כך שאם היא תתכעב קצת מלהגיע זה יהיה מובן

שתטבול בזמן תפילת ערבית.. ותגידו שלא באה לתפילה כי היתה עיפה ונחה בחדר..

בהצלחה

"לכיוון בית הכנסת", יותר מוקדם (זוג צעיר - זה נתפס מובן לגמרי).

והיא תחכה לך אחרי התפילה היכן שתקבעו, גינה או כד'. ותחזרו ביחד לבית.

ממילא בליל שבת כל ההכנות לפני כן, וזה לוקח זמן קצר מאד.

איפה היא תגיד שהיתה בזמן התפילה..ככה זה משפחה, כלה צעירה מזה לאן נעלמה מהבית כנסת? למה לא באה? אם זה שמחה במשפחה שלה  זה הרבה יותר פשוט היא יכולה להתחמק אבל אם זה מהצד שלו- אני לא יכולה לחשוב איפה הייתי קוברת תצמי בתור כלה תעירה עם שאלות וסימני שאלה איפה היית? מה את לא רוצה קצת להיות איתנו? (כמובן בלי מילים רק מהמבט אפשר לראות..)

אפשר ללכת ביחד כמו שדן אמר רק שהבעל ילך לבית כנסת אחר ולהגיד שהלכו ביחד לתפילה ולא חשבו שזה לא שם או משהו כזה.. 

ואז אפחד לא יודע אם היתה איתו או לא.. והם חוזרים ביחד..

אנחנו כנראה נישן בדירות של אנשים וסיכוי גבוה שנהיה בחדר נפרד באותה דירה של ההורים שלה ואז קצת מסובך להגיד שהיא עייפה בחדר. לגבי טעינו בדרך לבית הכנסת - תלוי במיקום של הדירות... בדרך-כלל נראה לי שזה ישמע די חלש...

אשמח לעוד עצות - ממש תודה!!

"טעינו".

תצאו מוקדם יותר.

מי אומר שהיא חייבת להיות בביהכ"נ בליל שבת.

יוצאים ביחד לטייל קצת לפני התפילה. חוזרים ביחד.

אלא אם כן, זו משפחה ש"לא יעלה על הדעת" שהיא לא באה לביכ"נ. אחרת, אין בעיה שהיא "נחה" קצת בחוץ עד שהוא גמר את התפילה.

תהיו בריאים ושמחים.

התכוונתי הלכנו לבית כנסת אחר כי שם חשבנו שמתפללים או שם רצינו את הנוסח..לא יודעת. אתם צריכים לדעת קצת יותר פרטים על המקום ואז תתכננו.. 

אפשר להבגיד שהיא נצלת את השהות שלה בעיר והלכה למסור לה משהו.

אז טיילתם.

לא צריך להתחיל להתנצל ולהצטדק, שיחשבו מה שיחשבו ואם קצת יסתכלו בעין עקומה, לא מתים מזה.

אגב אם כבר זה שבת של שמחה משחתית תשאלו רב לגבי האיפור וכו' שאי אפשר לשים בשבת כזו.

יצאתם!!! לאן לא אכפת לאף אחד, אם זה מהצד שלך הבעל, אז שהוא ידאג להשתיק את כל שואלי השאלות חסרי הטקט..

.מה מסובך פה? 

לא להתעצבן..

זו לא שאלה "משפטית"...

מן הסתם, לא בטוח שמישהו שם בכלל יתענין.

זו שאלה טבעית של זוג צעיר שלא רוצה שיבחינו.

ואם הם מבוגרים הם צריכים להבין לבד, שיש דברים שזוג עושה מסיבות מסויימות, ולא צריך לשאול שאלות, בדיוק כמו שלא צריכים לשאול זוג למה הם לא נוגעים אחד בשני, ואדם ששואל דבר כזה הוא חסר טקט, וצריך שיסתמו לו את הפה...

זה חשש סובייקטיבי שלהם..

והם לא רוצים שיבחינו אפילו אם לא ישאלו כלום. שלא ישימו לב.

אלו "מעשים שבכל יום"..

הם פשוט שותקים ומתעלמים וטוב שכך.

טבילה זה לא אמור להיות דבר סודי? אני לא מבינה בזה אני עדיין קצת ילדה אבל לא יפה שככה מפרסמים דברים כאלה בעמודים ראשיים שמושכים אותנו להכנס לפה... לא ידעתי שמדברים על זה כזה פתוח...

חוצמיזה אני חושבת שאם פירסמו בחוצות אז זכותי להגיב- אני חושבת שיש לכם את כל החיים להיות לבד זאת שבת משפחתית אז הכי כייף! עם הגיסים והגיסות והאחיינים!! =) אז עם הבעל תהיו לבד אחרי שבת מה יקרה? 

ואם ידעו, אז מה קרה? עשיתם עבירה? 

כולנו הולכים לשם וזה סה"כ מצוה. לא שצריך לפרסם בראש כל חוצות.

אבל אני מבינה שהפחד הוא לא משישאלו, אלא מזה שיידעו. 

אם יראו אותה בליל שבת של שמחה משפחתית לא מאופרת (או שהיא אף פעם

לא מאופרת), אז אוטומטית יידעו לאן היא נעלמה.

ס'תכלו על זה כך. כן . זה נכון ואז מה. לא קרה שום אסון טבע.

אולי הגעתי למסקנה הזו מספר שנים לאחר החתונה, ואתם עדיין זוג צעיר, אז נראה

לכם קצת פדיחה. אבל תנסו ולא תפסידו מנקודת מבט זו.

נדמה לי שכתוב בהלכה (בספר של הרב אליהו) שאסור ממש שאנשים ידעו ואם יש מצב כזה אז לא לטבול. אז זה לא- "ואם ידעו אז מה קרה?"

רצוי להצניע את הטבילה, אבל אם אנשים מבינים שלשם האשה הלכה זה לא חטא.

מה אם במקרה פגשת חברה במקווה? אז תטבלי מחר?

אגב, בעבר הרחוק כולם ידעו מי נידה ומי טובלת מתי.

בס"ד

אבל ראוי להצניע את עניין הטבילה עד כמה שאפשר
 

ואין לי מה להוסיף בנידון.

אחרי הלידה הראשונה, עד שסוף סוף יכולתי לטבול זה יצא ב...חתונה של גיסי!! היה מסובך מאוד, לא היה למקווה טלפון והסתבכנו למצוא אותו, ובסוף אחרנו לחתונה ועיכבנו גם (בעלי היה אחד העדים)

בפעם השנייה אחרי הלידה הזאת, זה יצא בליל הסדר!! משפחתי עם כ-35 איש!! המקווה היה חצי שעה משם בהליכה... למזלנו לקח שם כל כך הרבה זמן להתארגן שלא שמו לב  (בליל הסדר ההוא מצאנו תירוץ למה עדיף שלא נהיה אצל הורי, ושדווקא נהיה מאלה המתארחים בדירה אחרת).. 

בפעם אחרת הייתי צריכה לטבול בליל שבת, מספר ימים אחרי שעברנו דירה, כשהריהוט עוד היה חלקי וגם עברנו אזור בארץ ויום אחרי המעבר התחילה כבר שנת הלימודים והעבודה, בקיצור הבית היה על ארגזים ורצינו לנסוע להורי (אותו המקום עם חצי שעה הליכה למקווה). הפעם ידענו שזה יהיה ברור מאוד מאוד, אז הזמנו את עצמנו לארוחה למישהו אחר, מצאנו תירוץ בשבילו ובשביל להורים שלי, ועשינו זאת שוב... 

בפעם אחרת - ההורים שלנו שאלו ביום שישי אם אפשר לבוא אלינו לשבת. התייעצנו עם אשת הרב כי זה היה יום הטבילה, והיא אמרה לא לסרב. ולנסות ששניהם לא ידעו, ומקסימום שרק אמא שלי תדע.  אז הכנתי קערה עם סלט והתנצלתי שאני התחייבתי להביא ליולדת (אמרתי בצורה כזו שמשתמעת לשתי פנים שלא אשקר), והלכתי להביא.... כלומר למקווה.. (ומזל שהמקווה דווקא קרוב).

בכל מקרה למקרים כאלו כדאי ללמוד את אומנות החיפוף. להשתמש במילים שיכולות להשתמע לשתי פנים. או להעביר באלגנטיות נושא... 

ולשאלתך -

מניסיוני הרב  למדתי שקודם כל להיות רגועים, שרוב הסיכויים שלא "יעלו עליכם".

לא להתחיל לתרץ מיוזמתכם אלא רק אם ישאלו. 

למצוא ניסוח מסונכרן היטב בין שניכם, שיכול להסביר את היעלומתה.

לעשות פעולות פשוטות כדי שהניסוח הנ"ל לא יהיה שקר.

עצה יותר מדוייקת אני לא יכולה לתת כי אני לא יודעת מה התנאים - לדוגמא איפה אתם ישנים אם זה בעיה שהיא נעלמה בזמן הזה.

אם לדוגמא אתם מתארחים בבית אחר, היא יכולה להיות בבית הזה ולאכול ביס פיצקי מתפוח לא טוב, לנוח רגע, ואז תצאו לדרך, תעברו דרך בית הכנסת, ואז היא תמשיך לבד למקווה. אם מישהו ישאל - תוכלו להגיד שהיא קצת לא הרגישה טוב (ותתכוונו למשהו אחר שהיה-נגיד היא לא הרגישה טוב כשהיא במתח שיעלו עליה...), אולי כי אכלה תפוח לא טוב, אז היא הלכה לנוח.  - המשפט לאו דוקא לפי הסדר הכרונולוגי של הדברים, ובכל זאת לא להוציא דבר שקר מהפה. ומצד שני לשמור על הזוגיות הקדושה שלכם.

בהצלחה רבה!

גם התנסיתי בליל הסדר או באירועים (לשון רבים) משפחתיים כולל שבת משפחה, ואנחנו לא משפחה כזאת גדולה שאפשר להעלם.

אז עדיף לא לשקר אלא לדבר בלשון המשתמעת לשני פנים , ואם בכ"ז עיכבנו או משכנו יותר מידי צומי אז אפשר כמה ימים אח"כ או בהזדמנות קרובה פשוט לספר לאימא או לפי העניין כי כל העניין הוא להסתיר את הטבילה הוא באותו יום בלבד

הסוד הוא פשוט להתנהג רגיל אחרי הטבילה לא להקצין גילויי חיבה ברבים למרות ההתרגשות ולא להתנהג בצורה מחשידה כמי שמסתירים משהו כי כל ניסיון מוגזם להסתיר  עולה בתוהו

אבל אם ממש אין ברירה, כדאי לברר את זה,

כי אני הרי כתוב שלתלמיד חכם מותר לשקר בעניין הזה למען הצניעות, אז אולי

הערך של הצניעות גובר כאן על הערך של לדבר אמת. ושוב, ברור שבכל מקרה

כדאי להשתדל מאוד לא לשקר.

גם לי יש ניסיון בזה, אבל אף פעם לא הפכתי עולמות כדי לטבול באותו יום, מה הבעיה פשוט לטבול יום אחר כך? 

ברור שנורא רוצים כבר להיות ביחד והכל, אבל לי זה מוריד את כל החשק, אם צריך כל כך להתאמץ ולהסתיר.

האמת היא שאני אפילו לא טובלת בליל שבת, בעלי לא אוהב את זה, אז אני דוחה את זה למוצ"ש.

ובטוח בתקופה הראשונה..

כדאי ומולף לשאול רב לגבי האיפור וכו'.

מה שזכור לי שאפשר לקבל היתר מרב לאיפור קל או משהו כזה.

זה קדושה וזכות מטורפת!! אסור אף פעם לדחות טבילה!! 

