בס"ד

עלייך ולא רק את תשפיעי על החניכים,זה יקרה עם הזמן-ואם מדריכות שלך בחרו אותך להיות שם,כנראה הן יודעות שאת כן תוכלי לעמוד בזה..את לאו דווקא צריכה להיות כזאת מקווה שעזרתי ...שב"ש-ותמיד מוזנת באישי

אני גם לא שיא הבלגניסטית 

ויש לי חניכים בנים...שבט מעפילים 

וואלה מספיק פעולה ראשונה עושים מצחיק וכשרואים אותם "אהלן ממצב?" עם חיוך כבר אוהבים אותך

את לא חייבת כל הזמן להיות קפיצית ולצחוק

מספיק שתתני לכל אחד את היחס שלו

תשאלי כל אחד מה שלומו איך הוא מרגיש [לא להתעלק כן? ] להיכנס עם חיוך ולגרום להם להרגיש בנוח 

וזה יספיק ולאט לאט הם יפתחו ואת תיפתחי

ב"הצלחה יא שפיצית!!!  

לא כי אני חושב שזה קשה או משהוו..פשוט אני לא פסיכלוג שמבין בזה  כ"כ .אבל בשביל לאחל טוב מספיק להיות בן אדם.

מזל טוב על כניסתך להדרכה.

רציתי רק לומר כמה מילים בנוגע לספקותייך.

אז ככה. ראשית, אל תדאגי! באמת, אחד השלבים להצלחה זה ביטחון עצמי.

תאמיני בעצמך!

שנית, אף אחד פה אפילו מהמדריכים השפיצים ביותר לא נולד עם ההצלחה. כל אחד שהצליח עם החניכים שלו זה לאחר עבודה רבה ומאומצת.

ועוד דבר, בהקשר לכך שציינת שאת טיפוס שקט מטבעו אני חושבת שדווקא זוהי תכונה מעולה.

השקט הפנימי שלך ישרה תחושה של שלווה רוגע וביטחון, אדם עוצמתי מקבל ההערכה ודבריו נשמעים לאו דווקא מתוך הצעקות אלא עוצמה פנימית.

לא תמיד ההשתוללות היא זו שקונה את לב החניכים.  (וחוצמזה, קחי איזה ספר בדיחות טוב וספרי לעצמך בדיחה לפני פעולה אם בא לך....)

מאמינה בך,,  פוווווווול בהצלחה והרבה סייעתא דשמייא.

(מצטערת אם חפרתי פשוט רציתי ללעזור...)

זו באמת חוויה מדהימה, אחת הטובות ביותר שהיו לי.

נכון שהילדים דורשים המון השקעה אבל הם מתגמלים לאין ערוך יותר.

גם אני אדם שקט מטבעי שבד"כ לא "עושה רעש" ומשתוללת, אבל הילדים האלה פשוט מוציאים את זה ממך, בלי שתרגישי.

ההתחלה תמיד קשה, אבל זה שווה כל רגע.

בהצלחה רבה!!!

הם צריכים פשוט אהבה, תהני איתם, תשתפי אותם.

ופשוט- תהיי איתם אמיתית, הם בני אדם רגישים בכלל לא פחות מאנשים אחרים!

היה לי יום ממש מדכא פעם אחת. והייתי אצל צדיק מיוחד כזה פשוט אמרתי לו "עצוב לי" הוא לא נשך אותי, פשוט נתן לי חיבוק והלכנו לשחק משחקים רגועים יותר.

אז זה נכון שזה שונה אם את מדריכה או חברה (סוגשל..), אבל...

זה לא אמור להיות שונה מכל הדרכה אחרת, והרבה מעבר.

מקנאה בך ממש! תהני מלא וב"הצלחה. את עושה דבר ענק!

עוזר.. לי לפחות

לק"י

אבל בתור אחת שלמדה חינוך מיוחד ועשתה עבודה מעשית עם ילדים אוטיסטים, אני יכולה להגיד לך שהם לא בהכרח צריכים המון רעש ובלגן סביבם, יש כאלה שדוקא צריכים שקט ורוגע.. ופה יכול להיות שזה דוקא טוב שאת שקטה. מה שכן הם צריכים מישו שיתן להם דוגמא לתקשורת תקינה ויתקשר איתם, ולכן באמת תצטרכי לדבר יותר ולדובב אותם.

מה שאני יכולה להגיד לך זה- שהם בדר"כ צריכים סדר מסויים, ושצריך ללמוד איך להגיע אליהם.

כמובן שהכל תלוי ברמה שלהם והכל.

בכל מקרה, אם יש לך אפשרות להתחיל את ההדרכה ביחד עם המדריכה הקודמת, אז זה יכול ממש לעזור לך: לראות איך היא מתנהגת איתם, מה הם אוהבים וכו'.

שיהיה בהצלחה! ואת תראי שאומנם יקח לך זמן להכיר אותם ולדעת מה הם באמת צריכים, אבל זה יגיע בסוף בעז"ה.

לק"י

או שהכוונה לחינוך מיוחד באופן כללי (שאז חלק ממה שכתבתי לך יכול להיות לא קשור לחבר'ה שלך..).

אז זהו, הם באים מהבית, ששם רוב הזמן משתיקים אותם ומעדיפים שישבו ויראו סרט ולא להשתולל איתם...

וחסר להם את זה!! כ"כ חסר להם!! הם בסה"כ ילדים, שרק רוצים להשתולל ולעשות שטיות...

ב"ה הייתי כבר שבת שנייה איתם. והיה בסה"כ פסדר.

אני חושבת שזה עוזר לי להיפתח יותר. ואני מאוד מודה להם על זה! אני ניסתי במשך המון זמן ליפתח ללא הצלחה, והינה איתם תוך שתי שבתות אני יותר פתוחה.

כנראה שהם באמת משהו מיוחד(;

שבעז"ה אני אוכל לשמוח מכל הלב, כי אם להם קשה(וקשה להם! תאמינו לי) והם תמיד עם חיוך על הפנים,

מי אני שלא אהיה?!

כל הכבוד. באמת!

את נכנסת לאתגר, אתגר לא פשוט אבל עם המון סיפוק ואהבה,

שאפו ענק!


בכל הדרכה, ובטח בהדרכה הספציפית שלך,

מדובר בגלגל של אהבה,  את נותנת ומקבלת..


גלגל של אהבה שרק רוצה להמשיך ולהסתובב...



יש שחיקות, אבל ביחד איתן מגיע כח, כח עצום.


אני מכיר המון מדריכים, המון.

גם כאלו שהאופי שלהם הוא שקט יותר, רגוע יותר,

האנשים האלו הם מדריכים מדהימים, מחנכים גדולים.


האנשים האלו נכנסים לזה עם הזמן,

נשארים עם האופי המיוחד שלהם,

ונכנסים לזה...




כשאנחנו מקבלים תפקיד,

איתו מגיעות הכוחות המיועדים לאותו תפקיד,

כדי שנצליח לעמוד במשימה, ובכבוד!



בהצלחה גדולה גדולה!....

 

אני חושבת שהדרכה תגרום לך ליותר שמחה...

ואם הזמן תלמדי ותצליחי להיות שמחה יותר!

נ.ב.

איזה שפיצית את!!!!!!!!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....