זה שהחלטת שאת מהזן השני זה אומר שהתיאשת מעצמך..

תנסי עוד תשכנעי את עצמך שאת יכולה לעשות, שאת שווה משו..

גדולים, או אפילו על הדברים הקטנים, ואני לא עושה אותם.

עצה בדוקה לזה- זה פשוט לשבת ולכתוב למעלה מה את רוצה (דיאטה/ לה"ר/ לנצל זמן/ וכו) ולנסות להוריד את זה לפסים הכי מעשיים שאפשר.

אם זה קבלות, אז להתחיל אפילו בקטן. אם זה סתם משהו שאת רוצה להצליח בו, פשוט תשתדלי...

אני לא יודעת אם הבנתי אותך נכון, ואני גמורה מעייפות... השתדלתי.

בכל אופן- אין לך כוח/ משמעת עצמית לעשות את הדברים האלה, או שאת פשוט אומרת הרבה דברים ולא עושה?

(אני כרגע בסוג הראשון...)

את מבצעת את זה!!! יתהפך העולם!!!

אחרי פעם אחת את תראי שאת יכולה!!!!

כי אז תהפכי להיות באמת מהסוג השני!!!

תגידי לעצמך תמיד שאת מהסוג הראשון!

אז נפלת? אז מה?!

עצלות/ חוסר ביטחון בעצמך שתצליחי לבצע מה שרצית/ משו אחר..

ותתחילי לעשות דברים יותר בקטנה ותראי כמה זה מספק להוציא דברים לפועל.

בעז"ה זה יגרום לך להמשיך לפעול.

ודווקא לא מסכימה עם יודלה שצריך להציב רף גבוה. לדעתי עדיף לאט ובטוח.

להתחיל דווקא בקטן ולאט לאט להתקדם.

אם היא תתפס גבוה מדי ותפול היא יכולה להשבר

להחתחיל מההתחלה.

פשוט ככה.

מה שאת כן עושה פשוט תעשי עד הסוף.

ואז לאט לאט תתחילי בדברים הכי קטנים.

להיות החלטית.

ואז תמישכי לדברים הגדולים.

עובד מניסיון.

לא-זוכר-איזה-רב אמר שיות קל ללמוד תורה כל החיים מאשר לשנות מידה אחת בנפש האדם.

להתחיל לאט-לאט. לא לרוץ. להחליט שהולכים למכולת - לקום מהמחשב וללכת למכולת. דברים כאלה. לאט לאט לנסות להגביר.

אין פתרונות קסם.

לא להתייאש!!

מישהו אמר פעם שהיאוש הןא החטא הכי גרוע בגלל שהאדם המיואש חושב שאפילו הקב"ה לא יכול לעזור לו...

לכתוב את הרעיון בפעם אחת.

לתכנן מה תעשי איתו בפעם השניה.

לאט לאט.

לאט לאט את מתרגלת וזוכרת יותר טוב ובאופן מתמיד יותר, עד שזה נעשה טבע.

אם יש בך רצון לדבר כלשהו, תתחילי בקטן..לאט לאט, תציבי לעצמך יעדים (:

בהצלחה!

ועוד משהו, שלמדתי על עצמי. פשוט לקפוץ למים!

אם אני שעות אחשוב איך לעשות, והאם זה באמת טוב וכו' - זה לא יגמר. ואני לא אעשה כלום..

קודם העשייה, בכל תחום שהוא.

צריך לארגן משהו? ישר להתחיל. לא לחשוב..

צריך אותי עכשיו - אני שם. לא לקחת את הזמן..

בקיצור, לעשות, לעשות, לעשות. "נעשה, ורק אחר כך נשמע". (כמובן שבדברים חיובים..)

של האנשים

הן לא יוצאות לפועל

צריכה גם למצוא משהיא שיודעת להוציא לפועל ולבקש ממנה, ככה זה, עד שתלמדי ממנה איך היא עושה!

נשמה, רק תזכרי שאין דבר העומד בפני הרצון, מלבד ברצון!! אם את תרצי- תצליחי אלה אם כן יותר לא תאמיני בעצמך ואז זה באמת..

תנסי קודם משו קטן- לעשות פעולה,  לצאת למסעדה ולאט זה יפעל, אני אומרת לך!!

חוצמזה מוזמנת בכיף באישי

אם את רוצה- אשמח לדבר איתך, אין לי כח לפרט שעות בלי שבכלל תקראי את זה...

באישי..

תתחילי ממשהו קטן כמו נגיד לסדר את החדר, ותעשי רשימה של כל הדברים שאת צריכה לעשות בשביל זה. כל דבר שאת גומרת את מסמנת וי, ככה עד הסוף. אם תתרגלי לעשות ככה דברים זה לאט לאט יהפוך להרגל  בעז"ה. בהצלחה!

לא רק המחשבות והרעונות הטובים לא יוצאים לפועל....אלא גם הדברים הרעים לא...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...