לא קטע מייצג, אבל יש בו כמה הלצות משעשעות 
מתוך "שלושה גברים בבומל" ספר ההמשך של "שלושה בסירה אחת"
שלא תטעו! לדעתי "רשומות מועדון הפיקוויקים" הוא הספר המצחיק ביותר שקראתי ולא "שלושה בסירה אחת"
אהמ אהמ:
אין צורך להוסיף", אמר ג'ורג', "אני מבין, על כל פנים באתי לשוחח איתך על נושא אחר. הבט בזה." הוא הושיט לי ספר קטן עטוף בבד אדום, היה זה שיחון אנגלי לדוברי גרמנית, הוא התחיל ב"על ספינת הקיטור" והסתיים ב"אצל הרופא". הפרק הארוך ביותר היה מוקדש לשיחה בקרון רכבת בין – כך נראה – תא מלא מטורפים גסי רוח ושוחרי ריב: "אדוני האם תואיל בטובך להעניק לי מעט יותר מקום?" – "זה בלתי אפשרי, גברתי, האדון לצידי עב בשר." – "אנא השתדל לא לחכך בי את רגליך." – "הואל בטובך להנמיך את מרפקיך." – "עלי לבקש ממך לזוז מעט, גברתי, אני בקושי מצליח לנשום." בעיני רוחו של המחבר הייתה כבר כל החבורה מלופפת ודאי על הרצפה. הפרק הסתיים במשפט "הגענו ליעדנו, תודה לאל!" ביטוי דתי שבנסיבות המוצגות ודאי נשמע במקהלה.
בסוף הספר היה נספח שהעניק למטייל הגרמני תובנות הנוגעות לשמירה על בריאותו ועל רווחתו במהלך שהייתו בערי אנגלייה, בין אלה שצדו את עיני היו תמיד לטייל עם אספקה רבה של של אבקת חיטוי, תמיד לנעול את חדר השינה בלילה, ותמיד לספור את העודף בקפידה.
"זו לא הוצאה טובה" הערתי והשבתי את הספר לג'ורג'. "לא הייתי ממליץ עליו לאף גרמני המתעתד לבקר באנגליה, אני חושב שזה ירתיע אותו. אבל קראתי ספרים שראו אור בלונדון עבור תיירים אנגלים והם מטופשים באותה מידה. איזה אידיוט משכיל, בעל חוסר ידע בשבע שפות, כותב את הספרים האלה לשם הטעיית ובלבול אירופה המודרנית.
"אינך יכול להכחיש," אמר ג'ורג', "שאלה ספרים מבוקשים. למיטב ידיעתי הם נמכרים באלפי עותקים. ודאי יש אנשים בכל עיר באירופה שמדברים באופן הזה."
"יתכן," השבתי, "אך למרבה המזל איש לא מבין אותם, הבחנתי באנשים על רציפי רכבות ובקרנות רחוב המקריאים בקול מהספרים האלה. איש לא יודע באיזו שפה הם מדברים. לאיש אין מושג קלוש מה בוקע מפיהם, ואולי טוב שכך, אילו היו מבינים ודאי היו נעלבים עד עמקי נשמתם."
וזה מזכיר לי, מישהו פה מכיר את ג'נינגס?
)