לשמוע רק בגלל הסקרנות

תשובה: לא!!

למרות שכבר שמעתי מקרים על זוגות שהתחתנו ככה...

לא יודעת. נשמע לי... הזוי..

למרות שמה שהלך שם זה היה קצת מוזר..

כל הבנים רוקדים למטה - והבנות פשוט בוהות...ממש לא כיף לרקוד ככה..

כל צעד שאתה עושה..אלף עיניים בוחנות....

אבל חוץ מזה באמת היה שם כיף לרקוד..אוירה טובה ושמחה!

איך הוא יראה אותי רוקדת?

אבל עקרונית:

פעם הייתי ממש נגד [מה כבר אפשר לדעת דרך ריקוד, כולה מראה חיצוני נטו..].

עכשיו אני חושבת שאולי הבת מצליחה לראות דברים נוספים, וזה כן זמן ממושך שהיא רואה אותו ולא למשך דקה בלבד או משהו.. אז אם בודקים דברים עקרוניים לפני, אפשר לנסות..

[עדין קשה לי מאוד עם חברות שעושות את זה בחתונות..]

לא צריך להתבייש אם רוצים להתחתן, ובאמת כל הדרכים כשרות כל עוד שזה נעשה בצורה מכובדת.

למשל להגיד לבחור שהיא ראתה אותו זה לא צורה מכובדת, אבל אפשר לא להגיד את זה ופשוט לומר ' ראינו אותך וחשבנו עליך'.

לא צריך להתבייש לרצות להתחתן, וצריך לירות לכל הכיוונים.

אני לא אהבתי אף-פעם את העניין של להל על מישהו וכך להחליט שהוא מתאים לי או לא, אבל-

בחתונה של חברה קרובה היא אמרה לנו לקראת הסוף להגיד לה האם מצאנו מישהו.. והחלטתי להגיד לה שאכן שמתי עין על בחור אחד...

הסיפור התגלגל ולא מיד יצאנו.. והאמת שבסוף זוג אחר חשב עלינו ושידך אותנו- בלי לדעת שהזוג מהחתונה גם ניסה..

והיום אנחנו נשואים באושר!!!

אז שווה לשמוע הצעות כאלו!! אולי יש לה סיעתא דשמיא ועין בוחנת?

ומציאת חן זה דבר ממש חשוב כלשעצמו אז אני מקוה שגם אתה תאהב את מה שאתה רואה אם אכן תצאו- ובע"ה.. רק הוא יודע מה יהיה בהמשך.

בהצלחה!

וחוצמיזה, שריקוד יכול לספר על הבנאדם הרבה יותר מדייט ראשון.

אם בן אדם לא אוהב לרקוד זה אומר עליו משהו-ובגלל זה לא תתחתני איתו?!?

על סמך הריקוד שלי בלבד היא חושבת שאנחנו מתאימים? ככה רואים מידות של בן אדם? ככה רואים איך שולחן השבת המשותף שלנו ייראה? מה זה השטויות האלו?

התנהלות בחברה (יש את אלה שמנהלים תעניינים למשל...)

חיבור לתורה (ראיתי אחד שפשוט מחבק תס"ת בכזו אהבה.. באמת!, לא אומרת שמי שלא הוא לא מחובר לתורה, אבל זה גרם לי להסתכל על הבחור הזה בצורה אחרת)

ביישנות, זרימה,

חיבור לרבנים (ראיתי אחד שלא זז מהרב שלו כל הריקודים ומסתכל עליו בכזו הערצה!)

אכפתיות, עזרה (נשבר משהו והיו את אלה שמייד באו לאסוף, או אלה שדאגו לכולם לכיסאות, פתחו לנו את הוילון וכו')

ויש גם את אלה שבכלל נשארו בחוץ ולא רקדו (לא דנה, אולי כאבה להם הרגל או שהם לא בקטע של ריקודים..)

אני לא אומרת שמכאן אפשר לדעת בבירור שכך הבחור מתנהג תמיד, אבל בהחלט אפשר ללמוד עוד דברים חוץ מחיצוניות.

אלה דברים שאת רואה תוך כדי, לא באתי לנתח אתכם, זה התגלמות המשפט- "אורח לרגע רואה כל פגע"

וכן...

