יש גם ימים כאלה...

אבל אל תשכחי שיש ימים שאפילו שיש בכי אמא מצליחה לעלות חיוך וגם אבא מצליח למצוא כוחות ויש שמחה ביחד וקצת נחת והרבה אהבה...

מאחר ובבירור שיטת ההשכבה לא עובדת, גורמת צער לילדים ומתסכלת אותך ומשאירה אותך מרוקנת ועייפה, אולי שווה לנסת שיטות השכבה אחרות, עד שתמצאו את הדרך שהכי מתאימה לערב שלכם?

למשל, אולי לשים איזה מזרון על השטיח בחדר הילדים ולהישכב עליו עם ספר או עיתון, לתת לילדים לטפס עליך ולהתגלגל ממך, ואחד על השני, עד שיהיה פתאום שקט?

כמובן, יש עוד דרכים לכל משפחה מתאימה דינמיקה שונה בתקופות שונות

לי היא מאד מאד עזרה אפילו שבהתחלה הייתי ספקטית. היא נותנת שיטה מעולה לתינוקות ושיטה מעולה ל]עוטות כיצד להרדים אותם. אם תתחילי, אני תוך שבועיים הצלחתי עם שלי, ועכשיו הוא יושן יופי בלי שאני אצטרך להיות לידו.

ממליצה בחום רב

אבל מה עושים עם בני 2.5 ו- 4.5?

וזה תלוי בכל משפחה ובדינמיקה בין הורה- ילד

להרגיל את הילד לאיזשהו "טקס" לפני השינה

וכאן כל אחד יכול להכניס את שנראה לו לנכון

כל ילד וכל אמא הם אחרים. וכל אמא צריכה להיות רגישה לצרכי הילד ולצרכים שלה.

אישית- אני קוראת איתן קריאת שמע, מחזיקה יד למי שרוצה, שרה עוד שיר שניים ואז בדר"כ נגמר העניין והן ישנות. אם לא- אני נשארת לידן אם בא לי ויש לי כוח, ואם אין לי כוח, אני נשכבת על הספה שקרובה לחדר שלהן עם ספר, וככה גם נחה וגם נותנת הרגשה שאני לידן. (למי ששאלה על גיל 2,5 ו4.5)

בסוף הם גודלים... וגם הגדולים קצת יותר עוזרים.

בקיצור זה תקופה וזה יעבור.

לעשות כלום והיא לא שמחה-לא נראה לי שהיא תתעודד מזה שזו תקופה.

היא צריכה פתרון שייתן לה כח ויעזור לה לפנות זמן לעצמה, שתהיה שמחה יותר.

הערב הוא הזמן שלנו, ההורים בכלל והאמהות בפרט-להתפנות לצרכינו ולמטלות שלנו.

ולך האנונימית הפותחת-

אני מציעה לך ליצור איזשהו "טקס שינה". בגדול רמת הגירויים במשך היום צריכה להיות כמו משפך-לקראת הערב זה מצטמצם.

אורחת ערב ואז מקלחת או להיפך איך שנוח לך.

כדאי להחשיך את הבית באיזורים מסויימים לפי שיקולך, אולי מוזיקה מרגיעה.

סיפור ואז לישון.

הגדול והקטן ישנים באותו חדר? אני מציעה להפריד.  יש מצב שהקטן יישן איתכם בחדר (במיטה משלו כמובן)? כיוון שהוא עוד קטן מאוד, ומתעורר יותר פעמים מהגדול-כל בכי שלו יכול להעיר את הגדול ואז יש חגיגה.

לגבי ההירדמות של הקטן-גיל חצי שנה זה קטן מאוד. אם הוא לא רגיל עד עכשיו להירדם לבד-הוא צריך אותך לידו. אני לא אומרת שהוא צריך להיות עלייך, אלא לשבת לידו כשהוא במיטה שלו ולשיר לו שירים, לשחק לו בגב, ללטף, להרגיע. כשאת רואה שהוא עומד על סף הירדמות-צתאי מהחדר.

אני מציעה לצרף חיתול בד, זה נותן ביטחון כי יש "משהו" שהוא איתי. הוא יכול לחבק את החיתול ולשחק איתו עד שיירדם.

אני מאמינה ששבוע-שבועיים כאלה ושעת ההשכבה תיראה אחרת.

וכמובן-אם את רוצה אני פה באישי.

תודה לכולכם על התשובות.

כמו קסם פתאום הגדול הולך לישון בלי בעיות (אחרי תקופה קשה)...

לא יודעת להסביר מה קרה פה, זה התחיל יום אחרי שכתבתי את ההודעה...

הלוואי שיימשך ככה.. אני בשוק.

את אוכלת אחה"צ או מחכה לבעלך?

תמצאי שעה קבועה פחות או יותר שהילדים משחקים ורגועים ותשבי לאכול ולשתות משהו. אפילו משהו קטן, קורנפלקס, פריכית או פרוסה עם משהו מזין, פרי, יוגורט...

זה נותן פוש של אנרגיה להמשך הערב.

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....