סורי אני במצב רוח ציני מאוד..

פשוט הוצאת לי את המילים מהפה!!

לא תמיד ההורים יהיו מה שנרצה מהם. הרבה מדי פעמים ההורים הם מה שהם ואנחנו צריכים ללמוד לחיות עם זה.

לדעת שאי אפשר לשנות אותם..

שאלת שאלה חשובה, קשה ומבלבלת. אני מבינה את ה"למה" שלך אני מציעה לך לדבר על זה עם ההורים ולהפסיק לשאול שאלות. אם המצב בוא כזה כנראה שהבעיה גם בך. יש המון פסיכולוגיות שישמחו לעזור והן מומחיות במקרים כאלו.

למה? ככה!

ממש אי אפשר לקבוע כזה דבר, ועוד על סמך הודעה בפורום.

שמעי, כמו שמשה אמר- הורים אי אפשר לחנך. כשאני במצבים שמשפחה\חברות\הורים\כל אחד אחר לא מכבד אותי, אני פשוט מבינה שזהו- כרגע, יש לי מצב נתון, ואני צריכה לעשות איתו מה שמתאים לי באותו רגע.

אם אני צריכה לספר למישהו, ואין מישהו שישמע- אז תמיד יש פתרונות. (חברים מקשיבים, סתם לכתוב לעצמך, וכאלה.)

אז זה משהו שהמפשחה חייבת לדעת- אני מספרת את זה בכמה שפחות פירוט, ובכמה שיותר עובדתיות. 

יש לך מצב נתון- תחשבי אם אין לך שום אפשרות למצוא פתרון חוץ מהמשפחה למה שאת נמצאת בו כרגע.

(ולמה? כי ככה הקב''ה חשב שאת תגדלי הכי הרבה. שזו המשפחה שמתאימה לך. את יודעת, יש מדרש כזה על זה שלפני שהנשמה יורדת לעולם- היא בוחרת מכל האנשים מי תהיה המשפחה שבה היא הכי תוכל להגשים את היעוד שלה. בסופו של דבר- המקום שאת נמצאת בו זה המקום שהכי טוב לך.)

היא רק מכבידה יותר כשאת מנסה לחשוב על תשובה .היא מכבידה מתישה ומייאשת.

לטובתך על תחשבי למה תחשבי איך ,זה עוזר לתקן ולשפר את המצב.למה לא יעזור לך כרגע

אלא אם כן את מחליטה איך לענות לעצמך.

זה סתם יעיק יותר.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....