

ההסטוריונים החדשים.

היא הופצה בהתחלה ע"י אנשים טובים, שלהבנתם ניסו לקדם מהלכים כאלו, רק שלא הבינו את חוסר ההיתכנות. בהמשך זה כבר הפך לתעמולה, שלפחות באיזורי 'נטורי קרתא', אבל לא רק, כל ילד גדל עליה.

פוליטיקה, מדיניות, שואה (משפט אייכמן, גם (ועוד).

הבנתי קצת יותר משפטים המתארים את החרדים, בפורם הזה -

הם בדיוק כאלה שנקטה הציונות הראשונה, ה חלוצים, הדור

שראה את העולים מהתופת, מגיעים לארץ.....אבק אדם, עלובים,

הלכו כצאן לטבח......לעומת הצברים (מושג שהתחיל אז),

עלובים, שחורים....בורים...

לא מזכיר לכם משהו?......

אבל בזה סיימתי להתייחס לנושא הכואב הזה. זה יותר מדי כואב.

(אגב, אם מישהו מתעניין, פרופ' שבח וייס (נפטר כבר?)

שהיה בתופת, נשאל בדיוק את השאלות האלה, כדאי לקרוא

את תגובתו לצברים (או כמעט הצברים...) השזופים, מגודלי

הבריאות, שהרגישו עצמם כעיליתה החברתית, הציונית,

והסתכלו בבוז על "חלאות" האדם שהגיעו הנה אחרי השואה....

תקראו. זה מרתק מאוד. הוא מתפרש על נושאים רבים.

כתלמידה, השתעממתי בשיעורי ההיסטוריה אבל עכשיו....

מרתק. וחשוב.

קרא את "השטן והנפש" של יואל בראנד. מרתק.

הוא לא מאשים את הנהגת היישוב ברצח, אבל כן בהתנהלות חסרת אחריות.

הבנאדם גדל עמוק עמוק בתוך "המפלגה הנכונה", היה בהונגריה של שנת תש"ד בכיר מאוד בארגונים הציונים, ואחרי השואה - הצטרף בארץ ללח"י.

הספר שלו מלא בעובדות וגם בפרשנויות. תחלוק מצידי על הפרשנויות, אבל יש פה בהחלט על מה להתבסס.

כלומר היו כמה יוזמות, המפורסמות שבהן היא זאת של קסטנר שר"י ולהבדיל יואל ברנד מהונגריה ושל הרב וייסמנדל זצ"ל מצ'כיה.

כל אחת מהיוזמות, בעיני אלו שטיפלו בה היתה אמינה וישימה. פרלינג ושות' (אליהם הפנתי) מוכיחים מתוך אין ספור מסמכים ופרוטוקולים שכשהיוזמות הגיעו להנהגת הישוב, עשו הכל לבדוק כל יוזמה באופן יסודי.

מה שאלו שראו את המציאות מבפנים לא לקחו בחשבון:

1. הם מידי האמינו שההנהגה היהודית כל יכולה מול ממשלות המערב, (במידה מסויימת, ככה האמינו הנאצים שאיתם נהלו את המו"מ, בהשפעת התעמולה האנטישמית).

   המציאות היא שלא היתה מדינת ישראל, היהודים בארץ היו נתינים (אפילו לא אזרחים) של האמפריה הבריטית, שניהלה מלחמה עקובה מדם, יזע ודמעות מול הנאצים. היהודים לא יכלו להעביר משאיות/כסף לשטחים שבשליטת הנאצים ללא הסכמת הממשל הבריטי. עצם העלאת ההצעות הללו מול הבריטים, היו עלולים להתפרש כבגידה והצעות לתמיכה באויב. בכל זאת הם גיששו מול הבריטים - וקיבלו כצפוי לאו מוחלט.

2. לא היתה שום אמינות, שהנאצים יעמדו בחלקם בהסכמים (הרי גם היה להם הסכם אי לוחמה עם בריה"מ, ביום שהתאים להם - הפרו אותו).

