אני בת 16 ואני הילדה הכי צבועה שיש על פני כדור הארץ,
אנשים שאני מדברת איתם אומרים לי כמה אני טובה ושיש לי לב טוב
אנשים שאני עוזרת להם
אנשים שאני מקשיבה להם
או סתם אנשים שאני מדברת איתם פה ושם
כוווווווולם אומרים לי שאני טובה.
כלומר גם אם לא בפנים אלא:
ההיא שאמרה להוא שסיפר להן שסיפרה לי שהם אמרו
שאני צדיקה ושאני יודעת להתמודד עם החיים ושאני עוזרת ויודעת להקשיב וכו. וכו. וכו.
אבל הם ממש לא מבינים שאני צבועה
ואני קרנית רוב המילים שהוצאתי מהפה בזמן האחרון היו שקר מוחלט
ובישביל מה?!
רק בישביל טיפת צומי!!!!!!!! (אני ממש דוחה את עצמי)
אבל בתכלס מי אני?
אני שיקרתי לכלכך הרבה אנשים שיקרתי לחברות
שיקרתי להורים שלייי
שיקרתי לבנים כדי לקבל מהם צומי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני לא רוצה את זה אני רוצה לחזור אחורה בזמן לאיפה שהכל התחיל
ליפני שהשקרים התחילו לפני שהתחלתי לדבר בלי לחשוב
הייתי מדברת, הייתי אומרת,
ורק כשהייתי במיטה בסוף היום הייתי חושבת על השקרים
ומנסה להשלים איתם על עצמי
כלומר שאני משקרת לעצמי
אני מספרת את זה רק כדי שתבינו באיזה מצב אני
הבעיה הגדולה היא שאני גם לא יודעת איך לכפר על מעשיי
אני מנסה לספר על השקרים שלי
אבל לא רוצה שיגלו עד כמה אני שקרנית ורמאית ודוחה.
אני מפחדת מהתגובות של אנשים כלפיי
ניסיתי. אל תבינו לא נכון ניסיתי אבל אני לא מצליחה
יכול להיות שגם השרשור הזה הוא בעצם צביעות בישביל צומי
אבל דבר אחד בטוח מה שאני כותבת בא היישר מהלב
ואני לא רוצה יותר להיות כזאת
איך?
איך אני מכפרת על מעשיי???
איך אני חוזרת למוטב???
איך אני מפסיקה לשקר???
ואם מישהיא\מישהוא יודע מי אני וגם אם לא.
אני מבקשת סליחה אני מתנצלת
אני לא רק מתנצלת אני מתחננת לסליחתכם
אני מתחרטת על מעשיי ומבקשת סליחה
(סליחה גם לעתיד אם אמשיך בטעות לשקר למישו)
ואני מבקשת אם למישו יש רעיון,עצה,דיבור,בקשה,הצהרה,או סתם הגיג שיכול לעזור
אני מתחננת
עזרו לי לחזור!!!!!!!![]()


