מי קורא לה' מתוק?

בס"ד בר"ה

ועוד הרבה

מה, ה' הוא לא מתוק???

בס"ד בר"ה

מוטי, אתה בעצמך מתוק!!!!!!!

תאמינו לי..........................

אבל עם הארץ כנראה....

ההוא דנחית קמיה דר' חנינא

אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד

המתין לו עד דסיים כי סיים

א"ל סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך!
למה לי כולי האי אנן הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו

ואת אמרת כולי האי ואזלת

משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו:

(ברכות לג)

השם לא מתוק כי אי אפשר לצבוט לו את הלחיים.

וזו הוכחה תיאולוגית ניצחת.

הוא לא מתוק כמו שאומרים על ילדים קטנים שהם מתוקים.

הוא מתוק כי הוא עושה לנו מתוק בלב.

כי שאני חושבת עליו אני נהיית שמחה.

מתיקות כזו בהרגשה. לא כמו ילדים קטנים..

אולי יש לך אינסוף רעיונות ומחשבות מאחורי המילה מתוק, אבל מתוק אומרים לאח הקטן והחמוד ... נא לשמור על צורת דיבור מכבדת, אחרי הכל - באלוקים מדובר.

מתוק זה מתוק, סוכר, סוכריה.

מאד לא בסדר להוריד את אלוקים אלינו...

לא חושבת שזה מוריד אותו..

יש חשיבות לניסוח, עם כל הכוונות הטובות מאחוריו.

מה גם... שאני לא מאמין שלזה את מתכוונת, את מפרשנת, לא מתכוונת.

הבנת מה קרה פה?

החלטת שאני לא מתכוונת למה שאני אומרת. פירשנת שזה לא טוב לפי הפירוש שלך וגזרת את גורלי- להקשיב לדעתך...

נחמד מאוד...

לזה אני מתכוונת!!

אין לך שום דרך לומר שאני לא מתכוונת לזה.

אם הייתי חושבת שזה לא ראוי זה לא היה עובר את דל שפתיי. אני מאוד מקפידה על הדיבור שלי כמו שאתה יודע..

"ה' מתוק" עבר לך בראש "הוא לא מתוק כמובן... הוא רק גורם לי להרגיש מתיקות... כן כן..."?

תחשבי בבקשה רגע, מה עובר לך הראש כשאת אומרת אלוקים מתוק...

סביר להניח... ולא נראה לי שאת שונה בזה, שממש כמו כשאני אומר לבן דוד "מתוק" - אני לא חושב הרבה על המשמעות... אני מדבר...

המתיקות ש-ה' מכניס לי לחיים.

המתוק בלב שהוא עושה לי.

זה שהוא כ''כ אוהב אותי.

כ-ן. זה מה שעובר לי בראש.

וואלה... והיא מדברת על קשב וריכוז...

תראו מה עובר לה בראש כשהיא אומרת רק את המילה "מתוק"...

אני מתחיל להעריך יותר את השבחים שאת פה ושם זורקת לי,

תודה לך באמת..

מי יכול להיות מלך בלי ממלכה?

האם ממלכה שבה הנתינים לא קוראים למלכם 'מתוק' אינה נחשבת לממלכה בעיניך?

מה זה סותר?

אמרתי - לא בסדר לומר מתוק

אמרת - אם כן אין ממלכה

אמרתי - דוקא יש ממלכה, גם בלי מתוק...

אז מה בעצם את רוצה לומר?

בסדר גמור לומר מתוק. 

נימקתי- כי אנו הממלכה.

הסכמתי- שיש ממלכה גם בלי מתוק ותהיתי מה זה סותר???

ה' צריך אותנו. כל הנחת שלו, כל ה'חיות' (מל' חיים) שלו היא מאיתנו. כל אחד עובד את הי"ת עם הגוון האישי שלו, לכל אחד יש את המערכת יחסיפ האינדוודואלית שלו מול הי"ת. 'מתוק' נשמע אחלה כינוי

כי בתמימותי חשבתי שאת כותבת תשובה לטענות בשרשור...

בקיצור, את מעלה פה נושא חדש, משהו בנוגע ליחס בין אדם ואלוקים ומשהו בנוגע לאינדוידואליות בעבודת ה'...

אני מבין...

טוב, נושא מעניין,

איך אפשר לומר לה' שהוא מתוק? שברוא לא יכול לכנות כך את יוצרו (זה היה הרעיון בירך במילים אחרות)

ואני הבאתי את רעיון ההדדיות, שממילא שם את הדברים בפרופורציות אחרות.

אלוקים זקוק לנו לא פחות משאנו זקוקים לו,

שהרי בלעדינו אין ממלכה, אם כך, אפשר לכבד קצת פחות...

זה מה שאת אומרת. זה ממש מה שאת אומרת.

ובהחלט ה' צריך אותנו. התורה צריכה אותנו. זה ממש מה שאני אומרת.

אבל את גם אמרת שאפשר להקל בכבוד... כי יש הדדיות.

ושוב, בלי פרשנויות. בבקשה.

אם יש הדדיות בין בעל לאישה, זה אומר להקל בכבוד? אם יש הדדיות בין חברותא, זה אומר להקל בכבוד?? איפה יכולה להיות סתירה??

ניקח דוגמה אחרת ברשותך,

אדם מכבד את שותפו פחות משהוא מכבד את המעסיק שלו, כן.

ואפילו לא ראיתי צורך להביא מקור לכך שאנו מחוייבים להיזהר מאד בכבודו של הקב"ה...

וממילא כל הדיון הזה לא ממש נוגע לכאן.

וצריך גם לדעת להעמיד כל דבר במקומו. 

את האשמה בבלבול,

דיברנו על מתוק, ראוי או לא ראוי,

וכתבת - בודאי! וכי יש מלך בלי ממלכה?

הוי אומר, תלית את קיומה של הממלכה ב"מתוק"

אולי לא התכוונת, אבל זה מה שכתבת.

ובלבד שאל תפרשן את דברי וכוונותי לשווא.

ולעצם- הא בהא תליא.

לא שייך לתלות בכלל...

לכן אתה אילן, חייב לנמק את עצמך למה זה נחשב מוגזם לדעתך\ להרגשתך

נפשי-

אכן שאלה מעניינת

בשנים האחרונות נפוצה בעברית תופעה תחבירית לא חוקית בעליל-

שימוש במילות שאלה כפתיחה למשפט תיאור

במקום להשתמש במילות שאלה- לשאלה,

ובמילות תיאור- לתיאור

שאלה- איזה טוב השם?

תשובה- השם טוב!

מוטי- אני לא יודעת אם אמא שלך הייתה שמחה לצרף את אלוקים בתור עוד אח במשפחה אצלכם.....

נראה לי אתה מספיק לה

(בנימה רצינית- אני בטוחה שאמא שלך היתה מעדיפה להשאיר את אלוקים בתור השותף השלישי\ראשון בניהול הבית....)

דשא-

א. שבוע טוב! יפה לראות שאתה חי, ואפילו טורח מידי פעם על הפורום

ב. גם אם אתה עם הארץ- אתה יכול לקרוא את מה שכתבתי לעיל בשירשור זה

אה, סליחה- אתה צריך תרגום מארמית

"אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוינן יכולין למימר להו"

אם לא אמר אותם משה רבינו בתורה ובאו אנשי כנסת הגדולה ותיקנו אותם בתפילה לא היינו יכולים לומר אותם

תפילות נדבה- מותר לחדש בהן שבחים- או רק תחנונים?

נא להנפיק תשובה עם מקורות

קבלה זה בשביל גברים בני 40 עם כרס מלאה שס ופוסקים....

לא בשביל אישה צעירה ויפה שכמוני.....

ואל תתחיל אותי על להתפלל זה בשבילנו או בשביל השם - כי את הדיון הזה עברתי פעם ולא בא לי לחזור לעידן הששיסטי בחיים....

(או מיי שניצל!! אם אני באמת הולכת להיות מורה- אני אצטרך להתעסק עם השישיזם הזה- בתור המורה שלהן!!! לא!!!! הנה סיבה לעוד הסבה מקצועית)

מוטי עושה את זה טוב ממני.

א. אני חי, יפה, ומדי פעם גם כותב תגובה או שתיים בפורום

ב. "לא עם הארץ חסיד..." השבוע אמרו לי שאני חסיד, ולא רק נוהג מנהגי חסידות.... מה נעשה? אולי נשאיר את השכל הבריסקאי החד שלך למצוא יישוב לעניין?

ועכשיו ברצינות, כבר עניתי על מה שכתבת כאן, פשוט תעייני קצת מתחתייך.(את המקורות את מוזמנת לשמוע בחברותא בעיון כשתהיי באיזור של הישיבה שוב)

ואם נחזור לירידות:

כלומר, את לא תלמדי קבלה, לא עכשיו ולא לעולם...

לא עכשיו - את לא בת עשרים ואין לך כרס מלאה.

לעולם לא - את אישה.

שאר הפרטים ניתנים לוויכוח. בעצם, חוץ מזה שאת חולקת על מחבר הספר עצמו, לפחות לגבי הענין הקבלה(כמו שרואים שהוא כותב בתחילת הספר על ספר בראשית)....

את ידיד נפש שכל עם ישראל אומר (של רבי אליעזר אזכרי) ותראו איך הוא מדבר להשם יתברך.

אב הרחמן, יערב לו ידידותך הדור נאה זיו העולם, וזה בלי לעבור על הכל הנקודה כאן זה לו אם כתוב מתוק או לא. אלא הא סיגנון דיבור לקב"ה.

ידידותך - מה הבעיה? מה רע בזה? זה לא תאר.

הדור נאה זיו העולם - זה נאמר על ה'? כנראה שכן...

בכל אופן - כל זה לא קשור ל"מתוק" "חמוד" "מת עליך"

פשוט זה במילים שלהם שהיו מדברים אז בסיגנון כזה.

רק מבקשים בנימוס... שאף אחד לא יהפוך את אלוקים לאחיו הקטן, תודה.

טוב, בגלל שאני יודע שאת לא יודעת את התשובה... אז אני אגלה לך!

אנחנו אומרים את זה בשבילנו.

ולפכל פירוט נוסף אני ממליץ לך לפתוח את הספרים של הרב החלבן בכלל, ואת זה על ספר בראשית ועל אלול-תשרי בפרט.(שאגב, הם מומלצים בכל מקרה... ואני לא מפרסם כלום!)

אבל אומרים את זה לפי מה שחכמים קבעו לנו מראש.

אחרת היה אסור לנו להתפלל מעבר לתפילות. ולהיפך! כל המרבה בהן, הרי זה משובח, כל עוד האדם יודע שהוא יכוון בתפילתו.

לדוג', תפילת נדבה(אויש! נכנסתי לפינה בעייתית...).

1. אפשר ורצוי כמובן לפנות בתפילה במילים משלך, אבל במחילה, לא להפוך את אלוקים ל"מתוק", "אלוקים חולה עלי"....

2. כל הצורה הזאת היא חיצונית לגמרי... אנשים שחושבים שאם הם יצרחו בכל מקום "הקב"ההההה!!!! אני מתת עליךאאאא!!!!" זה יהפוך למציאות,

לומר ה' מת עליי... בשפה של היום- זה כמו להגיד ה' אוהב אותי.

ו--כן!! ה' אוהב אותי.

ואם לאנשים נוח לדבר ככה.. למה לא?

1. כי זה מוזיל ומוריד את אלוקים.

2. כי זו חיצוניות ושקר, זה לא אמיתי...

"לדעתך"!

1. אני לא מוזילה את הקב''ה ככה.. אני מקרבת את עצמי אליו ע''י זה.. אבל מוזילה? מה פתאום?

2. מי שמך לשפוט אם זה אמיתי או לא? כל אדם מרגיש אחרת ומביע את זה אחרת..

למה שלא תשתמשי בדימויים מעולם הזוגיות על מנת לשבח ולצעוק לה' על אהבתך?

אני אוהבת אותך,ה'?

כאלו?

מה הבעיה?

אני מתכוון ליותר מזה...

בכל מקרה.

אני עומדת בדעתי שזה לא להוזיל את הקב''ה..

אולי הם צריכים כמה שיעורים באמונה ומחשבת, אבל זה לא אומר שאסור להם להתפלל. מה נעשה שכל אחד מאיתנו רואה את הקב"ה קצת אחרת ובצורה שמתאימה יותר לנשמה שלו.

למה מותר לפנות אל הקב"ה כ"אבא"(שהרי שלושה שותפים באדם..."), אבל אסור לומר לקב"ה שאני חולה עליו? שאני מת עליו? שבלעדיו אני כלום, סתם אפס, פרעוש, וכו'?

מעבר לזה שצריך לזכור שיש לכל אחד את שפת הדיבור שלו, המושגים שלו, משלב הדיבור שלו(נהג מכונית לא ידבר כמו אדם שיש לו דוקטורט בדרך כלל)...

באלוקים מדובר, וכל אחד , מנהג מונית ועד דוקטור, מתבקש לתת כבוד ולדבר אל אלוקים בצורה אחרת מאיך שהוא מדבר אל אחיו הקטן.

אבל זה לא אומר שהוא צריך להשתמש במילים אחרות, אם אלו המילים שיש לו.

אלוקים נתן לכל אחד את המילים שלו, ואת היכולת שלו בשימוש במילים. תאמין לי, כשמישהו אומר לאלוקים "איזה מתוק אתהההההאהא!!! י/השם!!!!" אלוקים מבין בדיוק למה הוא מתכוון, בדיוק כמו שאלוקים יודע למה הכופרים מדעת מתרחקים ממה שהם רואים כאלוקים כמו מאש.

"חופש כליות ולב". לפני הכל - תן את עצמך, את הכוונה שלך. אחרי זה תטפל במילים שלך.

יש פה שני נושאים, יש את מה שאתה מתכוון, שבו נניח שאתה צודק, (אתה לא!)

אבל בתכל'ס אתה מדבר אל אלוקים בלשון לא מכבדת.

יש חשיבות גדולה לצורת הדיבור,

עדיף שתישאר עם מילות התפילה בשמונה עשרה...

בס"ד בר"ה

הלבנת פנים- בטוח!

צדיקה- הייתי מציע לך לדבר קצת יותר בכבוד...

גם אם יש לך משו להגיד (ש-נראה חכם) יש דרך להגיד אותו

וגם אם נראה לך שאת דרגה אחת מעל כולם פה, עקב היותך אשתו של מנהל הפורומים

ולעניינינו...

אני בעל תשובה....

אני רוצה את ה'!!!!

אם לקרוא לה' מתוק, מחבר אותי אליו, אני יעשה את זה!!!

את לא מרגישה בנוח עם זה, תקראי לו: "אלוקים"!

אני רוצה לקרוא לו: מתוק, חמלן, טוב, אבאל'ה, חיים שלי, כפרה עלייך וכו'....

ת'עבודת ה' שלי תשאירי בשבילי, ת'עבודת ה' שלך אני סומך עלייך שתעשי בדרך הטובה לך

אנחנו מובנים?? יופי!

חיים טובים וכל טוב

אלוקים...  (בהזדמנות אכתוב מאמר שלם על מה שעובר לי בראש כשאני אומר את זה)

אתה לא חושב שמיצינו פה בשירשור הזה?

לפחות לא יותר מאיך שזה עכשיו.

(ששיראה נורמלי בעין)

אצל חלק מההודעות לא ברור למי הן מופנות, מוזמנים להוסיף הבהרה.

פעם הבאה - זהירות עם הניצלו"שים כמובן...

כשאני אומרת ל\על מישהוא "עם הארץ"

הכוונה כולה היא בצורה צינית\ לא רצינית\ מגזימה תיאור בהחלט!!

ברור ובוודאי שיש לי כבוד לידע וליכולות של  בני\בנות שיחי

באופן אישי פרטי אין בהודעה לשדות- אתה עם הארץ- כלום מלבד רטוריקה בגרוש!

יש לי כבוד רב כלפי היהודי, רוחב דעתו ודעותיו

ואם הבנת לא נכון ונעלבת- סליחה.

גם אם אתה מקשט בכמה סמיילים- זה לא ישלה אותי...

(אגב- את ריבוי חכמתי אין לייחס לחכמה אמיתית או קשרים של במערכת.. אלא לאדמו"ר הרב ד"ר גוגל שליט"א. באמת שכל ציטוט- בא מחפירה וחיפוש במחשב.)

את העבודת השם שלך- אני אשאיר לך, תודה. לא מעוניינת בתפקיד "משגיח רוחני"... וסומכת עליך שאם יש משהוא שאתה יכול להיטיב את עבודת השם שלי- שתיידע אותי בזה...

אגב- "למות על השם"- 

סדר צעטיל קטן מהרבי ר' אלימלך מליז'נסק זי"ע

אלה הדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם:

א. בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה ובפרט שהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מטתו ואינו יכול לישן יהיה מהרהר במצות עשה זו של "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב )

וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאלו אש גדול ונורא בוער לפניו עד לב השמים והוא בשביל קדושת השם יתברך שובר את טבעו ומפיל את עצמו להאש על קידוש השם יתברך ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל רק מקיים מצות עשה דאורייתא:

ב. בפסוק ראשון של קריאת שמע וברכה ראשונה של שמונה עשרה יהרהר כנ"ל ועוד יכוין אם יענו אותו כל אומות העולם בכל עינוים קשים ויפשטו עורו מבשרו להכחיש ח"ו ביחודו יסבול כל היסורים ולא יודה להם ח"ו ויצייר בדעתו ומחשבתו כאלו עושין לו כנ"ל ובזה יצא ידי חיוב קריאת שמע ותפלה כדין:

לא נפגעתי.

אבל אתה צריך להיות חכם יותר מזה בדיבור שלך..

בס"ד בר"ה

הכוונה: טוב, רוצה רק בטובתי, יהפוך ת'עולם כדי שיהיה לי ה-כ-י טוב!!!

תודה על הכבוד

והסמיילים, הם לא לקישוט..זה בשביל שלא תקחי אותי יותר מדי ברצינות

ובקשר לעבודת ה'-

אני מיידע אותך, אך את ממאנת לקבל

לכל מי שלא יודע לדבר לאלוקים כמוך?

ואני כן צודק!

אדם שאומר "ה' אתה מתוק" לא מתקרב לאלוקים אלא מקרב את אלוקים (כביכול, הרי זה לא אפשרי) אליו,

זה מוות רוחני.

ולגבי התוכן החיצוני ו/או הפנימי של המילים, כבר הסכמנו שאדם כזה אולי יזדקק לשיעור באמונה או מחשבת.

אבל בהחלט עדיף מעט על כלום!

ועל זו הדרך, ודאי שהייתי מעדיף שכולם יהיו רבנים וידעו הכל באמונה, וכולן יהיו נשות חיל תלמידות חכמים ולא יהיה אדם בארץ שלא ידע את ה', ולא בגלל שנאמר אחד לשני "דע את ה'"...

אבל זה לא המצב וזו לא הגאולה. ברמה מסוימת אולי אפשר לומר שאנחנו חיים במציאות של "בדיעבד", אבל בדיוק על שאלת הגדר של מצב הבדיעבד הזה אנחנו מדברים!

מה קשור פה אמונה בכלל?

יש מספיק לשונות במקורות שכל אדם יוכל להשתמש בהם....

שום דבר לא מצדיק דיבור אל אלוקים כמו אל תינוק ...

שאל"כ לשיטתך... אפשר גם לומר לאלוקים  "מושקי פושקי מתוקי חמודי שלי.."

ו...אם מדובר באדם שאהב כל חייו את פלוטו הכלב שלו... אולי הוא יתחיל לקרוא לאלוקים "פלוטו שלי"?

ברור לכולם שיש גבול...ושהתירוץ על ה"מוות הרוחני" שאני גוזר על האיש המסכן - לא יכול להתיר כל דבר...

הוא בבעיה, הוא צריך לעבוד על הקשר לאלוקים, לא לקחת את אלוקים אליו.

כמה אנשים פה(או אנשים שאתם מכירים(מה לעשות... צריך לצבור עונים...)) מדברים לקב"ה כמו לילד, או על שמו של יצור אהוב במיוחד?

מוטי, הלו! כמו שאתה לא תקרא לאשתך על שם הכלבה המתוקה שהייתה לך בכיתה ד' ומתה מסרטן אתה לא תקרא לאף אחד, כולל הקב"ה. קל וחומר!

מתוק, תן דוגמא ריאלית.

ולגבי ה"לקיחה" של הקב"ה אלינו, בין השאר על זה דיברתי כשהזכרתי שיעור באמונה או מחשבת

ההפרש בין אלוקים ובין אחיך הקטן - הוא לפחות כמו ההפרש בין הכלב שלך לאנשים הקרובים אליך,

כמו שאתה לא מדבר אל אנשים קרובים אליך כמו שאתה מדבר אל הכלב... כמו שאתה לא אומר להם בחיבה   "פלוטו שלי"

כך אתה צריך להבדיל הבדל ברור בין צורת הדיבור שלך לאחיך הקטן והמתוק - ובין צורת הדיבור שלך לאלוקים, לפחות כך, ברור שהרבה יותר מזה...

ולעצם הטענה - הרי לא ענית לי, כי לפי מה שאמרת רק הכוונה חשובה (הסתייגת ואמרת שאנחנו במצב של בדיעבד, אבל בפועל כך אמרת)

אם פלוטו היה הדמות הכי יקרה וחשובה לי, למה אני לא משתמש בו כדי לשבח את הקרובים והאהובים עלי?

קודם כל:

בסופו של דבר, כבני אדם, אנחנו משתמשים במילים כדי לבטא את התחושות הפנימיות שלנו.

מכאן יוצא שיש שני דברים חשובים: הראשון - הכוונה(עד כדי כך שאם לא כיוונת באחת התפילות שתקנו חכמים, לא יצאת ידי חובה אפילו אם התפללת בעברית.). הבא אחריו בסדר זה התוכן. הסיבה לכך היא שהבחלט יכול להיות נתק מסוים בין המילה המדוברת ומה שרוצים להביע, והתפילה היא מצב שבו עומדים מול הקב"ה, מדברים איתו, מהללים אותו, מבקשים ממנו...

לכן העובדה שהקב"ה "חופש כליות ולב" הכי חשובה. כי הוא זה שצריך להבין אותך - חוץ ממך. וזו אחת הסיבות שאת תפילת שמונה-עשרה(שהיא עיקר התפילה, והחלק הכי פנימי בתפילה כיום) מתפללים בלחש - רק אלוקים ואתה שומעים, רק אתם מבינים.

ול"עצם הטענה" - לא רק הכוונה חשובה. היא "רק" הכי חשובה. וכיום, כשרוב בני האדם בנמצאים במצב של נתק בין המילים והכוונה(אחת הסיבות שבגללה יש שלא פוטרים חתן מק"ש ביום חתונתו) אני אומר שאנו חיים במצב של בדיעבד.

ולגבי השאלה "אם פלוטו היה הדמות הכי יקרה וחשובה לי, למה אני לא משתמש בו כדי לשבח את הקרובים והאהובים עלי?" אני משאיר לך לענות ע"י חיפוש שיעורי לשון בגוגל

לא הבנתי מה ענית על הטענה שלי, פשוט לא הבנתי, (קראתי פעמיים)

ו-ה' הוא גם וגם..

אם להתחבר לצד של היראה עוזר לך בעבודת ה'- בבקשה..

ל-י עוזר הצד של האהבה..

זה רק להגיד, (חשוב לזכור את זה)

ו... אני שואל את עצמי למה שלא תתחילי להשתמש בדימויים מעולם הזוגיות על מנת לתאר ולצעוק לה' על אהבתך אליו?  אני שואל ברצינות.

פלאי הטכנולוגיה

אתם לא יודעים שניצלוש הוא מעניין כל עוד הוא ניצלוש ולא שירשור לעצמו?????

אני מזמינה בזאת!! פינת רגע של עברית

על שימוש במילות שאלה בשביל תיאור

תודה

כפרה עליו יתברך! לא משנה כמה נקלקל לו את העולם- הוא יתקן....

(בקשר לשורה האחרונה)

מצד אחד - זלזול/פשטות וכו'.

מצד שני ה' בעצמו אומר לעמ"י להביא עליו כפרה על שמיעט את הלבנה?

בס"ד בר"ה

במו אוזניי, שמעתי את אחד המקובלים בדור אומר, כפרה עליו, על ה' יתברך

האחר...אני לא אתייחס לזה ברצינות... כי קיבלתי הרבה "אחר" בחיים שלי... בינתיים...

בס"ד בר"ה

לצאת ממסגרת מסוימת, ולהיכנס למשו "לא ברור" לא נקרא לקבל את האחר...

להיולד למקום שלא אתה בחרת בו, ולצאת ממנו, לא נקרא לקבל את האחר...

תסלח לי

קדימה תנו רשימות!

חחח אנשים הצלחתם!! אני בוכה פה מצחוק מול המחשב....

אבל נראה לי את הסקר הזה נפתח בשרישור חדש....

כשאני אומר (ואני בטוח שגם כמוצי ושדות)על תינוק שהוא מתוק\חמוד\מאמי\נשיקה אני מתכוון די לאותו הדבר...

אני בטוח שאין פה אף אחד שיש לו פרשנות שונה לכל אחת מהמילים הללו,

נחמד שיש גיוון בניסוח אבל בסה"כ מדובר רק בהבדלי ניסוח.

אני בפירוש לא מאמין לפרשנויות האלה על "מה התכוונתי ב'מתוק'..."

מתוק היא עוד אחת ממילות החיבה השגורות... בלי יותר מידי כוונות...

ומכיוון שאני משוכנע שאין פה שום דבר חוץ מהבדלי ניסוח אין ספק שיש להבדיל ולהפריד בין מילות חיבה שאנחנו אומרים לאלוקים ובין מילות החיבה שאנו אומרים לילד. (או לכלב)

עכשיו, גם אם נניח שאכן יש כוונות נסתרות ומעניינות מאחורי ה"מתוק", יש חשיבות גדולה לצורת הדיבור, צר לי, הפירוש המילולי של מתוק הוא פשוט מתוק, ההסברים מאד מעניינים אבל זה מה שבתכל'ס אמרת, "אלוקים מתוק" 

שהרי למשל..יש היום מן צורת דיבור כזאת... מממ... קללות גסות למדי משמשות לפעמים כצורה להבעת חיבה... (אני לא אכתוב את הדוגמא ששמעתי בעצמי כי זה גס,)

ברור לכל אחד שלכתוב קללה על אלוקים, גם כשהיא מכוונת לחיבה- בעייתי מאד.

כי הכוונה חשובה מאד אבל הניסוח חשוב גם הוא.

יותר מזה, אני בטוח שכל אחד מסכים (על שדות אני לא בטוח) שגם כשלא מדובר בקללות... נניח לומר על אלוקים "אחי", מסכימים שיש פה בעיה? ז"א, נכון שזה הפך לסתם כינוי חיבה, אבל לא פונים לאלוקים ואומרים לו "אחי"

אם כן, הויכוח הוא לא עקרוני, כולם מסכימים שגם כשהכוונה שונה יש חשיבות למשמעות הפשוטה של המילים, משום שיש חשיבות לעצם הניסוח, למה שבפועל יוצא מהפה. 

("דברים שבלב אינם דברים", כבר הרבה זמן שלא פתחתי גמרא, כך שאני לא מעיז להתחיל לדבר על זה... אבל בהרבה סוגיות בגמרא מדובר על חשיבות המילים... גם כשהכוונה מאחוריהן שונה...)

אם כך השאלה היא רק איפה הגבול,  

והגבול מאד ברור, לא מגשימים את אלוקים, פשוט אסור לתת לאלוקים צורה,

לומר "מתוק" זה לתת לו טעם. לומר יפה זה לתת לו דמות.

אם תרצו - הלכתית, אין לי ספק שזו בעיה של ממש, הלכתית, להגשים את אלוקים.

ודאי וודאי כשאנו מדברים ומשבחים את אלוקים כמו אל ילד קטן וחמוד. שאז ההגשמה גרועה פי כמה...

(אוףף, זה נראה לי כל כך פשוט! ברור לי שמי שלא מבין את זה נקודת ההתחלה שלו פשוט בעייתית. סוף פריקה)

רק להדגיש, אמרתי כך: כולם מסכימים שניסוח בעייתי הוא בעיה, עם כל הכוונות היפות מאחוריו, יש חשיבות לניסוח!

וכיוון שכך אנחנו לא יכולים להתנסח ולהגשים את אלוקים, לתת לו צורה, גם כשיש מאחור אינסוף כוונות נפלאות.

דשא,

אם כל מה שכתבת וחזרת וכתבת על חשיבות הכוונה - לא ענית על טענתי, אני יודע שיש חשיבות גדולה ועיקרית לכוונה, אבל זה לא אומר שאין חשיבות לניסוח,

במילה 'מתוק' משתמשים בהקשר של סוכריה וילד חמוד,

הדאגה למצבו הרוחני של אדם זו או אחר מטרידה מאד - אבל הפיתרון לה הוא בכל אופן לא הורדת האלוקים אל האומלל הנ"ל.

כמו שבאמת לא נקלל את הקב"ה אפילו מתוך חיבה, ישנם עוד דברים וצורת התבטאויות שלא נפנה אל הקב"ה.

מצד שני, גם השימוש שלנו במושגים ושמות כמו "מלך", "צור-ישראל", "ש-ד-י" הם מגדירים, ומטבע ההגדרה - הם מצמצמים את הקב"ה למושגים מגבילים ביחס למה שהוא באמת.

אבל הקב"ה רוצה שנשתמש בהגדרות האלו ככה. עובדה שהוא לא נתן לנו יכולת להביע יותר טוב את מה שהוא(כי מה לעשות, אנחנו חיים בעולם מוגבל ומוגבלות היא ההיפך המוחלט של הקב"ה שהוא אינסופי. ותקלוט, אפילו המילה "אינסוף" מגבילה את הקב"ה לתחום מצומצם הרבה ממה שהוא...).

אם ככה, יש לנו שני צדדים של הסקאלה:

האחד - המושגים המוכרים כמו שם הויה, שמות ה"מידות" שלו וכו'. שימוש בהם בתפילה הוא הכי טוב שאפשר להשיג בעולם הזה. הכי "אידיאלי".

השני - שימוש בקללות כלפי הקב"ה. לא מקובל עלינו כאנשים דתיים.

בסופו של דבר, אנחנו פשוט חולקים לגבי המיקום של האיזור הנייטרלי, שמשם והלאה זה "בסדר" להתבטא ככה כלפי הקב"ה.

אתה אומר שמותר רק איך שאמרו חזל.

אני אומר שאדם מתפלל מנהמת ליבו, ולכן כמעט תמיד איך שהוא יתפלל יהיה בסדר.

ואני חושב ככה בגלל שע"פ רוב מי שמתפלל לאלוקים הוא דתי, ומבין מי ומה זה "אלוקים" לפחות בצורה מינימלית, כך שאפשר "לסמוך עליו" שלא יבזה את הקב"ה(וכן, לומר לקב"ה שאני מתעליו, שהוא מתוק, שהוא חביב, ונחמד, ונעים, ופשוט מלך!!!!!@!@!#@#$! זה בסדר גמור. בהחלט לא נמצא בתחום האסור).

הפעם קופשתי?

אמרתי שאסור להגשים,

אני לא רוצה להתשתמש ב"נשק יום הדין" ולומר שזו גם בעיה של ע"ז,

אבל זה ודאי קשור, אסור להגשים את האלוקים.

(מעניין לשמוע מאיפה הוצאת את מה שאמרת בשמי...)

ובאמת, לעיון נוסף מומלץ בחום לעיין בספריו של החלבן, במיוחד על זה הלבן(על אלול-תשרי).

(כמובן שהוא לא הבסיס היחיד, אלא נותן בסיס אמוני-רעיוני-עיוני. העיון ההלכתי נוגע לסוגיות נוספות חוץ מתפילה או היכולת שלנו לתאר/להגשים את הקב"ה)

יותר מכך לא אפרט בגלל השעה, ובגלל שממחר לא אהיה פה כדי לענות לכל מה שאולי יכתב כתגובה, אז מוטי, קח בשתי ידיים את ההזדמנות ושמור על זכות המילה האחרונה!

זה שמצאת דוגמאות להגשמה מהמקורות לא נותן לך חופש הגשמה,

אסור להגשים.

ודאי וודאי לא בצורה מזלזלת כמו "מתוק" "חמוד" וכו'....

חבר'ה, נתחו את זה איך שבא לכם, אני מוכרח לדבר חופשי,

זה עיוות שלא ייאמן. מי שלא מבין את זה הוא בבעיה חמורה.

(אני לא מסוגל שלא להוציא את זה, לקרוא לאלוקים מתוק וחמוד... פשוט לא ייאמן)

לכל המתנגדים - ביידיש זה בסדר ובעברית לא? או שלא מוצא חן בעיניכם איך שהתבטאו יהודים בכל הדורות?

חיפוש בגוגל עם המילים טאטע זיסע מביא כל מיני תוצאות מעניינות. בחרתי בשתיים. קודם כל סיפור שהרב קרליבך זצ"ל סיפר על רבי אלימלך מליז'נסק:

פעם הרבי הקדוש רבי אלימלך מליז'ענסק היה חולה מאוד; לימים רבים הוא לא יכול לאכול. בנו רב אלעזר הגיע אל אביו והתחנן לפניו לאכול. וזה מה שהרבי רב אלימלך אמר לו: "תאמין לי, יש רק דבר אחד שאני רוצה לאכול: המרק שנעשה על ידי חנה'לה, אשתו של אברהמ'לה, נושא המים."

אז רב אלעזר הלך לבית הרעוע של אברהמ'לה, דפק על הדלת, ואמר, "חנה'לה, תגידי לי, איזה סוג מרק נתת לאבי הקדוש?"

עיניה התמלאו דמעות והיא אמרה, "אני מתביישת לומר שזה לא היה מרק אמיתי: זה היה מים חמים רגילים. ההייליגער רבי ר' אלימלך בא לבקר את בעלי, וזה היה כל כך יפה, כל כך שמימי; זה היה ממש גן עדן. אבל פתאום בעלי אמר, "חנה'לה, תביא משהו לאכול עבור האורח הגדול." הלכתי למטבח, ורק אז הבנתי כי אני ובעלי לא אכלו במשך שלושה ימים. בגלל רבי הרבי אלימלך, שכחתי לגמרי כי היינו כל כך רעבים.

"לא היה לי כלום בבית לתת לרבי לאכול. הדבר היחיד שראיתי היה מעט מים רותחים על הכיריים. לקחתי כף, ובחשתי את המים, ואמרתי: "ריבונו של עולם, טאטע זיסע, [אבא מתוק שלי], אני חנה'לה, אשתו של אברהמ'לה. אין לי כלום בבית לתת לרבי הקדוש. אבל טאטע זיסע, יש לך גן עדן, יש לך הכל. אני בוכה לפניך, תשים קצת-קצת גן עדן בתוך המים החמים האלו כדי שרבי רב אלימלך יכול לטעום משהו טוב."

רב אלעזר חזר לאביו ואמר, "יש לך דרישת שלום מחנה'לה." ההייליגע רבי ר' אלימלך מחייך ואמר, "אלעזר, אתה לא מבין, יש מרק, שאתה יכול להאכיל את האנשים הרעבים של העולם, אבל המרק של חנה'לה יכול לחיות מתים - יש לו את הכח להביא אנשים מתים בחזרה לחיים."

אז זה מה שאני, שלמה בן פסיה, מאחל עבור כל האמהות והאבות שבעולם. לפעמים הילדים שלנו חוזרים הביתה, וכל מה שהם צריכים זה קצת מרק רגיל. אבל לפעמים הנשמות שלהם רעבים עבור המרק של חנה'לה, אשתו של אברהמ'לה הקדוש, נושא המים.

והשני זה סרטון מרגש עם השיר טאטע של שוואקי. תישארו עד הסוף המנחם.

בס"ד

הקשר בין כל יהודי לקב"ה הוא עמוק, פנימי, ואישי.

יש מי שיכול לקרוא לקב"ה "אבל'ה מתוק שלי!!" (אגב שמעתי הרבה שקוראים מתוק גם להורים ולא רק לאחים הקטנים שלהם)

וןיש מי שחש יותר את רוממות ה', וזה מרגיש לו זילזול בכבוד המלך.

אלו ואלו רגשות טהורים של יהודים כלפי אביהם שבשמיים,

ואני לא חושבת שאנחנו צריכים לחנך זה את זה בעניין.

מתיקות זה לא רק עניין של טעם גשמי, הרבה פעמים גם על פרושים\רעיונות בתורה אומרים "פרוש מתוק" וכ'.

מתיקות זה סוג של תענוג. ייתכן ויש מי שמבטא כך תענוג שיש לו מקרבת ה'.

השגחה פרטית מיוחדת, וכ' וכ'.

מצד אחד אני מאד מבינה את הזעזוע של חלק מהכותבים מצורת הביטוי הזאת, גם אני מרגישה שאינני מסוגלת לומר כך על ה',

אבל יהודי שזאת החוויה שלו כלפי הקב"ה- מי אני שאתערב בניהם??

מוסבר בתניא שכשאנו אומרים על ה' גיבור וכ' וכ', זה לא כדי לצמצם אותו אלא שהוא מקור הגבורה.

כמו להבדיל אדם שהוא סנדלר, זה לא אומר שהוא רק סנדלר ותו לא, הוא יכול להיות גם אבא, גם יהודי חסיד, ואפילו צדיק...

אבל קוראים לו סנדלר על שם אחת הפעולות שהוא עושה.

אולי על זאת הדרך מי שאומר מתוק- ה' הוא מקור כל המתיקות בעולם.

מי שלא מתחבר לזה- מובן.

לכל אחד צורת הביטוי שלו כלפי בוראו.

אבל לעניות דעתי הגשמה אין כאן.

אפילו כשאומרים לתינוק מתוק אף אחד לא מתכוון למתוק בטעם הגשמי שלו,

ואף לא ליופי חיצוני,

אלא למשהו שובה לב בתינוק עצמו.

משהו שגורם לנו לתענוג.

וגם אם אינני מסוגלת להתבטא כך על הקב"ה, כי בחוויה שלי גם אם זה אבא, זה עדיין מלך מלכי המלכים,

בהחלט מבינה שיש מי שאצלו זה לא סותר, והוא יכול לקרוא למלך מלכי המלכים מתוק.

ובקשר לעולם הדימויים שבין בני זוג, ברור שכן משמשים בזה.

כולנו התארסנו עם הקב"ה במעמד הר סיני, (אירוסין שבלשון התורה, לא אירוסין של ימינו)

התורה היא הכתובה שלנו, ומחכים לגאולה שהיא החתונה.

מה כל כך מפחיד בזה? התנ"ך ותורשה שבע"פ מלאה בדימויים הללו...

יש לנו את כל הסיבות לא להתנגד לכלום.... והכל הרי אינדוידואלי.... משהו פנימי ועמוק... כל אחד חווה את זה אחרת...  אלו ואלו רגשות טהורים....   העיקר - לא מתנגדים לכלום.

לא התכוונתי לדיבורים כאלה כשדיברתי על תארים\שבחים\דימויים מ"עולם" הזוגיות...

ובכל אופן, זה היה רק ניסיון להסביר את העיקרון של הדברים.

עכשיו, כמו שכבר כתבתי, למרות שיש קללות וגסויות מסויימות שלעיתים, אצל אנשים מסויימים - משמשות לחיבה - אני בטוח שברור לכל אחד פה שלא בסדר לדבר כך לאלוקים, למרות הכוונה הטובה.

נשאלת השאלה איפה הגבול,

אני צריך עוד להגדיר את ההבדל הברור מאד שאני חש בין "מתוק" ל"מלך",

מממ... אולי הנושא הוא (במחשבה של רגע) כשאני מכנה את ה' מלך (למשל) אני מעמיד אותו מעלי... אולי זה הכלל, תאר שמכבד ומעמיד את הקב"ה מעלי הוא בסדר,

מתוק וחמוד זה אולי לשבח - אבל זה לא בהכרח מעמיד את הקב"ה מעלי,

להיפך, זה הופך אותו למן תינוקי שלי...

אולי זה החילוק, צריך עוד לחשוב.

(על מה היה הסימן שאלה הראשון?)

"פתח אליהו ואמר, רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עלאה על כל עלאין, סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל.."

אאאחחחח אלוקות פשוט מתיקות!!!

הנשמה ממתינה למעלה לזמן בו תזכה לרדת לתוך גוף, כי הנשמה חשה כמה מסוגלת לפעול בהיותה כאן למטה. היא מסוגלת להגיע ל"התענג על הוי'". אם-כן, למתי דוחים זאת? (היום יום טו חשוון)

בס"ד

המעשה העיקר-

לא הבנתי לאיזה סימן שאלה התכוונת, הראשון שאני ראיתי זה על השאלה "מי אני שאתערב בניהם", ובאמת זה חצי קביעה חצי שאלה.

ולמוטי-

אני מבינה את ההסתייגויות שלך, אבל ההשוואה למילות גנאי כחיבה לא כל כך קשורה,

מתיקות זה משהו שנחווה כטוב, (אולי לא אם תשאלו רופא שיניים, אבל בכללי)

ומילות גנאי גם אם יש אנשים שמתבטאים ככה חיבה, זה ברור שגנאי זה גנאי ולא שבח.

וגם מי שמבטא את זה כלפי אהוביו בחיבה יודע זאת.

מבחינה אובייקיטיבית מתוק וחמוד אמנם לא מבטאים יראה, אבל גם לא סותרים כבוד.

אולי זה לא גנאי, אבל זה בפירוש ההיפך מכבוד <זה רק בשביל המילה האחרונה, (והצודקת)

בכל אופן, שלומי כבר הביא מקור בהלכה לכך שזה לא רצוי, (ואסור לפי הרמב"ם)

התחברתי לכך שהעניין הוא "להתענג על ה'".

יש תחושת מתיקות גם בדברים שהם לא "טעם מתוק". 

ומחיצוניות מפגרת.

נסחפתי לכל מיני דיונים.

זה פשוט מאד, (וחשבתי על זה מחדש שוב ושוב הלילה, לא נרדם)

מתוק וחמוד אומרים לתינוק,

התארים מתוק וחמוד הם תארים לשבח, אבל הם ההיפך מלכבד.

הקב"ה אולי גם אבא - אבל הוא גם מלך.

הוא מלך ואנחנו תמיד צריכים לכבד אותו,

מתוק וחמוד הם לא תארים מכבדים.

חד משמעית.

בוקר טוב, (חבל שזה מעצבן אותי, אחרי הכל.)

תכתוב :"אני מוכרח לומר שיש הבדלים משמעותיים בין מה שאני כותב בלילה ובין מה שאני כותב ביום. די מזעזע לראות את זה באור יום..." אבל פסד'ר..." (שם שם)

היום כבר הפציע לפני כחצי שעה... אבל יפה שאת זוכרת...

אנסה לישון מעט כדי להירדם היום בלילה

יש את הליטווקים שמה שיותר חזק אצלם זה המרחק, היראה.

ואצל החסידים זה יותר החיבור הפשוט.

זה גם הבדל בין "האשכנזים הקרים" לבין "הספרדים החמים".

אלו פשוט הבדלי גישות!

מה זה משנה כעת... כשהפכת את זה להבדלי גישות? (אני שואל ברצינות, מעניין אותי...)

לי זה לא אומר כלום.

אבל אם הוא היה צדיק כמו שמספרים ברור לי שהוא לא דיבר כך לאלוקים...

ו...די להתיר ולסמפט כל רע בתירוץ "הבדלי גישה"...

אז די לשלול כל דבר שלא לפי שיטתך.

אמנם טוב להאמין מאד בדרך שלך, אך צריך לזכור שיש עוד דרכים בעבודת ה'!

70 פנים לתורה - גם כאן!

זה נורא פשוט,

או שזה מוזיל את אלוקים אצלנו או שלא,

התשובה היא שכן...

ואף צדיק לא דיבר כך אל אלוקים...

אתם וה70 פנים שלכם... במחילה...

כבר איבדתם לגמרי ת'צפון.

אז *אתה* אל תתבטא כך.

אם הוא כבר זול - זה לא מוזיל.

(מעניין, ממתי דת"לים הפכו לחסידים? הם לא הגיעו משם...הרי...)

תודה באמת!

אני לא בהכרח אומר את זה... (אם כי זה יכול להיות נכון)

לא חשוב, אני מוכרח בכל מצב לומר את המילה האחרונה.

(אגב, זו כמוצי, נכון?)

למעט הרב צדיקה?

האם מותר לקרוא לה' בשמות כאלה?

על זה שמותר לתת לקב"ה אך ורק תארים ושבחים שכבר הוזכרו במקורות...

גם אם התרגום הוא אותו הדבר...

חוצמיזה, כאילו שאפשר לסמוך על הדיוק של קרליבך, מה הוא מצטט אותו? הוא שמע אותו? זה קרליבך שאמר זיסא.

לדעתי, 

יש חשיבות לדיבור עם ה' בשפה שלך, אפילו בסלנג שלך...

לדבר איתו איך שאתה מבין, עם כל הרגש.

להתחבר לזה, להרגיש את הכל..

יש לזה כל כך הרבה משמעות....

אבל, אני חושב שבאיזשהו מקום כן כדאי להאט..

הכל סבבה, אבל צריך לזכור..

מדובר כאן במלך, אבא, אבל גם מלך...

ויותר מכך...

הרצי"ה כתב שבאלוקים שבו החילוניים לא מאמינים...

גם הוא לא מאמין...

כי לפעמים אנשים הופכים אותו ל"סבא טוב" כזה..

שמחייך וחלק סוכריות...
 

איזה אבא חמוד........

אז באמת...

אין לנו אפשרות לדעת איך זה, מה זה ולמה,

אין לנו סיכוי להתקרב להגדרה..


אז אולי כדאי, עם כל האהבה (ויש המון!)  קצת....

קצת...להרגיע...






אבל כן... דברו איתו בשפה הכי חופשית...

כי אחרי הכל....

אחרי הכל הוא אבא....

יכול לקרוא ככה גם לה'.

פשוט חבל על הקיתונות שאני אשפוך פה.

למה המצדדים והתומכים בצורת דיבור כזאת ביחס לאלוקים מדברים כל הזמן על רבנים אלטרנטיביים ומעניינים דוגמת "החלבן", הרבנית קוק, ר' נחמן מברסלב...

מממ... למה אף אחד מהם לא מביא ראיה או סיפור מרבנים "קונבנציונליים"?

למה זה שייך רק ל"מוזרים" ולשנויים במחלוקת?

נקודה מעניינת למחשבה.

איך אתה מתייג גדולי עולם בצורה כזאת????

ד"א, הרב פינקוס קונבנציואלי מספיק לטעמך?? מסתמא אם עיינת בשיחותיו וכתביו בטח הבחנת שגישתו דומה מאד לרבנים האלטרנטיבים עפ"ל.

שנויים במחלוקת...

(וממתי הרבנית קוק וה"חלבן" הפכו להיות גדולי עולם? עשו טובה...)

לא קראתי דברים של הרב פינקוס... ואם תביאי דוגמה אשמח,

(לא שאני מכיר ומסתמך עליו יותר מידי)

אבל על כל רב ממוצע יש חולקים.

(ולעצם, החלבן הוא גדול עולם.)

מוטי, תקשיב. כל פעם אתה *מזדעזע* עד עמקי נשמתך איך מעזים לדבר על רבנים וכו' וכו', אבל מה? כשזה מגיע לרבנים או דמויות שדעתך אינה נוחה מהם, המילים שלך לא פחות מזעזעות מהכיוון ההפוך. 

גם לגבי הרב פינקוס, רב קונבציונאלי לכל השיטות והטעמים- למה אתה לא מסתמך עליו?

אין לי כרגע נגישות לאחד מספריו, אבל הייתי ממליצה בחום לפתוח את הספר שלו על אלול, קובץ שיחות עמוק, נוגע ואמיתי. 

מעניין לשמוע למה את מתכוונת...

יש מחלוקות ויש מחלוקות, ויש רבנים שמופיעים פתאום מאנשהו... שההתנהגות שלהם מוזרה... שאנשים תמוהים מתקבצים סביבם...

ההבדל מאד ברור.

למה אני לא מסתמך על הרב פינקוס? כי אני לא מכיר אותו, מה אני אסתמך על כל אחד שיצא לו שם של רב?  

אם אעשה כך, יום אחד עוד איאלץ לומר שהתורה היא אינדוידואלית... ושעבודת ה' אינוידואלית.. וכל מיני נוסחאות אומללות.

ולכן.. אני לא ממהר להסכים ולהיכנע לכל אמירה של רב שאני לא מכיר.

להתנגד לכל רב שלא הולך על פי שיטתך?

זה מצוין ה"עשה לך רב", אבל יש מקום גם לרבנים ולדרכים אחרות! (וכן, הם לא פחות גדולים.)

רק שאלתי שאלה מצויינת, איך יתכן שבצד הזה של הדיון מובאים רק רבנים שנויים במחלוקת, אלה עם הסיפורים הפיקנטיים.

ולא, אני ממש לא מחוייב לכבד כל כוכב חדש שמשום מה התחילו לקרוא לו רב,

(בלי קשר לכאן, יש רבנים שאני בפירוש מזלזל בהם בגלל הסובבים אותם...בגלל המוזרות שלהם, כאן - לא זלזלתי באף אחד, העליתי נקודה מצויינת)

נתחיל שכנראה אם תחשוב טוב תגיע (אולי) למסקנה שלרבנים "קונבנציונליים" לעומת "אלטרנטיביים" יש חלוקה נוספת.

רבנים שעובדים עם רגש לעומת רבנים שעובדים עם שכל.

זה עשוי להיות הסבר לתופעה.

(שאלתך, אגב, עדיין במקומה עומדת)

מה שתרצי

לחפש אצל הרבנים ה|כל מילת תיאור אפשרית| (אוקי נזרום עם ה"קנוונציונאלים" כי אין מילה אחרת כרגע... )

מהשיחות שלהם או אם יש תיעוד של תפילות שלהם - איזה ביטויים הם אמרו על הקב"ה

זה תחום שהאמת אני לא יודעת מאיפה להתחיל לחפש....

איפה קיש כשצריך אותו???

"מתוק" ו"חמוד" או "מת עליך" ברור לי שלא,

ובכל אופן, לא שאלתי למה אין רבנים קונוונציונליים שאומרים "מתוק"...

שאלתי למה כל החבר'ה בשרשור שמצדדים לטובת התארים הללו - מדברים כל הזמן על רבנים "פיקאנטיים" ...

כמובן שיש קשר.

מעניין אותי מה >כן< נמצא

ומה אפשר ללמוד מזה

אכן מעניין, ספרי לי על תוצאות החיפוש (אם תרצי - החיפוש אחרי קיש)

ובין כך ובין כך אף אחד לא כתב דוגמה מדבריו.

"...הוכר ע'י גדולי הדור..."  מעניין למה לא שמעתי על זה...

בכל אופן, לא זלזלתי באף אחד אבל אין ספק שאפשר להכניס את החלבן ואת הרב והרבנית קוק לקטגוריה של רבנים "פיקנטיים"...

(אגב, הראיה שלך לצדקותה של הרבנית קוק לא ראייתית במיוחד)

כך שבלי להביע דעה על הרבנים הללו, אפשר עדיין לשאול למה כל הניקים שמצדדים בצורת הדיבור הזאת - מדברים על הרבנים האלו. למה אין להם דוגמא מרב ...את יודעת... קלאסי  נורמטיבי...

בפירוש לא באתי לזלזל ברבנים, העליתי נקודה מעניינת, על הניקים -לא על הרבנים.

את הבעש"ט לטענך אתה לא מכיר אז זה שאתה לא מכיר זה כבר לא ראיה אצלך.

הרבנית קוק היא בת של הרב יצחק זילברשטיין. נכדה של הרב אלישיב ונינה של רבי אריה לוין.

 ואם יש לך קושיות עליה לך תשאל את הדוד שלה (רבי חיים קנייבסקי)עליה ואז נראה איך תמשיך לכתוב. וסתם דרך אגב גם הרבנית קנייבסקי היה לה התנהגות מאוד דומה.

ואם אתה רוצה יש לה עוד דוד הרב שמחה הכהן קוק רבה שדל רחבות לך ותשאל גם אותו.  

לא שכל הדיבורים האלה מעניינים אותי -אבל ידוע שהרב אלישיב מאד מאד לא אהב את הרב קוק הנ"ל... ואם אני לא טועה - לא היה לו קשר טוב במיוחד עם בתו.

מממ... כל הדיבורים האלה על הייחוס שלה לא ממש מרשים אותי,

ואכן הרבנית קנייבסקי שנויה במחלוקת לא פחות...

כל זה לא קשור למה שאמרתי בהתחלה, נגררתי לומר את מה שעכשיו אני כותב,

כי בתחילה כתבתי בסה"כ שמדובר ברבנים "מעניינים", ושאלתי למה, למה מביאים פה ראיה רק מרבנים מעניינים.

מה קשור זה שאני לא מכיר את הבעש"ט? מישהו הביא פה ראיה מהבעש"ט?

הרב אלישיב אהב אותו. ואני יודע את זה . תפסיק להקשיב לכל משמש הוא כל איזה אדם מהרחוב שמנסה לעורר מחלוקת. ולגבי הרבנית קנייבסקי אז כל אדם שעובד את השם יש לו הרבה חולקים ורבי נחמן כותב שזה הכל נובע מפגם הברית....

ולגבי הבעש"ט אתה הזכרת את זה פה באחת ההודעות שלך, ואין לי כח לחפש את עכשיו. 

שוב, לא שאני יודע מי עובד ה' אמיתי, אבל היו לגר"א התנגדויות? (רק דוגמה)

ברור שר' נחמן אמר את זה, כי כלפיו היתה התנגדות...

נקרא אצלך גדולי הדור? כלומר רק הרב עובדיה וחוץ ממנו אין עוד אף אחד? הוא שהרב מרדכי אליהו זה נחשב והרב בצרי גם נחשב? כי הם אמרו שהוא מגדולי הצדקים בדור.   

לא הבעתי את דעתי לא על החלבן ולא על הרבנית קוק...

ו...אני לא יודע מי הוא גדול הדור, והאמת היא שאין לי רב נכון להיום.

תראה איך זה התחיל, אחרי זה גררו אותי לנושא הרבנים עצמם,  ובכל זאת התעקשתי לא לדבר עליהם, בכל אופן אני הדגשתי שהנושא שלי הוא הניקים, לא הרבנים.

אין לי עניין לדבר על רבנים אבל הנקודה שהעליתי נכונה.

יש מכנה משותף ברור בין הרבנים שהניקים מצדדים בצורת הדיבור המדוברת הביאו כראיות לדבריהם.

אבל עזוב, אתה גורר את הדיון לעניינים שלא דיברתי עליהם,

את דעתי על הרב החלבן לא אמרתי, וגם לא על הרבנית קוק,

אבל אף אחד לא יתווכח עם זה שהם לא קלאסיים "נורמטיביים"... וזה מספיק בשבילי לצורך הדיון.

נא לא לגרור אותי לדבר על רבנים, תודה.

לא כדאי אפילו להתחיל לדבר על זה!

לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו. שנא':והאלהים עשה שיראו מלפניו."

(שבת לא)

עדיין חופרים על זה? פעם הבאה אני אשתוק....

לא יפה

על מה הם מתדיינים בפורומים...

השאלה אם אפשר להגיד את זה בקול.

אליו, אז לא כ"כ ברור |מנצל"ש|

אז נראה שזה >אפשרי<

לומר בקול?

תנסי בבית... ותבקשי מאחים שלך לתת לנו משוב

טוב, אז בטוח שאפשר

ככה יש את הגמרא שכבר הביאו כאן.

וכל הראשונים חוץ מהרמב"ם כותבים שמדובר רק בשעת התפילה (רא"ש, רבינו יונה, ר"י, שבלי לקט, רשב"א, רבינו האי כתב שמותר רק בתנאי שאינו טועה.) והרמב"ם כותב שבכל מצב אסור.

הבית יוסף מביא שמצינו הרבה פיוטים שנאמרים עם הרבה שבחים והוא מביא לדוגמא פיוט שנקרא כתר מלכות ששם מביא תארים מיוחדים כגון אתה אחד אתה חי אתה חכם אתה קים והוא מביא שיש עוד כל מיני, והוא מביא שלא מצינו  מי שנמנע לאומרם בגלל זה.

והדרכי משה גם כותב דומה למה שכת הבית יוסף, ומביא שכן כתב האגור.

השו"ע מביא להלכה שין שום בעיה להגיד מחוץ לתפילה, רק שהוא מוסיף "מכל מקום נכון למי שירצה להאריך בשבחי המקום שיאמר אותו בפסוקים.

הכף החיים מביא שהענין של הפסוקים שככה אדם יוצא גם ידי חובת שיטת הרמב"ם שלהגיד פסוקים הוא לא אוסר.

והערוך השולחן מביא שהמקובלים לא הקפידו בכלל בענין.

והילקוט יוסף כותב שכל הבעיה זה רק בתפילה ולא מזכיר בכלל את ענין הפסוקים.      

אולי זה לא איסור מוחלט אבל הוא כותב מה נכון לעשות.

השולחן ערוך הוא הפוסק שהתקבל, יו נואו...

זה הלשון שלו בדיוק "ודוקא בתפילה מפני שאין לשנות ממטבע ששנו חכמים אבל בתחנונים או בקשות ושבחים שאאדם אומר מעצמו לית לן בה. ומכל מקום נכון למי שירצה להאריך בשבחי המקום שיאמר אותו בפסוקים"

זה רק בגדר חומרה לדעת השו"ע לא צריך להתכחש נשמה. וחוץ מי זה שהבתיא עוד כמה אחרונים.

וזה לא נכון שיש רק שו"ע וזהו כי אנחנו פוסקים לפי גדולי הדור שלנו היום.

הוא בסה"כ אומר שהאיסור המוחלט הוא דוקא בתפילה,

אבל בתכל'ס הוא אומר מפורש מה נכון לעשות.... ממש לא חומרא!

הוא לא כותב כלום על "המחמיר תבוא עליו ברכה" או משהו כזה.., הוא כותב מה נכון לעשות, זו לא חומרא, צר לי. חוששני שאתה מתכחש.

מה גם שדי מצחיק לומר ש"זה רק חומרא" כשהרי בעניינים של עבודת ה' מדובר... מה שייך לומר חומרא?)

מעולם לא שמעתי על פוסקים בני זמנינו שחולקים על השו"ע,  אף אחד לא עושה את זה.

פוסקים לפי השו"ע, תמיד.

איך אמר "רביכם"? הוא כתב משהו על זה שלא יחרגו בכלום מהשו"ע, לא?

אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים

הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.

לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.

אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.

אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.

אולי אני פשוט רציני מדי😏

אז מעניין על מה הוא מדבר

(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)

אמנם פתוח קצת יותר מדי, קל ונחמד.

ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר

מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?

ויש עוד עשרות עלוני שבת.

והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי

תראה מה זה עושה לנפש שלך.

זה עלון נשי שמיועד לנפש והרגש הנשי.

אתה קורא. אתה נפגע.

כן. נשמע מוזר

אבל עובדה שאישתך שמחה במנוי (אני מניח שעשיתם את המנוי בשבילה)

ולך זה עולה על העצבים.

לא סתם זה עלון לנשים ולא לכל הקהל

ואם תגיד שזה מטעמי צניעות (שגבר יקרא דברי אישה וכו'… )

תראה גם בציבור החילוני יש עלונים שמיועדים לגברים וכאלה שמיועדים לנשים.

אני הסובל,

לאשתי לא חסר (אני קורא רק אחרי שהיא מסיימת...)

בדיוק.

אתה נפגע מזה שאתה קורא.

יש הבדל לא להסכים עם משהו ולחשוב שהוא עושה נזק, לבין להיפגע רגשית.

כמובן שיש מושג כזה שנקרא כתיבה לקהל יעד מסוים, אבל דווקא בגלל שהעצות האלו פונות אל הקהל שיש להן הכי הרבה סיכוי להתקבל עליו, זה הופך אותן ליותר מזיקות.

וגם אי אפשר להפוך כל דעה ורעיון לפילוח לפי קבוצות שיוך של מין, עדה או צבע שיער. ביקרת עניינית כלפי רעיון מסוים היא קבילה גם אם מי שאמר אותה הוא לא מ"הקבוצה הנכונה".

ולראייה, בפעם האחרונה שבדקתי, אני אישה ואני לא אוהבת כל הדברים הרוחניקים הטיפוליים של "איך זה גורם לך להרגיש". זה יותר עניין של אופי מאשר שייכות לקבוצה מסוימת. נכון שהאופי הזה נפוץ יותר בקרב נשים, אבל זה לא אומר שזה עניין "מהותי- נשי" או איך שלא קוראים לזה היום.

במשהו מהותי כזה.

אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה

חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה

טור שנכתב על ידי אשת מקצוע בתחום הטיפול.

לא גורו מטעם עצמה, לא בוגרת קורס NLP זריז, אלא באמת אשת מקצוע מוערכת (וזה נושא אחר לכשעצמו - רוב הפרסומות והטורים בנושא הזה קשורים למומחים מטעם עצמם חסרי כל הכשרה רצינית).

היא סיפרה על זוג שהגיע אליה לקליניקה, הם נשואים מעט שנים וכבר יש מספר ילדים, ועכשיו האשה שוב בהריון.

הזוג היה מדוכא, הם סיפרו שהם אמנם רצו משפחה גדולה, אבל הקצב מהיר מדי עבורם, הם לא מספיקים כלום, מרגישים שהם לא עומדים בקצב, שהם לא משקיעים מספיק בילדים וכיוצ"ב.

ההריון החדש (לא נכתב שם במפורש אבל אפשר להבין מבין השורות שהוא לא היה מתוכנן) מכניס אותם ללחץ וחרדה ועצבות גדולה.

ומה היא ענתה להם?

אולי ה' מנסה ללמד אתכם לבקש עזרה מאחרים.

זאת תשובה נוראית בעייני כשהיא מגיעה מאשת מקצוע בתחום הטיפול.

אסור, פשוט אסור, להכניס את ה' לחדר הטיפול - אלא אם כן המטופל בעצמו עושה זאת.

את רוצה להכווין את הזוג למשהו מסוים? מעולה, תגידי זאת בצורה ישירה. אבל אל תיעזרי באלוקים בשביל לשכנע את הזוג שאת צודקת, כי את לא נביאה ואין לך מושג מה הוא מנסה ללמד אותם.

אולי הוא מנסה ללמד אותם להשתמש באמצעי מניעה? אולי הוא מנסה ללמד אותם שיעור בסבלנות? בביטחון ב-ה'? אולי הוא רוצה ללמד אותם לחיות בעוני כדי שיעריכו את המעט שיש להם?

אין לך שום דרך לדעת מה הוא מנסה ללמד אותם, והניסיון להכניס אותו לחדר הטיפול כדי לקבל חיזוק לדברים שאת אומרת להם - לא הוגן ומאוד בעייתי.

מטפל לא יכול לנכס לעצמו את תפקיד הדובר של אלוקים, זה מפעיל על הזוג מכבש לחצים - הנה לא רק המטפלת חושבת כך וכך, זה גם רצון ה'! זה מה שהוא מנסה ללמד אותנו!

במקום שהם יעבדו את הרגשות שלהם מול המטפלת, אולי אפילו יתווכחו עם המסקנה שלה, היא מציבה מולם גורם שלישי שאי אפשר להתווכח איתו ועם הסמכות שלו.

אני מדגיש שהעצה עצמה לא גרועה, לגיטימי להגיד לזוג במצב הזה שהוא צריך לבדוק אם יש אפשרות לבקש עזרה מההורים או שכנים וכו'.

הבעיה שלי הייתה עם הניסיון להציג את העצה הזאת כ"רצון השם".

זה חשוב מכל מיני סיבות. הראשית שבהן זה שלפעמים הכח שמפעיל את המטופל מנוגד לאמונה שלו. ואם המטפל מחזיק באותה אמונה בחיים האישיים שלו אי אפשר בעצם לעבוד עם הכח הזה. אי אפשר להציף אותו למעלה כדי להיות איתו בקשר ולעבוד איתו וכמובן לא תהיה דרך להתקדם משם לשום מקום.

אם אנחנו מתעלמים ממנו זה אומר שהוא עדיין קיים. הוא פועל. פשוט ירד מתחת לשולחן כי החלטנו (בשכל) שהוא אסור. אם לא נעים להעלות נושא בפני המטפל משהו. הטיפול מאבד אפקטיביות.

גם אם אנחנו מתביישים ברצון הזה, וגם אם הוא ממש לא מוסרי. הוא שם. ולפני שאפשר לטפל בו צריך להכיר בזה שהכח הזה קיים אצלנו. וזורם בנו. ונמצא שם.

אבל מה קורה כשהכח מתנגש עם אמונה?

צריך למצוא מקום בטוח (טיפול זה מקום מצויין, אבל לא רק) שהכח יכול להתבטא. ומשם אפשר להתקדם איתו הלאה. זה נושא בפני עצמו כי בדרך כלל יש מנגנון שהביא עלינו את הדפוס שאנחנו נלחמים בו (מלחמה אבודה, אגב, היא תמיד אבודה).

ברגע שדייקנו אותו אפשר לנסות להבין אותו לעומק. למה אנחנו צריכים אותו, ממה הוא שומר עלינו, ועוד כאלה. זה נושא ארוך ומרתק. לפעמים (בטח אצל רגישים) אנחנו סופגים דברים שהם לא שלנו בכלל.

הוא שהטיפול צריך להביא את המטופל למקום שהוא רוצה, לא למקום שהמטפל רוצה.

אם תלכי למטפל נוצרי, את לא תרצי שהוא יטיף לך שיהיה לך יותר טוב בעולם הזה ובעולם הבא אם תקבלי על עצמך את מלכותו של אותו האיש.

ואם תלכי למטפל חילוני, לא תרצי שהוא ישכנע אותך (או אפילו יעלה כאופציה) ששמירת נידה גורמת לבעיות ולכן עדיף לוותר עליה.

בחדר הטיפולים שלי ה' נכנס מלאאאא פעמים.

לא רואה סיבה שהמטפל עצמו לא יכניס אותו בעצמו ואני גם לא זוכר אם אני הכנסתי אותו או לא.

בכלל לא רואה בעיה.

לא קראתי את כל הכתבה אבל ממה שכתבת לא ראיתי כל פגם.

שאלתי את אחי, פסיכולוג, תואר ראשון, תואר שני והתמחות, כל המסלול הארוך וזה מה שהוא ענה לי.

אבל הוא גם לא מבין על מה דפקת את הראש שלך.

אבל כן, חוסר המקצועיות הרגיז אותי, במיוחד לאור ההיסטוריה שלי

אם היא אמרה את זה בקונטקס רחב שבו כן טיפלה עניינית, אז זה לא נורא.

מה היה קודם - האם היה קודם ופשוט לא הביאו אותו...

אבל זה נכון שאם מתחילים עם מוסר (בכל צורותיו), זה עלול לעשות רגשי

אשמה וגם לא פותר את הבעיה.

אולי אפשר לכלול את זה בדרך ארץ קדמה לתורה; לפני שמבקשים

מאיתנו לעבוד על המידות שלנו, להביט למעלה, להתקשר עם בורא

העולם, צריך להכין קרקע יציבה כלשהי (לפחות).

ייתכן מאוד שיש אנשים שיכולים לעשות זאת דרך אמונה מאוד

חזקה; הבעיות השורשיות מן הסתם אינן נפתרות, אבל החבל

של הקשר החזק עם השם, עוזר להם להצליח לצוף, ואולי אף

יותר מזה. אולי.

זה לא "רוחני", זה הזיה.

לא מצליחה להבין מי קורא את המגזין הזה.

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

קצת לא נשמע טוב ליצור סרט כשהזוועות עדיין בשטח.... של מי הרעיון הזה?

לא זוכרת איזה מהם, יש צילומים שהנאצים עצמם צילמו. גם של באבי יאר. ומזעזע

אותנטי לחלוטין; כל כך עצוב ומזעזע. כל כך רוצים שהקב"ה יסלח, ישמור עלינו

יביא גאולה לכולנו, אין כבר כח. זה לא היה מזמן כל כך....

כנראה לא הבנתי מה הכוונה ב"סרט" שדיברת עליו.

ותחשבו על כך שהאומה הזו עשירה ומשגשגת כאילו לא קרה דבר.

הרי אפשר להשתגע אם חושבים על זה!

ועוד יש אנשים שנוסעים לשם ואפילו משתקעים שם.

האינטרסים וכבוד עצמי, כנראה לא הולכים ביחד...

יש הרבה סרטים אותנטיים על איך נראו מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה, ברגע כניסת הצבא האמריקאי למקום, עם כניעת הנאצים ושחרור המחנות.

זה סרט ערוך מאוסף צילומים של צלמים צבאיים בריטיים (בעיקר), אמריקאים וסובייטים, שצילמו את המצב מיד לאחר שנכנסו למחנות. כלומר צילומים אמיתיים.

הרעיון במקור היה להציג בפני האוכלוסיה הגרמנית כדי לעורר בהם אשמה ולהרחיק אותם מהנאציזם.

חוץ מזה רצו לתעד את הפשעים לטובת ראיות בבתי המשפט / טריבונלים.

בסופו־של־דבר הסרט הספציפי הזה נגנז כי לא הספיקו לערוך אותו עד ששינו את המדיניות והפסיקו להציג את הסרטים האלה.

עיקר הסרט עוסק בברגן־בלזן, במצב של המחנה עם השחרור, טיפול בניצולים, קבורת המתים כו',

אבל במידה כזאת או אחרת גם במחנות אחרים כמו דכאו אוושוויץ אבנזה. נראה לי שזה אחד המקיפים ביותר.

כולל כמה מהרגעים המפורסמים ביותר כמו הרב לזלי הרדמן קורא קדיש מעל הבורות.

לא ניתן לתיאור.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.