אני יוצאת כרגע עם בחור כמה פגישות והכל ממש בסדר, ב''ה.
הבעיה היא כזאת שלפני שנתיים בערך יצאתי עם בחור אחר שמאד רציתי, מאד, ואחרי חמש פגישות הוא חתך. הוא היה באמת כל מה שחיפשתי ומעבר לזה. מאז, יצא לנו דווקא להיפגש כמה פעמים, דיברנו קצת, אבל ממש לא בכיוון הזה, והוא גם לא הראה איזה עניין [נניח, למצוא איזו סיבה כדי שנדבר, כי הוא היה יכול, יש לנו תחומי עניין משותפים וכו'] פעם, שלחתי מישהו שישאל אותו, והוא התחמק מתשובה. כלומר לא אמר לא, אבל לא אמר כן, ועבר מאז הרבה זמן והרבה הזדמנויות לגשש מולי.
אני כותבת את זה ככה בכוונה, כי המחשבה על זה שאולי אני טועה כשאני לא שואלת אותי ממש עושה לי רע, כי באמת שהרגשתי מולו משהו מאד מיוחד ורצון חזק לקשר. ומצד שני אני יוצאת עם בחור ממש טוב כרגע! וכן רואה לזה בעזרת ה' סכוי.
וגם נקודה נוספת-
הבחור הקודם, התחושה הזאת, שאני כל כך רוצה אותו, יש בזה משהו לא בריא בעיני בקשר, זה מרגיש לי כאילו תמיד אני ארגיש קצת מתחתיו, שאני מאד רוצה והוא פחות...
מה אתם אומרים?


