אולי ינסו להפחיד אותך שככה הם לא יכולים לשמור טוב על הפירנאום ועלולים להיות קרעים או דברים כאלה, אבל את יולדת איך שאת רוצה והם עושים את העבודה שלהם שמשלים להם עליה.

אם תביאי דולה לחיזוק, זה גם יכול לעזור.

בהצלחה!

בפרט אם מגיעים עם תוכנית לידה כתובה.

אני ילדתי שם

המיילדת בקבלה קראה בעיון את התוכנית לידה שהבאתי איתי וכל מה שביקשתי איפשרו לי, חוץ מדבר אחד קטן שהסבירו לי למה אי אפשר, ומאחר וזה לא היה לי עקרוני, לא התעקשתי. נראה לי שאילו הייתי מתעקשת לא היו מתעקשים איתי בחזרה

הייתי שם בלידת VBAC שברוב בתי החולים מחשיבים ללידה בסיכון, ובכל זאת לא הייתי מחוברת כמעט בכלל למוניטור, וגם כשכן זה היה בישיבה, ואפילו בעמידה

זה התחיל מזה שהמיילדת רצתה לבדוק אותי, אז הייתי צריכה הסתובב ולשכב על הגב. ואז היתה ירידת מים והם היו מקוניאליים, ותינוק כבר דחף החוצה, והמיילדת והרופאה עומדות מולי, מחכות לתינוק, וכמה שביקשתי להתהפך וללדת על שש או על הברכיים הן לא הסכימו ואמרו שהן חייבות לראות מה קורה בגלל המים המקוניאליים. ב"ה תוך שתי לחיצות הוא היה בחוץ, אז לא היה לי כל כך זמן להתווכח איתן על זה...

אמנם לא מזמינים משטרה, אבל הרבה פעמים הסיטואציה והאי נעימות מהאישה שמיילדת אותך גורמות לך לוותר על הדרישות לך, כי את ממש לא רוצה ללכת ראש בראש עם אנשים כשאת באמצע לידה...

אני ממליצה להגיע ללידה עם אישה מלווה (אמא, אחות, דולה) שתוכל לעזור להגיע לתנוחה שתהיה לך נוחה.

אם מצד אחד את יודעת שעמידה על שש מפחיתה סיכון לחתך / קרע ומצד שני יש לך מיילדת שלא מיומנת בתנוחה כזאת ולא תדע להגן עלייך ככה היטב מחתך / קרע אז איך את מאבטחת את עצמך יותר טוב? בתנוחה שאת יותר מוגנת ממילא, או בתנוחה שאת יכולה לקבל יותר הגנה חיצונית? אני לא שאלת בסרקזם, זו באמת דילמה, אבל אני נוטה יותר לתשובה הראשונה - עדיף להיות בתנוחה שהיא עצמה שומרת עלייך יותר מבתנוחה מזיקה שבה תוכלי לקבל יותר הגנה מהנזק...

כל זה אם זו בכלל תהיה דילמה, וכאמור זה לא מתחייב. מהניסיון האישי שלי, בכמה בתי חולים שונים, רוב המיילדות היום מיומנות ויודעות לעשות את העבודה היטב גם בהרבה סוגי תנוחות שונות.

אבל מה שכן, תעשי את המקסימום לאבטח את עצמך מנזק לפרינאום. לידה על שש זה צעד אחד (למה אני אומרת על שש? כי זה מגן על הפרינאום הרבה יותר מכריעה, ברוב המצבים. אם את ממש מרגישה בזמן אמת שהדבר הנכון בשבילך הוא כריעה, לכי על זה לדעתי, אבל אם את לא מרגישה דחף לתנוחה מסוימת - על שש נחשבת התנוחה הכי מגנה מקרעים. אם תרצי - אפנה אותך לחומר בנושא), יש עוד צעדים: לאמן את הפרינאום מראש עם עיסוי בשמן מתאים או עם אפי-נו, בלידה - ללחוץ רק כשחייבים חייבים, וללחוץ נכון (פה יש הסבר מעולה: http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?ForumId=1345&MessageId=165343642). לא ללחוץ כשמרגישים תחושת צריבה.

וזהו, את את ההשתדלות שלך עשית, מכאן הכול בידיו של בורא עולם, ומה שהוא גוזר נקבל באהבה...

בהצלחה!

(הכותבת - יסמין זיו שחם, מלמדת יוגה ושיטת קיי)

ראשית, אם יתאפשר לך להיות בדיוק כמו שאת, נאמנה לגמרי למה שהגוף שלך מביא מתוכו ובהקשבה אליו,
את תדעי בדיוק בדיוק מה נכון לך לעשות.

אבל בכל זאת, הנה כמה קווים מנחים-
נקודת ההתחלה היא השילוב בין פתיחה מלאה של 10 ס"מ והופעת רפלקס פליטת התינוק.
אם לוחצים לפני פתיחה מלאה, עלולה להתפתח בצקת בצוואר הרחם.
אם לוחצים לפני הופעת הרפלקס, הוא כנראה לא יופיע כבר ואת תשקיעי המון מאמץ.
אז- שני התנאים מתקיימים (פתיחה ומחיקה מלאות, ואת מרגישה שאת חייבת להוציא את התינוק. ממש ממש חייבת, או שהוא יוצא מעצמו. זה גם קורה).
ואז, מבחינת השמירה על בריאות רצפת האגן שלך, הטוב ביותר הוא לנשוף את התינוק החוצה ולא ללחוץ אותו.
כלומר- כשמגיע ציר לחץ ואת מרגישה שאת חייבת ללחוץ, במקום ללחוץ במלוא הכוח (כמו שרואים בסרטים, בסדרות; כמו ששומעים בסיפורים וזה נכנס לנו טוב מדי לראש),
במקום ללחוץ, את נושפת עם ששששששששש ארוכה ארוכה.
במקביל לנשיפה את מרפה את רצפת האגן. את יכולה לדמות אותה לשער שאת פותחת כדי לאפשר מעבר לתינוק מתוך הרחם אליך, החוצה (אני נותנת תמיד את הדימוי של שער כניסה לבארים של המערב הפרוע- מין שתי דלתות על ציר שנפתחות יחד, אבל אשמח לקבל דימוי נחמד יותר...)
הנשיפה עושה כמה דברים:
היא מווסתת את הצורך ללחוץ בכוח, מה שיפגע ברצפת האגן.
היא מרימה את הסרעפת וכך גם השרירים המרימים של רצפת האגן מתרוממים, מה שמגביר את ההרפייה וההיפתחות של השרירים הסוגרים של רצפת האגן.
כשרצפת האגן עולה למעלה היא כמו מפשילה את עצמה מעבר לראש התינוק.
דבר נוסף שקורה בעת הנשיפה- שרירי הבטן נכנסים פנימה  ומוסיפים אלמנט של סחיטה של הרחם כלפי מטה.
זו הנשימה.


ואיך מתאמנים על כל זה?
הכי טוב- בשירותים, כשמרוקנים את המעיים.
לאפשר לגוף להתנועע כדי לשחרר את תוכן המעיים החוצה.
לנשוף ששששש ארוך כדי לאפשר לרצפת האגן להשתחרר.

הנה העובדות, ומתוכן את יכולה לבחור כיצד לנהוג

1. יש נשים שמועדות יותר לקרעים מנשים אחרות. עניין תורשתי, ביולוגי.

2. יש תנוחות שבהן יציאת התינוק מהירה יותר (למשל, כריעה). בתנוחות כאלה, החשש לקרע עולה, במידה מסויימת.

3. מצד שני, בתנוחות אחרות, מרוב שהיציאה איטית (למשל על הגב), עולה הסבירות שהמיילדת תחליט ש"הוא לא יכול לצאת", ותבצע חתך בפירינאום.

4. ברוב המקרים, עדיף שיווצרו קרעים טבעיים, מאשר חתך של המיילדת. קרעים שנוצרו מעצמם, מתאחים במהירות גדולה יותר ובצורה טובה יותר.

5. המצב היחיד שחתך עדיף על קרע, הוא כאשר הקרע יורד כל הדרך עד לפי הטבעת ולחלחולת (רקטום), חלילה. זה מאוד נדיר.

6. כאשר לידה מתחילה ומתקדמת ללא זירוז, ההורמון המרכך (רלקסין) מופרש כסדרו, מגמיש את אזור יציאת התינוק, והסיכוי לקרעים יורד.

7. כאשר האישה נמצאת בתנועה, וקשובה לגופה שקורא לה לשנות תנוחות בלידה, סביר יותר שתגיע לתנוחה שתקדם את הלידה בצורה הטובה ביותר והבטוחה ביותר עבורה.

גם לניאדו אם אני לא טועה..במעייני הישועה תלוי מי המיילדת.

שער"צ אם את מספיק אסרטיבית,למרות שזה לא ה"פרוטוקולים" שלהם.

שלא עולה כסף..

לא תמיד הוא פנוי אבל אם את צריכה דברים כמו כיסא פרסה או כדור וכו' הם מביאים גם לחדרים אחרים..

מאד זורמים ונעימים..!!!

וכמובן הכל תלוי באסרטיביות שלך ועל איזה מיילדת את "נופלת.."

לידה קלה אי"ה ושתצאו עם ידים מלאות ותינוק בריא!

היה נורא בשתי לידות שיגעו אותי על התנוחה והרמתי ידיים בסוף כי לא היה לי כוחות להתמודד עם הכאבים וגם עם מיילדות...

לידה שלישית הייתה בסדר כי ביקשתי מראש משהי טיבעית (שכיום היא לא אופציה אם את לא משלמת על חדר לידה טיבעי ) לידה רביעת כבר ילדתי איך שנוח לי בלי מלחמות.... בבית...

כנ"ל בלניאדו תלוי על מי נופלים... צריך הרבה תפילות על מיילדת..

כי שכבתי על הגב והיה לי ממש לא נוח

והם לא הסכימו- אמרו שככה הכי טוב

וממש התחננתי..

מזל שזה היה בשלה הלחיצות ולא לקח הרבה זמן..

(זה בבלינסון)

וביקשה שאעבור לישיבה. הרגשתי אז מאוד אומללה ולא מסוגלת לכלום, והיא ממש התעקשה, ותמכה בי ועזרה לי להתיישב. וזה היה בהר הצופים (שבגדול ממש לא הייתי מרוצה מהם, אבל המיילדת הזאת, שסוף הלידה שלי היה בתחילת המשמרת שלה, הייתה נפלאה).

גם בלידה ראשונה.

כשאת הולכת לעשות סיור בבתי החולים שנראים לך רלוונטיים תשאלי האם אצלם זה אפשרי או לא.

ראיתי פה ובפורום של כיפה כמה נשים שכתבו שרוצות ללדת בכריעה או על שש?

למה זה כ"כ עקרוני? זה עוזר לפחות תפרים? זה מונע פגיעה באם/ ילוד ח"ו?

אני ילדתי עם אפידוראל כך שאצלי הלידה היתה יכולה להיות רק בשכיבה, כך שאני לא יודעת איך זה לידה בלי אפידוראל....

בתנוחות הנ"ל המרחב תמרון הכי גדול לאורך תעלת הלידה, לתינוק לעבור בו.

שכיבה על הגב, המרחב הוא הכי צר.

ניתן לחוש זאת היטב במישוש של עצמות האגן הבולטות, שני הצופציקים מתחת לישבן. מששי את הזוית בין הצופציקים בתנוחות הבאות:

ישיבה על כיסא,

שכיבה על הגב,

עמידת שש

כריעה

וחושי איך הזוית ביניהן והמרחק משתנה מתנוחה לתנוחה.

הייתי עם אפידורל ונתנו לי לנסות על הברכיים.. [הצלחתי להיות על הברכיים אבל זה היה פחות אפקטיבי ללחיצות..]

אני כן לפעמים עוברת במטבח ואוספת דברים לפח.

כרגע בחופשת לידה אז קצת יותר זורמת ופחות מקפידה.

לא ניקיון יותר מידי. לאסוף משחקים (מתחילה עם הילדים אבל עדיין קטנים אז זה יותר בשביל החינוך), לפנות שולחן, שיש, ערימות של בגדים ותיק לכל ילד ובשבילי.

לא מטאטא, שוטפת כלים, מנקה שיש, מפנה ספה. ממש המינימום

זה לוקח זמן, אבל אז כל הבוקר נראה אחרת.

בתקופות של פחות הקפדתי רק לארגן דברים למחר ולשים את המשחקים בערימה בצד של הסלון

אז בגדול בדכ כן אני עושה איפוס ערב כולל שטיפה (ואם אינלי כוח לשטוף עם שוטף שואב מפעילה איירובוט)

בפועל בתקופות עמוסות כמו שאת מתארת אני חושבת שעדיף לשחרר

רושמת את זה תוך כדי שאני יושבת בסלון הפוך ואוכלת מנה חמה לנחם את עצמי😅

מקפידה בעיקר על המטבח, שלא יישארו שאריות אוכל וצלחות על השולחן. כלים לכיור, זבל לפח. שייראה מסודר, גם אם לא נקי.

אם נשאר כח אז גם סלון אבל ממש לא תמיד.

סידור הבית מתרחש בשוטף ולא בסוף היום

ככה לא מצטברת עבודה

לא שאני עושה את רוב הסידור

בעלי מסדר הרבה

אבל גם אני מסדרת על הדרך דברים

איפוס סוף יום מזכיר לי סיטואציה בעבודה

כל פעם שיש לי עומס

מצטברים הרבה מיילים שלא נענו

לקרוא עשרות מיילים ביום אני עושה בשוטף

לא מקצה לזה זמן מיוחד

אבל כשהם מצטברים למאות

זו נהית עבודה

שצריך לשבת כמה שעות לטפל

אם הבלגן כל הזמן מצטבר

בעיניי זה יכול להיות סימן שהחיים תחת עומס גדול מדי

ולסדר אותו לוקח הרבה יותר זמן (ואולי גם אנרגיה)

מלסדר בשוטף 

חלק לפני שהילדים ישנים כמו מכונה/ מייבש/ קיפול כביסה

חלק אחרי כי הם אוכלים ארוחת ערב מן הסתם ומתקלחים וכו'/ משחקים בסלון ( מדיח/ שולחן)

מטאטא ברצפה

שירותים

לפעמים הילדים קצת מסדרים.

בסוף השבוע מסדרים את הבית ושוטפים. בעלי והילדים מסדרים ואני שוטפת.

לפנות כלים מהשולחן אנחנו עושים במשך היום. אבל יכולים להשאר פירורים מתחת השולחן.

גם קיפול כביסה אני עושה בדרך כלל במשך היום.

מה שבסיסי מבחינתי:

ניקיון שולחן אוכל, טאטוא במטבח, שטיפת כלים והכנת אוכל למחר למסגרות (סנדוויצ'ים )

לפעמים אפ אכלנו אחרי זה נשארים כלי שניים בכיור

לצערי כביסה, שירותים ובטח חדרים לא נכנסים בזה ומחכים לערב שיש לי יחסית זמן פנוי ( או שישי, או במקרה הגרוע פסח)

אין יום שעובר בלי לאפס חזרה את הבית,

שזה אומר: ניקיון כיורים, מטבח, שירותים  ושטיפת רצפה סלון מטבח

מה שכן, כביסה לא תמיד אני מאפסת ולפעמים נשאר לי כביסה לקפל שאני משאירה על המכונה...

אם האיפוס הזה לא יקרה זה עושה אותי עצבנית ולא רגועה

כשהבית לא מבריק זה מגרד לי בגוף 

יש לי כמה רמות של איפוס:

האידאלי הוא הדחת כלים, ניקוי משטחים, סדר כולל בסלון ומטבח, לפעמים קצת גם בחדרים ושטיפת רצפה בסלון ובמטבח. לפעמים גם קצת ניקיון וסדר בשירותים-אמבטיה.

מודה שזה לוקח לי הרבה זמן... כשעה וחצי או יותר. (אבל שומעת תוך כדי דברים מעניינים, וככה אני 'מתעוררת' גם כשאני גמורה מעייפות. גם עצם התנועה מעורר)

אם ממש אין לי כוח, אז משתדלת רק לסדר את כל הבלגן (מחזירה דברים במטבח למקום, מטאטאה את כל הסלון והמטבח ואוספת, לפעמים עושה רק מיון חלקי לדברים שנאספו לערמה). זה לוקח כעשרים דקות-חצי שעה.

כשאני ממש ממש עייפה אני רק מחזירה דברי מאכל למקום, כדי שלא ייהרסו...

השאיפה שלי היא ללמד את הילדים לסדר אחריהם, אבל בינתיים זה עוד לא קורה... (כרגע אני עובדת איתם על לסדר את החדרים שלהם)

מכיוון שאני עובדת מהבית, זה עוד יותר חשוב לי שיהיה מסודר מסביבי, כי זה תורם לנחת שלי...

זה עושה לי דיכאון אם מבולגן בסביבה החיצונית

(בארונות המצב נוראי ולא מצליחה להגיע לזה אבל לפחות החיצוני)

לק"י

נניח לא להניח דברים במקומות לא קשורים, אלא ישר לשים במקום (לא לרוקן את התיק לספה, כי את צריכה את התיק. לא להניח מכתבים על השולחן...).

לאסוף משחק מיד בסיום.

קל לדבר כמובן🤭

זה עושה לי תחושה טובה כשעושה

אבל לא מצליחה להקפיד על זה בכלל

אין צורך בדרך כלל.

אם הילד מוציא משחק/יצירה הוא יודע שצריך לאסוף ולהחזיר למקום.

אחרי ארוחת ערב מעבירה סמרטוט/מגבון בקטנה בשולחן. לרוב לא מתלכלך בכלל.

כביסה עושה במוצש.

ניקיון - אחריות של בעלי, בדכ בשישי. 

דווקא לא משהו שבשוטף - נגיד לסדר איזה מדף שאני לא מגיעה אליו או משהו כזה. כי את השוטף אני צריכה שעתיים פנויות והבית מבריק. לא אכפת לי שזה יחכה קצת.

אבל מה שלא שוטף זה דברים שאף פעם לא מגיעים אליהם, אז אם אני עושה פעם ביום יומיים דבר אחד קטן זה בסוף מצטבר לשינוי גדול בבית.

אם מספיקה ויש לי כוחות כמובן עושה גם כמה שיש לי כח מהמטלות השוטפות - להכניס מדיח, לטפל קצת בכביסה, לסדר רצפה וכאלו

בד"כ בזמן הצהריים אני שוטפת כלים של הבוקר והצהריים, ממיינת כביסה שאוכל להפעיל מכונה מיד אחרי המקלחות, ודואגים שיהיה פחות או יותר מסודר לפני ארוחת ערב.

אחרי שהילדים הולכים לישון נשאר להפעיל ולתלות מכונה, קצת כלים, טאטוא של הבית.

אם מי מהילדים מתקשה להרדם ויש לי סבלנות אני רותמת אותו לעזרה בבית, סגולה לעייפות אצל הילד..חחחח

כשאין לי כח בכלל או סתם אני רוצה לישון מוקדם או משהו כזה- לרוב בעלי ישה.

קשה לי לקום לבית הפוך ולמטבח עוד יותר, כי אני מבשלת על הבוקר, אז אם יש עוד לארגן שיישים ולשטוף כלים זה גומר לי את הזמן ואת החשק.

איך יש לכן כוחות? באמת איך...

לא משנה כמה הבית מבולגן אני בערב לא מצליחה לזוז

משתלדת לאפס וכו

אבל שטיפה ושירותים ובלה בלה?

בחלומות איפההה 😂

וזה לא שזה לא מציק לי, זה מציק לי מאוד.

לא יודעת למה זה קורה. אחרי 8 בערב אני בטטה

בעלי לפעמים מציל אותי מסדר את הסלון ועושה כלים. אבל אני כמעט תמיד לא מצליחה בערב 

אני ממש מקימה את עצמי בכח לסדר. וממש לא תמיד וממש לא חובה.

אני יכולה לישון עם בלאגן.

אין מה לעשות.

אם אני מצליחה להרים את עצמי לזוז מנסה להתחיל עם הדברים לבוקר של הילדים.. בקבוקים, בגדים, לחשוב מה להכין לקופסאות אוכל

@מתואמת

את רשמת פה פעם מדרג כזה וזה עזר לי..

מדרגות מה עושים לפי הכוחות, רושמת בערך מה זכור לי

1. רק להכניס דברים למקרר.

2. לפנות שולחן ארוחת ערב

3. לטאטא את הסלון לערימה

4. לפנות שיש

משהו כזה..

לי זה עוזר..

לקום לבית נקי ומסודר 🤪

הוא הולך למורה מתקנת? או שהיא נותנת לך כלים לעבוד בבית?

הייתם באיבחון כלשהו? קלינאית תקשורת? קשב? איבחון דידקטי?

מומלץ להתחיל לבדוק בכיוון. בד"כ הכתובת זה יועץ בית הספר.

שווה לגשת לוועדה לקבל סל או שילוב בבית הספר.

זה קשה, מאתגר ולפעמים גם מאייש😔 אבל יש דרכים להתמודד עם זה, וכל הכבוד לך שאת על זה!!

הרבה ילדים חולמים. להרבה יש פערים. הרבה ילדים מתקשים. עד כאן זה לא סוף העולם.

אם הוא מפריע בכיתה בגלל שקשה לו - זה משהו אחד.

אם הוא לא מפריע, הכל בסדר, הפערים היו שם גם לפני, פשוט עכשיו אתם מודעים להם ובדרך לגשר עליהם. זה יקח זמן והוא יהיה בקצב של כולם.

השאלה אם מבחינה התנהגותית וחברתית המקום הזה מתאים לו וכמה הצוות אכפתי.

בעיניי אלה הדברים שצריכים להיות המכריעים בנוגע למקום החדש.

אם היה לו טוב במקום הקודם וקיבלו אותו למה העברתם בעצם?

יש היום הרבה אנשי חינוך שאין להם כח להתעסק ומנסים להלחיץ הורים ולגרום להם לעזוב רק כדי שיהיה להם שקט תעשייתי. אל תבהלי וגם ההגדרה של קצת היפר יכולה להיות כאן כדי ליצור סיבות יש מאין למה הוא לא מתאים להם. היה הרבה יותר מדאיג אותי היחס של המנהל מאשר הפער הלימודי..

לא יודעת אם רלוונטי לבדוק עוד מקומות, אבל אם כן אז כדאי לעשות את זה עכשיו, ולא אחרי שכבר יתחיל להתאקלם

עשינו לו פסיכודידקטי (ומוקסו) הוא יצא גבולי בקשב וריכוז. אבל ברמה הלימודית הוא ממש נמוך. כנראה יש לו איזשהו לקות למידה אבל המאבחנת לא הסבירה לי , ככה אני מרגישה. עובדת איתו מלא והוא עדיין מתבלבל או שוכח . ילדים גדולים שלמדתי איתם בבית קלטו הרבה יותר ממהר ממנו. רואה שזה לא משהו הגיוני.

המורה בכיתה א אמר שהוא לא רואה שהוא צריך עזרה של כדורים.

הוא ילד טוב שלא היה רגע בשיעורים. מקשיב למורה בכיתה א וב' כל הזמן המורה היה אומר שהוא ילד מושלם ומחמיא עליו ראיתי שהוא אהב אותו מאוד.

הסיבה שהעברנו כי לא ראיתי שמקדמים אותו שם מבחינה לימודית בכלל והבנתי שבביהס החדש שעבר אליו כן יש סל של שעות שיכולים לעזור לו.

יכול להיות שעכשיו בכיתה הוא הפריע כי לא מבין את החומר? לא יודעת עדיין .

לא אכפת לי לנסות לתת לו ריטלין ודומיו אבל צריך הפניה לזה ועוד פרוצדורה.  יש דרך להשיג מרשם בקלות כדי לראות אם זה יעזור לו? 

חשוב שתהיה לכם דמות מקצועית שתוכלו להתייעץ איתה, וממה שאת כותבת, למרות שניסיתם, עוד לא מצאתם דמות כזו וזה באמת ממש מתסכל😕

הסיבה שבגללה חשוב מישהו מקצועי, זה כדי שתוכלו לקבל הכוונה נכונה מה נכון ובאיזה סדר, ולא לנסות "לירות" לכל הכיוונים.

בקשיי למידה, יש משמעות גם לחוויה של הילד, לתחושת הביטחון שלו (שכנראה מתערערת) ולדרך שבה מקבלים את הקושי שלו ומבינים אותו ואת ההתנהגויות שלו.

לכן הייתי מתמקדת בזה,

אם עשיתם אבחון ואת מרגישה שלא קיבלת הסבר מספק, הייתי פונה שוב למאבחנת. רושמת על דף שאלות כדי לא לשכוח, ואפילו לכתוב לעצמך את התשובות שהיא נתנה.

בדרך כלל מי שאחראי על זה בבית הספר זה היועצ/ת. יש לכם קשר איתו/ה? זה חשוב.

גם עבורכם, חשוב להבין שיש דבר כזה קושי לימודי שמקשה ממש על הקריאה. את כותבת על ההשוואה לילדים אחרים. וזה בדיוק הקושי, שגם אחרי הרבה חזרות הוא לא בהכרח יודע. בניגוד לילדים בלי קושי, שאחרי כמה חזרות, מצליחים. הוא כנראה צריך משהו אחר (כמו שאתם כבר מנסים).

ועכשיו לפן הרגשי, תחשבי על התסכול שלך, ואז תחשבי איך הוא מרגיש. אני לא יודעת לכוון מבחינה מקצועית מה השלב הבא הנכון, אבל כאמא, הייתי מנסה לחשוב על דרכים נוספות לחזק אותו (כמו פיתוח תחביבים, להתעסק בדברים שהם לא רק לימודים וכו')

הייתי מנסה להבין כמה הם באמת רוצים לעזור לו, ואז אולי אפילו מחזירה למקום הקודם ודואגת לקדם לימודית בעצמי. בעיניי ביטחון עצמי ותחושה שאתה אהוב במסגרת שווה הרבה יותר מקידום לימודי

אני יכולה להמליץ לא מניסיון אלא מדברים שלה שאני קוראת על אורה פולק. נשמעת גם רצינית בתחום וגם עם לב גדול...

לק"י

אז תנו לזה צ'אנס.

ואולי כדאי לדבר עם היועצת ולשמוע מה היא מציעה, איך לקדם אותו. מניחה שהיא תדע לראות בסיכום של האבחון אם יש שם אבחנה/ המלצות.

בהצלחה!!

לא יודעת מה זה נקרא נמוך אצלך

אבל יש גמחים שמלווים כמה עשרות אלפים (20-30) בלי ריבית.

מה שכן, לפעמים זה עם המתנה.
לצערי אין לי מספרים להביא לך, אבל תחפשי ב'פרוג' יש שם בטוח מידע ומספרים

עוד אופציה- זה לבדוק אם יש איזה הטבה בפתיחת חשבון בנק,

אני יודעת שלפועלים היה עכשיו הטבה בפתיחת חשבון חדש אצליהם הלוואה עד 40 אלף ללא ריבית בכמה תנאים בודדים (העברת משכורת ושימוש בכרטיס אשראי משהו כזה)

בהצלחה רבה
 

אפשר לבקש 30K הלוואה ללא ריבית

אם לא יתנו לך תביאי הצעה מבנק אחר ומיד שימור לקוחות יפנו אליך 

אם את סטודנטית בהרבה מוסדות אוניברסיטאיים מאפשרים לקחת הלוואה של 10 אלף כזה, לשנה, בלי ריבית.

תבררי? אולי דרך אחים אחיות שלך ושל בעלך?

על סכומים גדולים יותר לא מכירה משהו מוסדר.

בשביל בני משפחה שאני סומכת עליהם בכיף הייתי מלווה

(במקומך הייתי שואלת כמובן רק בני משפחה שהגיוני שזה יהיה להם בסבבה, כאילו מבחינת מצב כלכלי וכו)

אבל במקרה הזה זה תקין

אני מניחה שיעל מעדיפה לא לכתוב בפורום פתוח את הסיבה שלא יפנו אנשים מפוקפקים, אבל יש לה דרך לעזור לאנונימית.

היא ניקית ותיקה ועם דרך טכנית לעזור במקרה כזה.

ויש הרבה בפורום שגם מכירות אותה במציאות(אני לא, אבל יודעת מי כן.. למשל)

היא לא מישהי חשודה.

וגם- חמה הן כבר יכולות לשים לב? נניח תקיאי.. תמיד אפשר לתלות את זה בוירוס/ קלקול קיבה

הנשים שיהיו איתך מכירות אותך, יוכלו לשים לב לשינוי, או שהן לא מכירות אותך ביום יום?

ויש לה חושים לדברים האלה...

אצלי הכי הרבה זה בחילות מריחות כלשהן אבל לא עד כדי כך מוקדם.

לעניות דעתי, רופאים כבודם במקומם מונח.

אני חושבת שכדאי לבדוק וללמוד כמה שיותר לפני שמגיעים לרופאים

לא כדי לזלזל בהם ולא להקטין מהידע שלהם 

אבל כדי לדעת לשאול את השאלות הנכונות ולהעלות עוד נקודות למחשבה.

וגם הרפואה היום לצערי לא כל כך הוליסטית

אם יש בעיה במשהו מתמקדים רק בו ולא כל כך מסתכלים על ההקשר הרחב ועל תופעות נוספות שאולי קשורות.

גם אם לא ככל הנראה היא לא היתה מתחילה בivf לפני שהייתה עושה בדיקות דם לבדוק מאגרים ופרופיל הורמונלי.

יותר מזה, קופת חולים וביטוח לא היו מאפשרים להתחיל תהליך יקר של ספירת זרע והזרקות לפני בדיקת דם.

למלללללא בדיקות לפני התחלת הטיפולים. 

ועוד לפני שפניתי לרופא פוריות, ראשית הרופא נשים שלח אותי לבדיקות דם מקיפות וטען בתוקף שגוף בריא עם מלאי ברזל וויטמין D צריך לאזן את עצמו... אמנם לא עבד אצלי

אבל בהחלט יש רופאים שכך עובדים- וכך צריך לעבוד.

זה מה שמבאס אותי ברפואה את הידע יש וזה ידע מטורף אבל בפועל לא תמיד משתמשים בו אלא יצרו איזה פרוטוקול אחיד וזהה יחסית לכל מטופל אולי כדי לחסוך בזמן... בפועל תמיד אני אעדיף רפואה שרואה אותי כאינדיבידואל, רפואה שחושבת יצירתית ומחוץ לקופסה ובעיקר מדוייקת לנתונים של הגוף שלי... 

מתקדמת לעידן של רפואה מותאמת אישית.

דבר שני באמת להרבה מאוד דברים ואנשים הפרוטוקול האחיד מתאים, להרבה לא.

אבל זה לא שלא משתמשים בידע העצום.

וגם כן, בשביל רפואה שתהיה נגישה לציבור הרחב לפעמים צריך לעשות ויתורים מסויימים

נתקלתי כבר ברופאים שלא יודעים מה הם אומרים

ממציאים תאוריות

מזלזלים בתחושות ורגשות של המטופל

ודוחפים הורמונים בלי לחשוב פעמיים

לעומת זאת גם נתקלתי ברופאים קשובים, מבררים הכל לעומק לפני שמתחילים טיפול

ולא מזלזלים בתחושות ורגשות של המטופל

אחלה מחירים לדברים..אבל אל תצפי לאיכות בשמיים.

בינתיים מחזיקה יפה

הבנתי שהם קשורים לביתילי

ושהאיכות סבבה

כרגע ממש מרוצים

נראה אחלה איכות

רק חצי שנה על הכביש

גם בסבב הקודם לא ילדו בחניונים.

חדרי לידה הם מרחב מוגן במרבית בתי החולים.

יש אפידורל כרגיל.

האשפוז אחכ בחלק מבתי החולים ירדו לחניון לתת קרקע ושם התנאים לא כמו במחלקה כמובן...

אנחנו כרגע לא שם.

אני לא הייתי חושבת על זה בכלל פשוט מדחיקה

אבל אם את לא מצליחה

תנסי להסתכל על זה ברוגע ולנתח נתונים.

לפעים כשממפרקים זה עוזר:

מה הסידור הצפוי לילדים בהינתן ויש שגרה? ומה הסיבה שלדעתך המלחמה זה לא מתאים?

אם זה מקום עם מרחב מוגן ודמות מוכרת לילדים לא רואה סיבה שלא יכולים להשאר שם גם אם ח"ו תהיה מלחמה.

כנ"ל לגבי הנסיעה לביח-כמה זמן נסיעה מדובר?

בשום מצב לא היה הנחיה לא לצאת מהבית. כמובן, לא מטיילים ברחובות סתם בשעת מלחמה אבל גם לא אמורים להסתגר בבית.

אם הנסיעה ארוכה אז זה מעט מלחיץ, אבל בדרך כלל יש בארץ בתי חולים במרחק סביר...

זה בכלל לא פשוט לתפקד בתנאים כאלה.

מקווה שהכל יישאר רגוע 

יש את אסותא באשדוד שבו החדרי לידה ממוגנים

בטח יהיה עמוס כי עוד ירצו לבוא ללדת שם, אבל אם זה מרחק סביר שווה נסיעה.

וכדאי להתקשר לבתי חולים לברר מה הם עושים עם החדרי לידה בזמן חירום. עכשיו הם כבר בטוח יודעים...

כאילו לומר לתינוק חכההה יש התראה..חח

נראה לי 'אי אפשר לרוץ למקלט תוך כדי לחיצות אז זה נשמע כמו נסיון להרגיע..אולי

ולפותחת- וואי זה באמת מממש מובן הלחץ

לפני לידה גם ככה יש מלא סימני שאלה ומתחצומה יהיה אם

אז בטח במצב ההז

גם לי יצא ללדת במלחמה בכל מיני מצבים פעם אחת באמת במרתף של בי''ח והיה פחות מוצלח האשפוז אחר כך ופשוט השתחררתי הכי מהר שאפשר..ככה שקצת מעודדת שאם מתמקדים באוצר הקטן ובנס ההז מצליחים להתמודד גם עם תנאים פיזיים פחות נוחים..

לפני זה מאיים

אחר כך אפשר גם להסתכל על זה כסיפור לספר

יש לי מלא מהלידות האלו

במבט לאחור מסתכלים על זה אחרת

מפחדת מזה שיהיה בלאגן, שלא יתנו אפידורל ומכל הלחץ של אזעקות גם מבחינת הלידה וגם עם הילדים האחרים אני חושבת שבעלי יצטרך להישאר איתם.

אין לי בעיה גם להשתחרר שנייה אחרי הלידה חח

רק שבע"ה הכל יהיה טוב 

ממליצה להתקשר לבית החולים שבו את מעוניינת ללדת ולשאול אותם

לי זה מאוד עזר.

אם רלוונטי לך המיקום.

שיהיה בשעה טובה ובקלות  בידיים מלאות.

זה נראה כאילו זה אמור לקרות כל לילה

וכל יום כמעט יוצא הודעה בנושא

וכבר שמעתי מכל מיני מקורות הנה הלילה זה הלילה....

ולא לילה ולא כלום.

קיצר תהיי רגועה יש סיכוי גדול שתלדי רגיל בזמן רגיל 

(חוץ מ2 שהם מוגנים חלקית)

לגצפמרי לגיטימי בעיני לברר את הנתון הזה

מה שיתן לך את הרוגע שאת צריכה

אנחנו סובלים הרבה מפחדים של לפני ופשוט חבל

יש איזה תרבות של הפחדה בלתי פוסקת בתקשורת (רייטינג פשוט) וזה ממש משפיע על כולם וחבל.

כרגע אין אינדיקציה בכלל מה יקרה במידה וארה"ב תתקוף והאם זה יהיה בסדר גודל של מה שהיה

מבינה את הלחץ בטח בזמן של חודש תשיעי אבל באמת שחבל על פחדים מראש, אישית זה מה שלמדתי בשנים האחרונות, לנסות למזער את הדמיונות והפחדים מראש... נראה לי שכבר כעם הוכחנו את היכולת להתמודד עם הרבה מצבים מורכבים...

אפשר להוסיף לו דייסה לפירות.

או אולי להכין יותר סמיך ולתת לו לאכול עם כפית.

או שתמצאי מישהו למסור לו.

בן 1.4 ואוכל הכל. כבר לא אוכל פירות טחונים.. סליחה שלא הייתי ברורה.

יותר סמיך עם מה? עם תמל את מתכוונת? 

להמתקה והבת שלי מאוד אוהבת

ננסה

לק"י

אז אני לא קונה או מכינה בבית בכלל.

אז אם זה מיותר, הייתי מוסרת בשמחה😅

קודם מערבבת עם מיים ואז מוסיפה

הבן שלי היה ממש אוהב את זה