שלום! 
הפסוק הראשון בפרשתנו פותח במילים "אלה הדברים אשר דבר משה... במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב" לאחר שני פסוקים אנו מוצאים שוב " דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם"
נשאלת השאלה: למה חזרה התורה ואמרה לנו שמשה דבר את הדברים? הרי כבר נאמר "אלה הדברים"?!? וחוץ מזה , מה זה ככל אשר צוה אותו ה'?
להבין זאת אנו צריכים להבין קודם שיש שני סוגי תוכחות:
בלשון בני אדם - אדם שמוכיח אנשים ע"י רמזים , משלים וכדו' , בלשון רכה.
בלשון קשה - אדם שמועיח אנשים בישירות על מעשיהם.
הדבר ברור וידוע כי את המוכיח בלשון קשה שונאים אותו והרי הוא מסכן את חייו [כמו ישעיהו שבסוף הומת ע"י מנשה כמדומני] ואילו את המוכיח בלשון רכה אוהבים כמו שהגמ' אומרת : אם אתה רואה רב שאוהבים אותו בקהילה , זה לא בגלל שיש לו ידע רב , או בגלל שהוא לא מוכיח , אלא זה בגלל שהוא מוכיח בלשון רכה , בחשון שאוהבים אנשים -רמזים , משלים וכדו'.
משה התחיל להוכיח את ישראל בספר דברים ע"י רמזים , "במדבר" "בערבה" ולא הלך איתם ישירות למעשים שלהם אלא הוכיח בדרך עקיפה , שהרי ראה שפעם שעברה שהוכיח את בנ"י "שמעו נא המורים המן הסלע הזה אוציא לכם מים" נענש! לכן הוא לא רצה ללכת שוב בדרך הקשה והלך בדרך הרכה . אמר לו הקב"ה עכשיו , לפני מותך , לפני שהם צריכים להיכנס לא"י , אין להוכיח בדרך הרכה ע"י רמזים וכו' , אלא תוכיח בדרך הקשה , כמו שאנו רואים בהמשך שמשה מרמזים עובר ל "ותמרו את פי יהוה אלהיכם" לדברים תקיפים ויותר נקודתיים.
משל למה הדבר דומה? לתלימד ורב שהיו מהלכין בדרך , וראה התלמיד גחלת וחשב שהיא אבן טובה , הלך להרימה ונכוה ממנה , למחרת ראה מרגלית טובה וחשב שהיא גחלת ולכן פחד להרימה , אמר לו רבו לך הרימה ואל תפחד שהיא אבן טוב!
ועל כן התורה מחלקת את זה לשני דבירוים של משה , כי הם שונים. וגם מובן מה התורה רושמת "ככל אשר צוה אותו ה' " שהרי משה בהתחלה לא רצה להוכיחן בדרך קשה עד שה' אמר לו אל תפחד...
מה אנחנו צריכים ללמוד מזה?
יש לנו היום בדור הרבה אנשים שאנו הקטנים יכולים להוכיח אותם , לא רק יכולים אלא מצוים "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" , אם לא תוכיח אותו הרי הוא ילך ויעשה חטא , לכן הוכח אותו! אז בואו נוכיח את חברינו , כל אחד את השני , בדרך הרכה , כך הם יאהבו אותנו ויהיו מוכנים לקבל את דברינו!
שבת שלום ומבורך!!