דרך מאד לא טובה לבדוק מידות מסויימות מאד, בין כה מי שמתבלט בהקפות הם הרקדנים עצמם (יכול להיות שאני טועה) אני לא רואה איך הדרך הזאת מתעלה על הדרכים האחרות: דרך חברים, שדכנים מקצועיים, רבנים, אתרי אינטרנט וארגוני חסד למיניהם

לא, לשכנעת אותי בכלל.

סליחה

אז בואו נבדוק כמה מהקשרים האלו באמת הביאו לנישואין וכמה שברו לבבות סתם ואחרי זה נראה מה סובייטקטיבי ומה לא. אני מאד אופתע אם זה יתגלה כשיטת שידוכין טובה. זה פשוט לא נראה לי ריאלי.

למה שלא תקבל?..

מה איכפת לך? 

[בסוף אתה תוכל להיות זה שתחליט אם לצוד אותה.. כך שלא תישאר רק בגדר של "ניצוד"...]

ובטוח זה לא רק בגלל כשרון הריקוד, היא ראתה משהו "מעבר".. (אם היתה קוראת בפורום - היתה יכולה להגיע לאותה מסקנה.....)

אבל הצעה שלי - תשאל אותם עליה קודם (רקע, אופי) לפני שאתה עונה.

(סליחה על ההתפרצות..)
אבל גם בעלי התחיל איתי אחרי שראה אותי כמה דק' (לא אפרט כאן בגלל אאוטינג, אבל לא במקום שיכל להעיד עלי יותר מידי)..באמת אמרתי ישר "לא", ואחרי בירורים הסתבר שזה באמת יכול להתאים..
וזה התאים

לא ראייה "מעבר"

זה לא תמיד עובד ואני חושב שלרוב לא כדאי להתעסק עם זה בכלל.

לך על ההצעה, כל הכבוד לה שהיא יזמה!!!

תנו לי סיבה הגיונית-לוגית-שכלתנית אחת בבקשה.

מאיפה לנו לדעת היא הזיווג שלו

רדפו אחריו, הצליחו לתפוס אותו ולספר לו, אם זה לא ילך לפחות זה יפתח עוד קשר (כמו קשר של שרוך בנעלים) גם לה וגם לו לעבר המטרה הנכספת! או שאולי הוא או היא יהיו השדכן של אחד מהם!

נכנסים לקשר כדי להתחתן ותו לא.

מה חסר דרכים למצוא שדכנים מבלי להכנס לסערת רגשות מיותרת?

חיצוניות מראה גם על הפנימיות (בדר"כ)... 

את ההתלהבות, השמחה של מצוה, החן, ההתחשבות באחרים שעל ידו, היחס אליהם, הטוב....

אפשר לראות הרבה דברים. תלוי ב"עין" ובטביעת עין.

וזה לא רע לצורך בירור ראשוני.

הרי היא לא ביקשה לשכור אולם על סמך זה...

[גם אני מסכים שאם היא סתם היתה עושה הגרלה בספר הטלפון על שם, והיה יוצא לה שמו - אין צורך להתאמץ... אבל פה לדעתי זה בכל זאת בעל משמעות. היא לא ביקשה "סתם" שמא זו ה"השגחה הפרטית"...]

או שמא זה התהלבות רגעית שתוך יומיים היא בכלל תשכח שהיא התלהבה ממנו?

יכול להיות שזה בדיוק מה שנמצא ברשימת המכולת שלה, בעייני זה דומה מאד לשוק שמדברים עליו במסכת קידושין.

(לא מחמאה)

אבל על סמך זה אפשר לקחת את ההצעה ולברר אחד על השני.
אם מתאים- מתאים. לא מתאים- היה נחמד לנסות.

התאמה וקשר צריכים להבנות על סמך התאמה רציונאלית בלבד, אחר כך לבדוק אם זה זה.

לא, אל תירו חץ ותסמנו לי את המטרה, זה לא רציני.

יכול להיות שככה זה עובד בעולם השידוכין, מה לעשות, זה עולם רגשי מאד ומדומיין.

שוב, מציאת חן היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק, והטענה שלך ש"התאמה וקשר צריכים להבנות על סמך התאמה רציונאלית בלבד" היא פשוט מופרכת.

