"תחשבי" קצת - ואז תגידי שזה לא נראה לך מתאים.

ככה יובן שזה עניינית (וזו הרי גם האמת - שהרי עניינית את חושבת שהמנטליות הזאת לא תתאים לך. אלא שאת חוששת שמא היא תפרש לא נכון. וכך - זה מדגיש את האמת בצורה שהיא לא תיפגע ממנה).

את יכולה פשוט לשמוע את ההצעה ולומר שאת רוצה לחשוב על זה קצת.

אולי גם לבקש מספרים של אנשים לברר עליו.

מן הסתם תמצאי איזה פרט/מידה/וואטאבר שלא ימצא חן בעינייך ותוכלי להסביר לחברתך בעדינות שבגלל הפרט הזה והזה את לא מעוניינת.

מצד שני, אולי כדאי בכל זאת לנסות? אפילו רק תשמעי את ההצעה יותר ברצינות ותבררי עליה.

אני מכיר מקרוב כמה זוגות "מעורבים" לשני הכיוונים שהתגברו על פערי המנטליות וחיים באושר. חבל להפסיד בחור זהב בגלל פערי מנטליות שאולי בכלל משמעותיים רק בדמיון

בהצלחה

נקודות חשובות!

בעז"ה אחשוב עליה

נראה מה נעשה עוד...

אני יודעת שלא חיפשת ביקורת וכו' ואני יודעת שגם אותי זה היה מרתיע, אבל נתקלתי בחיי בכמה אתיופים מ-ד-ה-י-מ-י-ם שהיו כ"כ הרבה שנים בארץ שחוץ מבמראה לא היה לך איך לדעת שהם כאלה (ובאמת אחרי כמה זמן איתם את כבר לא זוכרת את המוצא בכלל..) חבל לפסול בלי לשמוע.

אם באמת הפער המנטאלי יהיה קשה בשבילי, או לא... עד כמה זה באמת יהיה משמעותי בבית

מתו"ש- אני הבן אדם הכי לא גזען שקיים. ויש לי סימוכין לכך...

כתבתי בעבר ואני כותבת שוב:

בכל זוגיות יש הרבה עבודה לביצוע וגישור על פערים,

ככל שצעירים יותר - פתוחים יותר לשינוי באופי וזה קל יותר

(וכנמובן צריך להיות בוגרים ולא צעירים מדי, יש שביל זהב באמצע).

לעיתים קרובות דווקא בני זוג שרואים מראש את הפערים, אך אוהבים זה את זה ורוצים לעשות עבודה על המידות זה לקראת זה - הם דווקא יצליחו להתקרב יותר ולבנות קשר אמיץ ואיתן, מפני שהםמודעים לעבודה שיש לעשות ומתכוננים לקראתה.

וכשבן/בת הזוג מצליחים לשנות משהו בעצמם, למען ההתקרבות לבן הזוג - זהו הבנין האמיתי והמקרב.

זה נותן עוצמות בל ישוערו.

כשבאים מראש וחושבים על איך נסתדר למרות הפערים - זה מתכון לפערים שמעמיקים עם השנים, וחבל.

כשהבנתי שלמען ה"מנטליות" של בן זוגי, לא מתאים לי להיות בקשר עם ידידים - חתכתי קשרים, גםחשובים, כי הבנתי שלאיש הזה מתאימה אשה שהיא חברתו הטובה ביותר והוא החבר הטוב ביותר שלה.

ולא מתאים שאהיה בקשר עם בנים אחרים - גם אם היינו ביחד בתנועת הנוער שנים רבות כחברים טובים תוך שמירה על גדרי הצניעות. (חברות כמובן שיש לי והרבה...)

זה בנין אמיתי! לגלות מה מקרב ביננו ומה חלילה מרחיק, ולפעול כדי לקרב ולהתקרב. 

העדתיות לא קשורה לזה כלל, ודווקא הבדלים מלכתחילה יכולים להוות ראי לשאר ההבדליםשביניכם ולתת חשק ומרץ לעבוד.

בשביל זה צריך אהבה, מציאת חן וכיף שיש לכם ביחד, כל אלו הםמנוע אדיר לזוגיות.

ולכן אני מציעה להפסיק בכלל לבדוק עדות / מוצא וכד', אלא לבדוק לפי משיכת הלב.

ברכה והצלחה.

לבדוק- יש המון לא מעט אתיופים שהם יותר ישראלים באופי שלהם.

אם חברה שלך הציעה- אולי הוא באמת מתאים לך גם באופי?

גזענות זה משהוא הרבה יותר רע. העדפה של עדה מסויימת זה דבר לגיטימי לחלוטין,בשל הנוחות הכרוכה בכך ולא בגלל שעדה מסויימת יותר או פחות טובה.וזה קיים בכל העדות במידה זו או אחרת.גם אצל האתיופים שהם אנשים נפלאים ישנה העדפה להתחתן בינם לבין עצמם,כפי שהיה בכל העדות.

בדור הבא בע"ה עם ההכרות שתמשיך להתפתח ולפרוח המצב יהיה הרבה יותר טבעי וקל.ואגב אם היית גזענית לא היתה לך חברה אתיופית.בהצלחה.

ואומרים- גם האתיופים מעדיפים להתחתן עם עצמם... אז לא - אל תפיל עליהם את ההתבדלות של עצמך

ולהגיד שהחברים הכי טובים שלי הם יהודים.. אופס. סליחה - אתיופים, זה ממש לא משכנע

לפעמים גם אני נתקל בבעיה דומה, נומר כשמציעים לי מישהי מזרחית, איך אני אומר לא להצעה, הרי ההבדל ביננו שמים וארץ,

ואני ממש גרוע בלטפס על עצים ובלאכול סחוג עם כל מנה, 

או כשמציעים לי מישהי עם השכלה תיכונית, מה אני אומר, איך אני אסביר להם שקשה לי בגילי ללמד מישהי קרוא וכתוב,

אל תרגישי רע עם זה שאת גזענית, רק תפנימי את זה, ואולי פה בכלל טמון הפיתרון לבעיה, תגיד לגברת הנחמדה, שאולי להיות חברה של מישהי מהמגזר האתיופי, זה משהו שאת מוכנה אליו, אבל לגדל ילדים אתיופים?!!! זה כבר קצת גדול עליך.

אני כרגע עומל על פתיחת קבוצת שידוך לאשכנזים (רק משני הצדדים) בעלי תואר ראשון ומעלה...

טוב לא באמת, רק עצוב לי לשמוע את הגזענות הזאת, לפחות אל תתייפיפו כדי להרגיע את המצפון שצועק.

כל הישועות

ראשית אתייחס לנושא הגזענות ובהמשך לשאלה כיצד לא לפגוע בחברה.

אין כל קשר בין גזענות להתאמת בן הזוג. בבחירת בן או בת הזוג אנו בוחנים היבטים שונים כשאחד מהם הוא המראה.

יש חשיבות גדולה לכך שהמראה של המועמד לא ידחה. זה לא משנה אם הסיבה היא גובה, רוחב, צבע עניים או צבע העור.

בכל מקרה שיש דחיה אין מה ללחוץ להמשך פגישות (אולי ההוא/היא יראו בהמשך אחרת).

ברור שהפונה שפתחה את האשכול איננה גזענית ולו מפני החברות עם "השדכנית".

לעניין התשובה כיצד לא לפגוע בחברה: הסירוב צריך להיות באותו האופן שבו שייך לנקוט אילו הייתה משהי מציעה לה בחור

חסר השכלה, נכה, גבוה מדי לטעמה, שמן מדי לטעמה, או כל פגם אחר שהיא חושבת שבגינו לא שייך שתפגוש את הבחור,

ובאמת הבחור מסתובב עם תחושה שזה מה שחוסם אותו.

מבחינה פרקטית את יכולה לאמץ כל אחת מהתשובות שקבלת כאן בפורום או משהו דומה להם ובלבד שהשלום ימשיך

לשרור בינך לבין חברתך

אני אשכזיה ואוהבת חריף,

בעלי "ספרדי" ושונא חריף.

הבעיה העיקרית שלנו היא בכלל לא שאלת הסחוג,

אלא המרק - אני מאד אוהבת מרקים והוא שונא!

כל החורף אנחנו מתמודדים עם שאלת "מה נאכל היום"...

אלו השטויות, הפיצ'פקעס, באמת.

(מי אוהב רגל קרושה?...)

תתחילו להסתכל באמת: האם מי שמציעים לכם הוא/היא אדם שאתםמסוגלים לאהוב?

להתעורר לידו כל יום בידיעה שהםיעשו לכם הכי טוב בעולם?

שיש לכם חשק לשמח אותם הכי בעולם?

אלו הדברים שצריךלבדוק ומשם להתקדם הלאה.

בע"ה

באמת, אני יודעת שזה קשה  קצת ואומרים כזה: מה? אתיופי? לא נראה לי, ואני מבינה ובכלל לא בטוח שאני הייתי עומדת בזה אבל בכל זאת תנסי, יש הרבה דברים שאפשר ללמוד מהם.

ויש גם כאלה שחוץ מצבע העור אין הבדל בינם לבינינו, והרבה. אז לדעתי שווה לנסות כי אני מכירה אתיופים עם לב זהב וגם זוגות של אתיופים ו"לבנות" אז קיצר בהצלחה.. מקווה שעזרתי ולא סיבכתי אותך...

על מנטליות שונה אפשר לחלוק.. וזה נכון שלא כל המזרחים אוכלים והבלה בלה.. וכבר כמעט אין הבדל מנטלי.. ומה שקובע יותר זה איזור מגורים מאשר מוצא.. (מרכז ופריפריה יוצר הבדלים גדולים יותר מאשר אשכנזי ספרדי וכו'.. ככה נראה לי..)

אבל.. בא לך להחליף את המנהגים שלך?

לי זה הקטע הקשה.. אני לא רוצה להחליף את המנהגים שלי.. אני אוהבת אותם..

לבנים אין את הבעיה הזו..

לבנות כן..

וזה סיבה לגיטימית.. וודאי לא גזענית..

ככה שזה גם יכול להיות תשובה מצוינת..

 והיא נכונה אצל הרבה..

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.