תודה לה' כל בוקר שטוב לך!!

אם אתה יכול לשתף אותנו בהמלצות וטיפים.

אלף הכי חשוב לחשוב  תמיד איך אפשר לשמח את בן/בת הזוג.

זה הכי הכי חשוב,

ולא להיכנס לחשבונות כמו: אני הבאתי לה משו אז עכשיו התור שלה וכו'..

אפילו בדברים קטנים: לחלק כמה שיותר מחמאות.. לשלוח אסמסים אפילו כמה פעמים ביום.. וכו' 

(צריך להיזכר מה היה בתקופת האירוסין...)

חוץ מזה חשוב לדעתי גם לשאול את בת/בן הזוג מה משמח אותו כי לא תמיד יודעים..

למשל אחד הדברים שאשתי אמרה לי זה שמאוד משמח לקבל צ'ופרים, אפילו משו קטן כמו שוקולד עם פתק..

ובאמת בסוכות (כמעט) כל ערב שמתי לה משו על הכרית. (כי ישנתי בסוכה)..

אם למישו/משהי יש עוד טיפים - אשמח לשמוע!!

אשריכם. זה הכיוון. המשיכו כך,

הלוואי שיישאר כך לאורך זמן.

ורק מחשבה שעלתה לי-

אם טוב זה נהדר.

רק לזכור- לא להיבהל אם מגיע משבר או קושי. זה גם נהדר כי כמו שאדמין אמר- קושי הוא מקפצה אדירה לשלב הבא בזוגיות.

בינתיים טוב ונפלא ואני מעריכה את המאמצים שלך.

- לדבר על דברים זה מאוד מאוד חשוב (ראה ערך חתימה שלי)

- לתת צ'ופרים קטנים גם כשלא מחוייב המציאות אלא סתם ככה

- לתת מחמאות 

- לשים לב לדברים הקטנים 

יישר כח!

לפעמים אחרי הודעות קשות בפורום כבר לא נעים להגיד שאצלנו הכל בסדר.

שכולם יזכו לשמחה כמוך!!

חג שמח!

גם אנחנו ברוך ה' נשואים שנה +

ונולד לנו ילד מקסים מקסים מקסים.

וברוך ה' כמו שהגדרת הכל מושלם! (תודה אלוקים)

בעלי תמיד מנסה לשמח אותי בכל מיני הפתעות ועוזר במה שיכול.

איזה כיף שירשור כזה  

שנזכה כולנו להרבות בשלום בית ובילדים מדהימים ומתוקים...

חג שמח.

אני ממש לא חושב שזוגיות טובה נמדדת בזה שהצד השני 'נותן' לנו ומפנק אותנו, כמו שאנשים פה כתבו.

זוגיות אמיתית היא נתינה אינסופית משני הצדדים.

לא הייתי כותב שטוב לנו כי אשתי עושה הכל בבית,

אלא כי טוב לנו ביחד, למרות ועם הקשיים שבחיים.

רוב האנשים לא יספרו כמה הם נותנים בזוגיות מטעמי ענוה- ביישנות אז הם מציגים כמה הצד השני תורם ועוזר ומפנק. ברור שזה הדדי עם לשני הצדדים טוב...

ואנחנו נשואים באושר 11 שנים.

ב-3 השנים האחרונות ה'צד השני' לא נתן לי כלום ולא פינק אותי בכלום ואני חושב שדווקא בשנים האלו התחזקה האהבה שלי אליה.

אני חושב שמה שגורם לאהוב זה דווקא הנתינה ולא הקבלה. כאשר מישהו משקיע במשהו הוא אוהב אותו.

את הילדים שלנו אנחנו אוהבים גם כשהם קטנים ולא תורמים לבית כלום דווקא משום שאז אנחנו משקיעים בהם הכי הרבה.

ובהכרת טובה. מן הסתם אם היא היתה כותבת, היתה אומרת שבעלה הוא זה שמפנק אותה..

טוב מאד. שכל אחד ישבח את השני שנותן לו - ומן הסתם הוא דואג לשני לא פחות..

רואים שטוב להם ביחד - ואין כל צורך מיוחד "להזמין קשיים"...

אנחנו נשואים באושר כבר שלוש וחצי שנים, שמחים וטוב לנו מאוד יחד ו.. עוד אין לנו ילדים. ויש אנשים סביבנו שלא מבינים איך זה וחבל...

