לפני שתקראו כדאי שתתייחסו לכל הנכתב כאן בגדר קוים מנחים ...
.
ע"פ חז"ל ופרשני המקרא , הקשר המתואר בשיר השירים בין הרעיה לדוד מהווה משל לשלושה קשרים בהוויה .
האחד זהו בין הבורא לבריאה . השני , היותר ידוע , מתייחס לקשר בין הקב"ה וכנסת ישראל .
והשלישי מתאר את הקשר בין הקב"ה לבין הנשמה , חלק אלוקה ממעל .
ע"פ ריה"ל , יש ללמוד גם מהמשל עצמו על הקשר הראוי בין איש לאשתו .
בפסוק : "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל .." [ שה"ש ה',ב' ] .
מתוארים ארבעה שלבים בקשר בין הדוד לרעיה : אחות , רעיה , יונה , תמה .
הדוד פונה לרעיה בתחילה בתואר החביב והשלם ביותר במעלה "אחותי" ש"תפתח לו"
וכך בסדר יורד בחשיבות עד שהוא פונה לרעיה בתואר "תמתי" שהוא התואר הבסיסי ביותר במעלתו .
וכן מובא במלבי"ם בפירושו שם , שסדר החשיבות הוא בסדר יורד :
" והנה שם אחותי הוא השם שהיה לה טרם רדתה בגויה, שהיתה שוה עמו וחלק מעצמותו,
וע"ז פתח בשם זה עתה, ושם רעיתי נקראת מצד הנפש הדברית המשכלת, ושם יונתי מצד הנפש החיונית,
כיונה שחיותה שלם עם בן זוגה, ושם תמתי מצד הנפש הצומחת, שמצדו מצד גידול הגוף ואבריו יצויר
החסרון והמום, והם המדרגות שקנתה זה אחר זה , שתחלה הזדככה להשלים נפשה המשכלת,
ואח"כ גם המדרגה הנמוכה ממנה שהיא החיונית, ואח"כ גם המדרגה השפלה שהיא הצומחת, ..." .
יש לומר שעקב אי היענותה של הרעיה לקריאת הדוד ודפיקתו ,
הרעיה יורדת בחשיבותה מהשלב השלם והעילאי ביותר "אחותי " , עד לשלב הראשוני הבסיסי , "תמתי " .
ע"פ הנ"ל אנו למדים מארבעת השלבים במשל הדוד והרעיה גם לשלבים בזיווג בין האיש לאישה :
השלב הראשון – "תמתי " . חז"ל דרשו את הפסוק " אל תקרי תמתי אלא תאומתי "
הקשר בין הדוד לרעיה נובע ומבוסס על תאומיות בין שהיא תאומה זהה בין שהיא תאומה משלימה או שניהם יחד.
בד"כ , התאומיות באה לידי ביטוי בשני המישורים יחד כשלרוב מישור אחד מודגש יותר מהשני ולהיפך .
התאומיות בין בני הזוג נמדדת בהרבה תחומים ובפרט בדורנו המורכב ולטובה ,בהתחלה בעיקר בתאומיות הזהה .
בד"כ לפני שזוג נפגש או כבר בתחילת הקשר נעשית בדיקת התאמה בין אם היא עקיפה בין אם היא ישירה
[ השקפה , רמה תורנית , גיל , מוצא , כיוון בחיים , אופי ,יופי , מצב משפחה , דור ישרים למי שעושה וכו'...] .
לאחר ההתאמה בשלב זה מגיע השלב של התאמה ברובד יותר עמוק [ שייכות , נעימות , כימיה , מציאת חן וכו'.. ]
תאומיות משלימה , יכולה לבוא לידי ביטוי במספר בחינות . אחת הבחינות , היא שעקב הקשר איתה/ו
אני משתדרג אני נהפך לאדם יותר שלם יותר טוב הכוחות הטמונים יוצאים מהכוח אל הפועל .
בתוספות בשם בן סירא מובא הפתגם הידוע "כל עוף למינוי ישכון ובן אדם לדומה לו ".
וכ"כ האבן עזרא שהדומה נמשך לדומה לו . כמובן בדרך כלל .
לעיתים יש כאלו שזוכים לתחושת תאומיות חזקה ובכך מגיעים לשלב השני שלב ה"יונתי " [שעליו אי"ה נרחיב בהמשך] .
על תחושת תאומיות חזקה זו , הרחיב ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו דברי סופרים אות ג וז"ל :
" כל הקנינים של אדם הם שייכים לו בתולדה ובשורשו, וכמו שאמרו בריש סוטה (ב' א)
דמכריזין קודם יצירה בת פלוני לפלוני .... שגם זה דוגמת זיווג שיש לו חיבור בשורש,
ועל כך אמרו חן אשה על בעלה ... דזהו הסימן שהוא זיווג ומקחו השייך לו כאשר יש לו חן בעיניו והוא חושק בו דוקא:
... ועל כן אין טעם [הסבר הגיוני] בחשק ורצון כי אדם חושק השייך לו
ויש לו חן בעיניו יותר מדבר אחר המשובח ממנו, .. וזהו חלקו השייך לו בשורשו דעמך כולם צדיקים
לעולם ירשו ארץ... זה מורה דבזה יוכל למלאות ולהשלים קנינים השייכים לו יותר, ויש בזה דברים עמוקים: " .
ע"פ דבריו , לעיתים , האדם זוכה לתחושה חזקה שאישה זו היא בת זוגו וכן להיפך
כשהסבר הגיוני לא תמיד ישנו במלואו , מה שנקרא אינטואיציה .
איננו מתכוונים לאהבה ממבט ראשון שנתפסת כתאווה ממבט ראשון ,
אלא הכוונה היא לתחושה ש"זה זה" , קליק [ כן , קליק זה לא רק במכולת .. ] ,.
ייתכן מאוד וגם סביר בהחלט שיש יותר טובות ממנה אבל בעיניך היא הכי טובה , " חן אשה על בעלה " .
אתה פשוט יודע את זה ולעיתים אין לך הסבר בדיוק למה , בפרט אם רק התחלתם להיפגש ולהכיר אחד את השני .
אפשר לקרוא לכך " שייכות מפגישה ראשונה / מפגישות ראשונות " , טוב לך להיות בחברתה /ו אתה מרגיש בבית ,
אתה מחכה לפגישה נוספת עמה ושהפסוק : " על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו " אכן שייך לגביה .
לא צריך להאריך בכך , מי שחווה , מבין במה מדובר . כשב"ה רואים את הבת קול ולא רק שומעים את ההד . שנזכה .
אמנם לא תמיד זה מיידי הדדי ולכן לרוב רובם של ה"משודכים" מילת המפתח היא סבלנות , כמובן במידה .
עם זאת גם אלו שזכו לחוות את התחושה הנ"ל מומלצת הסבלנות כדי לראות שהשכל מתיישב עם הרגש .
השלב השני – " יונתי " . ע"פ הגמרא בערובין [ק:] אילולא הייתה ניתנה תורה היינו למדים נאמנות מהיונה :
" א"ר יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול " .
ופירש רש"י : ועריות מיונה. שאינו נזקק אלא לבת זוגו:
המילה "יונתי" מייצגת את השלב בו ההתאמה כבר ב"ה קיימת יחד עם רגש הנאמנות המתחזק בין האיש לאשה .
בשלב זה ישנה וגמירות דעת ושלמות במחשבה ובלב לגבי הקשר והרצון בעתיד משותף , בנין עדי עד .
כשב"ה מגיעים לשלב הזה של נאמנות ותחושה שעם בחור/ה זה דוקא אני חפץ/צה לחיות את חיי ברצון אמיתי.
אפשר לומר בשעה טובה וב"ה מזל טוב הקשר התחזק ומוכן לשלב השלישי שלב הרעיה , הנישואין .
שבע"ה נזכה לממש ולחוש בכל ארבעת השלבים כל אחד עם זיווגו מהרה בשמחה !
