אלו מצבים נפרדים, למרות שיש משהו בזה ששמחה יכולה לבוא אחרי עצב.

עצבות זה מצב בו אדם מרגיש חסרון במשהו אצלו- בחייו, באישיותו, בעולם. החסרון מביא אותו לעצבות.

השאלה מה הוא עושה עם העצבות הזו. עצבות היא לגיטימית, היא קורית, השאלה אם נותנים לה לגדול בלי פרופורציות או מחליטים להסתכל למציאות בעיניים, בלי פחד, ולראות בה את הצדדים הטובים, ולהאמין שהצדדים הרעים ייתקנו.

לא ממש הבנתי את השאלה, אבל אני מבינה קצת את המשפט שאמרת, אם כי הוא לא סטטי, קבוע- השמחה תלויה בך. העצבות גם תלויה בך! אתה מחליט לשקוע בה. אם תשב ותגיד "מתישהו אני אהיה שמח" זה לא יפעל כלום במציאות, א-ת-ה זה שמחולל שמחה, ודואג לא להיות עצוב.

פטנט טוב לשמחה זה עבודה וסיפוק. אין כמו סיפוק ושביעות דעת מעצמך...

* זה טוב שהחניכים שלך מקשיבים וחושבים... 

זה כמו שתשאל מה קדם למה הביצה או התרנגולת אנחנו בני אדם ומתוקף העובדה שאנחנו

בני אדם ולא בלוקים או מלאכים בראש ובראשונה אנחנו לא מושלמים!!!
ובדיוק בזה החיים שלנו כל כך מענינים ולעולם לא נגיע לסוף לעולם זה לא יגמר תמיד יהיה לנו לשאוף ולהתקדם

לעולם לא נגיע לחלק המשעמם של החיים לכאורה השאיפה העליונה שלנו זה להיות מלאכים אך שמסתכלים על זה בעומקות רואים שהם בעצם סתם בובות ממלאים פקודות אין להם חופש בחירה אין להם רצון שלהם אז כן אמנם הם מושלמים אבל בדיוק בגלל זה כל כך משעמם להיות מלאך וכן להיות מושלם זה משעמם!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....