מה עדיף חשבון משותף או כל אחד לעצמו?
מבאס אותי שכל דבר שמתחשק לי לקנות אני צריכה לבקש כסף מבעלי,בתוספת נימוקים למה אני צריכה את זה?
למה שהייתי רווקה יכולתי להסתובב בקניון בכיף ולהרגיש חופשיה
ועכשיו לא מתחשק אפילו להיכנס לחנויות כדי לא להתחיל במסכת שכנועים מתישה..
והכי מבאס שאני גם עובדת ולא נהנית מרבע משכורת..
נכון שבעלי גם לא קונה כלום לעצמו אבל מה הוא משווה גבר לאישה?!
מעניין איך אצל זוגות אחרים..
אז מה אם אני קצת בזבזנית..אז בגלל זה לעשות לי חשבון מוגבל?
התחושה שלך היא דבר נחמד, אבל צריך קצת יותר פרטים.
יכול להיות שהוא הרגיש שאיבדת שליטה ולכן נקט בצעד הזה.
בעיני הוא כשל בזוגיות ובשותפות..
זה נכון שגם בעלי לא תמיד מחייך מאוזן לאוזן כשהוא רואה את הקניות שעשיתי
או שהוא לא מבין למה כל זה היה נצרך..
אבל משוחחים על זה, ופתאום הוא נפתח לעולם חדש ומגלה התעניינות,
או שאני מבינה שזה בהחלט היה טפשי לקנות אי-אלו דברים.
כך או כך אנחנו לומדים להבין ולהכיר אחד את השני טוב יותר, ויש לנו דיונים מעניינים.
המלצה -
כשאת עושה קניות, תקני לו גם משהו שהוא רצה הרבה זמן ולא הרשה לעצמו..
ספר או אולר..
הוא יהיה קצת פחות זעוף. על בטוח.
אני מבינה מאיזה מקום את כותבת אבלקארין92לעניות דעתי, אין כמו חשבון משותף כאשר שניכם רוצים ודבקים באותה מטרה משותפת, מדברים על ההוצאות וההכנסות והיעדים שאתם מציבים בתור זוג. מעבר לכך, יש כאן עניין עצום שאם תנצלי אותו נכון בתור אישה- תעלי ותגדילי את שלום הבית שלכם. הרב זמיר כהן בשיעוריו על שלום בית מביא את הדרכת הרמב"ם לכל אחד מבני הזוג באופן כזה שמתייחס לתכונות הנפש של כל אחד מהם בנפרד. אם תביני, שלגבר יש צורך כזה- שתתני לי את תחושת השותפות- שהוא זה שאת מקשיבה למילה שלו- כי המילה שלו חשובה לך, אם תתייעצי איתו על כל דבר- רק תרוויחי מזה. גבר שאוהב את אשתו- מטבעו לרצות שלא יחסר לה כלום, שיהיה לה טוב על הלב גם אם היא כביכול מבזבזת..אם זה מה שיעשה לך טוב, הוא יפרגן לך את זה ועוד איך! אצלנו למשל- יש חשבון משותף שאני אוהבת מאוד שבעלי מנהל. לפני החתונה חששתי מזה מאוד. הצגתי בפניו את הטענות שאת כתבת. הוא ממש נפגע ואמר לי שממילא כל מה ששלו שלי וההיפך..וממילא אנחנו רוצים לשדרג את הבית שלנו כמה שיותר. אז לפעמים צורך שלי- הוא לא הדבר שנראה הכי אידיאלי והגיוני לחשבון הבנק אבל בגלל שזה ישמח אותי- מבחינתו השגנו עוד מטרה בבית שלנו. נסי לראות את העובדה שאת צריכה לשאול אותו כזכות ולא כחובה! הרי לא דומה בכלל ההתנהלות לפני הנישואין לזו שאחרי הנישואין. לפני שהתחתנתי- לא זכור לי שהייתי כל כך אהובה, וקיבלתי כל כך הרבה פרטיות ודאגה ממישהו שאוהב אותי ממקום אמיתי.. אז נכון שהייתי נכנסת לסופר פארם בהסתמך על המשכורת הדלה שהייתה לי מהשירות הלאומי, והייתי מתפנקת באיזה בושם ושוקולד מבלי להצהיר ברבים על כלום..אבל- כל זה לא שווה לי בלי בעלי שאליו אני חוזרת ומראה לו ומספרת לו הכל.. אז היום קצת יותר קשה לנו לקנות בושם כל זמן שמתחשק אבל כשאני מאוד רוצה- הוא מפרגן הכי בעולם! כי הוא יודע שאכפת לי ממה שהוא חושב. תדעי לך- שככל שתשאלי אותו יותר- תקבלי ממנו יותר תשובות כמו "תעשי מה שאת רוצה" זה תהליך..אבל זה מדהים כשמצליחים!
מבינה? הכל תלוי בעבודה הזוגית שלכם!
סליחה על הסטייה הקלה מהנושא
עם מה שבריא לבנק שממילא רק הריביות שהוא לוקח גורמות לסחרחורת חח
אבל ברצינות, זה הרבה יותר נוח ומחושב לדעתי.. לרכז את כל ההכנסות לחשבון אחד..הרבה יותר מסודר.
קל יותר להתנהל מבחינת ההוצאות, כל אחד מבני הזוג מורשה לבצע פעולות בחשבון שיכולות להקל על החיים בהרבה מקרים. אפשר לבקש יחד הנחות לכל מיני דברים כאשר כל המידע מרוכז במקום אחד מה שחוסך בכאבי ראש ובעוד ניירת מיותרת.
לא ברור לי המשפט"צריכה לבקש כסף מבעלי" .את לא עובדת?איך את עושה קניות לבית?.אין לך בכלל כסף ביד?
אחד הצרכים של האשה הוא לקנות דברים קטנים עבור עצמה(בגד,קרם,איפור....)זה צריך להכנס לחשבון ההוצאות השוטף.אבל !בתחום הסביר מאד.
נראה לי שאת ובעלך צריכים לנהל שיחה על הנושא .תסבירי את צרכייך בנחת ,תקשיבי לדעתו ,שתפו דמות שמקובלת על שניכם-
לגבר ואשה ראיה וצרכים שונים(בעלי ,עד שהבגד לא סמרטוט הוא לא חושב שיש צורך לקנות חדש)לכן צריך תקשורת בין השניים
ללבן ביחד דברים ולהגיע לפשרה /הבנה. זה סוד הנישואים
אז ככה,אני מטבעי אוהבת קניות ויוצא שכשיש לי מזומן או אשראי ביד קשה לי להתאפק
אז מה שבעלי עשה זה שהוא אחראי על כל הקניות .מאוכל ועד טיטולים.
ואז יוצא שלי אין מזומן ואין לי אפשרות לקנות כלום לתקופות ארוכות וזה ממש מדכא אותי כי זה השמחה שלי
בסוף בוכה לבעלי שאני נראית מרגישה כמו סמרטוט ואין לי בגדים וכ"ו והוא נכנע ואז כל מה שהתאפקתי תקופה ארוכה מתגהץ לו ביום אחד.ושוב אני מוגבלת לעוד תקופה וחוזר חלילה..
אני מבינה את בעלי אבל מצד שני קשה לי עם המצב הזה..
דיברנו על זה אתמול והגענו למסקנה שיהיה לי תקציב חודשי מזומן וכך אוכל להשתמש בו בתבונה ולקבל החלטות לבד.
תודה לכל המייעצים,עזרתם לי מאוד..ותיפטרו מהכרטיס אשראי זה פשוט פצצה מתקתקת..
ואני שמח שכיוונתי לדעתכם...
הנחתי שאתם אנשים כאלה, בערך..
תשמחו שאתם כך.
כל הכבוד לכם שדיברתם!
הנה- יש לך פיתרון מלא ביד
אני מתפעלת מבעלך- רואים כמה שהוא אוהב ומבין אותך
באמת תקיימי בפועל את מה שסיכמתם
את- בלי כרטיס אשראי יותר. בכלל.
כל חודש- יש לך מעטפה - סכום כסף רק שלך- כדי לקנות בו החודש דברים שאת רוצה
עיצה שלי- תעשי לך רשימה -כמו "רשימת מכולת" -ככה תדעי לנצל את הכסף שלך הכי טוב ולקנות באמת את מה שאת הכי רוצה- ולא את מה שהעיניים שלך ראו בחנות
ואל תצאי לקניות ענקיות בפעם אחת
כל שבוע- קונים משהוא אחד קטן, ככה מרגיש לך שתמיד יש לך משהוא חדש
מאחורי המילים שלך???
לפעמים- הכרטיס כן אשם
מבחינה מוחית- בני אדם שונים תופסים אחרת את הכרטיס הזה ואת צורת התשלום בו
לכן הם צכירים להתייחס אליו אחרת
יש מי שבאמת- כרטיס רע להם, הם צריכים לראות כסף
לקבל החלטות באופן מחושב באמת-
זה ראיה לטווח רחוק
זה להבין שגם פזיזות זה דבר שנדרש בחיים- וצריך לתת לו מקום- כדי לא יציף את הכל
תמיד בין בני זוג יש פורמאט של דינאמיקה של -בתחום מסויים לו\לה קל יותר ולשני\ה קשה יותר
אם זה אחריות ופזיזות
או איחורים ושמירה על הזמן
או לזכור לעשות דברים
או.....
התפקיד של בני זוג- להשלים אחד את השני, לחפות אחד על חסרונות השני, וגם להיות מדריך ומלווה בעבודה של השני\ה על הקשיים שלו\ה
לעודד אנשים לטמון ראש בחול זאת פחדנות.
ובנוגע לאנונימיות - ככה יותר בריא. היא תקבל את הדיעה או שלא תקבל, בכל מקרה לא ישארו משקעים שעלולים להווצר ולהתקבע במקרה של הכירות. (הערה: אני מניח שאנו לא מכירים שכן לכאורה אנו מדורות שונים)
ולעצם העניין - בני זוג יכולים להשלים אחד את השני אבל עדיין לכל אחד מהם צריך להיות עמוד שדרה בסיסי. (ע"ע "ואז כל מה שהתאפקתי תקופה ארוכה מתגהץ לו ביום אחד")
זו לא גבורה- זה אכזריות
לעודד אנשים בעדינות להכיר את האמת בצורה שאפשר להתמודד איתה- זו גבורה
ב. לא בריא לכתוב ביקורת על אנשים באנונימי
לפותחת השירשור לא באמת משנה אם כתוב ,אנונימי" או כתוב "צדיקה אחותך" -את שנינו ממילא היא לא מכירה....
אבל בשבילך ככותב- זה פיתוח של מידה רעה
"ארור מכה רעהו בסתר"
(והשם יברך אותך שתהיה ברוך, ויתן לך כוח להוסיף חיל בעבודת המידות!)
ג. את המשפט שהבאת כציטוט- לפי הניתוח שלך אותו- ברור שלא הבנת מהיסוד מה זה נפש של אדם, וספציפית נפש של אישה.
אין קשר בין להיות אדם עם עמוד שידרה- לבין תכונת הנפש שקל לדמות בצורה פיזיקאלית- כשדבר כלוא ודחוס- סופו להתפוצץ- אם לא עושים שיחרור מבוקר
כל זמן שהאשה, כמו כאן, מכירה ב"חסרונה" ומקבלת ברצון את עצת בעלה ו"הגבלותיו".. זה יכול אפילו לתרום לקשר..
אם הוא מעוניין להיות מיודע ולהביע דעה לגבי הוצאות המשפחה (המשמעותיות - לא כל חבילת מסטיק) - זה הגיוני.
אם הוא דורש לאשר כל קניה - זה לא לעניין וצריכה להדלק נורה אדומה.
אם הוא באופן מעשי דאג שלא תוכלי להוציא כסף האופן עצמאי - זה מעבר לקו האדום. הוא צריך להחזיר לך את חרותך ומיד. אם לא - פני לייעוץ רציני.
שני אנשים שחיים באותה דירה, או משפחה אחת?
הכסף הוא שלכם. ביחד.
וגם האחריות על העתיד היא שלכם.
האם את רוצה לקנות דירה\בית? רכב? להיות במקום יציב כלכלית? לחסוך לפנסיה?
או שאת רוצה לחיות את הכאן והעכשיו, ולהנות מבגד\מסעדה?
ואני אומרת את זה כמכורת שופינג. הייתי מחסלת משכורות כרווקה, כולל משכורות טובות.
אבל אחרי החתונה- הראיה משתנה, זה לא הכסף שלי, זה גם הכסף של הבעל והילדים שלי, של כולנו ביחד.
כמובן שהכל חייב להיות בשיתוף מלא כשלשניכם יש גישה לחשבון. אבל גם להתייעץ על קניות גדולות.
אני ממליצה לכם קודם כל לדבר על הנושא. אבל תנסי גם להקשיב ולא רק להסביר מה את צריכה.
אצלנו יש תכנון הוצאות- אנחנו מחליטים בתחילת כל חודש, לפי ההערכת הכנסות כמה הולך לכל תחום (לדוג'- תחילת חורף, צריך בגדים חמים, מקדישים לזה X ש"ח. ובגלל שמוציאים יותר על בגדים וחימום מוציאים פחות על ספרים לדוג'. או על כיסויי ראש)
שומרים את הקבלות של הההההכל. ובודקים- האם עמדנו בתקציב? יש חריגות? אם כן- בודקים לחודש הבא על מה אפשר לוותר. אם יש יתרה- או שחוסכים, או שמתפנקים בחודש הבא..
אני מצרפת קובץ שיכול מאד לעזור בעניין.20121115125034.xls
ב"הצלחה!
2 כרטיסי אשראי, אחד לכל אחד.
נראה לי מוזר העניין של לבקש כסף.
לנו יש חשבון משותף, ומטרה משותפת-
לחיות בסדר, אבל לא לגמור את הכסף..
שנינו מספרים אחד לשני על ההוצאות הכל בסדר.
מה כזה מסובך?
אני חושב שהכי טוב שתדברו אחד עם השני, בנחת.
תבקשי אותו שיסביר לך, בסבלנות, את הגישה שלו.
ותבקשי אותו אם הוא מוכן, בסבלנות, לשמוע את ה"ראש" שלך. תסבירי בלי לחץ.
ואח"כ אולי תחליטו שכל אחד יציע איך עומדים ביעד של השני בלי לפגוע ברצונות של עצמו.
מן הסתם, זה יתן יותר חשק ללכת אחד לקראת השני.
ו"חשבון נפרד" זה לא מריח כל כך טוב.. אתם ביחד, אני מניח גם שלשניכם יש זכות חתימה על הצ'קים.
אבל לא במקרה שלך מכיוון שהוא לא המפרנס היחיד בבית.
אני כן בעד חשבון משותף (זה חלק מהותי מחיי הנישואין!!!) והנושא הזה של ניהול החשבון מצביע על שיתופיות, פשרות ובאופן כללי על ניהול משק בית (ובעתיד בע"ה גם ישפיע על חינוך הילדים). אני חושבת שאת צריכה לדבר איתו ולסכם שכל חודש תעבירו חלק מהכסף להשקעה ולחיסכון (כי בכל זאת לא צריך לבזבז הכל וכן לחסוך איפה שניתן, מצרפת לך עמוד עם הסבר לכל אפיקי ההשקעה השונים כך שתראי לו שאכפת לך ובדקת איך כן אפשר לחסוך ולעשות כסף מהכסף) וחלק מהשכר המשותף ילך לבזבוזים והנאות (מסעדות, בילויים משותפים, ביגוד וכו') וחלק להוצאות השוטפות. תסבירי לו שהנאות של אישה הם לא הנאות של גבר שיסתפק בכוס בירה. אישה צריכה לקנות לעצמה כדי להרגיש טוב עם עצמה וגבר לא.זה ההבדל.
בכל מקרה- חשבון מוגבל לא בא בחשבון אלא חשבון משותף במידה שווה!!
נישואים שניים - בהם לאחד מבני הזוג או שניהם - יש מחוייבויות מראש - במידה שיש ילדים. אז צריך לראות אם החשבון המשותף מניב ברכה או שיש ניצול . מה תורם איגום ההכנסות ומה מפסיד הצד שאין לו חלק במשפחה שכנגד. זו הזדמנות לבירור ערכים ורגשות - מה מידת הנתינה שלי? מה מדת המחוייבות לעצמי? עד כמה אני אחד עם בן זוגי? עד כמה אני מודע ריאלית למורכבות המשפחתית וכן לראיית העתיד שלי.
הערה: אני אורח מזדמן בפורום - לא בדקתי אם "נישואים טריים" זה פונקציה של גיל או של מצב.
מה הסטיגמות האלה על נשים? יש נשים שמה שמשמח אותן זה קניות ויש גם גברים כאלה ויש כאלה שלא.
אולי בגלל זה האשראי נמצא אצלי למרות שבעלי המפרנס העיקרי.
ולמרות זאת הוא תמיד שואל אותי לפני יציאה לקניות שהם לא מזון ,(טוב מה לעשות לפעמים חייבים) מה אני הולכת
לקנות. וכמה אני הולכת להוציא? והאמת שלפעמים זה מעצבן, כי למרות החשיבות של חשבון יציב, לבית יש צרכים
שחלק מהגברים לא שמים לב אליהם. כמו למשל גרביים לילד הזה, מתנת יומולדת לילד השני, מעיל לשלישי וכו'.
אז אני חושבת שאם יש שיתוף והבנה הדדית, התחקורים האלה מיותרים. גם בעלי מפנים את זה בסוף.
תבקשי מבעליך תקציב חודשי לכל הקניות (אוכל, ביגוד,הכל) באחד לחודש.
תנהלי את את כל ענייני קניות בחכמה, ואז תוכלי לחסוך כסף עבור קניות ולקנות בלי לבקש ממנו כסף נוסף.
כך אנו מתנהלים, זה חוסך הרבה מתחים.
כשאין לאישה הרשאה בחשבון זוהי שתלטנות וסוג של אלימות אישה לא אמורה להתחנן לכסף לא ללחם ולא לנעל היא עובדת ומפרנסת זה יותר גרוע מחשכת ימי הבניים
והבהירה את המציאות, שלא כהבנתך -
לפני שמגיבים בצורה "אלימה" כזאת..
לפני כמה שנים הייתי במקום של ייאוש.
התחתנתי צעירה ותמימה עם אדם שפגע בי ורמס אותי יום־יום, מהרגע שנכנסנו לנישואים.
אחרי שנים של פחד והשפלה, הגיע רגע אחד מכריע – תקרית שבה הוא הרים עליי יד.
באותו יום קיבלתי החלטה: אני הולכת, ולא חוזרת.
ועשיתי את זה.
עזבתי עם הילדים שלי ויצאתי לדרך חדשה.
המשפחה תמכה בי, החברות והחברים עטפו אותי, וכולם היו גאים בי – אפילו בני משפחה שלו.
והכי חשוב: אני גאה בעצמי.
עברתי מהחושך אל האור.
הצלתי את עצמי – בזמן.
והצלתי את הילדים שלי.
היום אני במקום אחר לגמרי.
יש לי עסק פרטי, יש לי רישיון, ובעזרת השם יהיה לי גם בית משלי.
ועדיין, כמו לכל מי שעבר טראומה, יש תקופות של נפילות באנרגיה.
אולי זיכרונות, אולי פצעים שהודחקו.
לא מזמן, כשמצאתי את עצמי שוב במצב ירוד, עלו בי תמונות מהעבר:
איך אחרי מכות או יריקות לפנים הוא היה יוצא מהבית,
ואני נשארת לבד בחדר, בוכה,
עם הילדים הקטנים סביבי.
בלי למי לספר, בלי כתף להישען עליה.
ואז נזכרתי איך הייתי מגיעה לכאן, כותבת שרשור,
ואנשים זרים – טובים – היו מגיבים, מחזקים, מרימים אותי מהרצפה.
כי אז באמת לא היה לי עם מי לשתף.
כשקיבלתי את ההחלטה להתגרש, אנשים לא האמינו שאעשה את זה.