   הרב וויסמנדל טען שהנאצים הוכיחו לו שעמדו בחלקם בהסכם, כשהשעו את הגירוש להשמדה, כשהשיג להם את הסכום הראשוני שדרשו וממילא הניח שיעמדו גם בשלבים הבאים. היום אנחנו יודעים בוודאות, שבעוד שהבטיחו לו שהכוחות בצ'כיה מפסיקים את ההשמדה, בפועל הם הופנו להמשיך את ההמדה באיזורים אחרים.

לא אם הוא מהנהגת מפא"י. מערכת שדרסה ורצחה את המתנגדים לה וניסתה בצביעות להכשיר זאת בטענות על אחריות לאומית, לא חשודה על ערבות או אחריות לאומית. גם זכויותיהם ביישוב הארץ ובהקמת המדינה לא יטשטשו את הזיהום שדבק בהם.

ולגופם של דברים שכתבת:

-בדיקה יסודית היא דבר חיובי, ללא ספק. אבל עצם הבדיקה לא עונה על השאלה מה היו השיקולים החשובים מצד אותם בודקים; לא על קצב הבדיקה המסורבל של המערכת, כאשר *מחצית* מיהודי הונגריה הושמדו רק במהלך אותה 'בדיקה' (לטענת בראנד); ולא על אילו פעולות נעשו או לא נעשו- ומדוע.

מה שהנהגת היישוב לא לקחה בחשבון:

1. הם מידי האמינו שההנהגה היהודית חסרת כל יכולת מול ממשלות המערב, (במידה מסויימת, ככה האמינו אדוניהם הבריטים).

   המציאות היא שלא נעשתה כל פעולה בידי הנהגת היישוב ליצור לחץ כלשהו על בריטניה ועל ממשלות המערב כדי להציל יהודים מהשמדה.

2. לא היתה שום אמינות, שהנאצים יעמדו בחלקם בהסכמים. אבל לפתיחה במשא ומתן יכולה להיות רק תועלת. אולי אפשר להשיג איזו מקדמה? או אפילו עסקה חלקית? היו אפשרויות, ויעידו על כך הפעולות הבודדות שכן הצליחו.

   האם הממסד היה מוכן "לבזבז" כספים על אפשרויות כאלו?

לגבי קסטנר, אין ספק שהבנאדם היה מושחת ונהנתן באופן אישי.

מצד שני אין ספק שהוא היה פעיל מרכזי ומשמעותי בועד ההצלה של הונגריה, שסייעו ללמעלה מ20000 יהודים לברוח להונגריה לפני כיבושה בידי הנאצים. הוא גם הצליח להציל יהודים מתוך הונגריה לאחר כיבושה, בעסקה המפורסמת. שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים היה למטרת הצלה, והוא ניהל אותו מטעם ועד ההצלה.

מצד שלישי, בחודשי המלחמה האחרונים הוא היה צמוד אישית לקצין נאצי בכיר שלקח אותו תחת חסותו, ולאחר מכן העיד לטובתו- והנאצי זוכה. שיתוף הפעולה הזה היה כדי להציל את עצמו כשהנאצים הכירו אותו יותר מידי טוב.

האם הוא אכן שיתף פעולה עם הנאצים כדי להציל יהודים מסויימים, אך על ידי סיוע לנאצים בהשמדת יהודים אחרים? קשה מאוד לדעת מה באמת קרה שם.

שר"י? לא בטוח.

כשבתמורה הוא מרדים את שאר היהודים וגורם להם לעלות לרכבות בסדר ובמהירות, כשהוא יודע בדיוק לאן. אכתוב יותר חריף, היתה תחנת מעבר, הוא עודד שם את האנשים לשלוח מכתבים לקרוביהם שעדיין בהונגריה, על כמה הם במקום בסדר וטוב להם - את המכתבים המרגיעים הוא חילק למשפחות המודאגות, כשהוא ידע טוב מאוד ששולחיהם כבר הפכו לאפר.

