בדיוק כמו שההגדרה של דוסים משתנה מאוד לפי איפה שאת עומדת - ולא צריך לפרט, נכון? יופי

יש לי מלאאן מה להגיב לך, אבל אני עייפה ואין לי כח, אז או שנדבר באישי או שאגיב פה בהזדמנות אחרת כי חבל שאת התשובות תקבלי בשוּשוּ אבל השאלות יישארו ככה באוויר... אז, קיצור. עוד אפרט...

ב"ה

אני אישית ורבים מחסידי חב"ד לא יפגעו אם יקנו אותם "חב"דניקים" או בלעוזית "חב"דקסער'ס", זה הדרך שבחרנו בו.

לכן אינני מבין למה מי שבחר להשתייך לזרם ה"מזרחי", (שהיא תנועת האם של כל התת-תנועות שכמו לאחר מכן, התחיה, המפד"ל, האיחוד הלאומי וכו'), צריך להתבייש כשאומרים שהוא מזרוחניק, זה הדרך שהוא בחר???

כל ההגדרות שנתת, בסליחה מכבודך אינם נכונות:

1. ציוני: יש המון ציונים שאינם מזרוחניקים (בן גוריון לא היה יותר ציוני מראש הליכוד של היום, שמזמן שכח את תורתו של מייסד תנועת החירות?), ושניהם אינם מזרוחניקים.
2. מתנחל: גם השומר הצעיר הקים התנחלויות, והגדולה מכולם היא העיר תל-אביב (שייח מונס לשעבר) והם בכלל לא מזרוחניקים.
3. לא חרדים לדבר ה': בכיוון ההפוך, תלמידי מרכז הרב יותר חרדים לדבר ה' מכמה "חרדים" אחרים שמנקים אם זקנם הערוך את רחובות מאה שערים והעיר בני ברק.

עכשיו לא סתם בחרנו בדרך הזו, אנחנו בחב"ד, כי לדעתינו זו הדרך הארוכה והקצרה להגיע ליעד, לעשות לו ית' דירה בתחתונים. לכן אנו גאים בדרך הזו, זאת אינה התנשאות זה גאוות יחידה. (להסבר על המושגים מודגשים, נא לעיין בספר התניא אם ביאורים).

שאלה: למה השוני צריך לקבל תרגום של זלזול?

1. אנחנו מתנגדים להחזרת ס"מ אחד מארץ האבות ושונים בתכלית השינוי מכל התנועות ה"ציוניות".
2. אנחנו נגד החלוקה בעם ישראל בין "חילונים","דתיים" ו"חרדים" ובקשרים טובים אם כל חלקי העם, להבדיל מהאחרים שכל אחד שונא את מי שלא חושב כמוהו. לדוגמה כגירשו את תושבי גוש קטיף מה שנקרא "היהדות החרדית" שתקה שתיקה רועמת וחלקם כמו תנועת ש"ס הייתה יכולה להפוך את הגזירה אבל שתקו, למה שילכו להפגין אם הכיפות הסרוגות?, וגם כל אלו שהרעישו שמים וארץ על הרס של הבתי כנסת היום קול דממה כשמדובר בבית כנסת בבני ברק שהולך להפוך בהחלטת בית המשפט לשטחי נדל"ן, זה מראה שכל המאבק שהיה אז היה מהשפה ולחוץ אחרת אם כבוד בתי הכנסת היו לעיניהם הם היו גם היו מקימים קול זעקה !

לענות לשאלה השלישית, צריך חיים שלמים של לימוד החסידות ואולי נגיע להבנה מה זה רבי.

אבל בכמה מילים: חב"ד זה הרבי והרבי זה חב"ד. אין מציאות של חב"ד בלי רבי.

אתן דוגמה אינפנטילית:

בן אדם נמצא במקום מסוים ורוצה להגיע ליעד אחר, הוא יכול ללכת ברגל, על סוס, במכונית, באניה במטוס או במסוק. לכולם ברור שהמסוק הוא הכלי היעיל ביותר להגיע למרחקים בפרק זמן קצר. אם טייס המסוק יציע לו טראמפ, כל בר דעת יבחר בדרך הזו רק טיפשים יגידו אבותי הלכו ברגל או על סוס לא העלה למסוק.

ועכשיו הנמשל:

הקב"ה ברא את עולמו (בצורה של בחירה חופשית) כי ברצונו שהעולם הנברא (שיש בו אפשרות להלחם בהקב"ה, דור המבול, דור המדבר וכו') יגיע בסופו של דבר ליעד שכל העמים יעבדו את ה' שכם אחד, ויגיעו להודאה שהוא אחד ואין עוד מלבדו.

זכינו והקב"ה שלח לנו את שליחיו הקדושים מהבעש"ט ועד דורנו זה הרבי שאמרו לנו אחרי ליעד, לא נשכיל לעלות על הטראמפ??? האם בגלל שטייס המסוק נחמד ואחלטנו להצטרף אליו ע"מ להגיע ליעד ומוקירים לא תודה, אז שכחנו מהיעד??? להגיע לעבודת ה' בשלמות ובמהירות צריכים ומוכרחים את הטייס הטוב ביותר, הרבי ! והמסוק הטוב ביותר, החסידות !

נעוץ סופן בתחילתן, יש דרך קצרה וארוכה (המרחק הוא קצר אבל מלא מכשולים) ויש דרך ארוכה וקצרה (המרחק רב אבל זה הדרך הכי קלה).

אף פעם מתנחל או מישהו אחר מהצדיקים האלה לא יקרא לעצמו מיזרוחניק.

 וכדאי לדעת שהשומר הצעיר לא הקים את תל אביב.  ןשתל אביב זה לא שיך מוניס לשעבר.   הרבה הרבה אחרי שתל אביב קמה . צרפו לתל אביב את השטח שעליו היה כפר ערבי שיך מוניס..

אם כבר מעלים את הקטע של הזלזול - יש לי משו להגיד.

אני בהחלט חושבת (יותר נכון בטוחה) שכמו ש"וואלה" אומרת - יש מקום של גאווה עצמית בחב"ד. גאוות יחידה. אנחנו מאושרים במה שאנחנו, טוב לנו כך, ואנחנו גאים בכך שנולדו\זכינו להגיע לכך. טוב לנו בעובדה שיש לנו רבי ויש דרך ויש כוחות ללכת בה.

אך מצד שני... חשוב לשים לב שישנו חבל דק בין גאווה במקום שלך כמו שהוא, לבין גאווה עם זלזול במקומו של הזולת. ואת זה יש הרבה (ולא רק בחב"ד) שלא יודעים לעשות. אי אפשר לומר שחב"ד מייצגת זלזול בכל מי שלא כמוה, מכיוון שההפך הוא הנכון. חב"ד מעוררת כל כך לאהבת ישראל ולכבוד הזולת. (ואגב, העובדה שאתה חושב בעניינים מסויימים כמו הזולת - עדיין לא אומרת שבעניינים אחרים לא תזלזל בו בעניינים שהוא לא נוהג כמוך...). אבל.. אכן אי אפשר להכחיש שיש אנשים גם בתוך חב"ד שנוצר להם בלבול בין הגאווה מהמקום שאתה בו (לא גאווה במובן של א-נ-י חשוב, אלא במובן של הדרך שלי חשובה..) לבין הזלזול בדעתו של האחר. (ראו ערך הוויכוחים התמידיים פה ותלונות על זלזול בדעות. אל תתנפלו עליי. תחשבו על זה.) הם לא חושבים שזה מותר, הם יודעים שהם צריכים לעבוד ע"ז, אבל הם כמו הרבה אנשים צדיקים וטובים בעמ"י עם קושי בקבלת האחר ועם חסרונות בכלל. אף אחד לא מושלם! (חוץ ממני כמובן ;) )

אני לא אומרת שאני עצמי יותר טובה ממך באיך שאני מתחברת לקב"ה! ממש לא! ואף אחד גם לא חושב את זה! אבל כן אנחנו חושבים שהדרך שלנו היא הטובה ביותר (מה, זה אסור? תחשבי על זה שנייה, הדבר החשוב ביותר הוא להיות בטוח בדרך שלך!). אנחנו שמחים בדרך שלנו, ומשתדלים להסביר למי שמעוניין למה היא טובה.

זוהי דעתי. מי שחושב אחרת מוזמן לומר ובצורה יפה!

עם עבודת ה' שונה , בשביל להגדיר כל אחד מהי עבודת ה' שלו נותנים לו כביכול הגדרה, יש כאלו שמשתמשים בהגדרהה זו כדי להתנשא ולהתגדר עדר עדר.

חב"ד לא דוגלים בשיטה זו שהיא היפך אהבת ישראל ומכבדים כל אחד ודרכו הוא.מזרוחניק,ציוני,חרדי,מי שאינו שומר מצוות לע"ע,חסידי וכו' וכו' -כי אב אחד לכולנו.

עבודת ה' של החסידות היא שיש רבי שהוא מקשר בין החסיד לה' והוא עוזר לו להתעלות בעבודת ה' יותר בקלות, עבודת ה' זו יסודה בהררי קודש ומכיון שכך לא צריך להלחץ ממנה, אפשר לראות שבכל חסידות יש את זה באופן זה או אחר - וכולם מתכוונים לשם שמים.

אבל הקב"ה לא נדחק לשניה הצידה, יש סיפור יפה שממחיש את זה, בתקופת ההתנגדות לחסידות פעם חסיד הגיע לאזור של 'מתנגדים' - הם רצו לתהוה על קנקנו אז שאלו אותו מה הוא אומר על חסידים, הוא ענה להם שחסיד חושב כל הזמן על עצמו ומתנגד חושב כל הזמן על  ה',אז הם לא נגעו בו לרעה,  אחרי שהוא יצא בשלום משם שאלו אותו החסידים מה הוא התכון, אז הוא ענה כך,

חסיד בטוח שמציאות העולם האמיתית היא ה' ש'אין עוד מלבדו' ו'מלוא כל הארץ כבודו' והשאלה איפה אני ומי אני

המתנגד חושב אני בטוח מציאות קיימת כאן בעולם - אבל איפה ה',

כך יוצא שהחסיד חושב על עצמו והמתנגד חושב על ה'..

נראלי שווה לצפות בה-

מי שיכול לעשות הטמעה נשמח

http://www.770live.com/en770/770video.asp?s1=489926631526639948638252819914816348821233&id=2&vid=1251&spd=2

הם מתגייסים (לא יודע בדיוק כמה אחוזי הגיוס שם, אבל הם לא כמו החרדים, זה בטוח), אבל לעומת הדתיים-לאומיים שמתייחסים לצבא כחלק מהתחייה הלאומית של עם ישראל, כחלק מהגאולה, החב"דניקים מתייחסים אל זה בצורה פרגמטית, שצריך צבא באופן טכני כדי להגן על העם (כך לפחות ידוע לי). אגב, זו תפיסה שדומה גם לתפיסה החילונית את הצבא. הויכוח העקרוני הזה הוא לא רק לגבי הצבא, אלא לגבי כל מוסדות המדינה וכו'.

אבל בחבד הכל סובב סביב השליחות של האדם, אז אולי בטוחים שזו השליחות של הבחורים בגיל הזה...

אני יודעת שבתי ספר של חבד וכאלו לא נחשבים חרדיים אלא ממלכתידתי כי הרבי רצה שאנשים שלא שולחים את הילדים שלהם לחרדי-ישלחו לחבד ויקבלו חינוך מספיק חרדי ומספיק ממלכתי... אז ישיבות חבדניקיות זה כמו הסדר או כמו ישיבות חרדיות?

חשבתי על זה, התלבטתי אם לכתוב את זה. חלק מהמידד של השירות בצה"ל בחב"ד זה המידד של השליחות, שכדי לקדש את שם ה' בעולם ולגרום לשם שלו להיות אהוב בעולם, הם הולכים לצבא (לא יודע בוודאות אם זה השיקול שלהם, אבל זה בהחלט הגיוני). אבל בסופו של דבר אצלם זה רק כלי כדי להגן/לקדש את שם ה' בעולם. מבחינת התפיסה החבדי"ת אין ערך עצמי (ערך מקודש) לצבא. לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך בסוף.

נ.ב אינני חב"דניק והדברים נכתבו לפי ראות עיניי. עדיף שתשאלי חב"דניק שיסביר לך את תפיסתם.

אה, עכשיו הבנתי. לא יודע. מניח שבאמצע (יש אפשרות אך לא חובה)

יש ישיבות שהמקובל בהן הוא לעשות פטור (כמו הישיבה בכפר חבד) ויש כאלה שיש להן הסכמים עם הצבא על שירות אחרי שנת לימודים ב770 ורצוי גם חתונה (כמו הישיבה בקרית גת)

שתיהן ישיבות גדולות עם לא מעט תלמידים.

אבל חייבת להדגיש שבסופו של דבר זו תהיה הבחירה האישית של הבחור לכאן או לכאן וזה לא משנה איפה הוא לומד.

באף ישיבה אין איסור מפורש ללכת לצבא (אלא רק מינימום דחיית שירות עד אחרי החתונה) אבל גם אין יותר מידי עידוד לצבא.

לדוגמא במשפחה שלי חלק עשו פטור משירות וחלק שירתו.

אחת הבעיות המרכזיות שגורמות להמון בחורים להוציא פטור זה שהצבא עושה להם בעיות עם שנת הלימודים ב770 אחרי 3 שנים בישיבה גדולה ואף בחור לא רוצה להיות עריק ולהסתבך.

התוצאה היא שחלק מהבחורים עושים פטור וחלק חותמים על הסכם מסויים שדוחה להם את השירות לאחרי החתונה.

לרוב מי שעשה פטור כבר לא יעשה צבא, אם כי יש כאלה שמבטלים אותו (לפעמים אפילו בגיל 30+ ואז הם מתגייסים לפיקוד העורף, הרבנות או כל מיני דברים בסגנון).

תודה

ראיתי כבר בזמנו את העלונים שמתארים איך יבוא המשיח ואז משבר האקלים ייעלם כהרף עין (ועוד נגזרה מכך מסקנה שאין מה להיות מוטרדים).
לחשוב שמחנות הפליטים הרעילים והמסוכנים - והעמוסים אנשים מלאי שיטנה ומשטמה לישראל - משמשים כאיזה מטה זעם הולוגרפי תיאולוגי, זה בערך אותו ההיגיון.

אגב, העלונים ההם הופיעו למיטב זכרוני עוד כשבחיים היתה חיותו, אבל גם אם אני טועה בכרונולוגיה הזו אזי מכל מקום הם הופיעו כשהמשיחיזם שלאחר המוות עוד היה בשיאו.

מובן שכל התפיסה הזו נשענת על ימי ההאדרה המטורללת למבצע "סופה במדבר" (שחרור כוויית מהפלישה העירקית) ותום הקומוניזם במדינות הסובייטיות-לשעבר, שיצרו שבתאות ברורה ומובהקת.