לא תאמינו שאני נאלץ לספר לכם על החוויה הזאת. בפועל זה דבר שעד לפני חמש שנים היה דבר טבעי וברור מאליו. אבל פתאום עכשיו, בדורנו. בכדי שהדבר הזה יתרחש צריך צירוף מקרים אדיר. כי תמיד מישהו קוטע את הרצף, את האוירה, ומרוב שכבר התרגלנו לזה, לא שמים לב שזה מפריע.
אתמול בערב חגגנו לאחי יומולדת, כמובן שאת כל ההכנות לחתונה הכנו לו בעורמה. הוא רק ידע שאחד האחים אמור לבקר אותו (איפה שהון נמצא בארץ, מכיוון שאותו אח נמצא בסמיכות אליו). כמובן שהכל תוכנן יפה. מאחורי האח הזה שהיה ברור שהוא יבוא, הגיעו בהפתעה יתר בני המשפחה. וכך הכנו לו מסיבת הפתעה, אבל לא על זה רציתי לספר!
רציתי לספר על כך, שמרגע תחילת היומולדת, במשך שעתיים, ישבנו רוב בני המשפחה, שיחקנו דיברנו, אכלנו, סיפרנו סיפורים, חוויות, ברכות ואיחולים. וזה התבצע רק בפורום המשפחתי. ומה שהיה כל כך מדהים בדבר הזה היה, שבמשך שעתיים לאף אחד לא צילצל הפלאפון באמצע, כולם היו מרוכזים בכולם, ואף אחד לא גדע את השמחה.
אני חייב לציין שזו הייתה חוויה מתקנת, כי בילוי משפחתי כל כך ארוך כמעט ולא מתרחשת, בערב שבת, חלק מהבני משפחה הולכים לסניף, ביום השבת חלק מהאחים לחוצים למנחה גדולה. ופתאום כאן, במוצאי שבת, כל המשפחה יושבת, בלי לחץ, ופשוט מדברת, בלי פלאפונים.
ואתם לא מבינים כמה זה חדר לחיינו, היום קשה לנהל שיחה פנים אל פנים לבן אדם, בלי שבאמצע מישהו יתקשר או ישלח הודעה לאחד מהשניים. אנשים יושבים בחדר עם עוד חברים, ואפילו בני משפחה, וכל אחד עסוק בלהתכתב עם חברים דרך הסמרטפונים למינהם. או לשחק כל מיני משחקי בידור, האדם הוא כבר לא אדם. הוא נשלט ע"י מכשיר במשך 6 שעות ביממה, אם לא 24. אנשים הם לא מה שהיו פעם, אתה לא יכול לדעת אם מי שאיתך מדבר איתך, או שהוא מדבר לאוזניית הבלוטוס. אנשים מכורים למכשיר הזה ברמות מטורפות, תגיד להם, אולי תיתן לי את המכשיר ל5 דקות, בכדי שאני אשים את זה בצד, ונוכל לדבר בנחת, לא! ומה אם מישהו יתקשר אלי?
אתם מבינים את הפרדוקס, האדם שמולך לא שווה את ההתייחסות המלאה, אולי מישהו אחד חסוי יותר חשוב ממני.
אני אישית יודע שיש שעות שבהם אני לא הולך אם פלאפון זמין, או לא הולך אם פלאפון כלל. והם השעות ביום של התפילות, שאז אלוקים קצת יותר חשוב ממי שמנסה להתקשר אלי באמצ תפילה. וגם בשעות שאני הולך לישון, את הפלאפון אני מניח בסלון בהטענה (ויש שקעים בחדר שלי!) ואז אני הולך לישון. בלי מוזיקה, או שאני עייף ונרדם מייד, או שאני קורא ספר.
לצערי, עוד לא הגעתי למצב שגם בשעות אחרות אני שם את הפלאפון בצד.
וכמו שאבא שלי אומר, פעם אנשים חיו מצוין בלי לדעת איפה כל אחד בכל רגע, היום הפלאפון הופך אנשים לחצופים, הם יעזו לבטל פגישות. כי הם שלחו לך הודעה 5 דקות לפני (ומישהו שיותר חשוב ממני התקשר 6 דקות לפני). פעם זמן היה זמן, אם היית קובע להפגש במקום מסוים בשעה מסוימת, זה פשוט היה קורה. היום אנשים יישלחו לך התנצלויות על איחורים במקום להגיע בזמן.
ועוד נקודה, טלפון חכם "סמערטפון" = אדם טיפש. זה שהיום האדם לידך יודע להגיד לך איפה משפט מסוים בתנ"ך נמצא, או להגיד לך מה מתרחש בחדשות, או להמיר לך דולר לשקל, זה לא מה שבהכרח הופך אותו לחכם. זה שהוא יודע להגיע ליעד שביקשת ממנו, אחרי שהוא השתמש בתוכנות ניווט (וגם בהם הוא טעה בדרך). זה ממש לא מה שהופך אותו לחכם. איךשהו יוצא, שאני יודע מספרי טלפון בעל פה, של מעל 200 אנשי קשר, בעוד שחברים וחברות שלי, לא יודעים אפילו את המספר של אמא או אבא. אנשים מרוב שהם סומכים על הפלאפון, הראש פשוט הפסיק לעבוד.
אם יש מישהו שאני מעריץ בקטע הזה, זה אבא שלי, הפלאפון שלו זמין בשעות מאוד מצומצמות - כשהו בדרך הביתה או בדרך לעבודה, בעבודה אפשר להשיג אותו בטלפון שם, וכשהוא בבית הוא אם המשפחה.
כולי תקווה, שהימים שעוד נכונו לנו, יהיו ימים שבהם אנשים יידעו באמת, ולא יעזרו בכלי עזר. ימים שההתייחסות קודם כל תהיה לאדם שלידך, לאדם שמולך. שמילה זו מילה, ושעה זו שעה. שללכת לישון זה לככת לישון, ולא לשחק במשך שלוש שעות ב"טמבלרץ" וכדומה.
שהאדם יתן זמן לעצמו, ואח"כ ייתן זמן לפלאפון שלו ולא להיפך.
..