אני באמת מתקשה להאמין שאתה כנה בגישה שלך. אולי זה פשוט חוסר מודעות עצמית.

זה חלק מה"שכל"...

בן אדם זה לא רק סך-נתונים. יש דקויות שרואים.

אז לא אומרים שהיא צריכה ללכת ברחוב ולחפש "הברקה", אבל אם כבר ראתה, כמה זמן, מישהו ומצא חן בעיניה, על סמך דקויות והתנהגויות שונות - זה מספיק טוב כדי לבדוק עוד נתונים.

מן הסתם גם הוא יבדוק - וגם היא, אם ייענה, תשאל עוד דברים כדי לדעת אם יש "סיכוי רציונאלי"..

ואכן ב"עולם השידוכים" עובד גם הרגש. אבל לאו דווקא "מדומיין", אלא הבחנות שגם מורגשות (נניח: "מאד-מאד חביב"..  זה "ביטוי רציונאלי" בלבד? לא..  אבל לבחורה שמחפשת מישהו כזה, וכשזה בא ממקור אמין, זה אומר הרבה. כמובן, בצירוף עוד דברים)

שאני מוכן לקבל.

למחולות בכרמים שרשב"ג במשנה תיאר שלא היו ימים טובים לישראל מהם!

הדברים שלך הם ברוח החרדיות ולא ברוח חז"ל, וכידוע בנקודות רבות יש ביניהן שוני וסתירה.

אילן, מחילה, אבל הגישה שלך פשוט מתחסדת. למה בדיוק אתה מצפה?! שהבחורה תשכור חוקר פרטי שיתחקה אחר מדותיו של הבחור ורק אחר כך היא תפנה אליו? למה שדכנית שהיית אצלה שעה - שעה וחצי במקרה הטוב, יודעת משהו על המידות שלך?

אתה מנסה להציג את זה כרדיפה אחרי היופי נטו, או בלשון חז"ל "הנושא אשה לשם זנות", אבל זה פשוט לא הוגן ולא ישר. אפשר להניח מראש שאנחנו עוסקים בבני אדם סבירים, ואצל בני אדם סבירים ונורמלים מציאת חן היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק, ואפשר להניח בפשטות שהם לא ימשיכו בקשר במידה ולא תהיה התאמה במידות ובאופי.

אם היית מדבר על תמונה, הייתי מוכן להסכים איתך, אבל במפגש חי עם בן אדם רואים יותר מאשר רק מראה חיצוני.

אני אישית הייתי מרגיש לא נוח ולא נעים שיסתכלו עלי בסיטואציה כזאת, והייתי נמנע על כן ממצבים כאלה, אבל למי שזה לא מפריע לו זה דבר ראוי ומבורך בעיניי.

מישהו10 אני לא מתחסד ולא מתיימר להיות חסיד, זה מפריע לי שאנשים היום באמת חושבים שייצא מזה משהו, בעייני זה מיותר, ברור לי שבישיבה אצל שדכנית או אצל חברים שמכירים אותך מגיל 0 יש יותר אינפורמציה על המידות שלך מאשר בצפייה עליך רוקד.

תקרא לי חרדי? לא נראה לי שזו גם הגישה החרדית. זו גישה שנכון להיום אני לא מכיר מישהו אחר שאוחז בה מלבדי כולל חבריי החרדים.

אני דווקא כן חושב שהגישה הזאת שכלתנית  אגב לא זילזלתי במציאת חן בכלל, גם היא צריכה לבוא והכללתי אותה בבדיקה אם זה זה או לא.

במפגש עם אדם חי רואים יותר ממראה חיצוני בלבד- זה נכון, אבל אם לא מתקיימת שיחה ערה קשה לראות הרבה יותר מזה.

אני לא אומר שהבנות שנמצאות שם נושאות גבר לשם זנות חלילה, אני פשוט אומר- ככה לא בונים בית (לדעתי).

אבל המציאות היא שזה עובד, גם אם זה לא מתאים להשקפה שלך. ואיך בדיוק אתה מתמודד עם המשנה שציינתי?

