כבר תקופה ארוכה שאני עוברת משהו, ומנסה להתמודד...
אבל אין לי קצה של דרך...
אם אנשים מבולבלים אומרים שהם בפרשת דרכים ומתלבטים באיזו דרך לבחור-
אז אני אפילו את הצומת, את פרשת הדרכים הזאת לא רואה...
בדרך כלל במצבים כאלו- עמוק בפנים- מתחת להכל- נמצא איזשהו קול פנימי שיודע את התשובה.
לפעמים אני מסלקת אותו, כדי שלא יהיה לי מצפון- אני מעדיפה להמשיך בבלבול.
אבל עכשיו- יותר מדי זמן שאני מחפשת אותו, והוא פשוט לא קיים...
מה עושים כשבאמת לא יודעים את הדרך? כשאין קצה של דרך, צל של חץ שמורה לכיוון מסוים?
אני מתפללת ומבקשת ומתחננת לה' שיראה לי לאיזה כיוון להסתכל, איפה לחפש את הדרך...
אבל גם יודעת שמלבד התפילה -אני צריכה לעשות גם השתדלות...
ובבקשה אל תשאלו מה אני עוברת, אני ממש מבקשת שלא לפתוח את הנושא הזה.
מקווה שעזרתי -אני ממש אשמח אם תפני אליי באישי[כי לפעמים אני שוכחת..
]






