של שרלוק הולמס, אמא שלי קנתה את כל הספרים.

אני חובב גדול של שרלוק.

אחחח, האנגלי הכל כך אנגלי הזה

עם המקטרת ורחוב בייקר, תענוג

אבל אני קורא אותו רק לעתים רחוקות, כי מוכרחים לשכוח לגמרי לפני שקוראים שוב,

כך שבשתיים (לפחות) הקרובות כנראה לא אקרא בו.

את כלבם של בני בסקרויל אני כבר לא זוכר מספיק, אבל זכור לי שבהחלט חשתי עצבנות מסויימת כשקראתי בו,

את האיש שתמיד אפשר לסמוך עליו, האיש שהוא מעל הכל ומבין הכל,

בזכותו אפשר לישון בשלווה

שרלוק הולמס... (או כמו ד"ר האוס שהוא הבבואה הרפואית שלו...)

מופת ודוג' לאסטרטגיות הגיון לכל הדורות אחריו...

ברצינות אין כמו ספרי שרלוק הולמס!

מאוהבת בהם מאז היותי ילדה, ומן הסתם קראתי את כולם.

ואכן סוף סוף יצאו במהדורה חדשה ומכבדת שרק עושה טוב לסיפורים הנושנים.

אה, וכמובן גם נקי לגמרי. טוב כמעט כמעט לגמרי. זה עוד פלוס עצום בכל הלכלוך שמסביבינו.

את הספרים במהדורה החדשה רכשתי למדפי הפרטי. מתוך ידיעה כי ישובו ויקראו בשנית ובשלישית וברביעית.

נכון שצריך לרווח בין עדר לבין עדר... אבל ככה זה בכל ספר שקוראים אותו שוב.

כרך א' וכרך ב' של האוסף החדש...

אבל... קצת מפריעה לי צורת הכתיבה שלו. אולי כי לא קראתי את זה ברווחים אבל התוצאה היא שאני כבר שנה בערך תקועה בסיפור האחרון שם נראה לי. 

אני יותר אוהבת את אגאתה כריסטי, הספרים שלה גם נקיים כמו של דויל, אבל היא נותנת לך מרווח גם לחשוב על התעלומה בעצמך. כל מה שהחוקר יודע - גם הקורא יודע, לעומת אצל שרלוק, ככה שבסופו של דבר אתה יכול להצליח לפענח את זה לבד, אם "רק תפעיל את התאים האפורים שבמוח" חחח. 

בס"ד

יש לי את ארבעת הכרכים וזה ספרים מקסימים!

בשלב מסוים כבר אי אפשר לקרוא אותם אם קוראים אותם ברצף, אבל בכללי ספרים מדהימים.

"לאחר שמוציאים מכלל חשבון את הבלתי אפשרי, הרי מה שנותר - בלתי סביר ככל שיהיה - הוא האמת." (כרך א', עמוד 237, הרפתקת נזר התרשיש)

בס"ד

וחקירה בשני כמדומני.

יש לנו בבית את אוסף הסיפורים החדש שיצא - כרכים א, ב, ג (ירוק, אדום, תכלת...)

נחפש בהזדמנות את הרביעי... צריך לגוון! אותם כבר

לא בדיוק מגוון

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.