עדיפות לעדינה ולבבית - "בת מלך פנימה".

ברור שיש דברים בסיסיים שאשה יותר טובה בהם

ותמיד אפשר גם יחד

הייתי חייבת...

אז לא,

אני לא רואה ככה אותי בתור אישה...

לא חושבת שמישהי (בימינו) דמיינה את עצמה ככה כשהיא היתה צעירה.. זה בא באופן טבעי עם היותך אמא ואשה לבעלך כמדומני (:
ומעריצה של אבא, למה לא שאלת גם את הבחורות? יש מצב שאני רוצה בעל כזה (לא לא, לא באמת =))

שממש כן רואות את עצמן ככה..

וגם "בלבוסטה" זה לא סותר..

בס"ד בר"ה

הולכת לעבוד שיפוצים, חוזרת מותשת, שותה בירה וסיגריה, והולכת לישון???

אימא שלי היא בלבוסטה למופת ובשלנית בחסד עליון. כשהתחתנתי עם אשתי, ראיתי שבישולים זה לא הצד החזק שלה, אך מאידך הרגשתי שאני כן יכול להשתלם ולהצליח בתחום. בעזרת ספרי בישול, אינטרנט ועצות מאימא לאט לאט נכנסתי לעניינים, ועכשיו אני זה שמבשל את הכול בבית.

אבל כן, אומרים שדרך אל ליבו של גבר עוברת דרך הקיבה שלו.

אבל אני מניח שיהיה אפשר להסתדר גם בלי זה (לפחות כל עוד זה לא קיצוני).

אינלי עניין באשה מושלמת, אשמח כמובן שיהו בה מעלות טובות וכו אבל לא בקטע של יודעת הכל.

אשה לא חייבת לדעת הכל, אבל היא כן חייבת, או ליתר דיוק הבית והמשפחה חייבים, שהיא תהיה אחת שיודעת להתארגן עם המשימות.

לדוגמא: אם היא לא יודעת לתפור, זה בסדר אם היא זוכרת להעביר את הבגד הדורש תיקון לתופרת תיקונים.

אם היא לא אוהבת, או אינה יודעת לאפות, אבל יש בבית עוגה קנויה, זה גם בסדר.

לניקיון היסודי אחראית העוזרת - העובדת לפי הוראות האשה (שאולי נשארה לעובד עוד שעה במשרד כדי לממן את העוזרת) - אבל עדיין המושכת בחוטים זו האשה!

אבל כשאשה אינה מצליחה להתארגן עם המשימות, ופתאום הגיעה שבת - והיא לא התארגנה, פסח נפל עליה ממש בהפתעה, היא חשבה שיש עוד שבוע עד בדיקת חמץ והמטבח עדיין לא מוכשר וכו' וכו',

אז אפשר לחשוב על עוד דוגמאות, אבל זהו מתכון בטוח לקשיים בשלום בית, בגידול הילדים ועוד ועוד.

גם כשיש לאשה הרבה מאד מעלות ברמה האישית, המקצועית וכו' - הן אינן יכולות לחפות על כך שהיא לא מצליחה לשלוח את הילדים בבוקר בזמן, עם בגדים נקיים, סנדוויץ וכו'. או על כך שאין בארון חולצות נקיות, ארוחות צהרים מוכנות וכו'.

אני יודעת שיהיו כעת כאלה שיקפצו ויגידו שזה לא התפקיד ההכרחי שלה, וגם הבעל יכול לבצע חלק גדול מעבודות הבית,

ואף על פי כן, כאשר האשה מאורגנת ושולט במצב - גם העזרה של הבעל יעילה יותר, וממוקדת יותר.

ומה לעשות - עדיין עיקר התפקידים בבית הם של האשה, והבעל מושיט יד ועוזר - אבל עקרת הבית זו האשה.

אפשר לדפדף בכל מיני שרשורים בפורום השכן (נשואים טריים) ולראות את המצוקה שנוצרת כשהאשה אינה מצליחה להתארגן.

כיום, אין שום מניעה לחלק את המשימות הללו,

אני לא רואה בשום משימה שהזכרת:

משימה נשית

פשוט לא.

אני רואה בכל המשימות לעיל - משימות קודש! משימות נשיות!

ב"ה

מסכימה עם כל מילה

אם היית שואלת אותי לפני שהתחתנתי- הייתי עונה תשובה נאיבית, שצריך לחלק את התפקידים, שגם שגבר צריך לעזור בבישול ונקיון (כמו אבא שלי למשל), שאנחנו לא חיים במאה ה18.

אבל היום, אחרי 5 שנות נישואין- אני בהחלט מבינה דברים אחרת:

1. מאוד חשוב שאישה תדע לבשל, שהבית יהיה מסודר, בכדי שהבית יהיה מקום שנעים לחזור אליו. עם כל הכבוד לקידמה ולשוויון בבית- עלולות להתפתח מריבות בין בני הזוג על רקע הנושאים הללו- ואכן, רוב המריבות שלנו הן בנושא הסדר בבית. כבר שנים.

2. והרי תובנה של השנה האחרונה: אני מגיעה ממנטליות מסוימת, ובעלי מגיע ממקום אחר. הוא מצפה מאשתו לדברים שהוא התרגל אליהם בבית.

אפשר לזלזל בכך ולחשוב שהמודל המשפחתי שבבית הוריו פרימיטיבי, ואפשר לבוא לקראת הבעל ולכבד את משפחתו ולמצוא את הדברים שטובים שיש אצלם.

אני מאוד מתרשמת מכך שאחותו הקטנה של בעלי עוזרת לאחים הגדולים בטיפול בילדיהם ,מאז שהכרתי אותה לראשונה כשהייתה בכיתה ט'! (מקלחות ביוזמתה, מאכילה ומלבישה, מגיעה בחופשות לעזור). ברור שהיא למדה בבית איך להיות "בעלבוסטה" שכזו, ואני לא הייתי כזו אפילו בתור אחות גדולה!

בקיצור,

מניסיון- צריך להתגבר על האגו, ולהפוך את הבית למקום שכיף לשהות בו, ולא לסוג של דירת שירות.  ו... זו לא בושה להיות אחראית לצרכים החומריים בבית, זו זכות להשרות בו אווירה נעימה.

גם אם הבעל עוזר מאוד וזה רצוי- האחריות על הבית היא על האשה והיא זו שהופכת אותו למקום חם ונעים. והאחריות על הפרנסה והחוץ על הבעל- גם אם אשתו מרויחה יותר ממנו.

במצרים עבודת פרך נחשבה גם עבודת נשים שהכריחו גברים לעשות.

אחרי שאמרתי לו שחשוב לי שעול הכלכלה והפרנסה יהיה על הבעל, שגם אם אני אעבוד- שהאחריות הכבדה יותר תהיה עליו, הוא ענה:

תראי, אני מתכוון ללמוד אבל אני אהיה אחראי להחליט מה עושים עם הכסף שתרוויחי.

?????????

יש שיגידו שאני פרימיטיבית מיושנת וכו' (אעפ"י שזה לא איזה מודל שראיתי אצלנו בבית)

לי חשוב שבעלי יקום מוקדם בבוקר יתפלל ילמד תורה וילך לקיים את מה שהוא התחייב בכתובה, לזון, לכלכל ולפרנס ולדאוג לרווחת הבית..

ש"העול" הזה יהיה עליו.

ומבחינתי שהתואר שלי יעלה אבק ולא אעשה בו שימוש..

שאני אוכל לגדל את הילדים שבע"ה יהיו ולדאוג לבעלי ולילדים לאוכל טרי כל יום..

ולבית נקים שכיף לחזור אליו ולשהות בו.

לחיות חיים פשוטים ושמחים..

לא יודעת כמה אני "בלבוסטה" כמה אני יודעת טוב לבשל לכבס ולנקות..

אבל אני יודעת שיותר חשוב לי להיות אמא טובה ואישה טובה..

להיות עיקר הבית.. נראה לי שזהו תפקידה של האישה 

גם עם כל השיוויון וכו' וכו' שקיים היום 

אומרים כל כבודה בת מלך פנימה..

כך שהכל צריך להיות מתוך צניעות וענווה!

---------

רק איפה מוצאים בחורים כאלה?? 

שהיפה, המוכשרת, החכמה והזריזה לא בטוח היו בוחרות בגבר חסר הכשרונות הזה

אישה שעובדת עד מאוחר או שהיא סטודנטית- אי אפשר לצפות ממנה להגיע הביתה ב6 ולהתחיל לתקתק.

מקסיממום זה להכין כמויות אוכל בשבת ולהקפיא...

באותה המידה שחשוב לי שאני אהיה מסוגל (במידת הצורך כמובן,לא בהכרח) להיות מפרנס יחיד ולפרנס בכבוד,לדאוג לתחזוקת הבית וכו'.

או כמו שאומר הרב אלייקים "האשה שר הפנים, הגבר שר החוץ".

אני מכבס ותולה, מבשל, ומרגיש נהדר עם זה.

יש לרעייתי מספיק דברים לעשות.

ואני כן חושבת שזה תפקידה של אישה לדעת את כל הנ"ל.

זה לא אומר שמישהי לא בסדר אם היא לא - 

אבל זה נושא שבעיני מעצים אישה ומאדיר אותה!

בס"ד בר"ה

וכמו שכתב  a-a-a

כל מילה!

תקנו אותי אם אני טועה אבל מסתמא כל בחורה ממוצעת יש לה את היכולות והרצון לנהל בית משלה

אז לא כולן פרפקציוניסטיות אבל בגדול כולן נשות חיל כל אחת בדרכה ובייחודיות שלה .

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.