לא רציתי להגיב לך בשירשור שלך, על לקחת דברים בפורפורציות. כי זה כבר שישו נפרד כזה ואתה בטח לא היית רואה את התגובה.
תשמע, בדיוק אתמול דברנו על זה, אני ואחיות שלי. אתה יודע, יש לאחותי חברה שיש לה בת שנולדה מוקדם. אבל היא מה זה במצב טוב. הדבר היחיד שהיא לא יכולה לעשות זה ללכת. וגם את זה היא תוכל בסוף.
היא נראית יפב, היא גאונה והכול.
אבל מה, אמא שלה (החברה של אחותי) בטוחה שיש לה חיים מה-זה נוראיים.
אז בגלל זה היא נכנסה לםפורפורציות.
אזכל אחד שאומר לה איזה משהו, כאילו נגיד קשה לי עם... אז היא ישר אומרת טוב, זה כלום לעומת מה שיש לי עם הבת שלי וככה, מכניסה הכול לפורפורציות. תחשוב על זה.
חוצמזה שלפעמים מתעצבנים או מתעצבים ממשהו שאתה לא יכול להסביר. ואף אחד אחר לא מבין מב מעצבן או מעציב בזה.
לכל אחד יש את הנסיונות שלו. וכל אחד צריך לדבר על זה לפעמים. וזה ממש מעצבן שאומרים לך "הי, אז מה, זה לא כזה נורא, אז תכנס רגע לפורפורציות ותראה איזה מסכנים האנשים ש..." זה באמת ממש מעצבן.
אני לא אומרת שדברים שאנשים פה אומרים לא נראים לי לפעמים טפשיים. גם לי קור כמה דברים רציניים בחיים. אבל אין לאף אחד זכות להגיד למישהו אחר משהו כזה. ואם למישהו לא מתחשק, הוא לא חייב לנחם אותו, או להציע לו הצעות. פשוט תבליגו. כי באמת, לכל אחד יש נסיונות משל עצמו, ו"אל תדון את האדם עד שגיע למקומו".
