הם טיפוס שנותן ומפנק בכייף על אנשים שהוא אוהב וזה מה שגם מייחד אותם.

ענווה אולי כן. בסוף כולם צריכים להתחזק בזה אבל זה לא הטיפוס שאף על עצמו ואין מי שמשתווה

הם יכולים למצוא מישהו ויהיה כייף אבל הם יראו בהם בסוף כחברים לא כפוטנציאל לחתונה כי הם לא רוצים אחת כזאת...

זה משהו אחר..

ילד הורי לדוגמא.

הגיוני גם שזה חוסר באהבה וקבלה עצמית

גופני, נפשי, שכלי ועוד אחד.

אם אין צורך גופני צריך לבדוק את זה עם גורמים מקצועיים.

הנפשי יושב על צורך בשותף לחיים.

השכלי יושב על ההכרה שהאדם אינו שלם לבדו, על הרצון להיטיב ולממש את אהבה לצד השני.

והרביעי הוא מצד עצמי של מי שאת ומי שמולך.

איזה רובד נראה לך שלא עובד אצל האנשים האלה?

אם היא עדיין יחסית צעירה והיא לא רוצה, הכל טוב, היא תרצה בעתיד, אין סיבה לדחוף מי שלא רוצה לרצות לדעתי 

ראשית חושבני שצריך לנגוע בשאלה: מה גורם לנו לרצות דברים?

כדי להסכים לעשות משהו, די להבין את הערך המוסף שלו (לשטוף כלים כדי שלא יצמחו חתולים בכיור).

כדי לרצות לעשות משהו, צריך שתהיה טבועה תחושה בתוך הלב שזה משהו כיפי ונחמד ומושך (קצת טאוטולוגי אבל לא לגמרי). למשל אני יודע שיש מאכלים שאני ממש אוהב, אז לפעמים אני קונה אותם. אפילו שזה עולה כסף. או בירה. אני ממש אוהב את הטעם של בירות טעימות. אז מצדי גם לעשות קצת הליכה לחנות משקאות כדי למלא את הסטוק. או אני אוהב שירה. לא רק שאני נהנה ממנה, אני יודע שאני נהנה ממנה. לכן גם לפני שאני מרגיש את ההנאה (responsive pleasure), יש לי תשוקה, כי אני יודע שזה נחמד ומהנה, ואין לי בעיה לפנות זמן בלו"ז עמוס בשביל זה.

אז בסופו־של־דבר מה שאני חושב שחסר זה... כיף. ברמה הכי בסיסית. וידיעה שהדבר הזה הולך להיות כיף בשבילי.

יש אנשים שמנגנון התגמול במוח שלהם, ביחס לסיטואציות חברתיות, עובד אחרת (יש כאלה שממש נהנים ויש כאלה שסובלים). אבל לא בטוח שזאת גזירת גורל, כי ב"ה יש הרבה סוגים של אנשים והרבה דברים שאפשר לעשות.

אם פגישות תהיינה כל הזמן "כמה אחים יש לך מה ההשקפה הדתית שלך איך אתה מתכנן להתפרנס" (עניינים חשובים מאין כמותם) בסוף עבור בן־אדם כזה זה יותר כמו מטלה משעממת. טוב, אני הולך להתארגן עכשיו שעה, לגהץ חולצה, לחכות בשמש לאוטובוס המאחר, להגיע לאיזו פגישה עם בחורה שאני בכלל לא מכיר כשאני עייף אחרי העבודה וגם מגרד לי מעקיצות יתושים לאיזה בית קפה גנרי יקר ומטומטם, הולכים לדבר על כלום, היא תשפוט אותי על כל־מיני קריטריונים אזוטריים, לא יודע מה אני בכלל עושה כאן. ושלב הלאה, בנישואים, כאילו, מה כבר אמורים לעשות בנישואים שאמור להיות כיף? המחשבה הראשונה היא "פעילויות כיפיות", אבל פעילויות כיפיות הן כיפיות כשלעצמן, ואפשר לעשות אותן לבד בפחות כסף ומאמץ ויותר חופש וכו' וכו'.

אז צריך למצוא את הנקודה של הכיף / צחוק / הומור וכן הלאה שנמצאים בדיוק במרחב הבין־אישי הזה. ואני מניח שצריך בשביל זה קצת כישורים. כאילו, אי־אפשר להיות לגמרי awkward ולצפות שיהיה מגניב. אם במהלך החיים לא נחשפתי לכך שכיף להיות עם אנשים (או בנות לצורך העניין), למה שארצה להיות איתם(ן)? נראה לי שצריך לעבור איזשהו תהליך שאי־אפשר ממש לעבור בחדר הטיפולים התיאורטי, ואמנם ה' הטוב יכפר בעד שזה קצת סוטה מהמטרה המוצהרת של חתונה, אבל אולי יותר להתמקד בקטע של לעשות פגישות שתהיינה וואו, מגניבות. "וואו, עשינו דברים מגניבים, צחקנו, ובא לי עוד מהדבר הזה."

