אם הבנתי נכון מה שאמרת
אז אני סוג של מתמודד גם עם כזו בעיה
אני יושב ומתחיל הכל מאתחל את המח שלי
זוכר שהכל עבר
שוטף את הדמעות
את הזיעה הנמרחת על פני
יושב מול מזגן שיקרר את גופי המחומם ממחשבותי הרבות
ופשוט ממשיך את החיים

זה ממש קשה אבל כל אחד יכול להצליח בזה!!!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....