דבר ראשון זה בכלל לא פשוט לדחות יום טבילה!
גם אם הנסיבות מורכבות כי לטבול.. וגם אם הזוג לא יוכל להיות ביחד באותו הלילה...
כדי לדחות ליל לטיבלה צריך מממממממממממממש סיבה מיוחדת!

וגם זה לא עושים אלה אחרי שמתיעצים עם רב. 

לבי טבילה בשבת. כמי שרוב הטבילות שלה בשבת..

זה אומנם קשה!! אבל זה טבילה עם יותר עוצמות וקדושה ענקית!!

אני בשוק שאת מותרת על זה בכלללללל!

תגידי מדריכת הכלות שלך לא לימדה אותך את החשיבות של ליל טבילה???

סליחה אם דברי חריפים אני פשוט בשוק!!

נ.ב- אני הייתי ממציאה תרוץ לא להגיע לשבת ולא הייתי דוחה טבילה!

אם זה על דעת שנינו אז אין בעיה. אבל יש לנו ילדים ב"ה, אני לא יודעת לגבי מי שאין להם ילדים.

אבל זה דבר שלא ניתן מחליט על דעת עצמך

וזה מה שהיה חשוב לי לכתוב.

בס"ד

* הלכתי לבקר חברה שגרה פה

* אני ובעלי הולכים להתפלל בבית כנסת אחר

* קצת לא מרגישה טוב- יצאתי לסיבוב

בהצלחה...ומזל טוב!
 

שמתחילים להתנצל מבינם שמשהו מסתתר פה.

זוג - במיוחד בשנים הראשונות לא חייב דו"ח לאף אחד מה ולמה הוא עושה.

שיחשבו מה שיחשבו עליו - שיגיד כך בא לנו פתאום וזהו.

שמתנהגים כך כל הזמן זה יותר קל גם במצבים כאלו

בכ"א זה לא משהו אישי או משהו כזה - זה טכנית מכוון לתוכן ההודעה שכתבת 

בס"ד

במיוחד אם זה הצד שלה-

לבקר חברת ילדות- הזוי?

ללכת עם בעלה הצעיר לבית-כנסת אחר- הזוי?

לא חושבת.

צדיק באמונתו יחיה
 

ולזכור שזאת לא בושה אלא מצווה ענקית ואם בטעות מישהו יודע זה ממש לא נורא

שלא מפרסמים, ואם מישהו רואה אותך בדרך או מנחש-זבש"ו לגמרי.

שתגיד שקבעה עם חברה ותגיע ישר לסעודה...

בלנית זה סוג של חברה??!! לא?

חופת נידה. כמובן שרק אמא שלי ידעה ( היא באה איתי בפעם הראשונה ) . אמרנו שאנחנו הולכות לביה"כ...מאז אני שונאת את המקווה שנאה עזה..אני עושה הכל כדי לא להגיע אליו ואם אני כבר צריכה זה ממש מועקה בשבילי

[מה ניתן לעשות ע"מ לא להגיע אליו...?]

אין כמו זה, כדאי לך לעשות איזה שינוי בתפיסה או משהו, כי יש לך בעז"ה עוד המון פעמים ללכת למקווה, 

וזה באמת משהו מיוחד שאפשר להנות ממנו. 

שתלך בזמן ערבית, יכולה להגיד לאמא שלה אם זה כלכך מתמיה לאן היא הולכת.

מי שמתעסק בענינים לא לו זה בעיה שלו, היא לא חייבת לאף אחד דין וחשבון לאן היא הולכת.

אתם בתחילת הדרך, אבל מן הסתם דברים כאלה עוד יקרו לכם, כמו איזה חמות שרוצה בדיוק השבת לקבץ את כל המשפחה

וצריך לטבול, אפשר להגיד לא מתאים לנו לא צריך לפרט. או איזה חבר שהחליט בדיוק בערב טבילה להתמקם אצלכם בבית.

ושלא נדבר על הילדים שמתחילים לשאול לאן אמא הולכת...

תהיו דיפלומטים.

שיהיה בהצלחה וכמה שפחות תלחצו מהעניין, הסביבה פחות תשים לב.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?