האמינו לי, שגם כשיש חוסר וקושי וכאב, תמיד תמיד אפשר למצוא ממה לחייך ולשמוח כי פשוט לא שווה לחיות שקועים בצער ועצבות.

זה דורש עבודה והשקעה אבל החיים הרבה יותר טובים ככה. תנסו את זה בבית

על האופטימיות למרות הקושי- זה נותן כח

רק לעודד, בנוסף על עידודכם המבורך העצמי - מכיר זוג שלא היו להם ילדים כמה שנים אחרי החתונה,

אח"כ - נולדו תאומים. לפני זמן מה - ילד עשירי..  ב"ה.

בעז"ה - בקרוב אצלכם.

וטוב שאתם רואים אור ואושר ביניכם.

בנוסף לערך העצמי של זה - גם מסד טוב לאח"כ..

ואני "מתה" על תגובות כאלה... בחיים!!! אל תגידו כזה דבר לזוג שמחכה לילדים. הדבר האחרון שמעודד (אם בכלל) זה סיפור כזה....

סליחה על התקיפות. אבל אם זה יחסוך ממישהו אחר תגובה כזו - לא אכפת לי...

דווקא פעם סיפרתי את זה למישהי שהתעכבה עם חתונה - והיא מאד שמחה..

אז כנראה עשיתי אנאלוגיה לא נכונה לסיפור שלכם.  לומדים גם מטעויות. אני שוב מתנצל [באמת קשה לנחש מה פוגע ומה מעודד.. מה נעשה...].

[וכמעט איחלתי כעת שתמורת הצער הזה תזכו - אבל אח"כ אמרתי, מי יודע, אולי אני שוב פוגע...  אז אני אאחל בשקט..]

שנה טובה!

זה באמת מטוב לב של האנשים, ויחד עם זה- זה לא נעים.

אנחנו רוצים לזכות, לא צריך להזכיר לנו את זה כל פעם מחדש, זה בסדר. זה קיים שם תמיד אבל לא צריך להבליט את הקושי שוב ושוב.

אפשר גם לדבר איתנו על דברים אחרים מלבד על הציפיה לילדים. 

נקודה למחשבה-

אני חושבת שהציפיה לילדים היא הרבה פעמים סממן חברתי ולאו דווקא אישי.

נניח שאני בהפסקה עכשיו של כמה שנים ואני לא רוצה כרגע ילדים.

בכל מקרה- כל הסביבה שלי רוצה בשבילי. ומאמינה שאני בטיפולי פוריות. ושקשה לי עם זה.

כולם רוצים ומצפים בשבילי שיהיו לי ילדים, מצפים ממני שאעשה את המאמץ הזה לילדים וחושבים שאני בכיוון. האמנם?

ואם אני לא רוצה או לא יכולה עוד? האם זה מחוייב המציאות שאלד עוד רק בגלל שכולם סביבי רוצים בשבילי?

והאם מחויב המציאות שיהיה לי קשה ורע בגלל שאין לי ילדים, או שכבר כמה שנים אני בהפסקה? לא בהכרח. יכול להיות שמאוד טוב לי. (כמו שט' אמרה)

בקרוב אצלכם- אני חושבת שכדאי לשמור אותו בפנים ולא להגיד אותו. נראה לי שבדרך כלל הוא יותר עושה רע מאשר טוב. (אני אישית חויתי אותו המון פעמים כפלישה למקום אישי שלי)

שמחה על מה שיש- בוודאי שתמיד טוב

השתתפות בצער אם משתפים אותך- תמיד טוב.

ואם האדם מאחל לעצמו בקרוב אצלי- אפשר להצטרף מכל הלב.

שהרי כאן - זה לא שסתם מישהו דיבר איתה דווקא על הנושא הזה, בפגישה מקרית, ו"אפשר לדבר איתנו גם על דברים אחרים"...  כאן מדובר שהנושא הזה עצמו, הועלה בצורה יזומה, וככאב וצער, ע"י הכותבת. אז טבעי שאם מישהו מביע צערו ברבים - אנשים איכפתיים, מלבד הבעת ערכה, יביאו "דוגמאות" מוחשיות כדי לעודד..   אם כי אפשר להבין שיש "קודים" שקשה לנחשם..

מן הסתם את יודעת, שלא פעם אנשים עם קושי זה או אחר, מתלוננים ש"בורחים" מהם, קל וחומר לא מדברים איתם על הענין הכואב...  בין השאר - זה נגרם מחששות מתגובות מעין אלה..

אבל מנסיוני בכמה עניינים, ראיתי שעפ"י רוב, אנשים מעדיפים שידברו איתם בשקיפות - אם כי כמובן ברגישות הראויה לא להיכנס היכן שלא שייך...

ולכן, אני מעדיף את הדרך הזאת, למרות ה"סיכון" שאקבל תגובה כמו קודמתך.. ואני מקבל את זה כפשוטו - ולהבא מן הסתם אדע בנושא הספציפי הזה, להיזהר יותר.

[עם זאת, למשל, ראוי היה יותר שתעיר ב"אישי", אע"פ שמטרתה היתה להזהיר גם אחרים שלא יעזו להגיד כך... שהרי דווקא אם אנשים רוצים שיתייחסו אליהם "נורמלי", הם צריכים לכאורה להבין שחלק מה"נורמלי" זה שאם אתה כותב שאתה בצער ממשהו מסוים, ושיותר טוב לא להיות "שקוע" בזה וכד' - אנשים יכולים להסיק שאתה מעונין בהשתתפות...  ומכל מקום, בוודאי איני דן את זה ואין אדם נתפס על צערו, מה גם שכוונתה לטובה]

לגבי הענין הכללי שכתבת על הציפיה לילדים, בוודאי שאם זה רק ה"ציפיה של הסביבה" - אדם אינו אמור להיות משועבד ל"ציפיה" כזו בענייניו האישיים (בלי להתייחס להיבט ההלכתי, שזה לא קשור לציפיה של הסביבה). ולא אמור להרגיש "מסכן" רק בגלל שאחרים חושבים שאולי יש לו בעיה כלשהי..

אבל באופן טבעי, ילדים זה משהו שרוצים, ואם יש קושי, אז טבעי שקשה איתו.  אבל אני חושב שאת מאד צודקת שלא חייבים להתמקד בצד של הקושי; וזה יפה מאד אם אדם מרגיש את הטוב הגדול שיש לו בחיים גם במצב הנוכחי. וכבר אמרתי שככלל, אם אדם מחזק את השמחה בטוב גם כשיש צד מסוים של חיסרון, ולא רק בנושא זה (למשל, ע"י התייחסות כמו שאמרת: "ואם הייתי בוחרת מרצון שכך יהיה בתקופה הזו") - אז אח"כ הטוב שהעצים אז משמש אותו לאח"כ (דווקא יש לי סיפור... אבל כעת אני כבר נזהר....)

והעובדה שקיבלתי תגובות מזדהות באישי מוכיחה שלא רק אני מרגישה ככה.

כשאדם במצב של חוסר מסויים שהוא גם כואב באופן יומיומי, באופן אוטומטי הוא נתון לרחמי האנשים שסביבו ולא משנה מה הוא משדר כלפי חוץ. ולכן, משפט כמו "אני מכיר מישהו שהיה במצב דומה ויצא מזה" הוא משפט מיותר לגמרי ולא מוסיף שום כח או חיוך או עידוד.

המצב אחר אם ביקשתי לשמוע כאלו דברים. 

לפני כמה ימים נאמר לי גם ש"תמיד זה ככה, ברגע שמרפים ומתחזקים בשמחה ההריון מפתיע ובא". וואלה.

אנצור את לשוני כי הפורום פה פתוח אבל בדרך כלל אני עונה בציניות איומה לתשובות "מעל הטבע" שכאלה.

אתה מוזמן לעבור על פורומים בנושא פוריות (לדוגמא) ולהבין למה היה חשוב לי לכתוב את ההערה שלי פה ולא באישי.

אין גבול לחוסר הטאקט ולמילים המיותרות שאנשים אומרים מטוב לב ודאגה בלי טיפת מחשבה שאולי זה לא במקום.

אני מאד מבין אותך (אגב, אני דווקא התכוונתי לומר שזה לגמרי "בתוך הטבע", לא מעליו..).

מה שרק הסברתי הוא, שבצד ההבנה אלייך - חשוב גם שתביני שממבט של אנשים פשוטים שאינם, לשמחתנו, בתוך העיסוק בנושא הזה, הרי שאם אשה כותבת באופן שכתבת, זה יכול להיראות להם ממש קרוב למה שכתבת: "המצב אחר אם ביקשתי לשמוע כאלו דברים"..

ואין לך מה "לא להסכים איתי", כי כבר אמרתי שלא שייך שאחלוק עלייך בזה. אם כך את מרגישה - אז כך את מרגישה. וכפי שכתבת - לא רק את. 

מה שכּן, גם לטובתך חשוב שתביני איך הדברים נראים "מהצד השני" (ובזה לא שייך שאת "לא תסכימי".. כי עובדה שכך ראיתי, ואני בד"כ משתדל לשים לב), כאשר כותבים על הנושא המצער הזה בפורום של סתם אנשים, ומדגישים (כלשונך. מעתיק: ) "פשוט לא שווה לחיות שקועים בצער ועצבות", אז כמעט אוטומאטית מישהו ינסה "לעודד" מתוך משהו קרוב שהוא מכיר..

ואגב, אני כלל לא הרגשתי לגבייך את מה שכתבת "נתון לרחמי האנשים שמסביב". בכלל לא כתבתי מתוך "רחמים"..  לא עלה בדעתי. דווקא מתוך הערכה והמשך של האוירה האופטימית שהודעתך שידרה.. 

[ולגבי ה"אישי" אני לא בטוח. אמנם אפשר להבין מה שכתבת על הרצון להעמיד על מקומם כל מיני "חסרי טאקט". אבל לא בטוח שנכון לשם כך "לתפוס טרמפ" על הודעה שאיננה "חסרת טאקט", אלא לכל היותר "לא קלעה נכון" למטרה שהוצבה בפניה ע"י השני... אבל כבר אמרתי, לא נורא. העיקר שלא תהיינה סיבות להודעות כאלה ולתגובות כאלה..]

שבניתי לי מפני פגיעה מאמירות כאלה ואחרות והמחשבה הראשונה שעלתה לי היתה "ואני מכירה כמה כאלו שלא הצליח להם"...

ועוד לא מצאתי מישהו שמחבב את האיחול "בקרוב אצלך/ם", לא רווקים ולא זוגות שמצפים

רק טוב.

למישהי ששאלה מה לעשות כאשר בחתונה של אחותה הצעירה כולם יגידו: "בקרוב אצלך"...,

שפשוט תענה "אמן" בפנים מאירות, ותמשיך הלאה - כך תהפוך את הצער לשמחה, ו..עוד כמה ברכות של יהודים.

העצה דווקא היתה טובה לה..

[האמת - חשבתי להוסיף את זה בהודעה הקודמת; רק חששתי מ"שטיפה" נוספת: איך אתה בכלל משוה?... אבל אחרי שאת הזכרת את הנושא הזה - כבר הרשיתי לעצמי...

הרבה נחת!]

אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. 

בס"ד

מחזק ומרגש לקרוא את מה שכתבת.

פשוט זה דור ציני,ביגלל מיליון סיבות וזה עצוב.

אתה צודק לגמרי!!

כמה חשוב בחיים להתבונן ולראות- כמה החיים שלנו טובים, כמה קיבלנו מעל ומעבר לחלומות שלנו

וכמה חשוב בחיים ובזוגיות לומר לשני-

תודה!!!

כמה טוב לי שאנחנו ביחד!!

[כלומר: יכול להיות שכבר לא יהיה "אחרי שנה" למי שנשוי יותר. אבל השאר - יכול להתחיל גם אח"כ וגם אחרי שנראה שלא.. לא חייב להיות בדיוק עם אותם פרטים. למשל: יכול להיות שאחד כותב, אשתי לוקחת על עצמה את כל עבודות הבית; והשני כותב, אני לוקח עלי את כל מה שאפשר ואיזה כיף לתת לה את זה, ואיזו הכרת טובה...  התוצאה העיקרית היא בערך אותו דבר..]

בעלי ואני נשואים 4 שנים עם ילדה מקסימה

בעלי איש מדהים שלוקח על עצמו את רוב הדברים בבית

משתדלים להתחשב האחד בשניה

אנחנו שמחים בחלקנו ומאחלים לכולם חיים טובים (לרווקים - שימצאו את החצי השני ולנשואים - שימצאו את האיזון שמתאים להם בחיים המשותפים)

בשורות טובות, ישועות ונחמות.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר