מה שנכתב- בגדול מדבר על כך שכאשר אדם לומד מוסר, והדברים ממש מדברים אליו,אל מעשיו..והדבר הזה בעצם מביא לידי עצבות-יאוש-עוגמת נפש..

אבל לענ"ד,העיקרון הזה קשור גם לכאן.

"מי שאינו נכשל עוד בטעויות הקודומות ולומד מוסר בעיון והבנה, גם רואה את החידוש שבספר ומקרב הדברים אל עצמו, יותר ויותר מתגלים לו ליקויים בנפשו שלא ידע מהם עד כה, וייתכן כי יום יום יכיר את עצמו וליקוייו יותר- והוא עלול להיכשל בטעות החמורה ביותר: תוקפת אותו עוגמת נפש עד כדי יאוש, וכל אשר ימשיך ללמוד ישקע יותר ביאוש, עד שמרוב יאוש הוא מפסיק ללמוד מוסר.

טעות כפולה יש בעוגמת נפש זו.

הטעות הראשונה: כיצד מתגלות הנטיות הרעות שהיו נעלמות מעיני הלומד עד עכשיו? מתוך התפעלות של הלימוד. התפעלות היא רגש. ונתפס הרגש בחרדה:"אוי לי,איזה מידה מושחתת יש בי!" והדרך מחרדה זו עד לעצבות היא קצרה מאוד, והעצבות קורבה מאוד ליאוש,

[כאן הרב מניח יסוד חשוב בהתמודדות עם גילוי של מידות רעות/התנהגות לא נכונה-מעשים לא טובים..]

ומה הטעות בזה? כשההתפעלות גילתה את המידה הרעה, היא צריכה מיד למסור את התגלית לשכל, שהוא יטפל בתיקון המגרעת. כשהידיעה על מידות רעות נשארת ביד הרגש- שם התגובה היא עצבות ויאוש.

הטעות השניה: יסוד היסודות בחכמת המוסר הוא, שאין רע שאין לו תיקון. 

הקב"ה לא ברא אפשרות לרע שאין לו תקנה. "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" (ישעיה מה,ז)- כמו שהקדים יצירת האור לבריאת החושך, כך הקדים עשיית שלום לבריאת הרע. הקב"ה הקדים רפואה למכה, הקדים דך יציאה לכל רע שבעולם.

המגלה בעצמו נטיה רעה עד להשחית, ידע נאמנה כי יש דרך-מוצא ותיקון. מהתיקונים העיקריים היא עצת ה' של לימוד מוסר עצמו, המרכך כל נטיה שבאדם.

והוא מביא דוגמא מהעולם שלנו: בעל מקצוע טוב ניכר בעיקר כשהוא נעמד בפני קשיים. למשל: מנתח הנתקל במהלך ניתוח בסיבוך מפתיע, אינו מתרגש מזה, כי על כן הוא בעל מקצוע. 

הוא שוקל את הדרך לטיפול בסיבוך, מחליט על הדרך הטובה ביותר ופועל בהתאם."

נפלת?עברת עבירה? 

יש 2 אופציות:

- לחשוב לעצמי: איזה רע אני..אני כזה אפס..לא שווה כלום,היצר הרע לא מפסיק לנצח אותי,אבל לא מפסיק!ומכאן הדרך לעצבות וליאוש קצרה כ"כ,ומתוך יאוש,הדרך לחטא הבא ממש קרובה..

- אופציה שניה: חטאתי,נפלתי? אוקיי,לא הייתי בסדר. עכשיו אני מעביר את הנתונים לשכל. איך אני מתקן את זה,ומה אני עושה הלאה? מאיפה זה נבע?איך אני מונע את זה לפעם הבאה? ממש לשבת ולחשוב,לעשות חשבון נפש עם השכל.

דוגמא יותר פרטנית- נפלתי באנטרנט?אוקיי,חמור מאוד. אבל תאכל'ס, מה הלאה? יושבים וחושבים. זה קרה כי הייתי לבד בבית?אוקיי,אז מעכשיו אני דואג ומשתדל,שאין מצב שאני לבד בבית עם המחשב. נבע משיעמום?למצוא תעסוקה. וכן הלאה..

הציטוט מתוך הספר "עלי שור" חלק ב'.ספר שמדריך עבודה מוסרית, אבל בצורה לא רגילה ו"באויר"..אלא ממש מדריך עבודה פרקטית..

בהצלחה רבה!

אני מכירה את הדברים פחות או יותר,

אבל בזמן אמת מתקשה להתגבר על הרגשות האלה

ולתעל את המסקנות לשכל.

מודד עם זה

הרגש שם כל כך אמיתי שאין צורך להתעלם ממנו.

לאחר מכן, עשי חושבים עם עצמך, ומסקנאות גם יעזרו. 

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום