כך שאם היא תתכעב קצת מלהגיע זה יהיה מובן

שתטבול בזמן תפילת ערבית.. ותגידו שלא באה לתפילה כי היתה עיפה ונחה בחדר..

בהצלחה

"לכיוון בית הכנסת", יותר מוקדם (זוג צעיר - זה נתפס מובן לגמרי).

והיא תחכה לך אחרי התפילה היכן שתקבעו, גינה או כד'. ותחזרו ביחד לבית.

ממילא בליל שבת כל ההכנות לפני כן, וזה לוקח זמן קצר מאד.

איפה היא תגיד שהיתה בזמן התפילה..ככה זה משפחה, כלה צעירה מזה לאן נעלמה מהבית כנסת? למה לא באה? אם זה שמחה במשפחה שלה  זה הרבה יותר פשוט היא יכולה להתחמק אבל אם זה מהצד שלו- אני לא יכולה לחשוב איפה הייתי קוברת תצמי בתור כלה תעירה עם שאלות וסימני שאלה איפה היית? מה את לא רוצה קצת להיות איתנו? (כמובן בלי מילים רק מהמבט אפשר לראות..)

אפשר ללכת ביחד כמו שדן אמר רק שהבעל ילך לבית כנסת אחר ולהגיד שהלכו ביחד לתפילה ולא חשבו שזה לא שם או משהו כזה.. 

ואז אפחד לא יודע אם היתה איתו או לא.. והם חוזרים ביחד..

אנחנו כנראה נישן בדירות של אנשים וסיכוי גבוה שנהיה בחדר נפרד באותה דירה של ההורים שלה ואז קצת מסובך להגיד שהיא עייפה בחדר. לגבי טעינו בדרך לבית הכנסת - תלוי במיקום של הדירות... בדרך-כלל נראה לי שזה ישמע די חלש...

אשמח לעוד עצות - ממש תודה!!

"טעינו".

תצאו מוקדם יותר.

מי אומר שהיא חייבת להיות בביהכ"נ בליל שבת.

יוצאים ביחד לטייל קצת לפני התפילה. חוזרים ביחד.

אלא אם כן, זו משפחה ש"לא יעלה על הדעת" שהיא לא באה לביכ"נ. אחרת, אין בעיה שהיא "נחה" קצת בחוץ עד שהוא גמר את התפילה.

תהיו בריאים ושמחים.

התכוונתי הלכנו לבית כנסת אחר כי שם חשבנו שמתפללים או שם רצינו את הנוסח..לא יודעת. אתם צריכים לדעת קצת יותר פרטים על המקום ואז תתכננו.. 

אפשר להבגיד שהיא נצלת את השהות שלה בעיר והלכה למסור לה משהו.

אז טיילתם.

לא צריך להתחיל להתנצל ולהצטדק, שיחשבו מה שיחשבו ואם קצת יסתכלו בעין עקומה, לא מתים מזה.

אגב אם כבר זה שבת של שמחה משחתית תשאלו רב לגבי האיפור וכו' שאי אפשר לשים בשבת כזו.

יצאתם!!! לאן לא אכפת לאף אחד, אם זה מהצד שלך הבעל, אז שהוא ידאג להשתיק את כל שואלי השאלות חסרי הטקט..

.מה מסובך פה? 

לא להתעצבן..

זו לא שאלה "משפטית"...

מן הסתם, לא בטוח שמישהו שם בכלל יתענין.

זו שאלה טבעית של זוג צעיר שלא רוצה שיבחינו.

ואם הם מבוגרים הם צריכים להבין לבד, שיש דברים שזוג עושה מסיבות מסויימות, ולא צריך לשאול שאלות, בדיוק כמו שלא צריכים לשאול זוג למה הם לא נוגעים אחד בשני, ואדם ששואל דבר כזה הוא חסר טקט, וצריך שיסתמו לו את הפה...

זה חשש סובייקטיבי שלהם..

והם לא רוצים שיבחינו אפילו אם לא ישאלו כלום. שלא ישימו לב.

אלו "מעשים שבכל יום"..

הם פשוט שותקים ומתעלמים וטוב שכך.

טבילה זה לא אמור להיות דבר סודי? אני לא מבינה בזה אני עדיין קצת ילדה אבל לא יפה שככה מפרסמים דברים כאלה בעמודים ראשיים שמושכים אותנו להכנס לפה... לא ידעתי שמדברים על זה כזה פתוח...

חוצמיזה אני חושבת שאם פירסמו בחוצות אז זכותי להגיב- אני חושבת שיש לכם את כל החיים להיות לבד זאת שבת משפחתית אז הכי כייף! עם הגיסים והגיסות והאחיינים!! =) אז עם הבעל תהיו לבד אחרי שבת מה יקרה? 

ואם ידעו, אז מה קרה? עשיתם עבירה? 

כולנו הולכים לשם וזה סה"כ מצוה. לא שצריך לפרסם בראש כל חוצות.

אבל אני מבינה שהפחד הוא לא משישאלו, אלא מזה שיידעו. 

אם יראו אותה בליל שבת של שמחה משפחתית לא מאופרת (או שהיא אף פעם

לא מאופרת), אז אוטומטית יידעו לאן היא נעלמה.

ס'תכלו על זה כך. כן . זה נכון ואז מה. לא קרה שום אסון טבע.

אולי הגעתי למסקנה הזו מספר שנים לאחר החתונה, ואתם עדיין זוג צעיר, אז נראה

לכם קצת פדיחה. אבל תנסו ולא תפסידו מנקודת מבט זו.

נדמה לי שכתוב בהלכה (בספר של הרב אליהו) שאסור ממש שאנשים ידעו ואם יש מצב כזה אז לא לטבול. אז זה לא- "ואם ידעו אז מה קרה?"

רצוי להצניע את הטבילה, אבל אם אנשים מבינים שלשם האשה הלכה זה לא חטא.

מה אם במקרה פגשת חברה במקווה? אז תטבלי מחר?

אגב, בעבר הרחוק כולם ידעו מי נידה ומי טובלת מתי.

בס"ד

אבל ראוי להצניע את עניין הטבילה עד כמה שאפשר
 

ואין לי מה להוסיף בנידון.

גם התנסיתי בליל הסדר או באירועים (לשון רבים) משפחתיים כולל שבת משפחה, ואנחנו לא משפחה כזאת גדולה שאפשר להעלם.

אז עדיף לא לשקר אלא לדבר בלשון המשתמעת לשני פנים , ואם בכ"ז עיכבנו או משכנו יותר מידי צומי אז אפשר כמה ימים אח"כ או בהזדמנות קרובה פשוט לספר לאימא או לפי העניין כי כל העניין הוא להסתיר את הטבילה הוא באותו יום בלבד

הסוד הוא פשוט להתנהג רגיל אחרי הטבילה לא להקצין גילויי חיבה ברבים למרות ההתרגשות ולא להתנהג בצורה מחשידה כמי שמסתירים משהו כי כל ניסיון מוגזם להסתיר  עולה בתוהו

אבל אם ממש אין ברירה, כדאי לברר את זה,

כי אני הרי כתוב שלתלמיד חכם מותר לשקר בעניין הזה למען הצניעות, אז אולי

הערך של הצניעות גובר כאן על הערך של לדבר אמת. ושוב, ברור שבכל מקרה

כדאי להשתדל מאוד לא לשקר.

גם לי יש ניסיון בזה, אבל אף פעם לא הפכתי עולמות כדי לטבול באותו יום, מה הבעיה פשוט לטבול יום אחר כך? 

ברור שנורא רוצים כבר להיות ביחד והכל, אבל לי זה מוריד את כל החשק, אם צריך כל כך להתאמץ ולהסתיר.

האמת היא שאני אפילו לא טובלת בליל שבת, בעלי לא אוהב את זה, אז אני דוחה את זה למוצ"ש.

ובטוח בתקופה הראשונה..

כדאי ומולף לשאול רב לגבי האיפור וכו'.

מה שזכור לי שאפשר לקבל היתר מרב לאיפור קל או משהו כזה.

זה קדושה וזכות מטורפת!! אסור אף פעם לדחות טבילה!! 

דבר ראשון זה בכלל לא פשוט לדחות יום טבילה!
גם אם הנסיבות מורכבות כי לטבול.. וגם אם הזוג לא יוכל להיות ביחד באותו הלילה...
כדי לדחות ליל לטיבלה צריך מממממממממממממש סיבה מיוחדת!

וגם זה לא עושים אלה אחרי שמתיעצים עם רב. 

לבי טבילה בשבת. כמי שרוב הטבילות שלה בשבת..

זה אומנם קשה!! אבל זה טבילה עם יותר עוצמות וקדושה ענקית!!

אני בשוק שאת מותרת על זה בכלללללל!

תגידי מדריכת הכלות שלך לא לימדה אותך את החשיבות של ליל טבילה???

סליחה אם דברי חריפים אני פשוט בשוק!!

נ.ב- אני הייתי ממציאה תרוץ לא להגיע לשבת ולא הייתי דוחה טבילה!

אם זה על דעת שנינו אז אין בעיה. אבל יש לנו ילדים ב"ה, אני לא יודעת לגבי מי שאין להם ילדים.

אבל זה דבר שלא ניתן מחליט על דעת עצמך

וזה מה שהיה חשוב לי לכתוב.

בס"ד

* הלכתי לבקר חברה שגרה פה

* אני ובעלי הולכים להתפלל בבית כנסת אחר

* קצת לא מרגישה טוב- יצאתי לסיבוב

בהצלחה...ומזל טוב!
 

שמתחילים להתנצל מבינם שמשהו מסתתר פה.

זוג - במיוחד בשנים הראשונות לא חייב דו"ח לאף אחד מה ולמה הוא עושה.

שיחשבו מה שיחשבו עליו - שיגיד כך בא לנו פתאום וזהו.

שמתנהגים כך כל הזמן זה יותר קל גם במצבים כאלו

בכ"א זה לא משהו אישי או משהו כזה - זה טכנית מכוון לתוכן ההודעה שכתבת 

בס"ד

במיוחד אם זה הצד שלה-

לבקר חברת ילדות- הזוי?

ללכת עם בעלה הצעיר לבית-כנסת אחר- הזוי?

לא חושבת.

צדיק באמונתו יחיה
 

ולזכור שזאת לא בושה אלא מצווה ענקית ואם בטעות מישהו יודע זה ממש לא נורא

שלא מפרסמים, ואם מישהו רואה אותך בדרך או מנחש-זבש"ו לגמרי.

שתגיד שקבעה עם חברה ותגיע ישר לסעודה...

בלנית זה סוג של חברה??!! לא?

[מה ניתן לעשות ע"מ לא להגיע אליו...?]

אין כמו זה, כדאי לך לעשות איזה שינוי בתפיסה או משהו, כי יש לך בעז"ה עוד המון פעמים ללכת למקווה, 

וזה באמת משהו מיוחד שאפשר להנות ממנו. 

שתלך בזמן ערבית, יכולה להגיד לאמא שלה אם זה כלכך מתמיה לאן היא הולכת.

מי שמתעסק בענינים לא לו זה בעיה שלו, היא לא חייבת לאף אחד דין וחשבון לאן היא הולכת.

אתם בתחילת הדרך, אבל מן הסתם דברים כאלה עוד יקרו לכם, כמו איזה חמות שרוצה בדיוק השבת לקבץ את כל המשפחה

וצריך לטבול, אפשר להגיד לא מתאים לנו לא צריך לפרט. או איזה חבר שהחליט בדיוק בערב טבילה להתמקם אצלכם בבית.

ושלא נדבר על הילדים שמתחילים לשאול לאן אמא הולכת...

תהיו דיפלומטים.

שיהיה בהצלחה וכמה שפחות תלחצו מהעניין, הסביבה פחות תשים לב.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר