מה  שמובא  שבעיקרון  סופר  סת"מ  יהיה  נשוי,  הכוונה  שלא  יהיה  רווק  שמעולם  לא  נישא.  גרוש  או  אלמן  או  מי  שחי  בנפרד  מאשתו  כשר  לכתחילה  לכתיבה.

החזו"א  נתן  בשעתו  לסופר  סת"מ  ידוע  (הכרתי  אישית  את  הסופר  ז"ל )  שמעולם  לא  היה  נשוי  לכתוב  את 

ספר  התורה  האישי  שלו.

ממתי  אדמו"רים  וחוגי  החסידים  בכלל  קוראים  מתוך  מגילה  כשרה  חוץ  מאשר  את  מגילת  אסתר ?

הראש כמו מזוזה 15, היד כמו מזוזה 12. לגבי הבתים הדקות, אולי משה אייזנבך מירושלים מייצר עדיין כאלה. צריך מאוד להיזהר לבדוק את החריצים לא פעם מצאתי מזוייפים וכן הרבה דבק. וכן אני לא יודע אם עושים בבתים הדקים את כל הידורים, למשל חוט בין הבתים לא מעבירים עד כמה שאני יודע. אולי תשאל את הסופר ההוא מאיפה הוא קונה בתים כאלה...

לגבי נשוי או לא, כמדומני החיד"א כתב, שראוי שסופר יהיה נשוי. 

הענין  מובא  במרבית  הפוסקים  אך  מי  שיוןע  את  הסיבה  גם  מבין  מדוע  סופר  שהיה  נשוי  יכול  לכתחילה  וללא  חשש  כלשהו  לכתוב.   ואין  כאן  המקום  לפרט  יותר  מה.

ב"ה

לא באתי לפסוק או לדון בהלכות רווקות, אני רק סיפרתי מעשה ששמעתי ממקור ראשון.

הסופר הזה גם ת"ח סופר ומגיה וותיק ויש לו גם ידע מורחב לא רק בהלכות סת"ם גם בנגלה ובחסידות. אם הוא קיבל על עצמו איזה חומרה יתרה זה ענינו.

לגבי התנהגות האדמו"ר שהזמין את המגילות אינני יודע מה מנהגיו ומנהג אבותיו, זה עובדה שהזמין, אולי הוא רצה לפרנס את הסופר הנ"ל מי יודע. דבר אחד כן שמעתי מהסופר הנ"ל שהוא מניח 6 זוגות תפילין ביום, כנראה שיש לו חביבות יתרה לסוגי הכתבים השונים.

בשעתו  שאלו  את  הגר"א  מדוע  הוא  מניח  רק  תפילין  של  רש"י.

תשובתו  היתה,  כי  באם  יחשוש  לכל  ה שיטות יהיה  עליו  להניח  למעלה  מ-60 זוגות  תפילין  ביום  (  וזה  ללא  התייחסות  לסוג  הכתב  אם  כתב  תימני, מרוקאי, יווני,  איטלקי, בגדדי, אר"י  לשיטת  האשכנזים,  ב"י,  ועליש  אשכנזי  וכיו"ב  וללא  התייחסות  לסוגי  הקשרים  לשיטות  השונות  ולאופן  ליפוף  רצועות  של  יד  פנימה  או  החוצה  ואופן  עשיית  השין   מתחת  לית  על  הזרוע  או  על  כף  היד  וכיו"ב  דבר  שהיה  מקפיץ  את  השיטות  ללמעלה  מאשר  300 זוגות  תפילין  ביום.

ב"ה

הרב שיינברג (אם אינני טועה בשם) זצ"ל היה לובש כמה עשרות טליתות קטנות.

זכותו של כל אחד להדר במה שמתחשק לו בשלושה תנאים לדעתי:

1. הוא לא עובר על בל תוסיף (לענינינו אם מישהוא ירצה לשים על דלתותיו 4 מזוזות, אחת בכל כתב שונה ספרדי, האר"י, בית יוסף וכתב חב"ד). באמת חבל שאסור זה היה נותן פרנסה בשפע !
2. שלא יפרסם את הדבר (הצנע לכת אם ה' אלוקיך)
3. שלא יקבע את זה לרבים.

גם אני לא הייתי יודע עליו אם הסופר לא היה מספר לי ןעד היום כמה שאני מתחקר אותו מתוך סקרנות אינני יודע באיזה אדמו"ר מדובר.

ובנימת צחוק, אם הגר"א היה חסיד חב"ד הוא כן היה מניח רבינו תם.

הסיבה כדי שלא יהרהר עבירות.

אני מסכים שבמציאות של היום לא בטוח שיש הבדל גדול בין נשוי לבין לא נשוי.

 נראה לי שגוי לחלוטין.

(למדתי סופרות-סת"ם)

כך השיבוני. ועדיין אין הדברים מתיישבים היטב בלשון המחבר:
 

אסביר את הענין ומקווה שלזה התכוון בספר שציינת,

אכן כל אות צריכה להיות ע"י מעשה כתיבה כצורתה ולא ע"י חקיקה או אמצעי אחר שאינו מעשה כתיבה (כמו נפלה טיפת דיו ונעשה אות או חצי אות,

חק תוכות הגדרתו חוקק תוך האות או סביבתה וע"י זה נוצר האות, אמנם נחלקו האחרונים (ב"י ורמ"א באה"ע עם הרד"ך) אם חקק חצי אות והשלימה ע"י כתיבה או שנפלה טיפת דיו ונעשה חצי אות כגון גג וא"ו או יו"ד והשלים את האות (עשה לה ירך) ע"י כתיבה אם אזלינן בתר הסוף, שסיים האות ע"י מעשה כתיבה או שכיון שחלק נעשה בפסול ולא כל האות נוצרה ע"י כתיבה הכל פסול (ע משנ"ב סי ל"ב סע י"ז ס"ק ס"ז).

אבל ישנו עוד דין שמובא באחרונים שנקרא ח"ת ע"י כתיבה כלומר שגרם לאות לעמוד בצורתה והכשירה ע"י כתיבה אע"פ שבאמת זה לא ע"י חקיקה מ"מ קרי ליה חק תוכות ע"י כתיבה, כיון שגם היא לא נוצרה ע"י מעשה בגוף האות עצמה, אחת הדוגמאות לזה היא: כתב כ"ף כפופה מתחת לכ"ף פשוטה וצד ימין של הגג נגע בירך הכ"ף שלמעלה באותו רגע הכ"ף פשוטה נעשתה לכ"ף כפופה גדולה ופסולה, אלא שאם ממשיך בכתיבה אחת את צורת הכ"ף כפופה כבר ניכר שלמעלה זו כ"ף פשוטה ולמטה זו כ"ף כפופה רק שנוגעת קצת והרי להלכה אפשר להפריד אותיות שנדבקו אם ניכרת צורתן, רק כאן נעשה שינוי צורה לרגע אחד והסכימו רוב ככל האחרונים (מלבד היריעות שלמה) שהסת"ם פסול כיון שנעשה ח"ת ע"י כתיבה ואסור להפריד ובתו"מ אין תקנה ובס"ת צריך לגרור הכ"ף שלמעלה ולכותבה מחדש. (מיהו גם הרב מועלם מסכים לעצם הדין של השינוי צורה רק שאם זה היה ע"י מעשה כתיבה אחד בלי שהגביה ידו כיון שהיה שינוי צורה לרגע אחד ובאותו מעשה נכשר שרי לתקן). וישנם הרבה דוגמאות לזה ולכן צריך זהירות.

אבל לשון הרב הנזכר שצטטת לכאורה מורה שכל שעשה אות שאינה שלימה ואחר"כ הוסיף עליה הוי ח"ת ובפשטות זה אינו נכון מדין חק תוכות אלא מדין כסדרן בתו"מ אם המשיך לכתוב.

אלא אם כן כוונתו שהאות הראשונה היתה לא לשמה או לא ע"י מעשה כתיבה שאז באנו למחלוקת שהזכרתי למעלה בין הרד"ך לב"י והרמ"א.

בעל החנות זאב גפני יהודי מיוחד שמבין בקלף, מוכר דברים טובים. 

נראה לי שבהכשר של הרב מועלם

אפילו לא כתבת איזה כתב אתה כותב

אבל בכל מקרה אני לא מבין גדול בעולם הסוחרים

יש את הדברים החשובים בכל תפילין, שזה כתב הלכתי, ללא דיבוקים עם תגים שחורים וברורים וכו וכו

תוספות חשובות לפצפונים:

1. קלף של תפילין של ראש, צריך להיות דק מאוד (במיוחד קדש ו והיה אם)

2. כדאי שהפרשיות הנל שיהיו גם קצרות כמה שאפשר.

3. לגבי גודל הבתים רש"י ורת ביחד לא יהיו יותר מ 8ס"מ ביחד עם תיתורא ומעברתא. כדאי שרשי יהיה מעט גדול יותר מר"ת

באתר יש רשימה מפורטת של 60 או 70 הידורים וזה רק בפרשיות התפילין. אולי יש שם גם רשימת הידורים בבתי תפילין צריך לחפש..

אני ממליץ ללמוד באופן פרטי או בקבוצה קטנטנה

אם תרצה תפנה אלי בפרטי ואוכל לתת לך מספרים של מלמדים בכתב אשכנזי.