אבל תמיד תוכל לנסות לשכנע את עצמך שאין באמת ממצאים ממש ודאיים (רק העובדה שהוא אהב לצלם ילדות קטנות ערומות.) ושיכול להיות שהוא סתם זקן חביב עם תחביבים מוזרים במיוחד.

(אצלי זה עובד יופי.)

פיטר פן יוצאים עם אותו הרושם על המחבר...

מה זה אומר?

שהגירסה המוערת היא הפדופילית?

אהמממממממממ........ מה יש לי לומר ע"ז?

לגבי מי שמצלם ילדות באופן דלעיל, אין ספק שהוא חולני ומעוות.

לגבי סתם קשרים עם ילדים קטנים, צריכים להבין שבדורנו דור הפאניקה, כל קשר של מבוגר עם ילד זר, מחשיד. ובצדק!

אני כאמא סופר חשדנית. המציאות בימינו מחייבת את זה.

אבל צריך להסתכל על העניין בפרספקטיבה של זמן, ולזכור שהפאניקה הזאת היא בת דורנו, ויש הרבה קשרים יפים בין מבוגרים לילדים.

בספרות זה בא הרבה פע' לידי ביטוי, פשוט משום שאותם אוהבי ילדים- במובן החיובי כמובן, גם כתבו הרבה פע' לילדים.

ואזכיר גם את אנדרסן (שגם לגביו יש שמועות כאלו...)

מאידך כשאדם כמו א' מילן כתב ספר, אף אחד לא יחשוד בו.. ולו מן הסיבה שהוא כתב זאת לבנו.

נשמע קטנוני לומר שהם "מחפשים לדבר על נושאים כאלה"

אבל בכל זאת אני חושב כך... אוהבים סטיות, ואוהבים לדבר על זה.

בעיני זה חלק מאישיותו של הסופר, ואם ידוע דבר כזה, והוא לא נכתב, במסגרת הספר המוער, זה לעשות שקר עם הקוראים.

הרי כל המטרה של הספר המוער הוא כדי לתת את האספקטים של הנסביות האישיות של הסופר, בקשר לכתיבת הספר. זה כל המטרה והכייף. להבין את הסופר טוב יותר, לדעת למה הוא כיוון (נגיד בציטוטים שהוא הביא) ומה עמד מאחורי הטקסט.

אז לדעתך זה לא רלוונטי? כשמדובר בספר שנכתב למען ועל ילדה קטנה, ואמיתית לגמרי?

של ספר שנכתב על יהודים בידי סופר אנטישמי... נניח שלא רואים את האנטישמיות במוצהר בסיפור, עדיין ברור שיש מקום להזכיר זאת, כשמדברים על הסופר ה\בהקשר של הסיפור והיהודים..

אולי אני מבלבל ת'שכל, אבל אני חושב או רוצה לחשוב, שגם אם היו תופעות כאלה,(וישנן) הם באמת מחפשים למצוא ולהמציא אותן...

לא זוכר את שמו של מי שכתב את פיטר פן, אבל ממש לא אהבתי את הסטייה שהדביקו לו, לפי מה שזכור לי לא היתה ראיה אחת! הוא פשוט אהב ילדים, והם פשוט בכוח ניסו להדביק לו סטייה.

אלא שהיום שכל העולם כבר סוטה, לא פלא שרואים את זה בכל מקום...

חשבתי על זה כשקראתי את "גלגל על הגג"

פתאום קלטתי עד כמה העולם השתנה והפך מטורף, בעניין חיי הנישואין ו"המסתעף"...

לדעתי ספרות עכשוית גם כשהיא "נקייה" - היא פשוט מסוכנת,

כל כך בקלות אפשר להרוס את צורת החיים השפויה שלנו. אני מתכוון להרוס בראש, ז"א, דברים שאמורים להיות מובנים מאליהם, כאלה שהיו מובנים מאליהם גם בעולם הגדול עד לפני מאה שנה - בקלי קלות כבר לא כאלה,

נראה לי שאני פשוט נשאר עם הספרות של לפני תקופת הטירוף,

הקלאסיקה הישנה והטובה,

קצת סטיתי מהנושא אבל סטיות זה בסדר היום

לגבי ג'ייס מתיו בארי, אני מסכימה. זה באמת נראה כאילו ניסו להדביק לו משהו.. אבל שוב אולי מדובר בטעות בתפיסת הדברים. אם כי כאשר מדובר בחוקרי ספרות מדופלמים, קשה להניח כך...

לגבי לואיס קרול.. צר לי, אבל זאת ההתרשמות שלי. ולדעתי נכון לציין את זה. כמו שנכון לציין שאוסקאר ויילד היה אנטישמי.

ולגבי הספרות של היום, זה כ"כ נכון מה שאתה אומר!

אשרי מי שמסוגל להשאר ולקרוא רק את הקלאסיקות הישנות... !

(אגב, אני עדיין מתענגת על סדרת ספריו של ג'יימס הריוט... ספר שעונה להגדרה הזאת^ לגמרי!)

כבר שקראתי את ג'יימס והאפרסק הענקי ומתילדה (אל תדאגו זה היה בגיל 10) אני זוכר שאמרתי לעצמי שהבנאדם אכזרי בצורה מגעילה

קראתי את זה בגיל 10 ואני עדין לפעמים קוראת את מתילדה.ספר חמוד.אתם מנסים למצוא בספרים בעיות?אנלא מבינה..!

וגם איך שהדודת מתנגות לג'יימס ואייך שDHHNX VURD TU,O GO VTPRXE N,HKSV KT ERT,H VRCV ZNI TCK TBH ZUFR AVHU EYGHO AVDGHKU TU,H CRGHUBU, VJUKBHHO AQKVO

בעסה אם למישהו יש ת'תוכנה שהופכת אני ישמח

*גיימס הורג אותם עם האפרסק מתילדה לא קראתי הרבה זמן אבל אני זוכר שהיו קטעים שהגעילו אותי ברעיונות החולניים ש/להם

ועכשיו אני נזכר בעוד ספר של רואלד דאל,  בשם:"הו, המיסתורין המתוק של החיים..." (סיפורים קצרים,יש בו קטעים קצת גסים... אם זה מעניין אתכם,)

ואתה צודק, יש שם סיפורים שפשוט גורמים לבחילה. ובאמת עושה רושם שהוא נהנה מזה

(יש בו גם סיפור אדיר, על סוחר העתיקות שמתחזה לכומר... מישהו מכיר?)

הוי אומר, עם הערות על רקע הספר והסופר וכו'...

על הכוונת ג'רום ההוא משלושה בסירה אחת... לא תרגיעו הוא לא פדופיל או אנטישמי....

אבל הוא היה מאוכזב מהספר הזה כי הוא רצה לכתוב כמו דיקנס (כלומר רציני)

 ד"א הוא גם משווה בין תרגומים והוא לא אוהב את התרגום של בולרא, אבל לדעתי הוא הכי טוב

לדוגמא: המחלה היחידה שג'ורו'ם לא חולה בה (בפרק הראשון) היא "רגלי עוזרת בית" (מחלה שנגרמת מהליכת יתר, וזה אמור להיות מצחיק כי הגיבור של הסיפור הוא סטלן שלא זז) אבל העווית רחם של בולרא יותר טובה

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.