בזמן המשפט המפורסם והערעור שזיכה אותו, עוד לא התפרסמו הראיונות עם אייכמן ימ"ש שהתבטא: "קסטנר הנעים לי את השהות בבודפשט, בזכותו לא היה מרד גטו ורשא גם בהונגריה". רק שבניגוד למרד גטו ורשא, שהיה כשהנאצים היו עוד בכוחם ויכלו לפנות טנקים ומפציצים נגד הגטו - בסוף תש"ד ותחילת תש"ה, הם כבר היו בנסיגה, אם הוא היה אומר ליהודים את האמת על לאן לוקחים אותם, או לכה"פ לא פועל אקטיבית להרדים אותם - היו כנראה ניצלים מאות אלפים ולא רק אלפים מיוחסים.

מעבר לכך, אין לי מה להוסיף על מה שכתבתי למעלה. ברנד מנקודת מבטו המצומצמת הרגיש שלא מספיק התאמצו, פרלינג מוכיח ממסמכים ופרוטוקולים שהתאמצו כפי כוחם ויותר מכוחם.

המו"מ לא היה בידיהם וההחלטה של בעלות הברית, שיהודי הארץ היו נתינים של בריטניה היתה שאין שום מו"מ עם הנאצים, רק כניעה ללא תנאי (הם לא סבלו מהמחלה האוטו-אמונית של מדינת ישראל שמנהלת מו"מ עם החמאס כשהם יורים עלינו).

ואולי לא. מה שבטוח הוא שהעובדות שכתבת לא מדויקות.

קסטנר היה רק בבודפשט באותה תקופה (להבדיל מתקופת החסות שלו אצל בכר ימ"ש), ולא בשום תחנת מעבר. את המכתבים המדוברים הנאצים הם שהורו ליהודים לכתוב, והעבירו אותם לועד ההצלה כדי שיפיצו אותם ליעדם. ועד ההצלה שניסה להציל יהודים ע"י משא ומתן ו/או שיתוף פעולה עם הנאצים אכן העבירו את המכתבים. מדוע? האם זו הייתה הטעיה מכוונת, כחלק ממזימה להציל את קרוביהם על חשבון כלל הציבור? אולי. אני לא בטוח. הוכחה לאשמתם זה לא, ובעניינים אחרים הוכח שהם כן סייעו לכלל הציבור.

האם באמת קסטנר הוא המרדים של יהודי הונגריה? יתכן שהפעילות שלו הייתה חלק מזה, אבל אשם עיקרי כנראה שהוא לא. דווקא מחתרות תנועות הנוער, שהיו המורדים הפוטנציאליים, היו פעילות בעצמם בהצלה וגם באזהרת היהודים מפני המתרחש בלי קשר לקסטנר. וגם אני לא חושב שאייכמן הוא בהכרח מקור אמין בהקשר הזה.

שוב, קסטנר כנראה היה אדם מושחת, רודף כבוד. כך מתאר אותו יואל בראנד בספרו. עשר שנים יואל בראנד לא דיבר איתו מתוך איבה אישית, אך דווקא כאשר התפוצצה "פרשיית קסטנר" הוא בא להעיד להגנתו.

את מחקרו של פרלינג לא קראתי, אז אין לי עדיין איך להתייחס להוכחות שלו להגנת המוסדות. מה שאני כן יודע הוא שבעניינים אחרים המוסדות התנהגו בכפיפות גלותית לבריטים, ונראה שגם במקרה הזה. המו"מ הזה, של ההצעה שתווכה ע"י בראנד, כן היה בידיהם ואך ורק בידיהם, עד שהם הסגירו את בראנד לבריטים (או גרמו "בטעות" לתפיסתו).

דרך אגב, אותם חוקרים שצידדת בהם קודם שמגינים על מוסדות היישוב שעשו ככל יכולתם, הם אלה שמגינים גם על קסטנר וועד ההצלה, שעשו ככל יכולתם...

ולכן פרש מהן האצ"ל והלח"י פרש מהאצ"ל כשהפסיק להלחם בבריטים בזמן השואה. בכלל לא נכנסתי לוויכוח הזה.

זאת היתה נקודת המוצא שלהם הרבה לפני השואה, שממנה הם ראו את המציאות. למרות נקודת המוצא הזאת, הם עשו הכל כדי לבדוק היתכנות של כל הצעה.

קסטנר שר"י היה בשר מבשרם, הם לא ידעו על התמורה שנתן לנאצים. כשהתחילו לצאת הפרסומים - בן גוריון שרצה להגן על שמו הטוב של קסנטר ושל המפלגה, דרש להגיש תביעת דיבה, רק מה לעשות שהמציאות התהפכה עליו. היום שיש הרבה יותר ידע - אין ספק שהזיכוי בערעור הוא קשקוש. רצח קסטנר לא פוענח עד היום וקשה לשלול את הקונספירציה שזה דווקא מישהו מ'הצד שלו'.

וחזקים שיישבו את הארץ. זו היתה התפיסה והאידיאולוגיה שלהם. לגמרי לא יהודית.

לא הסכימו להקצות כספים כדי לסייע ליהודים שם (הסוכנות). יש מסמכים רבים

ופרוטוקולים המעידים על כך; הם רצו בארץ יהודי מסוג אחר: גאה, חזק, ישראלי,

לא "גלותי". לא לבוש שחורים וחיוור עם גמרא ביד... נו, רק יפי הבלורית והתואר

כמו שכתב אחד המלחינים הפופולארים....

אל נא תכעסו, אבל לפעמים אני רואה את הגישה הזו גם כאן.

אז הקימו את "יד ושם". נפלא. אם היו מתאמצים יותר, יד ו שם היה קטן. הרבה יותר קטן....

הם ייצגו כוחי ועוצם ידי..... למהדרין. ממש.

כל 'פרוטוקול' שמופץ במסגרת התעמולה החרדית צריך בדיקה יסודית, האם הוא אמין, האם הוא מובן בלשונו ובהקשרו. ראיתי כמה ספרי תעמולה, שחוזרים על אותם שלוש וחצי אמירות מוצאות ממשמעותן ומהקשרן. מציע למי שהאמת חשובה, לחזור למקורות שהבאתי.

לגופן של דברים:

1. התנועה הציונית ככלל, התאמצה להביא יהודים לארץ ולהכשיר את הארץ להיות מוכנה לקליטת יהודים.

2. כשידעו שיהודים במצב חירום, התנועה הציונית לפני קום המדינה וראשויות המדינה בהמשך, עשו הכל להביא אותם בלי חשבונות.

3. כשהיו אילוצים, כמו הגבלת סרטפיקטים שנגזרה ע"י הבריטים - הם אכן חולקו ע"י כל קבוצה לפי גודלה היחסי, לאנשי שלומה. הרב קוק הצליח באמצעות הקשרים שלו, להעלות רבנים ובחורי ישיבה רבים, אבל הכח המרכזי היה בידי מפלגות הפועלים והם באופן טבעי, הקדימו את החבר'ה שלהם.

4. אם בתחילת הופעת הקץ המגולה, כשלא היו הגבלות, או למצער, בשנים הראשונות שאחרי הכיבוש הבריטי כשהשערים היו פתוחים, רבנן ותלמידיהון היו עולים בהמוניהם - גם כוחם במוסדות הישוב היה בהתאם לגודלם באוכלוסיה וממילא היו יכולים לחלק סרטפיקטים אחרת.

