יושב וחושב על הימים הקצרים שיבואו ועל הלילות הארוכים שכבר פה
מנסה לא להתמודד עם הבדידות והקרירות ששוב פעם חודרת לגופי ונשמתי
רטט פנימי שבתוכי עוד זועק זעקה חרישית,מסרב להאמין ששוב הבדידות תכה בו ללא הרף
{נסיון ראשון שלי בכתיבה..אני יודע שלא יצא משו..אבל זה היה לנסות להעביר משו שנמצא בתוכי כבר המון זמן}
שנזכה


