זה שהחלטת שאת מהזן השני זה אומר שהתיאשת מעצמך..

תנסי עוד תשכנעי את עצמך שאת יכולה לעשות, שאת שווה משו..

גדולים, או אפילו על הדברים הקטנים, ואני לא עושה אותם.

עצה בדוקה לזה- זה פשוט לשבת ולכתוב למעלה מה את רוצה (דיאטה/ לה"ר/ לנצל זמן/ וכו) ולנסות להוריד את זה לפסים הכי מעשיים שאפשר.

אם זה קבלות, אז להתחיל אפילו בקטן. אם זה סתם משהו שאת רוצה להצליח בו, פשוט תשתדלי...

אני לא יודעת אם הבנתי אותך נכון, ואני גמורה מעייפות... השתדלתי.

בכל אופן- אין לך כוח/ משמעת עצמית לעשות את הדברים האלה, או שאת פשוט אומרת הרבה דברים ולא עושה?

(אני כרגע בסוג הראשון...)

את מבצעת את זה!!! יתהפך העולם!!!

אחרי פעם אחת את תראי שאת יכולה!!!!

כי אז תהפכי להיות באמת מהסוג השני!!!

תגידי לעצמך תמיד שאת מהסוג הראשון!

אז נפלת? אז מה?!

עצלות/ חוסר ביטחון בעצמך שתצליחי לבצע מה שרצית/ משו אחר..

ותתחילי לעשות דברים יותר בקטנה ותראי כמה זה מספק להוציא דברים לפועל.

בעז"ה זה יגרום לך להמשיך לפעול.

ודווקא לא מסכימה עם יודלה שצריך להציב רף גבוה. לדעתי עדיף לאט ובטוח.

להתחיל דווקא בקטן ולאט לאט להתקדם.

אם היא תתפס גבוה מדי ותפול היא יכולה להשבר

להחתחיל מההתחלה.

פשוט ככה.

מה שאת כן עושה פשוט תעשי עד הסוף.

ואז לאט לאט תתחילי בדברים הכי קטנים.

להיות החלטית.

ואז תמישכי לדברים הגדולים.

עובד מניסיון.

לא-זוכר-איזה-רב אמר שיות קל ללמוד תורה כל החיים מאשר לשנות מידה אחת בנפש האדם.

להתחיל לאט-לאט. לא לרוץ. להחליט שהולכים למכולת - לקום מהמחשב וללכת למכולת. דברים כאלה. לאט לאט לנסות להגביר.

אין פתרונות קסם.

לא להתייאש!!

מישהו אמר פעם שהיאוש הןא החטא הכי גרוע בגלל שהאדם המיואש חושב שאפילו הקב"ה לא יכול לעזור לו...

לכתוב את הרעיון בפעם אחת.

לתכנן מה תעשי איתו בפעם השניה.

לאט לאט.

לאט לאט את מתרגלת וזוכרת יותר טוב ובאופן מתמיד יותר, עד שזה נעשה טבע.

אם יש בך רצון לדבר כלשהו, תתחילי בקטן..לאט לאט, תציבי לעצמך יעדים (:

בהצלחה!

ועוד משהו, שלמדתי על עצמי. פשוט לקפוץ למים!

אם אני שעות אחשוב איך לעשות, והאם זה באמת טוב וכו' - זה לא יגמר. ואני לא אעשה כלום..

קודם העשייה, בכל תחום שהוא.

צריך לארגן משהו? ישר להתחיל. לא לחשוב..

צריך אותי עכשיו - אני שם. לא לקחת את הזמן..

בקיצור, לעשות, לעשות, לעשות. "נעשה, ורק אחר כך נשמע". (כמובן שבדברים חיובים..)

של האנשים

הן לא יוצאות לפועל

צריכה גם למצוא משהיא שיודעת להוציא לפועל ולבקש ממנה, ככה זה, עד שתלמדי ממנה איך היא עושה!

נשמה, רק תזכרי שאין דבר העומד בפני הרצון, מלבד ברצון!! אם את תרצי- תצליחי אלה אם כן יותר לא תאמיני בעצמך ואז זה באמת..

תנסי קודם משו קטן- לעשות פעולה,  לצאת למסעדה ולאט זה יפעל, אני אומרת לך!!

חוצמזה מוזמנת בכיף באישי

אם את רוצה- אשמח לדבר איתך, אין לי כח לפרט שעות בלי שבכלל תקראי את זה...

באישי..

תתחילי ממשהו קטן כמו נגיד לסדר את החדר, ותעשי רשימה של כל הדברים שאת צריכה לעשות בשביל זה. כל דבר שאת גומרת את מסמנת וי, ככה עד הסוף. אם תתרגלי לעשות ככה דברים זה לאט לאט יהפוך להרגל  בעז"ה. בהצלחה!

לא רק המחשבות והרעונות הטובים לא יוצאים לפועל....אלא גם הדברים הרעים לא...

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות