לפני שהתחתנתי, כשניהלתי בעצמי את החשבון שלי:

1) כן - אלף ש"ח.

2) כן.

3) חד-פעמי.

4) לא, אבל נבלע הכרטיס.

מאז שהחשבון משותף:

1) כן, כי הבנק לא נתן אופציה אחרת.

2-3) אף פעם אפילו לא נכנסנו אליה, היא מעולם לא נוצלה.

4) לא.

יוצא ברור מכאן עם איזה בחור מוצלח ואחראי התחתנתי?

יש מסגרת אשראי, ברור.

נעשה שמיניות באוויר כדי לא להכנס למינוס, מעולם לא הוחזר צ'ק שאני נתתי ב"ה,

לעומת זאת אני קיבלתי בתור עצמאית צ'קים שחזרו וזה נורא. לא מספיק שלא קיבלת את הכסף

שמגיע אליך, גם קיבלת חשבון מהבנק על זה שהפקדת צ'ק ללא כיסוי. מעולם לא קיבלתי את הכסף הזה.

אז בן אדם קח הלוואה מאיזה גמ"ח ואל תתן צ'ק שאולי אין לו כיסוי. או עדיף להגיד, אני נותן את הצ'ק

לעוד חודש, לפעמים לבעל העסק זה כדאי, ולפעמים יגיד לך שהוא לא מסכים.

מינוס בבנק הוא בור בלי תחתית, לפעמים אין ברירה והמצב ממש קשה ואז כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע, כי לפעמים כדאי לקחת הלוואה ולא לשלם ריבית על המינוס.

ויש גם אירגונים כמו פעמונים ודומיו שיכולים לעזור.

1. כן

2. חרגנו. במשך השנה שעברה... היה קשה. עכשיו צמצמנו את המינוס ואנחנו במינוס בתוך החריגה ב"ה.

3. המינוס הוא די קבוע בשנתיים האחרונות כי רק בעלי עובד ואני לומדת וההוצאות החייבות (בלי פינוקים) הן יותר מההכנסות.

4. החזירו-בתקופה שהייתה חריגה. עכשיו ב"ה לא.

ככה - למי שלא יודע אני עובד בבנק.

אני נתקל לא אחת בתירוץ - תשמע, יש לי ילדים ובדיוק היו חגים וכו'

ואני תוהה לעצמי גם לי יש ב"ה ילדים ויש לי את אותם חגים כמו ללקוחות שלי אז איך אני מצליח לחיות ממה שיש ולא לחרוג והם לא?

ומסקנתי היא אחריות - מי שאחראי ועוקב אחר מצב החשבון שלו לא יחרוג וגם אם כן זה יהיה חד פעמי. ב"ה ראיתי שהמצב בקרב גולשי הפורום טוב בהרבה מאיך שלקוחותי מתנהלים (ומדובר גם על כאלו שיש להם מסגרות אשראי נדיבות)

ה' ברא לנו אינטרנט גם כדי שנוכל לעקוב אחרי מצב החשבון. וגם לאלו שלא מחזיקים את הדבר הזה יש מגוון פתרונות למעקב.

אני ממליץ למי שבכל זאת נתקל בקשיים לפנות לארגון פעמונים או מקימי על מנת לפתור את הבעיה בשלבים מוקדמים ולא כשהיא כבר חמורה.

שוב תודה לכולם על שיתוף הפעולה.

זה נכון מה שאתה אומר, אבל!!!

יש אנשים שבאמת התקופה הזו היא קשה, וכשאני אומרת תקופה אנ ימדברת על שנים כמו שנים של לימודים, הרי לטווח הרחוק ברור שעדיף לחיות 3 שנים או 4 שנים במינוס על מנת ללמוד ואח"כ להחזיר את זה בעבודה קבועה ומסודרת, זה נכון גם כלכלית וגם תורם להתפתחות האישית.

ב"ה רבים מאיתנו מתחתנים מוקדם ומתמקצעים תוך כדי לידות, גידול ילדים, עבודה על הזוגיות...

כך שמעבר לאחריות של מעקב יש גם מצבים שבאמת באמת ההכנסות  הן הרבה פחות מהוצאות וזה יכול להיות כתוצאה ממקום מגורים בעייתי, או יכולות אישיות לא גבוהות של הבנ"א, או כל דבר אחר...

שוק העבודה היום לא פשוט בכלל בכלל בכלל! ככה שאני מסכימה, שעם מעט אחריות וצמצום בהוצאות אז אפשר להסתדר, אבל האם אפשר לחיות שלא במינוס (המצב כזה) ? קשה לי לומר.

מה גם שהחודשים של החגים הם עמוסים עמוסים עמוסים עמוסים!

אנחנו מצאנו את עצמנו מחשבים-האם שווה לי לעשות קניות פה, או לקחת רכב ממישהו, לשלם דלק, ולקנות במקם אחר?

החישובים עומדים על קטנות.

טוב, רציתי לכתוב ומחקתי

זה כבר אישי מדיי. אם בכל זאת תתעניין לשמוע יותר על מה אני מדברת אפשר באישי.

גם אני לצערי כרגע במינוס אבל אני לא חורג מהמסגרת שושרה לי ואני בשאיפה לצאת מהמינוס בהקדם.

גם כאשר יוצאים לימודים על מנת להשתלב בעתיד בעבודה מסודרת צריך לתכנן איך עוברים את התקוםה הזאת בשלום. זה יכול להיות הלוואות, עזרה מההורים, עבודות מזדמנות וכו'

החודשים של החגים אכן עמוסים אבל זה לא מגיע בהפתעה. בעזרת תכנון נכון אפשר לעבור גם את החגים בשלום.

שייך לשרשור אבל לא מצאתי מקום יותר מתאים

 בעקבות מה שכתבה אביוס 

איך יתכן מינוס די קבוע? 

א. אם ההכנסה קטנה מההוצאות אז המינוס "צריך" לגדול

ב. אם ההכנסה גדולה מההוצאות אז צריך להיות פלוס..

ג. אם ההכנסה וההוצאות חופפות והמצב "מאוזן" אז למה הוא מאוזן על מינוס? על פניו נראה שבקצת מאמץ אפשר להתאזן על האפס או אף על מאזן חיובי 

מסקנה מתבקשת שעולה לי תוך כדי כתיבה (למשפחות בעלות אופי שדומה לנו) מי שמשתייך לקבוצות ב' וג' (במיוחד ב') זה נובע מבעיה בהגדרת גבולות או משמעת עצמית (או משו כזה)  

כלומר יש כאלה שפשוט צריכים להרגיש קרובים לגבול ורק אז הם חיים באיזון אבל כשיש להם מרחבים (כשהם רחוקים מהמסגרת) הם "מנצלים" את החופש. 

ולכן אני צריך יעוץ מנטלי ולא בנקאי 

תקנו אותי אם אני טועה 

מי שהמצב הקבוע שלו הוא על גבול המסגרת "הרוויח" רק פעם אחת - ברגע שהוא הגיע לשם.

אותו רגע הקו שלו זה המסגרת.

לאנשים כאלו מומלץ לקחת הלוואה בתשלומים נוחים לסגירת המינוס ולבטל לגמרי את הקו אשראי. ככה הקו שלהם יהיה על האפס והם לא יהיו במינוס. (וזה מעבר לעובדה שעל ההלוואה משלמים הרבה פחות ריבית מאשר על המינוס)

ייעוץ מנטלי בהקשר הזה בהחלט מועיל

ומשתנה ללא הרף?

איך משתלטים על זה?

הרי ההכנסות לא קבועות.

והמשלמים לא תמיד משלמים בזמן שנקבע.

אוף, זה מתיש....

יש מקרים שמשכורות לא נכנסות בגלל בעיה במקום העבודה, ואנשים נתקעים כמה חודשים.

אנחנו חזרו לנו הרבה צ'קים לאחרונה, ואכלנו את הלב והשתגענו מזה, אבל פשוט לא השתלטנו, בגלל שהבוסים לא העבירו כספים שהיו חייבים, ונשארנו בלי כלום. כבר כמה חודשים אנחנו גוררים עם בקושי כמה מאות לחודש, משפחה של ארבע נפשות.

אנשים שהם עצמאיים, לפעמים יש לקוחות שצריך לרדוף אחריהם, וכספים שמגיעים לך על עבודה של כמה חודשים ואתה רואה אותם רק אחרי חצי שנה, ובינתיים מסתבכים.

יש דברים שקורים.

אנחנו בבנק הדואר, אין מינוס, אבל כן בתקופות האחרונות קרה שחזרו לנו צ'קים. ואנחנו אנשים הכי מחושבים ומאורגנים, ובד"כ היינו כתובת לכל אלה שצריכים ללוות כספים, ועכשיו לא מצאנו אף אחד שילווה לנו כמה שהיינו צריכים בשביל לעבור את החודשים האלה בלי שיחזרו צ'קים ותשלומים.

עדיין לא רואים את הסוף.

זה שהבוסים לא מאורגנים ולא מחושבים כמונו, ומוציאם כספים שמגיעים לעובדים שלהם על מטרות אחרות ואח"כ לא מוציאים לנו צ'קים, אנחנו צריכים לסבול את כל האי נעימות מול האנשים שהצ'קים שלנו חוזרים אצלם.

ממש ממש לא נעים.

[כמובן, לא אומר שצריך "להשתדל" שכך יהיה..]

מן הסתם, יש כאן עוד כל מיני כמותכם שלא היה להם נעים לכתוב, וכעת - בזכותכם - הם לא מרגישים איזה "חריגים".....

במקרה כזה אכן יותר קשה לעקוב אחרי התזרים אבל זה עדיין אפשרי.

אגב, ייתכן פשוט שגובה המסגרת לא מתאים לצרכים שלכם ואולי צריך להגדיל אותה.

1. האם יש לכם מסגרת אשראי בחשבון?

כן. [בדיוק גובה השכירות שאנו משלמים- ויורד בצ'קים]

2. האם אי פעם חרגתם מהמסגרת? (ולאלו שאין מסגרת - האם נכנסתם למינוס)

ב"ה לא.

3. אם התשובה לשאלה 2 היא כן - באיזה תדירות? זה קורה לכם הרבה? משהו חד פעמי?

4. ושאלה אחרונה לסיום - האם אי פעם החזירו לכם שיק מהסיבה אין כיסוי?

ב"ה לא.

וימשיך כך.. בע"ה..

1. מסגרת אשראי יש, של 8000 (הכרח של הבנק)

2 ו- 3. נכון להיום, פעם אחת ירדנו מה-0, התקשרו מהבנק, עוד באותו יום סידרנו את זה (זה היה בתקופה של מעבר בין חשבונות)

4. מעולם לא חזר שיק.

ולמה החלטתי לענות לסקר הזה?

כי אני בפחד שהחודש נכנס לראשונה בחיינו למינוס...

היתה לנו החודש הוצאה מ-א-ו-ד גדולה (7000), לא מתוכננת אבל הכרחית לגמרי.

חוץ מזה, בעלי עצמאי, ולא צפוי להיכנס מהעסק כסף בחודש-חודשיים הקרובים.

בקיצור- ככל הנראה שבראשון לחודש הקרוב ניכנס לראשונה בחיינו למינוס. אמנם בתוך מסגרת האשראי, אמנם עם ידיעה חד משמעית שזה יהיה זמני- אבל זה עדיין לא נעים בכלל (לרוב, אנחנו מקפידים על פלוס של 5000-10000 ש"ח, בדיוק מהסיבות האלו. הפעם זה לא עזר...)

זה לא סוף העולם, תעברו את זה ויירווח לכם בעזרת ה'!

1. יש לנו מסגרת אשראי.

2. חרגנו מס' פעמים.

3. בשמונה שנים חרגנו כחמש פעמים.

4. ברוך ה' - לא.

1. נראה לי שלא, אבל לא בדקנו..

2. לא מינוס ולא מסגרת

4. ב"ה לא.

שיהיה ככה תמיד!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....