זה היה צעד אמיץ, כמעט בלתי נתפס.
והיום אני רוצה לומר תודה.
עברו כמה שנים, אבל תודה על האנושיות, על הטוב, על היד המושטת.
רק לומר: בסוף יש סוף טוב, גם אם הדרך קשה וכואבת.
יש אור גדול בדרך.
תהיי חזקה.
תאמיני בעצמך
לא זוכרת אותך ובטח לא הייתי אז כאן בכלל.
אבל מה שכתבת ומה שעשית- וואו!
אישה מלכה!
תודה שנתת פה השראה לאומץ!
הלוואי שתצליחי בכל מכל כל!
כך שאף אחד לא היה כאן כדי לחזק...
(סליחה שאני מעלה את זה בזהירות, אבל יש סיכוי שאנחנו מתרגשים מיצירה לא מאוד משובחת של ai)
התוכן עצמו גם מעלה כמה חשדות.
בבקשה, תבוא הכותבת ותבדה אותנו.
אבל כן
קראתי שוב
ואכן יש מצב שזה בינה מלאכותית.
והסיכום: תהיי חזקה
תאמיני בעצמך.
קצת לא קשור לכל הטקסט הקודם.
אם המטרה היתה לחזק מישהי
אז למה רק בסוף?
כל הפוסט מדבר על להגיד תודה
ואז בסוף
תהיי חזקה
תאמיני בעצמך
אז למי דיברו ופנו בפוסט הזה?
לאלה שעזרו?
או למי שרוצה לעשות צעד?
(ולעניין: שוב, אולי מבוסס על סיפור אמיתי, ונעזר בבינה מלאכותית,
וכן כמו שאמר שם, דרושה זהירות. אבל גם מצידנו כסתם אנשים בעולם המשוגע הזה דרושה זהירות. ואצ"ל בפורום אנונימי וכו'.
תבוא הכותבת עם תגובתה והערותיה.)
אלא בן אדם אמפתי באופן כללי, לכן זה מיד נגע בך.
אבל בתוכן הדברים יש סתירות 180 בין הרישא והסיפא.
מה זה?
ובכלל למה שאנשים ימציאו סיפור?
מה יצא להם מזה?
מאחלת לך רק טוב!!🫂❤️
מישהו מכיר מניסיון ויודע להמליץ בין טיוטה היילנדר לבנם קיה סורנטו
שניהם חצי היברידיים, 7 מקומות
לשימוש עירוני
תודה 🙏
ומלחמת קיום מאז. יש צורך בעוד אחד כזה? פעם הייתי מצחיק.
יאללה בואו נצחק קצת על עצמנו. מקווה שאצליח להעלות חיוך - נשואים טריים
וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝
אבל גם היום ❤️
מה אפשר לעשות כשהאחריות ההורית של ההורה השני לוקה בחסר?
אסביר,
הוא איש טוב ואבא טוב.
לא משנה המצב בינינו, הוא לא רלוונטי.
מתייחסת רק להתנהגות שלו כהורה.
כשהילדים בבית איתו, יש כאוס.
הוא לא מחזיק. לא מקפיד על דברים שצריכים להיות בשגרה.
הכל מרגיש כמו אווירת עלא באב עלא.
חוזרת למגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילדים חצופים ומשתוללים שצריך פלוגה כדי להרגיע אותם.
כשהילדים איתי, יש רוגע והרמוניה.
מקפידה איתם על חוקים, סדר, זמנים.
הכל ברוגע ושלווה. אין חיכוכים. כל אחד תופס את הפינה שלו ויש אווירה של קסם בבית.
עד שהוא נכנס הביתה.
הילדים פשוט מריחים את הפשרנות שלו לדעתי.
על הכל הוא מוותר.
מעניש, ומוותר. מאיים. לא מקיים שיח.
עכשיו, כמובן שאני לא מושלמת. אבל מפה ועד הורה שהילדים איתו בכאוס מוחלט יש פער רציני.
פרקטית, להיות הורה 24/7 מבחינתי לא אופציונלי.
אני גם ככה איתם המון שעות לבד. באהבה ושמחה.
ויש לי כמובן דברים שאני מחויבת אליהם מול עצמי.
מעבר לעובדה שאם אתמסר ככה, בוודאות אשחק עד היסוד.
ניסיתי לומר לו, לרמוז, לבקש על דברים ספציפיים.
עדיין הכל נותר על כנו.
מה כן אפשר לעשות?
מה שמתואר לא מבטא חוסר אחריות הורית. לא נשמע שמדובר במשהו מסכן את הילד או חוסר דרגה למשהו בסיסי. בגדים על הרצפה ומגבות מפוזרות? זה אומר שקילח אותם/דאג שיתקלחו?
זה מעצבן בטירוף, אני יודעת וגם אצלינו ככה. אבל לא מעיד על כלום.
לגבי גבולות, גם כאן זה נתון לדיון, אבל לא נשמע משהו אקוטי או חריג.
בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו...
אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,
אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.
(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)
אין נכון או לא נכון.
לאחת זה יפריע-וזה בסדר.
ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.
אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.
תשתפי אותו בתחושות שלך.
אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?
זה טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".
אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה , לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".
אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.
אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי
יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.
זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).
מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.
השאלה אם יש לו ברירה.
אבל כמה נקודות ציון
א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .
ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים
ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת
ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת
הצלחה רבה
לק"י
לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.
ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.
אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.
עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..
זה די פשוט ובסיסי
שיפריע לך
כדאי לשתף בזה❤️
אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים.. או שילמדו בזום.
יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו
ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)
אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם
שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.
אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.
גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.
והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.
אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.
מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.
זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...
העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.
אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.
אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.
וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים
בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...
זו האמת וזו דרכה של תורה
ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.
*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.
אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).
ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.
אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.
לשאול אותו
אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט
זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).
שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.
יכול ליצור יותר מידי התעסקות בעניין
אם זה באמת לא עניין גדול
אז שלא ייפגש עם הסטודנטית.
זה יכולה להיות שיחה קצרה
שאשתו פשוט תגיד לו
תשמע זה מפריע לי....
אני ממש אשמח אם תמצא סטודנט ללמוד איתו במקומה.
אם זה מקובל על בעלה אז הכל סבבה
שוב כל אחד והסטנדרטים שלו
אני מכירה מישהו שכן למד עם סטודנטיות כי לא היתה ברירה בפקולטה הספציפית שבה הוא למד
אולי לא היו מספיק סטודנטים...
פשוט להגעד לא, או לתת גבולות כלשהם שמקובלים עליה.
אבל חהתחיל לדון איתו איך הוא היה מרגיש ומה דעתו אם וכאשר ולמה ושמה, זה מתכון למשבר בזוגיות.
יכול להיות שאני שטחי ופרימיטיבי אבל אגיד לך בכנות:
אם היא בחורה יפה - יש לך על מה להיות מוטרד.
אם היא מכוערת, אין מה לדאוג.
מחפשת המלצה לסדנה לערב נשים בקהילה❤️
לא סדנה יקרה! לא קשירת מטפחות.
תודה!!
מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.
כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות
עיצוב שוקולד לפרלינים
ציור בקפה
יש לי המלצות..
תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז
לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..
אפשר להזמין דברים ספציפיים.
בא לי לטוס או לעשות משהו ממש כיף אבל אין לי כרגע ויזה
יש מקום שאפשר לטוס אליו, בלי?
מה עוד אפשר לעשות גם לבד וגם זוגי בחנוכה?
יש לי רצף כייפי של ימים שאני יכולה לעשות בהם מה בא לי 👸
כל רעיון יתקבל בברכה, אני כבר אשקול.
במדינות הגדולות
וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.
יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃
גם שם יש שפע של מסעדות כשרות
(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה" אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים)
לכי לאיזו גבעה או מקום דומה. מעניין אותך?
אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת
או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.
אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:
למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.
כנ"ל לאיחוד האמירויות.
לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.
נר איש וביתו
דווקא בחג הזה, חג החנוכה, כשאנחנו מוצאים עצמינו מארחים או מתארחים,
מוקפים בסביבת המון אנשים, משפחה, חברים
דווקא אז חשוב שנזכור את הבסיס שלנו.
שנר איש וביתו.
"ואישתו היא ביתו"
איש ואישתו.
בבית.
פנימה.
כשטוב לנו יחד - מי יכול עלינו
רק מהתנועה *הזו*, מבפנים - החוצה - רק כך נוכל להתעלות.
נתרכז בביתנו פנימה.
נמצא את הכמה רגעים בין לבין, ניצור אותם, ניזום אותם,
נעלה אותם לראש סדרי העדיפויות, מעל הכל.
גם במחיר "ביטול" מפגש משפחתי כזה או אחר,
גם במחיר אחר.
כמה שנצטרך.
עד שנרגיש שאנו מלאים.
וממילא בהתמלאות ובטוב שלנו - נוכל להיות עוד יותר בטוב ועוד יותר להשפיע גם החוצה.
נר ה' נשמת אדם
ה', הקב"ה -
אתה שאמרת שתמחה את שמך מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו
שימכר ספר תורה ובלבד שיהיה שלום בית בין איש לאישתו
ששמך שלום וכמה חשוב השלום. ובראש ובראשונה בין איש לאשתו.
נשמת אדם -
נשמה שנתת בי טהורה היא.
ונשמה שנתת באשתי טהורה היא.
ונשמה שנתת בבעלי טהורה היא.
טהורים הם.
כוונותיה של אישתי טהורות הן, נשמתה טהורה היא, גם אם בטעות פגעה בי.
כוונותיו של בעלי טהורות הן, נשמתו טהורה היא, גם אם בטעות פגע בי.
וכל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן
כוונותיהם טהורות.
וגם אם מעשיהם לעיתים לא מיטיבים - נלמדם איך.
נלמד גם אנחנו יחד.
נלבן. נברר. נתקרב.
נגדל מזה. נתעצם.
נזכור שמי שאמר "ו*כל* זה אינו שווה לי" - היה המן הרשע,
בעוד מרדכי היהודי מלמדנו כי הוא "רצוי *לרוב* אחיו".
והרוב טוב.
ולא צריך לחפש את ה"כל".
נדבק ברוב. ברוב הטוב.
נגדיל אותו.
נמשיך ללמוד אחד את השנייה.
נמשיך ללמוד את עצמינו.
"מוסיף והולך"
נמשיך להוסיף לטוב הזה, כל פעם עוד ועוד
עוד תובנה,
עוד קירבה,
עוד אהבה,
עוד כלים,
עוד תקשורת,
עוד גדילה זוגית ואישית.
8 נרות
8 - מעל הטבע.
נס.
ימים של ניסים, הלל והודיה.
*מעל* הטבע.
וה' מוחה שמו *מעל* המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו
וגם אנחנו, נתבונן *מעל*.
נתבונן ב*מבט על* על הסיטואציה הזוגית שלנו
מה היה שם?
היינו בריב? ריב נוראי? ריחוק איום? מצאתי את עצמי חווה קושי עצום? תסכול עמוק וחוסר אונים?
ואם אני מסתכל/ת במבט על, מה אני רואה?
מה *בעלי* הרגיש וחשב שם?
מה *אשתי* הרגישה וחוותה שם?
"לא טוב היות האדם לבדו" -
לא טוב לו לאדם כאשר הוא לבוד, דבוק, גב אל גב
"אעשה לו עזר כנגדו" -
כנגד, מול, מציאות של פנים מול פנים.
מציאות שרואים גם את ה"פנים" - אראה את הפנים של בעלי, אראה גם את הבפנים של בעלי, את הנשמה שלו - וזו תהיה מציאות מתוקנת שתוכל לקרב עוד ביננו.
מציאות בה אראה את הפנים של אשתי, את הבפנים שלה, את הנשמה שלה - היא מציאות מתוקנת שתוכל לקרב עוד ביננו.
המבט על הזה,
מעל,
יכול ליצור גם אצלנו מעל הטבע.
מעל הטבע האנושי שלנו.
להתגבר.
להתגדל.
להרחיב את כוחות הנפש שלנו.
לעלות מעלה מעלה.
להביט גם מעלה. לקב"ה. שהכל מאיתו. והוא משרה שכינתו ביננו.
ללמוד ממנו ולהביט גם אנחנו מעל הסיטואציה, מעל הפגיעות שלנו,
לנסות לראות *גם* את הצד השני (גם ולא רק, לא לבטל את עצמינו חלילה, לא להתכחש לרגשות שלנו חלילה, אלא להיפך - להכיר בהם. לתת להם מקום. להבין אותם. לעומק.
ובהמשך נוכל גם לתווך ולתקשר זאת *נכון* לבן/בת זוגנו)
לנסות לראות מה עובר ועבר שם במחשבתו, ברגשותיו, בנשמתו?
ולעיתם דווקא *מתוך הקושי*, מתוך הקושי הכי הכי עצום אפילו -
מ-קץ
עת צרה היא ליעקב ו*ממנה* יוושע -
וגם אם הכי חשוך וקשה - עלות השחר עוד תגיע. וקרובה מאין כמותה.
ודווקא מתוך החושך הכי גדול - נדליק את האור.
בלב שלנו.
בלב של החצי השני שלנו.
נראה גם את האור שבו/בה.
את כל הטוב שבו/בה.
נבין מתוך עוצמות הכאב במבט על מה היה כאן בעצם,
מה הוביל לכך,
מה אני הכי הייתי צריך שם?
מה אשתי הכי הייתה צריכה שם?
לכן נזכור -
כשאנחנו במשבר - זו הזדמנות נדירה ועמוקה בשבילנו לתקן.
לתקן את עצמנו.
לתקן את החיים שלנו.
לתקן מה ששבור לנו בחיים האלה.
כשאנחנו נמצאים במשבר -
יש לנו גם הזדמנות נדירה להיות "משבירים לעצמנו"
כמו יוסף הצדיק, שהיה המשביר במצרים,
בזכותו לכל העם היה מזון ויכולת קיום ל7 שנים שלמות.
גם אנחנו -
אם נשכיל להבין מה המשבר הזה שאנו חווים אומר לנו?
מה הוא אומר עלינו?
מה הוא אומר על המקום שאנו נמצאים בחיים?
מה בו כואב לנו הכי הרבה?
מה הוא גורם לנו לחשוב, להרגיש ולרצות הכי הרבה?
אם נענה לעצמנו על כל אלה -
נוכל לזכות ולהיות המשבירים של עצמנו.
לגרום לנו להיות ניזונים יותר,
להיות חיים יותר,
להיות שלמים יותר
להיות מרוצים יותר.
כשאנחנו נמצאים במשבר -
ניתן לנו "שובר" במתנה.
כן,
לפעמים
המשבר הוא מתנה.
כי בלעדיו לא היינו עוצרים רגע להסתכל בחיים שלנו.
לראות איפה כואב, איפה קשה,
איפה רע,
מה צריך לתקן,
מה לא הולך אפילו שניסינו בכוח זמן רב,
מה דרוש תיקון לשבר הזה.
קיבלנו שובר חינם להזדמנות חד פעמית להפוך את החיים שלנו למשהו טוב יותר.
כשיש משבר,
אפשר לקחת את המשבר הזה,
להתעלם, לכאוב ולבכות ולא באמת לשנות משהו בחיים שלנו.
אבל אפשר גם אחרת.
אפשר גם לתקן את השבור.
אפשר גם לזכות בשובר מתנה להתבוננות מעמיקה על החיים שלנו.
אפשר גם ללמוד ממנו ובזכותו להיות המשבירים הראשיים של עצמנו.
"המשביר לצרכן"
וה"צרכן" הזה הוא אני. לי אני צריך להיות המשביר.
נר החיים
הנר שמסמל את החיים, "נר ה' נשמת אדם",
והטומאה - מסמלת היא את היעדר החיים.
"טמא" משורש א.ט.ם - אטום - היעדר חיים.
ביצית שיכלה להיות מופרית אך לא הופרתה - תגיע הוסת ותהיה כאן מציאות של היעדר חיים = טומאה.
תינוק שיצא לאוויר העולם וכבר איננו בתוך גופה של אימו - יש כאן מציאות של היעדר חיים בתוך הגוף = טומאה.
אדם שהתקרב למת, נגע במת - יש כאן מציאות של היעדר חיים = טומאה.
הטומאה היא היעדר החיים.
וכאשר אני עם אשתי/בעלי אני רואה חיים.
"ראה חיים עם האישה אשר אהבת"
איתה, ורק איתה אני אראה חיים.
איתו, ורק איתו אני אראה חיים.
ואם חלילה אפזול הצידה ולא אהיה בבלעדיות ונאמנות לאשתי/לבעלי - כאן יש טומאה. כאן יש היעדר חיים. כאן אראה מר.
כאן היוונים רוצים להשכיחם מחוקי תורתך, לטמא את הקדוש לנו, להכניס עבודה זרה בליבנו.
נתחזק בחיים.
בשלמות.
בשלום.
בבלעדיות.
"ראה חיים עם האישה אשר אהבת" - נשואים טריים
רק איתה, עם אשתך, אתה יכול לראות *חיים*
רק לה, לאשתך, תשמור את האהבה שלך.
רק עבורה, עבור אשתך תהיה הגיבור שלה.
תהיה גבר. וגיבור. שלה. ועבורה.
לא לחפש להיות גיבור של אישה רנדומלית, אלא של אשתך.
לא לחפש לעזור ולסייע על חשבון הבית פנימה.
להשקיע את כל הטוב הענק הזה שבך – באשתך.
להסתכל *לה* בעיניים
לשמח *אותה*
להצחיק אותה
לפלרטט איתה
לכתוב לה מכתבים או הודעות משמחות במהלך היום
לשלוח לה אימוג'ים אוהבים
לראות מה קשה *לה*, מה אתה יכול לעשות עבורה? במה אתה יכול לעזור לה?
לראות עוד את כל הטוב הגדול הזה *בה*, במי שכרתת איתה ברית עולם.
אין לך דבר יותר יפה ושלם ואהוב ומדהים מהאהבה הזו בינך לבין אשתך.
אין שום דבר שיכול להתחרות בזה.
זה *באמת* הדבר הכי יפה ומדהים שקיים בעולם.
כמה יופי וטוב אתם יכולים לחוות!
אילו עוצמות של קירבה ואהבה ואושר יש בכוחכם לחוות! מרגש ומפעים עד כמה!
כמה היופי והטוב הזה יעשו לך טוב, לאשתך טוב, לילדים שלכם טוב, לקב"ה נחת גדולה, לעולם כולו טוב עצום.
-----------
"שמעי בת וראי והטי אוזנך" ושכחי כל עבודה זרה שבלב וכל גבר זר שאינו בעלך
והטי אוזנך וליבך לאישך שלך.
תהיי האישה שלו, ורק שלו.
שמרי את יופייך, את צחוקך, את ליבך רק לו.
ראי חיים ואהבה יחד איתו
כל כבודך בת מלך – רכזי פנימה, פנימה אל תוך ביתך, פנימה אל אישך.
השקיעי את כל הטוב הזה שנקרא את – בו.
להביט בו בעיניים
לשמח אותו
לצחוק איתו
להעריך ולתמוך בו
לאהוב אותו.
אין לך דבר יותר יפה ושלם ואהוב ומדהים מהאהבה הזו בינך לבין אישך.
אין שום דבר שיכול להתחרות בזה.
זה *באמת* הדבר הכי יפה ומדהים שקיים בעולם.
כמה יופי וטוב אתם יכולים לחוות!
אילו עוצמות של קירבה ואהבה ואושר יש בכוחכם לחוות! מרגש ומפעים עד כמה!
כמה היופי והטוב הזה יעשו לך טוב, לבעלך טוב, לילדים שלכם טוב, לקב"ה נחת גדולה, לעולם כולו טוב עצום.
פשוט אני..הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.
עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.
(GPT)
נגמרו לי השמותקיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.
וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️
אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית,
וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.
וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'
לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו
ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️
(התודה לפשוט אני ולצ'אט גיפיטו😅)נגמרו לי השמות