דעתי,
יוזמה מבורכת. מבחינת האידיאל- להראות ולהדגיש את הרצון והכיסופים למקדש. בצורה כזאת של חגיגות, תפילות וריקודים פעם בחודש.
זה דבר מרומם. אין ספק..
להגיע לאולפנה ב12 בלילה באורות ולא להפסיק לחייך יומיים.
גם בגלל שפגשתי מלא אנשושים, זה אחלה מוקד למפגשים חברתיים- כל עוד המפגש החברתי הוא לא העיקר.
אפשר לקבוע עם חברות בעיר, אבל להיפגש תוך כדי עשייה כזאת מבורכת, תוך צעקות ותחינות לחזרה למקדש- זה מעלה את זה בכמה וכמה רמות.
זה מזכיר לי, אישית, את הצורך בבית המקדש. את החסר הבזה בחיינו כיהודים בכלל ובא"י בפרט.
וזה בא בשלום. מתואם עם כוחות הביטחון.
להציע לחברה לבוא, והיא מסרבת כי זה "כזה של פנאטים" ואז להסביר לה שזה בסדר, מאושר, מלווה [וכן, גם אני לא נהינת מהסמויים יותר והסמויים פחות שמסתובבים בניינו, אבל זה כבר עיניין אחר] זה מבחינתי מצב אידיאלי- להוכיח שאנחנו לא מתנצחים בממסד. אפשר גם לעבוד איתו.
צניעות- במהלך הסיבוב עצמו- 100%!!
באמת, לא פגשתי עוד מקום שבאמצע הרחוב מצליחים ליצור כזאת הפרדה. [געגועיי למחיצה האחורית
]
אחרייו- זה כבר סיפור אחר. וזה עיניין אישי של מי ששם. כי כמו כל הליכה ברחוב- המדרכות מעורבות..