ולגבי בררנות יתר כנ"ל אם המטרה היא למצוא משהו מאוד ספציפי אז בהצלחה. אם יש נכונות ליצור זאת "עשה זאת בעצמך" נראה לי שזה כיוון יותר טוב.

גילוי נאות: לי אישית אין חשק (ולכן אין זמן) להתעסק עם זה בדיוק מהסיבות האמורות לעיל.

הכתיבה מכניסה אותנו ממש פנימה.

אין לי עצות טובות לתת, אבל מזדהה

וצריך שתקבל שהיא עושה נכון. ובהגיע הרגע, והוא יגיע, גם אתה כך תעשה וזה נכון.
איבחת גרזן. מכה אחת. מאצ'טה. בלי נקיפות המצפון המיותרות. וזה הנכון.

אבל אם צד אחד חושב שנכון להיפרד אז כנראה נכון להיפרד וצריך להיות ברור שנפרדים.

אפשר לקחת תקופה לחשוב בנושא גם, אבל כאשר מחליטים להיפרד הפרידה ברורה.

אבל בלתי נמנע

איפה שיש סיכוי יש סיכון, וכשפותחים את הלב לאהבה נכנסים למצב פגיע.

בעזרת ה' הזמן יעבור והכאב ישכח והמסע שלך ימשיך למקומות חדשים וטובים.

לא חושבת שלזה התכוונת, אבל המסר העיקרי שאני לוקחת ממה שכתבת זה שתמיד עדיף לשקף את הרגשות והכוונות שלי ולא לטייח בחביבות. אם לא נחמד לי לא להיות נחמדה וזורמת במיוחד

אבל אני כנראה לא אתעמק בה מספיק עד שבת.

אבל אני אשלח לך הודעה בפרטי מעניין אותי לשמוע אותך על הנושא.

בינתיים, כמה חכם ותורני אתה לדעתך?

הצלחת ממש להעביר אותי דרך הסיפור.

כואב.

מתפללת שתמצא כח להמשיך במסע, ובקרוב למצוא.

אני לא יודע בדיוק בן כמה אתה ומה אתה עושה בימים אלה,

אבל בגדול בדירת שותפים אתה לא מחפש אהבה גדולה וחיבור נשמות, אלא אנשים סבבה ולא בלתי נסבלים...

אם במקרה הם יהפכו להיות חברים שלך, זה בונוס נחמד אבל לא חובה.

עצוב...

סדנאות יצירה כמו jclay או אחרים.

יש כל מיני תערוכות והרצאות מדי פעם אם אתם בקטע.

יש את כד וחומר בעמק רפאים שאפשר לצבוע קרמיקה

הליכה על החומות בעיר דוד

פיקניק בגן סאקר (תקחו מקפה גן סיפור, הם נותנים גם סל ושמיכה לשבת עליה)

קפה שלווה

או באמת מוזיאונים באיזור העיר העתיקה

אם מתאים לכם- נקבת חזקיהו בעיר העתיקה (מים עד הברכיים/יריכיים, תלוי בגובה שלכם)

סתם סתם. באהבה. זוכרים אותך (נו, ההוא מהזה) ושמחים איתך. מקווים שיש גם לנו חלק בזה.

אפשר לקחת אופניים/קורקינט חשמלי מההיכרות העירוניות (די זול) ולחרוש את העיר, להכיר מקומות חדשים ולהיות יחד. אפשר גם להחליט שלא מסתכלים בפלאפון והולכים יחד לאיבוד בעיר.
 

בכיוון של לימודי/שכלי/רגשי יש שלל מוזיאונים.

באווירה כבידה יותר, עיסוק באידאלים או כאב, בהר הרצל, יד ושם או בבית חולים (אפשר להתנדב במסגרות רפואיות שונות)

אפשר לבחור איזו פינה בעיר (שכונה, פינה בעיר העתיקה) ולעשות עליה תחקיר משותף במשך זמן מסויים, ואז לשבת ולבנות על זה 'הרצאת טד' של 3-5 דקות. מעניין לראות מה כל אחד רואה כחשוב, מה מעניין אותו.

איני יודעת בדיוק היכן, אבל קראתי על כך. זו גינה יצירתית שתושבי הסביבה הקימו אותה, אם אני לא טועה.

גן חיות אולי?

ההצעות של יהודי שואף לטוב, מאוד מעניינות ומיוחדות. יישר כויח!

אני עושה העתק הדבק בלי לעבור על זה, מקווה שיעזור לך, כל המקומות כאן זה בירושלים, בהצלחה רבה!

