השבת התארחתי עם חברה אצל משפחה מתוקה מהיישוב, משפחה שהילדים שם ממש כמו אחים שלי.
בסיום הארוחה הם הוציאו שני משחקי חשיבה, ואיכשהו התחלתי לנסות ל'פצח' אותם.
ישבתי עם החברה, במשך שעה אנחנו מנסות ומנסות.. מתעייפות, שותות, לוקחות פרוסת עוגה ושוב..
מנסות, מנסות.. מפרקות, מרכיבות מהתחלה, ושוב משנות צורה מנסות שיטה שונה וכ'ו וכ'ו וכ'ו..
מידי פעם הילדים זרקו הערה 'נו, חזי, את מתייאשת?' -'נראלכם?! אני אף פעם לא מתייאשת!' ושוב - מנסה ומנסה ומנסה..
באיזשהו שלב החברה פרשה והמשכתי לבד לנסות, לפרק ולבנות, כאשר הילדים מדי פעם דואגים להזכיר לי את האפשרות להתייאש.
בסוף, לאחר כשעתיים וחצי! -! -! (
) פיצחתי את שני המשחקים...
ומה הלימוד החזק שהיה לי מזה? שבאמת חשוב לא להתייאש!!
לנסות שוב ושוב ושוב ושוב... לנסות לבנות מהתחלה, לשנות כיוונים, לחשוב מה לא היה בסדר, להחליט החלטות, העיקר לא לוותר!
כי אם מראש מוותרים - לא מצליחים! (לדוג' החברה והילדים..)
פשוט להוציא את המילה הזאת מהלקסיקון! אין ייאוש, לא מוותרים!!
ובסוף בסוף, מצליחים!
אני לא יכולה לתאר לכם איזו צרחה 'דפקתי' כשהצלחתי! 'אעאעאעאעאעאע אני לא מאמינהההההה!!!! ה-צ-ל-ח-ת-י-!-!-!'
)
ובעניין האושר מההצלחה שבסוף - קבלו את השיר הבא!-
מחזקת את כולכם ברגעים שצריך את זה, במיוחד הקשים!
בסוף הדרך, אחרי כל הקושי, עוד תהיה מאושר, בע"ה!
והבהרה: הכותרת ממש לא קשורה לתוכן!
...!.....