טוב - "כרים על הראש". עד כמה שידוע לי הוא ממש לא ספר מוכר...

זה היה הספר האהוב עליי עד כיתה ו' בערך!! איזה כיף שעוד מישו מכיר אותו

בכל מקרה אורי נחשב?

אם כן אני אוהבת מאוד

שרלוק הולמס (לא מזמן יצאה הסדרה בהוצאה חדשה ומעולה)

מרק טויין  אומנם ספר ילדים אבל גם אני (21) וגם אמא שלי (56) אהבנו מאוד(ויש לו המשך הקאלברי פיין)

תנ"ך

של קום המדינה, וזה...

ומשום מה לא זכור לי שעלילת שרלוק הולמס מתרחשת בארץ

ובכלל, אני לא ממש אוהב ספרות ישראלית (כל עוד זה לא קודש)

וההמשך אחד משלנו,

וגם מסע ביריה.

וגם התרגום המצוין שלה ל אי הילדים.

ועוד, שאיני זוכרת כרגע.

ושל אוריאל אופק, שבע טחנות ועוד תחנה.

וגם ספרי נחום גוטמן, שביל התפוזים, וגם בארץ לא בנגולו.

מן הסתם היו עוד, אבל אלו היו כנראה האהובים ביותר.

חיילים אלמונים-של יעקב בנאי קראתם?

וואו. אהבתי אותה ממש.

ואת הספורטאים הצעירים, קראתם?

למרות שלפי עתיקותו הוא מן הסתם קדם למדינה....

שמונה בעיקבות אחד יפה. גם הסרט, שחור לבן כזה

וכמובן- חסמב"ה!! אחד הספרים!

ו'בצילו של עץ הערמון' של בנימין טנא.

-רא שמכבד את עצמו.

באזה שהוא שלב זה נהיה מגעיל מדי

יש שם איזה קטע עם איזה פולנייה איכס

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.