הגדול (שנתיים) צורח במיטה, הקטן (חצי שנה) מתעורר ובוכה, אמא שלהם משתדלת לשמור על קור רוח עד שנגמרים לה הכוחות והיא צונחת על איזו כורסא/מיטה בלי כוח להמשיך את הערב, ואבא שלהם שחוזר הביתה קצת אחר כך מהעבודה מגלה אישה גמורה
ילדים צורחים ובלאגן. כשהכל נהייה שקט, לאמא אין כוח לעשות כלום, אפילו לא לחייך (היא ממש משתדלת, באמת), האבא עייף בעצמו מכל היום שעבר עליו אז הוא קורס על הספה בסלון ונרדם עמוקות.
נמאס לי.
אמא ורעיה מיואשת.
יש גם ימים כאלה...
אבל אל תשכחי שיש ימים שאפילו שיש בכי אמא מצליחה לעלות חיוך וגם אבא מצליח למצוא כוחות ויש שמחה ביחד וקצת נחת והרבה אהבה...
מאחר ובבירור שיטת ההשכבה לא עובדת, גורמת צער לילדים ומתסכלת אותך ומשאירה אותך מרוקנת ועייפה, אולי שווה לנסת שיטות השכבה אחרות, עד שתמצאו את הדרך שהכי מתאימה לערב שלכם?
למשל, אולי לשים איזה מזרון על השטיח בחדר הילדים ולהישכב עליו עם ספר או עיתון, לתת לילדים לטפס עליך ולהתגלגל ממך, ואחד על השני, עד שיהיה פתאום שקט?
כמובן, יש עוד דרכים 
לכל משפחה מתאימה דינמיקה שונה בתקופות שונות
לי היא מאד מאד עזרה אפילו שבהתחלה הייתי ספקטית. היא נותנת שיטה מעולה לתינוקות ושיטה מעולה ל]עוטות כיצד להרדים אותם. אם תתחילי, אני תוך שבועיים הצלחתי עם שלי, ועכשיו הוא יושן יופי בלי שאני אצטרך להיות לידו.
ממליצה בחום רב
אבל מה עושים עם בני 2.5 ו- 4.5?
וזה תלוי בכל משפחה ובדינמיקה בין הורה- ילד
להרגיל את הילד לאיזשהו "טקס" לפני השינה
וכאן כל אחד יכול להכניס את שנראה לו לנכון
כל ילד וכל אמא הם אחרים. וכל אמא צריכה להיות רגישה לצרכי הילד ולצרכים שלה.
אישית- אני קוראת איתן קריאת שמע, מחזיקה יד למי שרוצה, שרה עוד שיר שניים ואז בדר"כ נגמר העניין והן ישנות. אם לא- אני נשארת לידן אם בא לי ויש לי כוח, ואם אין לי כוח, אני נשכבת על הספה שקרובה לחדר שלהן עם ספר, וככה גם נחה וגם נותנת הרגשה שאני לידן. (למי ששאלה על גיל 2,5 ו4.5)
לעשות כלום והיא לא שמחה-לא נראה לי שהיא תתעודד מזה שזו תקופה.
היא צריכה פתרון שייתן לה כח ויעזור לה לפנות זמן לעצמה, שתהיה שמחה יותר.
הערב הוא הזמן שלנו, ההורים בכלל והאמהות בפרט-להתפנות לצרכינו ולמטלות שלנו.
ולך האנונימית הפותחת-
אני מציעה לך ליצור איזשהו "טקס שינה". בגדול רמת הגירויים במשך היום צריכה להיות כמו משפך-לקראת הערב זה מצטמצם.
אורחת ערב ואז מקלחת או להיפך איך שנוח לך.
כדאי להחשיך את הבית באיזורים מסויימים לפי שיקולך, אולי מוזיקה מרגיעה.
סיפור ואז לישון.
הגדול והקטן ישנים באותו חדר? אני מציעה להפריד. יש מצב שהקטן יישן איתכם בחדר (במיטה משלו כמובן)? כיוון שהוא עוד קטן מאוד, ומתעורר יותר פעמים מהגדול-כל בכי שלו יכול להעיר את הגדול ואז יש חגיגה.
לגבי ההירדמות של הקטן-גיל חצי שנה זה קטן מאוד. אם הוא לא רגיל עד עכשיו להירדם לבד-הוא צריך אותך לידו. אני לא אומרת שהוא צריך להיות עלייך, אלא לשבת לידו כשהוא במיטה שלו ולשיר לו שירים, לשחק לו בגב, ללטף, להרגיע. כשאת רואה שהוא עומד על סף הירדמות-צתאי מהחדר.
אני מציעה לצרף חיתול בד, זה נותן ביטחון כי יש "משהו" שהוא איתי. הוא יכול לחבק את החיתול ולשחק איתו עד שיירדם.
אני מאמינה ששבוע-שבועיים כאלה ושעת ההשכבה תיראה אחרת.
וכמובן-אם את רוצה אני פה באישי.
את אוכלת אחה"צ או מחכה לבעלך?
תמצאי שעה קבועה פחות או יותר שהילדים משחקים ורגועים ותשבי לאכול ולשתות משהו. אפילו משהו קטן, קורנפלקס, פריכית או פרוסה עם משהו מזין, פרי, יוגורט...
זה נותן פוש של אנרגיה להמשך הערב.
בהצלחה!
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