5. כשהציבור החרדי יסיים את חשבון הנפש, על כך שכמה וכמה ממנהיגיו, שלאורך שנים הורו לצאן מרעיתם להשאר באירופה ואסרו לעלות לארץ גם כשהיה אפשר - וברגע האמת ברחו בעזרת הציונים, אך את הציבור השאירו מאחור להשרף - נסכים לחשבן מי אחראי לגודל של יד ושם.

6. (ולא, ערימת התירוצים של אסתר פרבשטיין, ממש לא משכנעת)

את אסתר פברשטיין כלל לא קראתי בהקשר הזה.

התייחסתי לשני ספרים:

המליון השביעי של תום שגב.

כחש של בן הכט.

שניהם לא חשודים בחרדיות מיוחדת כידוע....

אבל, שכל אחד יסיק את המסקנות בעצמו.

וזה לא חידוש, שבן גוריון ושותפיו לא שמו את יהודי השואה

בראש מעיניהם.

שנה טובה לך.

באמת, שנה בלי מחלוקות. רק לראות טוב, כולנו - זה בזה. בעז"ה.

כבר הגבתי:

בוודאי שהוא נוגע בדבר, הוא מה'הסטוריונים החדשים' - סופרים וספרים

הוא ממש לא חרדי, הוא פשוט אנטי-ציוני מהצד השני. לפי מה שכתוב עליו בויקיפדיה, הוא גם לא יהודי.

השקרים שלו הופרכו במקורות אליהם הפנתי, אבל זה לא מעניין אותך.

אכן צודקים? אולי גם לך היסטורי נכבד, יש אי אילו נגיעות בעניין?

מותר לך לענות רק עד ערב ראש השנה...לאחר מכן, לא מדברים

יותר על נושאים המעוררים מחלוקת. טוב? אפילו אם....מתפוצצים!

שנת שלום ושלווה!

יש מסמכים, פרוטוקולים ועדיות, שמנהיגי הישוב בארץ בדקו ברצינות את ההתכנות של כל אחת מהתוכניות ואפילו גיששו מול הבריטים, למרות שזה היה עלול להתפרש כבגידה בשעת מלחמה על כל המשתמע מכך. לא היתה התכנות, נקודה.

ובהחלט חושב שיש חשיבות רבה לתשומת הלב שהיא מפנה לנושאים מסויימים בחקר השואה.

עם זאת, הצורה שבה היא מתאמצת לתרץ את הפאשלה הנוראית של החרדיות הרשמית, שעלתה לעם ישראל בנהרות של דם בכלל ואת תופעת 'בריחת האדמו"רים' תוך נטישת צאן מרעיתם, אלו שהקשיבו להם ונשארו באירופה - ממש לא משכנעת.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי

אהבתי את מצרפי המקרים ואת מה שאחרים חושבים בי.

המדריך לימים הקרובים, נחמד, הקבוע היחיד יש לו קונצפט נחמד, אבל הולך ומתדרדר לקראת הסוף. הטוויסט פשוט נורא ואיום.

הספר האחרון שלו, שאפילו לא זכרתי והייתי צריכה ללכת למדף לבדוק את השם שלו, לא אהבתי בו שום דבר בערך, הקונצפט המבטיח מתבזבז על עיסוק חופר ומשמעם בדימיקות של קבוצת חברים. זה כאילו כדי לתת רקע לתעלומה, אבל אם קודם אמרת שיש רצח, לא מעניין אותי מי חבר של מי ומי שונא את מי.

ספולליר כללי אם משנה לך: ברור מאליו מי הרוצח, אבל אומרים במפורש זה לא הוא, רק כדי בסוף להגיד שזה כן הוא בדרך טיפה מתחכמת, אבל תכלס זה אותו הדבר.

כי עכשיו אני בתחילתו.

קראתי את "מצרפי המקרים" ואהבתי ממש, גם את העלילה ובמיוחד את הטוויסט בסוף.

ועכשיו אני בתחילת כהרף עין, ועוד כמה ימים יגיע גם ל"מה שאחרים חושבים בי"

תודה

יש מקוריות בכתיבה שלו. גם בסיפורים הקצרים שיש באתר שלו. בהחלט ייחודי.

אני ממש אהבתי את מצרפי המקרים, ואת המדריך לימים הקרובים. את הקבוע היחדי אני לא ממש זוכר, והספר האחרון באמת היה פחות מוצלח.

ואמנם, אני מסכים קצת גם עם הביקורת של חושבת-בקופסא

נכנסתי עכשיו לאתר, נראה מעניין, תודה

מגלים שהגיבור הראשי שיש לו פגם שהוא לא יכול להחליף את התודעה שלו עם אחרים כמו כולם, כשהוא כן מחליף הוא פשוט יוצר העתק של עצמו בגוף של האדם השני, והוא בעצם ווירוס שמשתלט על כולם לאט ולאט ויוצר דיסטופיה שבה כל התשתיות קורסות ולכל האנשים יש רק התודעה שלו. הסוף.

חוץ מזה שזה "סוף עצוב" זה בעיקר מאוד לא מספק ועושה ההפך מסיפור טוב של סגירה של העלילה שבה גיבור השיג את המטרה שלו.

חוץ מסוף הזה הקונצפט כן מאוד יצירתי ורואים איך הוא חשב על איך הרעיון הזה ישפיע על החברה וכל השימושים שיכולים להיות לו.

בגדול הספרים שלו מאוד יצירתיים ומעניינים, קשה אפילו להכניס אותם ברוב המקרים לקטגוריה של מדע בדיוני או פנטזיה כי זה גם גם ואף אחד מהם בו זמנית.אבל מבחינצ דמויות, רואים שהוא מאוד אוהב את הגיבור בתחילת שנות ה30 לחייו, לא יוצלח כזה, ועם ידידה שהיא אולי-ובעצם-בסוף-לא-רומנטית.

באמת הכי אהבתי את "מה שאחרים חושבים בי", זה הראשון שקראתי. הקונצפט גם כן מפותח לכל תחומי החיים. הדילמה בחיים של הגיבור הראשי עם קריאת המחשבות שלו יכולה להילקח בקלות לדילמה יותר מציאותית של עד כמה בן אדם רוצה להיות מושפע מהחברה ועד כמה להיות "אני עצמי טהור". מעניין לראות איך כל קוראי המחשבות משתמשים ביכולת שלהם כדי לחיות חיים שונים ומגוונים ויש להם אופי שונה ומעניין, ואיך היכולת הזו משפיע עליהם אחרת. העלילה עצמה יחסית מוצלחת ומעניינת למרות שרואים שגם כאן רואים שמעניין אותו יותר דמויות והיחסים בניהם מאשר עלילה והתרחשות, אבל דווקא כאן זה עובד. מה שלא אהבתי זה שוב הידידה-שהיא-לא-חברה, ואיך הנבל בסוף לא אשם בכלום כי החומר הזה הפך אותו למרושע והכל נסלח בלי השלכות. אבל עליו בהחלט הייתי ממליצה לאחרים על הספר הזה.

אבל מצחיק אותי לראות איך הספרים של יואב בלום מצליחים בכזו קלות לפתח חשיבה פילוסופית קלה.

תנסי מצרפי המקרים. הוא מקסים ורגוע, ויחד עם זאת גם טרגי. יואב בלום אוהב טרגדיות, אבל בסגנון מיוחד משל עצמו..

(מצרפי המקרים, החוק למניעת בדידות, המדריך לימים הקרובים לדעתי גם)

אבל אני לא קונה את הספרים אצלנו אז גם אם אהבתי וגם אם לא (כן, אהבתי) זה לא משנה.

השאלה היא מה דעתך עליהם.

החוק למניעת בדידות היה עם סוף מעצבן אם אני זוכר נכון.

זה מסקרן לקרוא את התקצירים, אבל לא אהבתי את העלילות