בדד

הגדרת את זה מעולה. מדויק.

אבל ב"ה. יש גם את התקופות האחרות

אני יודעת שזה בכלל לא הכוונה לזה ושההבדל גדול,

אבל ב"ה הטכנולוגיה היום היא משו מיוחד!

תמיד אפשר להתקשר, לעדכן, לפרוק, להתייעץ, סתם להעביר ת'זמן בטרמפים לדרום הרחוק...

השאלה אם יש עם מי.

יש. כנראה..

אבל לא מרגישים את זה.

דווקא לעמוד לבד בטרמיפם זה נחמד, זמן לזמזומים ["לכל מי שנרדם וחיכה שעות בתחנה..], מחשבות [אולי הטרמפ הצדיק מהחופש יעבור פה?], חשבונפש שכזה []..

אני לא זוכרת, באמת לא זוכרת את הפעם האחונה שהרגשתי עם מישו'..

ואם חושבים על זה רגע, הייתי עם מלאאא אנשים.

אבל כאילו כל אחד עם עצמו, עם הסובבים אותו.

ואני..

אני בדד..

זאת הרגשה מזעזעת. אשכרה מטלטלת. גורמת לך לחשוב. והרבה..

על קשרים בין אנשים.

על עצמך.

על קשרים שלי עם אנשים.

על מה אני בעצם רוצה..

ואין לך מה להגיד. אין איך לבטא את זה במילים.

את בכלל לא בטוחה שיש למי להגיד..

לאנשים אין מה לעשות עם זה.

גם אני ככה...

אולי אם תשני את המחשבה שלך,

ובכוח תגידי לעצמך-

יש מי שישמע, יש מי שמעוניין לדעת מה איתי, יש מישהו שבכל מצב תמיד איתי,

כשבעע לך תרימי טלפון למיהו שאת חושבת שמתאים לתיאור הזה-

זה ישפיע בסופו של דבר!

אם רק תקבלי- תראי כמה אנשים נותנים.

אם רק תפתחי את עצמך- תראי כמה נכנס.

זאת עבודה קשה מאוד, אין ספק!

אבל היא כל כך שווה את זה.

ואם את לא מאמינה לי שיש אנשים כאלה- אני מסכימה לתת לך דוגמאות.

ואם עדיין את לא מרגישה את זה- והלוואי והיית מרשה לי במציאות

[מה שאני לא מרשה לך במציאות זה להשתמש בביטויי מסויים, וגם עלייו כבר הפסקתי להעיר..]

אני יודעת שיש אנשים.

אבל אני לא עושה עם זה כלום..

לעזאזל איתי.

בדידות עד כמה שזה כואב זה לא דווקא רע...

אנשים מפחדים להודות בזה אבל בסופו של דבר אדם הוא בודד... 

וזה לאוו דווקא דבר רע...

צריך ללמוד לאהוב ת'הרגשה הזאת ואפילו לשמוח בה!!!

כי דווקא מהבדידות הזאת מוציאים המון דברים שלא היו באים לבד...

וכמו שאמרת זאת תקופה כזאת, וזה יעבור!!!

ואבא שבשמיים תמיד תמיד שם!!! ואני יודעת שקשה לפעמים להרגיש את זה אבל הוא תמיד תמיד איתך!! אז תשמחי

כ"כ כ"כ כ"כ מבינה.. אז מקווה שעזרתי!!! :* :* :* 

לוידעת למה אבל זה התקשר לי...

(יש לי חברות שאנחנו חברות עשר שנים- והלבד שהייתי בו, תמיד היה לבד מבחירה. כלומר- לא זכור לי מצב שבו הייתי צריכה להיות איתן ושהן יעזרו לי- ושהן לא היו שם.)

(סליחה שאני לא קשורה, ושאני לא מזדהה- למרות שאני מבינה מה שאת אומרת. פשוט מפריע לי שבכל השרשורים האלו אנחנו מציגים כאילו אין דבר כזה חברות, ואחר כך יש שרשורי דכאון של "אין כזה דבר חברות טובה בעולם" וכו'. רק רציתי להראות צד אחר. אני יודעת, זה נדיר- וחברות זה באמת דבר שמשתנה הרבה- אבל הי, אפשר גם אחרת. )

לכולכם. 

לכל אחד יש תקופות בחיים, חלקן טובות וחלקן לא. לך יש בקטע הזה..
תנסי להתחבר לבנות שאת מרגישה בנוח ,שייכת ושנחמד לך איתם. ותנסי לפתח קשר (:
לי אישית יש חברה ממש טובה.. ששנים של התאכזבות מכ"כ הרבה בנות.. ובסוף מצאתי אותה ב"ה
על תתני לעצמך להרגיש בודדה כי זה לא טוב לך לונפש שלך.. לא טוב לתת לרשמות דיכאונית להשתלט עלייך.
מנסיון- צריך פשוט לברוח מזה.. אז פשוט תנסי להתחבר, בטוח תמצאי מישי שאת אוהבת שתהיה איתך.
ולא שתהיה איתך רק תקופות- כי זה סתם באסה ולא כייפ תכלס
אם את רוצה שכייפ יכולה לנסות לעזור באישי.. (:

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות