תמיד ידעתי שה' ברוב טובו משום מה זיכה אותי ביופי חיצוני,
אבל אמרו לי את זה לא מזמן בצורה מאוד משמעותית.
נהניתי מאוד מהאימרה הזאת.
התחלתי להסתכל על עצמי במראה בתור מישהי יפה,
זה מוזר להסביר,
אבל פתאום הסתכלתי על דמות שלי במראה בצורה אחרת,
שחצנית כזאת.
התחלתי לבחון את תגובות האנשים ברחוב,
וכמה שה מטופש, לפרש ולהמציא מה הם חושבים על המראה שלי.
מגעיל אותי לכתוב את זה,
וקשה לי לתאר בדיוק מה עבר לי בראש ומה השתנה,
אבל השתנה,
ולא לטובה.
פשוט נהניתי כל כך לראות את עצמי!
ופתאום. מגיפה.
הפרצוף שלי מתמלא בפצעים,
בדיוק מה שסלדתי ממנו כל הזמן ונהניתי מהעובדה שאין לי כלום.
ה' האיר את עיני.
ברוך אתה מלך העולם פוקח עיורים!
תודה ריבונו של עולם!
כן, עדיין אני מתפללת שהם יעלמו,
שיחזור להיות כמו שהיה,
חלק ויפה,
כמו כל אחת.
אבל עכשיו בע"ה ה' פקח את עיני להשתדל מאוד מאוד ולהיזהר בעניין הזה.
לזכור תמיד ממה אני עשויה, כמה עוון ובושה, בשר ודם, עפר ואפר, גוש עוונות.
לזכור כמה שהחוץ הוא חוץ בלבד.
עבודה קשה לפניי.
ה' עזור לי!
הבהרה קטנה-