ירושלים (עיר הקודש והדייטים):
טיילת מדא, ליד תחנה מרכזית
פארק טדי ומשכנות שאננים, ליד התחנה של הרכבת הקלה של העירייה
המפלצת בקריית יובל בערב
יער ירושלים מתחת להר נוף, יש שולחנות פיקניק
בית קפה 'דרך הגפן' בבית זית הוא ממש יפה וחמוד!
מאחורי תחנת רכבת מלחה יש פארק חמוד ממש
טיילת בית הכרם.נמצאת ליד בגין, מתחת מלון רמדה.יש שם גן יפה עם טיילת  להסתובב, ספסלים ופינות חמד לישיבה יפות וכפיות.המקום במרחק הליכה מהמרכזית. מול הכניסה למלון רמדה, מעבר לכביש לפני הגשר יש ירידה ימינה לתוך שכונת בית הכרם. יורדים אותה-בדרך יש מדרגות, ואחרי פיתול קטן של הדרך יש גן משחקים מצד שמאל נכנסים לתוכו והגעתם.
טיילת בארמון הנציב עם דשא וחרדים וערבים ונוף הורס וסיכוי קטן לפגוש אנשים מוכרים. אוטובוס ישיר מתחנה מרכזית
גן הסוס.גן קטן ברחוב קינג גורג, מרחק הליכה מהרכבת הקלה לכיון ההפוך ממאה שערים. אבל אין הרבה פרטיות
עין לבן
עמק הצבאיים- אפשר להגיע מהרבה כיוונים-צומת פת, גבעת מרדכי וכו'... כייפי שם ממש. שקט, יש מקומות מוצלים עם פופים לשבת עליהם, פתוח רק ביום.
תמול שלשום-בית קפה קטן וחמוד. לא מהדרין. באמצע העיר.
קפה קפה סנטר 1- בחלק האחורי של סנטר 1, יש ספות שוות.
מתחם התחנה. טיילת ארוכה ויפה על פסי הרכבת הישנים. אפשר להגיע איתם עד כמעט מלחה. כייפי שם.
ללכת לכותל
יש גן נחמד, לא מאוד מטופח מאחורי התחנה של הרכבת קלה "שמעון הצדיק." חלק משכונה חרדית.
גן העצמאות
גן הורדים
גן סאקר- מרחק הליכה מתחנה מרכזית
יש ברובע גינה מהממת בקטע מגניב. הולכים מכיוון החורבה לכותל. לפני שיורדים במדרגות (איפה שהאריה) פונים ימינה. הולכים דקה ופונים שמאלה ( רח הגיתית) גינה יפה, באמצע הרובע, ובדכ שקטה באופן מפתיע ביחס למיקום האסטרטי שלה..
מלון רמדה
גן הפעמון
סאם ביגלס:
בייגלים סנדוויץ/ טוסט. אם בקטע של לשבת לאכול.
זה נחמד 25 שח לאדם, טעים והיתרון העיקרי הוא שיש להם קומת גלריה רחבה שאפשר לשבת בשקט, במרכז העיר (דקה הליכה מקצפת במדרחוב).
מצפה איתי: עם רכב. 10 דקות מצומת נחשון. נכנסים לכרמי יוסף, עולים עד הסוף ישר וכשאין יותר ישר לוקחים בכיכר שמאלה ועוצרים במפרץ. תצפית יפה וממש חמודה, עם ספסלים מושקעים כאלה.
גן העצמאות (אם לא אמרו..)
לנסוע ביחד לקבר רחל/חברון
ללכת ביחד לשמח בבית אבות/בית חולים

עם גזיה ופק"ל קפה.

יצא לי פעמים רבות לצאת למסעדות בדייטים שעלו 200-300₪ לשנינו,

יצא לי להכין יחד ארוחת ערב שעלה לשנינו 50₪ בערך.

ההכנה הייתה חוויה מגבשת יותר בהיבטים רבים.

כמובן שגם סדנאות יצירה היו מגבשות יותר ודומות להכנת ארוחה יחד.

כסף לא מהווה פרמטר לקרבה, הוא אמנם נצרך לעיתים אבל בסופו של דבר יצירת הקרבה היא בעשיית דברים יחד ובשיתוף דברים מורכבים.

הייתי עם אישתי עשרות רבות/מאות פעמים בבית קפה

ועדיין לשבת על פייקניק של שמיכה על דשא.

להכין שקשוקה/חביתה או אפילו סתם קפה

זה משהו אחר ומיוחד.

משהו שאין לך בבית קפה

בעז"ה שתמצאי את המיועד.

ממליץ לך לנסות.

אבל לבוא בגישה חיובית, לא בגישה שמנסים לחסוך עלייך