ודי צורמת לי ההתהדרות שלך בשכלתנות כאן. הגישה שלך היא לא שכלתנית. אתה פשוט משתמש במונח לא שייך.

זאת אחת הדרכים שלי להתמודד עם דברים.

אני לא מתהדר בשכלתנות שלי ולא מגדיר את עצמי כאדם שכלתן, כמו שראית לעייל, חזרתי בי, אדם שכלתן אמיתי לא היה חוזר בו מן הסתם.

אתה הבעת דעה לגיטימית, שיש בה היגיון -

וסה"כ נהיה מזה דיון נאה.

ואכן, לדעת להגיע ל"תובנה מחודשת" מתוך הסברה של מישהי על סמך "עין איה", זה באמת יפה מאד. מידה טובה.

ושוב, השכלתנות לא ממש קשורה כאן, זה יותר עניין של יושר [אינטלקטואלי] לחזור בך ולהודות על טעות מאשר שכלתנות.

אז אני עדיין לא מגדיר את עצמי שכלתן כי אני פשוט לא כזה.

וחזרתי בי מגישה שאחזתי בה קרוב לשנה ומשהו הודות ל"נקדש את שמך..."

יאללה, מישהו, עושים שולם?

 <- זה כי אין פה סמיילי שלל סולחה.

כי אני פשוט לא רבתי איתך, כדי שיהיה צורך לעשות סולחה. אבל בעצם, דיברתי קצת בתקיפות, אז שיהיה, "את והב בסופה"

למרות שהייתי מצפה שתחזור בך לאור דברי המשנה ולא בגלל הציטוט של נקדש את שמך, אבל שיהיה, לא רוצה לחפור בזה יותר.

"(אם היתה קוראת בפורום - היתה יכולה להגיע לאותה מסקנה.....)"

היית בהקפה השביעית בבוקר, נכון?

ניסיתי לצוד רק כי אמרת שתהיה שם.

מממ לא יודעת מה עם בנות אחרות, אבל אני יותר נהנת להקשיב לקולות, מאשר לראות אתכם רוקדים.

מה יש לצוד יותר מידי? כ"כ הרבה בנים. עד שאתה רואה שוב בחור שראית פעם אחת, אתה כבר שוכח איך הוא היה נראה..

וזה סתם פספוס של הנאה רוחנית. לא הגעתי ל"מרכז" כדי לבזבז את הזמן בבהיות. אני רוצה להנות!

מידי פעם, בניגונים ללא מילים, אני נהנת לפקוח את העיניים לראות מאות כיפות לבנות מקפצות להן. זה מרומם.

וכמובן כשאתם מכניסים את ספרי התורה, זו חוויה לעיניים פקוחות.

איזו קדושה ואיזו אהבה לתורה (עד כדי מצב שאתם כמעט מוציאים שוב את הספרים שהתמקמו כבר במקומם..)!

ובקשר לשאלה שלך- כמו שכבר דן הציע, מה אכפת לך לברר? לא תפסיד מזה כלום.

ב"הצלחה!

יש בזה יתרון..

במקרה במקרה אני הקורבן , ההורים שלי היו  בהקפות  (אגב אבא שלי נעלב מאוד שאתה חושב שהוא כזה זקן)  אני לא ראיתי אותך בכלל  

אבל אם אתם רוצה לצאת ,אתה מוזמן לפנות אליי  ואני יחשוב על זה..

אני לא יודעת איך הגעתם למסקנה שהוא חושב שאבא שלך זקן..

הוא אמר כבני 50.. זו הייתה כנראה הערכה שלו לגיל לא לזקנה.. ו50 זה לא נראה לי זקן כמו שאת מנסה לתאר..

לק"י

בהתחשב בעובדה שאני מחפשת בחור צנוע שלא נוהג לצפות בבנות מרקדות

וברצינות- לא בטוח, אבל אולי הייתי מבררת פרטים ואם זה היה נשמע לי- אז אולי כן..

חברותא לשעבר פנה אלי באיזור ראש השנה:

תקשיב, אתמול אחותי ראתה את הסרט של החתונה שלנו, והיא רוצה להציע לך חברה שלה,

אתה פנוי? 

ואני חשבתי שחברותי ואני חולות... מסתבר שיש כאלה שיותר..

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך