?אני לא יודעת מאיפה בכלל להתחיל.
?אנחנו נשואים קרוב לשנה. מבחינתי היו הרבה עליות ומורדות.. רוב הקשיים ייחסתי לקושי של שנה ראשונה. באופי שלי אני רגישה מאוד- ונפגעתי הרבה. יצא שבערך פעם החודש הייתה לנו מריבהה רצינית.
?אתמול הוא בא ואמר לי שכבר תקופה ארוכה הוא חושבששלא טוב לו בקשר, שלא טוב לנו.
?הוא הגדיר את זה ש"אנחנו בדרך קשר איום נורא". הוא חושב להתגרש.
הוא טוען שאין בי את מה שהוא ראה פעם, ויותר מזה- יש בי דברים שהוא לא יכול איתם. אני לא יודעת להתנהג לאנשים, אני מאוד ביקורתית ולא נחמדה. אני נראת סופר דוסית- אבל בפנים אני ממש לא- לא מתפללת, לא אומרת ק"|ש, לא נוטלת ידיים בבוקר, בשולחן שבת לא חשוב לי שירים ולא דברי תורה. חלק ממה שהוא אומר אני מסכימה, חלק לא..
?הוא אמר שבבסיס אנחנו לא מתאימים, ולכן מאוד קשה לו. זה לא שיש מה "לעבוד" על הקשר.
?הוא טוען שאנחנו לא מדברים, אין לנו נושאים משותפים וכו'..
?אנחנו זוג סטודנטים- שנינו מאוד "קבורים" בלימודים. יוצא שאני חוזרת לפניו אבל לפעמים יוצאת לעבוד בערב. הוא חוזר ב10 בערך כל יום. ואז יש: אוכל-מקלחת-לישון.
אני טוענת שזה העומס שיצר לנו את הכל, וגם העובדה שהוא שומר הרבה וזה מנתנפח וגדל אצלו מאוד.
?אני ממש מרגישה חסרת אונים.
?הוא לא מבין איך אני לא רואה את הכל, איך אני לא מזועזעת מהמצב שלנו. אולי כי אני לא חווה את הכל ככה? כמוהו? אולי אני רגילה למצבי קיצון אצלי שאני מגיבה ב"בום" לכל מריבה?
איך אני אמורה להתנהג עכשיו? מה אני אמורה לעשות??
?כואב לי, אני מרגישה שאני תלושה מהמציאות. הדופק שלי לא שקט, אני עם בחילות מרוב לחץ.
מישהו מכיר יועץ זוגי טוב? (הוא רצה שנלך ושמחתי מאוד!)
מישהי הייתה במצב כזה ויודעת איך מתפקדים? איך להתייחס אליו ולכל המצב?
?
?בבקשה תעזרו לי.
תגובה נפלאה