מה עושים?אנונימי (פותח)

קודם כל מצטערת שהפגזתי הודעות בקצב, פשוט אני חדשה פה ואני התלהבתי מאוד על הפורום הזה.

בקיצור,

אני הייתי ילדה חברותית מאוד ומשתדלת לזרום מאוד עם החברה. עד שהתחלתי ביה"ס חדש השנה ופתאום אני מרגישה מאוד לא מקובלת בחברה ולא שייכת.

אני מרגישה שכשאני מיתקרבת לחברות הם חושבות שאני מתחנפת,

ואם אני לא מתקרבת אז אני אולי אחת כזאת שקטה שלא יודעת ליצור קשרים

אם יש למשהו רעיון איך נכנסים לחברה מגובשת? או מישהו\י שעבר\ה את זה ויכול 

שתוכל להגיד לי מה היה בסוף או איך התמודד\ה???

ממש תודה..............

כל תשובה תעזור ותוסיף...........

להיות עצמך, מצד אחד, ומצד שני להפתח לחברה.עמישב
גם תשובה זו על רגל אחת, יש עוד הרבה מה להרחיב.
תגובה:אח..
שלום!

אכן , להיכנס לחברה חדשה , ובמיוחד אם החברה מגובשת זה דיי בעיה....
אבל, זה בהחלט אפשרית , והאמת , דווקא בלי הרבה מאמץ.

אמרו חז"ל "קנה לך חבר" , הא? מה זה קנה? יעני בכסף?
תשובה: כן , בנתינה , ואפילו בכסף!!

אז ככה , דבר ראשון איך קונים חבר יחיד? והתשובה : ע"י נתינת דעות , עזרה , אהבה וכו' לשני , ואפילו ממון וכסף. אדם שמקבל דבר מהשני באופן טבעי המקבל מתחיל לאהוב את הנותן , שהרי הוא הביא לו , עזר לו , אז נוצר בניהם קשר של חברות , אהבה. כמובן שקשר חברות צריך להיות אמיתי - אין דיבורים רעים על החבר מאחורי הגב ובכלל , אין לעשות ממנו צחוק , אלא להרגיש - הוא זה אני!!! וכמו שאמר ר' עקיבא "ואהבת לרעך כמוך" !!

כאשר זה מדובר בחברת אנשים ההתיחסות אמורה להיות לכל חבר כמו ההתיחסות לחבר אמיתי בודד. לתת ,לעזור , להקשיב וכו' .
אלא שבד"כ בקבוצה זה יותר קשה כי בכל זאת לפעמים הצרכיים שאני צריך להעניק לחבר הזה נוגדים את הצרכיים של החבר השני.

כמה עצות -

* את זו את!! לא נהיים לא אנחנו בגלל שאנחנו רוצים יותר להכנס פנימה.
אנשים שבד"כ "משחקים אותה" בד"כ יוצא בדיוק הדבר ההפוך , שלא רק
שהם לא נכנסים לחברה אלא החברה דוחה אותם כי זה לא כיף "חבר צבוע".

*לפני שמוציאים צחוקים בין החברות לבדוק , אכן , זה יצחיק אותם. אבל רגע ,
אולי אני פוגעת במישי אחרת? ואז זה סותר את החבר האמיתי הבודד!
שווה?!? לא ולא!

*להכנס לאט לאט , לאט ובטוח. וגם , אחרי שכבר נכנסת לחברה אז לא להיות
יותר מידי רעשן , עדיף להיות רגוע , זה הרבה יותר עוזר! {לכולם}


אגב - אני מכיר כאלה שנכנסים לחברה והם חושבים שהנה , "אני בפנים ובלי שנתתי , הקשבתי ועזרתי , מזה הבילבולי מוח האלו?!?" , תדעי , מדברים עליהם מאחורי הגב , ולפעמים אפילו שונאים אותם , לכן , עדיף לא לותר על
הנתינה והעזרה לשני!!

אל תחשבי שלתת זה ביזבוז -
"ונתנו" - את המילה אפשר לקרוא מימין לשמאל [>] ומשמאל לימין [<] . ללמדנו -
כל מי שנותן , בסוף של דבר גם מקבל !!!

המון בהצלחה!!


אגב -
*אני בן.
*בגיל ההתבגרות.
(: כנסייאנונימי (פותח)
אממ.. קודם תראי אחת חברותית תצחקי הררבבהה תדברי קצת בקול תתחילי להיפגש עם אחת הבנות שנחשבת בין ה"מקובלות" תפחי איתה קשר טווב וככה תצאי איתן ויהיה בסדרר...

ואני שונאת את המילה הזאת מקובלות מה אנחנו כיתה ב'?
היתה לי בערך בעיה כזאת...מיטל
כאילו.. ביסודי אז הייתי נראלי מקובלת ועם חברות והכל ואז פתאום בכיתה ז' אז ממש הרגשתי איך ירדתי בסולם החברתי.. אבל ניסיתי לעבוד על זה וב"ה הצלחתי.. בכיתה ח' היה ממש שיפור ועכשיו בכיתה ט' היה עוד יותר.. קיצר.. עם יש לך את היכולת להיות חברותית ומקובלת (כמו שאמרת) אז זה יבוא עם הזמן..

בהצלחה!!
לפי דעתי הזמן עושה את שלוכפ"ד בנשמה
עצות טובותננסי
קבלת עצות טובות מהחברה. אני מעדיפה את העצות שאומרות שתהיי עצמך. אם תדברי יותר מדי או בקול אנשים יחשבו שאת עושה את עצמך וזה יהיה שקוף. כן תעשי מאמצים להיות נחמדה ולדבר עם בנות אך באופן טבעי. אפילו אם זה לוקח יותר זמן, לפחות תהיי אמיתית ובסוף בנות יעריכו את זה.
לי יש בעיה הפוכה.רגב
ביסודי לא היו לי חברות.
בהתחלה בכיתה א' ראיתי שאין לי חברות. היתה לי רק חברה אחת ומתישהו הגיעה לישוב ילדה חדשה והם נהיו חברות צמודות, ואני-בחוץ. אז פשוט לאט לאט התחלתי לסגור את עצמי. יכולתי לשבת שעות ולרחף. בכלל לא הזיז לי שאין לי שום חברות. לאט לאט נהייתי יותר סגורה ובקושי דברתי אם בנות. לא הייתי בעניינים ולא ידעי מה קורה בכיתה.
עליתי לכיתה ז'-ח'. הכול נשאר אותו דבר. ואז הגעתי לאולפנא (השנה סיימתי חמישית) וראיתי שבנות שלא הכירו אותי קודם קצת מחבבות אותי. אז לאט לאט מתחילות בע"ה להיות לי חברות.
ובנתיים החברות מהיישוב,מהיסודי, כזה נהיות סבבה איתי. יעני לא כזה חברה טובה שלהם אבל הם שמחות לראות אותי וזה.
אבל עם השנים אני נהייתי ילדה סגורה. ובאולפנא לפעמים קשה בפנימייה וזה, אז החברות מהיישוב לא היו פעם חברות שלי. אז אין לי איתם קשר טוב-טוב.
את החברות מהאולפנא אני מכירה שנה, ואין כאלה קשרים טובים תוך שנה.
אז לפעמים שקשה לי אני ממש מרגישה שאין לי למי לפנות, עם מי לדבר.

וואו.. ממש השתפכות הנפש יצא לי.. =]
תחשבי על ההתקדמות וזה יתן לך עידוד לקראת השנה הבאהננסי
תודה על העיצה, אבל,רגב
אני לא מאמינה שעצות יוכלו לעזור לי.
מה שיעזור לי שיעבור כמה שנים ואני יקשר לאנשים מחדש.
רגב-אוהבים אותך!!קראתיך
בת 16...זה מקום חדש אל תצפי ליות מקובלתמופי=]]
בס"ד


או משו בסגנון

יש בנות שזה הולך להן חלק ויש בנות שלוקח להן קצת זמן..
אל תדאגי זה יבוא מתישו..

=]ב"הצלחה[=
שיט קראתיך, איזה חמודה!רגב
פאדיחה |מסמיק|
ניראה לי....אנונימי (פותח)אחרונה
שהבעיה היא אצליך הכוונה הפחד הזה מהחבירות וכל זה זה אצליך בראש כאילו את יותר מדי מסתכלת מה החברה רוצה ממני וכל שה לפי דעתי את פשוט צריכה להיות עצמיך וזהו היה לי חבר כזה שפשוט היה עצמו ולא פחד מאף אחד והיום הוא מאוד בחברה
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך