אבל תמיד תוכל לנסות לשכנע את עצמך שאין באמת ממצאים ממש ודאיים (רק העובדה שהוא אהב לצלם ילדות קטנות ערומות.) ושיכול להיות שהוא סתם זקן חביב עם תחביבים מוזרים במיוחד.

(אצלי זה עובד יופי.)

פיטר פן יוצאים עם אותו הרושם על המחבר...

מה זה אומר?

שהגירסה המוערת היא הפדופילית?

אהמממממממממ........ מה יש לי לומר ע"ז?

לגבי מי שמצלם ילדות באופן דלעיל, אין ספק שהוא חולני ומעוות.

לגבי סתם קשרים עם ילדים קטנים, צריכים להבין שבדורנו דור הפאניקה, כל קשר של מבוגר עם ילד זר, מחשיד. ובצדק!

אני כאמא סופר חשדנית. המציאות בימינו מחייבת את זה.

אבל צריך להסתכל על העניין בפרספקטיבה של זמן, ולזכור שהפאניקה הזאת היא בת דורנו, ויש הרבה קשרים יפים בין מבוגרים לילדים.

בספרות זה בא הרבה פע' לידי ביטוי, פשוט משום שאותם אוהבי ילדים- במובן החיובי כמובן, גם כתבו הרבה פע' לילדים.

ואזכיר גם את אנדרסן (שגם לגביו יש שמועות כאלו...)

מאידך כשאדם כמו א' מילן כתב ספר, אף אחד לא יחשוד בו.. ולו מן הסיבה שהוא כתב זאת לבנו.

נשמע קטנוני לומר שהם "מחפשים לדבר על נושאים כאלה"

אבל בכל זאת אני חושב כך... אוהבים סטיות, ואוהבים לדבר על זה.

בעיני זה חלק מאישיותו של הסופר, ואם ידוע דבר כזה, והוא לא נכתב, במסגרת הספר המוער, זה לעשות שקר עם הקוראים.

הרי כל המטרה של הספר המוער הוא כדי לתת את האספקטים של הנסביות האישיות של הסופר, בקשר לכתיבת הספר. זה כל המטרה והכייף. להבין את הסופר טוב יותר, לדעת למה הוא כיוון (נגיד בציטוטים שהוא הביא) ומה עמד מאחורי הטקסט.

אז לדעתך זה לא רלוונטי? כשמדובר בספר שנכתב למען ועל ילדה קטנה, ואמיתית לגמרי?

של ספר שנכתב על יהודים בידי סופר אנטישמי... נניח שלא רואים את האנטישמיות במוצהר בסיפור, עדיין ברור שיש מקום להזכיר זאת, כשמדברים על הסופר ה\בהקשר של הסיפור והיהודים..

אולי אני מבלבל ת'שכל, אבל אני חושב או רוצה לחשוב, שגם אם היו תופעות כאלה,(וישנן) הם באמת מחפשים למצוא ולהמציא אותן...

לא זוכר את שמו של מי שכתב את פיטר פן, אבל ממש לא אהבתי את הסטייה שהדביקו לו, לפי מה שזכור לי לא היתה ראיה אחת! הוא פשוט אהב ילדים, והם פשוט בכוח ניסו להדביק לו סטייה.

אלא שהיום שכל העולם כבר סוטה, לא פלא שרואים את זה בכל מקום...

חשבתי על זה כשקראתי את "גלגל על הגג"

פתאום קלטתי עד כמה העולם השתנה והפך מטורף, בעניין חיי הנישואין ו"המסתעף"...

לדעתי ספרות עכשוית גם כשהיא "נקייה" - היא פשוט מסוכנת,

כל כך בקלות אפשר להרוס את צורת החיים השפויה שלנו. אני מתכוון להרוס בראש, ז"א, דברים שאמורים להיות מובנים מאליהם, כאלה שהיו מובנים מאליהם גם בעולם הגדול עד לפני מאה שנה - בקלי קלות כבר לא כאלה,

נראה לי שאני פשוט נשאר עם הספרות של לפני תקופת הטירוף,

הקלאסיקה הישנה והטובה,

קצת סטיתי מהנושא אבל סטיות זה בסדר היום

לגבי ג'ייס מתיו בארי, אני מסכימה. זה באמת נראה כאילו ניסו להדביק לו משהו.. אבל שוב אולי מדובר בטעות בתפיסת הדברים. אם כי כאשר מדובר בחוקרי ספרות מדופלמים, קשה להניח כך...

לגבי לואיס קרול.. צר לי, אבל זאת ההתרשמות שלי. ולדעתי נכון לציין את זה. כמו שנכון לציין שאוסקאר ויילד היה אנטישמי.

ולגבי הספרות של היום, זה כ"כ נכון מה שאתה אומר!

אשרי מי שמסוגל להשאר ולקרוא רק את הקלאסיקות הישנות... !

(אגב, אני עדיין מתענגת על סדרת ספריו של ג'יימס הריוט... ספר שעונה להגדרה הזאת^ לגמרי!)

כבר שקראתי את ג'יימס והאפרסק הענקי ומתילדה (אל תדאגו זה היה בגיל 10) אני זוכר שאמרתי לעצמי שהבנאדם אכזרי בצורה מגעילה

קראתי את זה בגיל 10 ואני עדין לפעמים קוראת את מתילדה.ספר חמוד.אתם מנסים למצוא בספרים בעיות?אנלא מבינה..!

וגם איך שהדודת מתנגות לג'יימס ואייך שDHHNX VURD TU,O GO VTPRXE N,HKSV KT ERT,H VRCV ZNI TCK TBH ZUFR AVHU EYGHO AVDGHKU TU,H CRGHUBU, VJUKBHHO AQKVO

בעסה אם למישהו יש ת'תוכנה שהופכת אני ישמח

*גיימס הורג אותם עם האפרסק מתילדה לא קראתי הרבה זמן אבל אני זוכר שהיו קטעים שהגעילו אותי ברעיונות החולניים ש/להם

ועכשיו אני נזכר בעוד ספר של רואלד דאל,  בשם:"הו, המיסתורין המתוק של החיים..." (סיפורים קצרים,יש בו קטעים קצת גסים... אם זה מעניין אתכם,)

ואתה צודק, יש שם סיפורים שפשוט גורמים לבחילה. ובאמת עושה רושם שהוא נהנה מזה

(יש בו גם סיפור אדיר, על סוחר העתיקות שמתחזה לכומר... מישהו מכיר?)

הוי אומר, עם הערות על רקע הספר והסופר וכו'...

על הכוונת ג'רום ההוא משלושה בסירה אחת... לא תרגיעו הוא לא פדופיל או אנטישמי....

אבל הוא היה מאוכזב מהספר הזה כי הוא רצה לכתוב כמו דיקנס (כלומר רציני)

 ד"א הוא גם משווה בין תרגומים והוא לא אוהב את התרגום של בולרא, אבל לדעתי הוא הכי טוב

לדוגמא: המחלה היחידה שג'ורו'ם לא חולה בה (בפרק הראשון) היא "רגלי עוזרת בית" (מחלה שנגרמת מהליכת יתר, וזה אמור להיות מצחיק כי הגיבור של הסיפור הוא סטלן שלא זז) אבל העווית רחם של בולרא יותר טובה

והירוק כבר לא ירוק

ומה שאמרנו אמש

רחוק, הו כמה רחוק.

אבל אצלנו הן מזמרות דווקא....

הדרורים פחות - העורבים, המיינות משתלטים על אמצעי המחיה שלהן.

מאוד מצער.

כדאי לזרוק פירורים מדי פעם לבקש מהשם שהם יגיעו אליהם ולא אל הבריונים שלעיל.

אולי תכתבו (אם אתם קוראים וזה לא ביטול תורה) על ספרים אהובים/מעניינים?

גם הבנות!

וזוג יונים השתלט עליו

יחד עם החוצפה הישראלית...... (לפעמים)

טוב שהן השלטו כי המיינו האלו ודומיהן ממעטות את

הילידים האמיתיים  - הדרורים.

הדרורים מאוד התמעטו. חבל. הן קטנות וכל כך אמיצות

ואי אפשר לביית אותן.

החוליגנים האלה בדמות מיינות, דררות ועורבים, ממש

דוחקים את רגליהן. 

האם שייך להביא כאן רשימה של ספרים מעניינים

(אותי?). הבאתי פעם אבל מגיב הציע לי לשלוח

שוב, בשרשור חדש.

השאלה, אם אנשים קוראים פה. כי זה עלול

להיות ביטול תורה.

לא עושה רושם שהבנות מעונינות

במיוחד. לי יש אובסיסיה של ספרים

לא שקוראת עכשיו הרבה, אבל אלה

שקראתי....נחמד להחליף דעות על

ספרים בין מי שיש לו/ה אובססיה דומה... 

(כל־כך)

אשמח להמלצות טובות לספרים טובים מהעולם

קצת קיטש אבל חמוד.

ותוך 5 דק

הפרסומות של גוגל היו כבר על הספר הזה

שנראלי שאני אוהב רומנים כזה

למרות שלא מכיר הרבה,

בעיקרון כל סיפור מעניין שכתוב טוב

גם מתח או בדיוני אם את כן מכירה...

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

הוא סופר מוכשר. הסיפור הראשון הוא סוג כמעט של  פנטסיה....משהו לא מציאותי, כמו תיאטרון

את הסיפור השני לא סיימתי; כל כך מבעית ומפחיד הוא היה...

היות ולא מכירה ספרי מתח, איני יודעת איך ו למה להשוות אותו. הוא טיפוס. כך נראה לי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.