א. אין ספק שתוספת של גבר אוכל היא בהחלט משמעותית.

ב. בלי קשר, ממליצה לעבור ולשמור כל פעם פירוט של הקניות. אני מגלה הרבה טעויות.

גם במכולות של ישובים..

(ואם מעניין אתכם תבונ ה צרכנית, עדיף לא לרשום במכולת אלא לשלם במזומן ולהרגיש כל שקל(:

או אפילו צ'קים בקניות גדולות.)

לנו יוצא בסביבות 800-900

אבל מקווה שאנחנו בסטנדרט..

חח כי אני אוהבת שיש שפע...

נגמור את החודש עם 2000 בטח...

ואנחנו לא מבזבזים.. נראה לי לפחות..

גם אם המכולת יקרה יותר מהסופר-

כשמגיעים לסופר השפע נשפך מהמדפים אל העגלה, וקונים גם המון דברים שלא צריכים

ככה שמשתלם יותר לערוך קניות במכולת

אלא אם כן אתם אנשים עם משמעת ברזל, וכשאתם הולכים עם רשימה אתם צמודים אליה ולא קונים שום דבר נוסף.

אך לדעתי צריך אולי לחדד:

אני יוצאת מנקודת הנחה, שכשאדם קונה במכולת הוא קונה מצרכים בודדים.

מרביתנו כאלה..

ועל כן עדיף שיקנה אותם בסופר.

(זה עומד על אותו עקרון של "רשימה")

וכשניגשים לסופר לקניה יותר גדולה עדיף לעשותה עם רשימה מסודרת

אךבהחלט נכון שצריך להזהר שלא יקרה שאותה רשימה מצומצמת, תזלוג לעגלה מלאה מצרכים

בעקרון העיצות שלהם מיועדות למי ש"חולה", מי שבריא לא צריך תרופה.

למשל:

אם בן אדם מתנהל עם כרטיס אשראי בדיוק באותה צורה כמו מזומן, למה שיענה את עצמו וישתמש רק במזומן?

אותו דבר - אם בן אדם שולט בעצמו בסופר, למה שישלם יותר במכולת? לא הגיוני.

מי שאין לו בעיה בתחום הקניות, אפילו אם הוא עני, העיצות האלה לא יעזרו לו, רק יציקו לו.

אבל לצערינו רוב האנשים במדינת ישראל מתנהלים כלכלית באופן מזעזע!

וחוצמיזה שרשימת מכולת / סופר - היא דבר הכרחי תמיד לדעתי.

גם לחסכנים שבינינו, כדאי לזכור כל מה שצריך בבית.

[חוץ ממקרים יוצאי דופן של זכרון פנומנלי]

וכמעט ללא בשר. אה, זה כולל חיתולים ל-2.

עדיף לנסוע על הדרך לאנשהו לעשות קניה גדולה בסופר שנחשב זול פעם בכמה שבועות. אבל צריך בשביל זה רשימות מסודרות של מה באמת צריך.

אבל מחירי המזון עולים כל הזמן אין כלכך מה לעשות עם זה חוץ מלצמצם את התפריט. או להגדיל את ההכנסה....

קחו בחשבון שתקופת מעבר לא משקפת כי היא לא שיגרה

בטוח שיש כמה דברים שלא קניתם לפני המעבר כי זה סתם כאב ראש לעבור עם מקרר מלא וכו...

אז אחרי המעבר יש "השלמות" וזה נראה קצת יותר

בנוסף תקופת מעבר היא אחת מהשתיים, או תקופה מתוחה שזוקקת פיצויים טעימים (מקווה שלא אצלכם)

או תקופה כיפית שמתפנקים על דברים לא רגילים 

בכל אופן  היא לא שיגרה ולא מדד אז תתאזנו בנחת  ותתארגנו בהתאם

איזה כיף שהוא השתחרר ב"ה 

בקרוב ישובו כל חילנו לביתם לחיים טובים ולשלום .

בתור מרוקאית, ומי שמכינה עוגה מושקעת לשבת, וארוחה בשרית כל יום:

300 שקל ל2 שבתות בחודש שעושים בבית = 600
ועוד 150 שקל כל שבוע = 600
יוצא לנו 1200 בחודש.

נראה לי סביר מאוד להוציא על אוכל סכום כזה לזוג.

ועוד לא חישבתי לך מטרנות, טיטולים, אבקות כביסה, חומרי נקיון, ביגוד והלבשה וכו'..

לחיות זה יקר.. מסתבר..

ברוך ה'!

אני ממליצה על שלושה מדדים:

1. מדד רשימת קניות

שימי במטבח מקום עם גלגלת נייר\ פתקים- לרשום מה צריך כל פעם שרואים שחסר משהוא

ככה הולכים למכולת עם רשימה- ולא "יורים באוויר" וקונים סתם

ב. מדד הקבלה

שני שימושים למדד הזה-א. כדי להשוות בין הרשימה שיצאת איתה למכולת- לרשימה שחזרת איתה בשקיות... עד כמה חרגת מהרשימה? זה היה דברים שנזכרת או "ולא תתורו" ממש?

ב. תאספי את הקבלות (מגנט חזק על המקרר למשל, או במגירה מתחת למגש סכו"ם) בסוף החודש תעשי סיכום סה"כ מה היה -ותראי איזה דברים היו לכם הכי יקרים

3. מדד הפח

איזה אוכל או מצרכים נזרקו לפח בלי שיאכלו או ישתמשו בהם? --הם אלו שמיותרים לכם כנראה, או שאתם לא מנצלים היטב את המשאבים.

שיהיה איזרוח נעים!

מדד הפח.

אם ההוצאות גבוהות על דברים יבשים כי עברנו ברמי לוי וקנינו סטוק לחודשיים - זה בסדר.

אם התלהבנו על משהו יקר במכולת - זה קורה, זה בסדר.

אם נזרק לפח יותר מדי - זה אומר שקונים יותר מדי /קונים לא מתאים וצריך לעשות סדר.

שווה בדיקה

וקונים רק בסופרי בסביבות ה-1200 ש"ח ,וזה כי אנחנו קונים בשפע...

אז זוג עם תינוק יכול להסתפק בסופר עם 600 לדעתי

http://www.cbs.gov.il/www/statistical/home10_h.pdf

מי שרוצה להעמיק בעוד נתונים מוזמן להציץ באתר הלמ"ס. יש שם שפע של נתונים שאפשר לפלח בכל מיני שיטות (כול נתונים ליישובים / מועצות אזוריות) בכל מקרה הנתון של 600 ש"ח במכולת הזוי בכל קנה מידה (אלא אם כן לא נמצאים כמעט בבית - עושים שבתות אצל ההורים וכו')

אנחנו עם שישה אכלנים ב"ה, וההוצאה החודשית על מזון וטיטולים וכו'- שזה אומר קנייה ברמי-לוי+ קניה יומית בכולת של לחם- חלב-פירות וירקות יוצאת לנו בערך 2000 בחודש.

אז נכון שאנחנו לא אוכלים בשרי כל יום, וגם לא מתפרעים עם עוגות וכאלה- סה"כ אפשר לומר שאנחנו חושבים לפני כל קנייה, ולכן מצליחים להישאר בסכום הזה- שהוא נמוך יחסית לכל מה שמתארים פה.  אני כותבת רק כדי לומר שאפשר בהחלט לחיות ככה, ולדעתי הוצאה של 2000 שקל לזוג עם תינוק זה מוגזם.

אנחנו שישה ומוציאים 4500-5000 ש"ח בחודש ,ואנחנו לא אוכלים מי יודע מה

על הכל כולל אוכל ושאר מוצרי צריכה בלי לקנות כלום בסופר רק במכולת של היישוב.

בס"ד

שזה כולל המון בשרי וממתקים.

אנחנו זוג+ 4 ילדים והחמישי בעז"ה יצטרף בקרוב מוציאים 1500 - 2000 לחודש 

כל השבתות בבית עם  שניים -שלוש אורחים כמעט תמיד. 

תכנון מדויק שח התפריט השבועי מאוד עוזר

איזה מוצרי חלב אתם צורכים?

איזה סוג לחם אתם אוכלים?

פירות וירקות- כמה? מאיזה סוגים?

דגני בוקר?

משתמשים לפעמים בחד"פ?

כמה בשרי אתם אוכלים? בקר או עוף? דגים?

אתם קונים ירקות קפואים? שימורים?

עוגיות פשוטות או יקרות יותר? חטיפים?

כל אחד מהדברים האלו- משפיע על הסכום הסופי

לא דומה בית של 6 ציפורים שאוכלים לחם לבן אחדי- לבית של 3 אכלים שאוכלים לחם מלא (למשל)

אז ככה שאנחנו לא קונים מעדנים [חוץ מגילה פעם ב..] [ושמנת מתוקה פעם בחודש נגיד..]

חלב- בערך 3-4 בשבוע

לחם לבן רגיל

פירות וירקות- הרגילים, לא מתקמצנים על בריאות אבל גם לא קונים קוקוסים או גויבות או עגבניות שרי אם זה יותר יקר..]

כן קונים קורנפלקס- בערך אחד לשבועיים

אוכלים עוף [קונים 3-6 פעמים בחודש תלוי בשבתות] ודג בשבתות בבית.. אנחנו כמעט שבת כן שבת לא

לא ירקות קפואים

לא קונים עוגיות... מכינים בבית שהמרכיב הכי משוכלל בהן זה שוקולדציפס

קונים במכולת גם טיטולים ומטרנות

וגם חומרי ניקוי ושמפו וכו'

ופינוקים כשצריך [שוקולד לפעמים...]

ויוצא לנו 2000 בחודש!!!

אבל מסתבר שזה נורמלי אז אני נרגעת...

נערה בגיל העשרה פחות מבינה עניין ..

על זה הוא לא יכול לעשות עליך שום קופה.

ומהנסיון שלנו המחירים במכולות בישובים בכלל לא יקרים בהרבה לעומת סופרים גדולים- זה רק נראה כך! אבל אם תוסיף למחיר את הדלק, והזמן של לעשות קניות מחוץ לישוב זה יהיה בערך אותו דבר.

אנחנו גרנו כמה שנים בישוב ונהנו מאוד משירותי לוויתן

עשינו חישוב שלא משתלם לנו לסוע במיוחד לרמי לוי להשקיע עוד זמן ודלק

והיינו עושים קניה שבועית במכולת היישובית-פעם בשבוע בלבד ואולי עוד קפיצה לדברים ששכחנו

קנינו הכל כולל טיטולים ושות'.

והמחירים אצלו ממש סבירים אפילו אמא שלי שגרה בישוב בצפון ( ועושה קניות בסופר בעיר הקרובה) הייתה מתלהבת מהמבחר של מוצרים ולפעמים הייתה עושה קניה  ביישוב לפני שחזרה הביתה.

אני חושבת שצריך לחשוב פעמיים - ואני יודעת שרשמת זאת בסוף הודעתך -לפני שמטיחים זה ממש בגדר לשון הרע.

קניות לפני חגים - כן היינו עושים קניה יותר גדולה מכרגיל  ונוסעים לרמי לוי.

ולגבי  הוצאה חודשית- אני מסכימה מאוד עם בעיתה אחישנה

אנו תמיד הולכים עם רשימה צמודה.

כמעט ולא קונים ממתקים וחטיפים - למעט ממתק של שבת ( 3 ילדים ב"ה) ואז לא קונים בשקית אישית אלא שקית גדולה של חטיף ומחלקים בקערות לכל אחד.

משתדלים להכין כמה שיותר ביתי- בעיקר בקטע הבריא אבל זה יוצא משתלם

אני לא קונה אוכל קנוי- לא טבעול ולא שניצל קנוי ולא צ'יפס וכו' וכו'.

בעיקר קונים מוצרי בסיס ואיתם מכינים אוכל ביתי

אנחנו קונים רק עוף ולא בשרים- אבל לזה אנחנו גם רגילים מילדותנו.

כן מומלץ להעזר בטיפים של פעמונים- לא ללכת רעבים לקניות, לעשות רשימת קניות לפי מה שצריך וחסר בבית

לעשות תכנון שבועי בערך מה רוצים לאכול וכך יודעים מה צריך להשלים ולקנות

לא לקנות מבצעים כדי שיהיה אורז לשנתים הקרובות כי היה אחלה מבצע 20 ב-10......

בקיצור ב"ה אנחנו- 5 נפשות- מוציאים כ-2000 ש"ח לחודש כולל הכל ( אוכל,ניקיון,טיטולים - אין לנו מטרנה...)

בהצלחה רבה

ולזכור שהכל מאת ה' והכל לטובה

• משתדלים לא לקנות במכולת בכללל אלא רק בסופר הכי זול באזור ולשמור קניות ספציפיות (כמו חיתולים) לסופר הזול הרחוק יותר. אולי כדאי גם ביישוב להתארגן כמה משפחות על אוטו אחד ולעשות קניות יחד בסופר.
• לא חייבים לקנות את המוצרים הכי יקרים בסופר. גם כשקונים בריא אפשר למצוא את החברות הזולות יותר.
• דבר נוסף אחנו כמעט לא קונים מוצרים מוכנים כמו מרקים, ממתקים, עוגות, מוקפאים מוכנים, סלטים וכדו'.

פשוט מכינים יותר בבית..

יותר מאשר לקנות במכולת. כשעגבניות בחצי שקל לקילו, זה טירוף לשלם 7 ש"ח.

יכול להיות שבפועל קניה במכולת תהיה יותר זולה, כי מתקמצנים על כל תפוח ועל כל מנת דג. אבל בשביל קניה "כמו שצריך"- כולל טיטולים (ל3 ילדות. מתי, מתי נגמול אותן מטיטול בלילה...), עדיף לדעתי לנסוע לרמי לוי הקרוב.

אפשר גם פעם בחודש ואז קונים את רוב המוצרים בכמות חודשית ומשלימים במכולת פירות וירקות, ולחם. 

וחוץ מזה- לגמרי מסכימה עם מומין אמא. אנחנו 4 נפשות אוכלות (אוכלות...) ועוד אחת יונקת (מה שאומר שאמא שלה אוכלת) ויוצא בסביבות 1600-1700 לחודש. אבל אנחנו לא אוכלים כמעט מוצרי חלב וגם לא אוכלים בשרי כמעט באמצע השבוע, אז זה משפיע, מן הסתם.

חברים,

אני קורא כאן את הסכומים הנמוכים ולא מבין האם אנחנו חיים באותה מדינה....

בתור בעל משפחה עם 4 ילדים מפ"ת לא הצלחתי באף חודש לרדת מ-4500 ש"ח, כאשר ברוב החודשים מדובר על 5,000-5,500 ש"ח.

קניות לשבת בלבד עולות 500 ש"ח, כך שרק על שבת "מבזבזים" 2,000 ש"ח לחודש (וזה בהנחה ואין חגים באותו חודש)

אני אשמח מאד אם מישהו יכתוב רשימת קניות שמספיקה לשבוע ל-6 נפשות בפחות מ-800 ש"ח.

האם יש דברים שאתה קונה בתור פינוק- שאל באמת הכרחיים?

אתה קונה- באיזה חנות בפ"ת? שוק? שופרסל? סופר זול מהרשתות החרדיות? מכולת?

אתה קונה מרשימה או מכל הבא ליד- לעגלה?

אולי תעלה אתה דוגמא של קבלה שיש לך מהקניה האחרונה- איזה דברים קנית, כמה עלה כל מוצר- ונרשום אנחנו כמה אצלינו זה עולה?

פעם היה מדור כזה במוסף כלכלה של עיתון מקר"ש-

מראיינים משפחה על איזה סופר הם קונים ולמה, ומביאים טבלה של סל מוצרים- עם השוואת מחירים בין 2 מקומות הקניה האפשריים לאותה משפחה

לנו יש פה בפורום אנונימי- לא צריך להיות בעיה לעשות את זה גם אצלינו

או לא אוכלים?

כי הסכומים פה נשמעים הזויים.

2000 שקל ל5 ילדים + זוג הורים כשכולם בבית?

זה יכול להיות שני ילדים במעון ושני ההורים עבודים יחסית עד מאוחר והילדים האחרים בצהרון ככה שארוחות צהריים לא אוכלים בית שזה בשרי. יכול להיות  גם בוקר.  

בין מבוגרים לתינוקות

דיברתי על השרשור הזה עם אמא שלי והיא אמרה לי אפילו שתשמח להגיב בו אם יהיה צורך..

כמו שכבר כתבתי אנחנו 5 מבוגרים בבית כולל ההורים - כולם אוכלים את כל הארוחות בבית, ואם לא בבית אז לוקחים את האוכל מהבית.

ההורים שלי מוציאים בערך 3000 ש"ח +/- לקניות בסופר בחודש.

וב"ה יש בבית גם 2 סוגים של קונפלקס, ים של ממתקים, עוגיות, מיצים (לא של אזכרות ) ומעדנים (לא הפשוטים) .. לא חסר כלום ב"ה!

אממה לומדים לעשות קניות נכון ובעיקר מרשימה, מתכננים מה הולכים לבשל במהלך השבוע ולפי זה קונים מוצרים, לא עושים מחסנים בבית של פסטה שאז מט"ו בשבט צריך לאכול כי עוד שנייה פסח וכן של מוצרים נוספים, בשר קונים טרי ולא עושים סטוק לחודש. 

וכמו שאדמין והצדיקה אמרו, זה בעיקר מדד הפח, עדיף לחדש מלאי במהלך השבוע של ירקות פירות וכו' מאשר לזרוק לפח, גם זה כסף.

אנחנו גם מחלקים את הקניות בין מס' מקומות לדוגמה אבקת כביסה ומרכך שהולך אצלנו כמו מים לומדים לקנות איפה שיש במבצע.. ועל זו הדרך..

בבית עם תינוק צריך לזכור שאם תינוק לא יונק אז מטרנה עולה בסביבות 70 ש"ח (המידע מאחותי שעובדת בסופר פארם) נגיד וזה מספיק לילד לשבוע (אין לי מושג לכמה זמן זה באמת מספיק) זה כבר  280 ש"ח תוסיפי טיטולים שזה עוד בערך 60 ש"ח לחבילה ושות' זה כבר עוד סכום משמעותי.

אז צריך להסתכל על כל הנ"ל. 

אולי לבקש מאמא שלי שתסביר..

אני לא יודעת איך הם עשו את זה אבל הם הגיעו מקניות לשבת ב700 ש"ח +/- (זה היה מגיע גם ל1000 ש"ח לשבוע) לקניות של מקס' 400 / 450 ש"ח

במהלך השבוע מוציאים בממוצע עוד 300 ש"ח +/-

מגיעים בערך לקניות של 3500 ש"ח בחודש אנחנו 5 מבוגרים בבית (כולל ההורים)

יש בבית אותם דברים ואפילו יותר, וזה הרבה מעבר למוצרי בסיס.

גם למדנו "לצרוך" דברים בצורה נכונה, היום כבר לא קונים מליון מבצעים ויש מחסן פסטה בבית וכו' 

לומדים לעשות השוואת מחירים - לדוגמה: אבקת כביסה אם זול יותר לקנות בסופר פארם כי יש מבצע וצריך עכשיו לחדש "מלאי" או בסופר ליד הבית או ברשת מזון שבה עושים קניות לשבת..

כלל ברזל - כשהולכים לסופר לא קונים מוצרים שבגובה העיניים בדר"כ במדף מלמעלה או מלמטה יש אותו מוצר של חברה אחרת בכמה שקלים טובים פחות.

ד"א אנחנו גרים באיזור השרון (איפה שאני גרה למצוא מוצרי מזון בהכשר מהדרין זה לא דבר רגיל וגם עולה בהתאם) 

מוציאים 600-800 לחודש.

ואנחנו רושמים כל קניה. אז אני בטוחה בזה.

לחם- אנחנו קונים בשוק 40-50 פיתות מקמח מלא, חלות לשבת אני אופה (גם קמח מלא)

יבשים (פסטות, אורז, קטניות וכו') אנחנו קונים הרבה כשיש מבצעים, ומשתמשים במה שיש (כלומר- אם בא לי קינואה לשבת, אבל בדיוק אין לי בבית ואין מבצע- אני אבשל משהו אחר במקום)

אוכלים בשרי בעיקר בשבתות, ועוד פעם אחת בשבוע.

אוכלים יחסית בריא- הרבה קטניות מלאות, ירקות, ביצים.

לא טבעול וסויה למיניו. (שזה וואחד הוצאה- 30 ש"ח לקילו לפחות..)

כן פירות וירקות- קונים לפחות פעם בשבוע, קצת מכל דבר שלא נצטרך לזרוק.

עוגיות\עוגות וכד'- אני אופה לבד.

נוסעים לרמי לוי לקניות גדולות, וחלב וכד'- דברים שאין הפרש גדול, קונים במכולת.

ונוסעים לשוק גם לקנות פירות-ירקות, קטניות ותבלינים.

חומרי ניקוי וכאלה- ברגע שפותחים חבילה- מתחילים לחפש מבצעים באיזור ואז קונים את החבילה הבאה.

טיטולים- קונים כשיש מבצע. תמיד שיהיו עוד חב' לפחות בבית.

שלא נמצא את עצמנו קונים יקר- כי אין ברירה וצריך.

אה, ואני מכורה לשוקולד, אז זה יוצא איזה 50 ש"ח בחודש.. 

קודם כל- הולכים לסופר עם רשימה של דברים בדיוק מה שצריך ועושים קנייה פעם בשבועיים (אנחנו עושים פעם בחודש...)

ברשימה רושמים את כל מה שצריך ומתוכנן הלאה וגם דברים מפנקים - ככה שלא מתבאסים אם אין דברים כייפים.

בד"כ לנו יוצא קניה פעם בחודש משהו כמו 400 ש"ח (אבל אנחנו זוג צעיר וחמוד שבקושי נמצא בבית והדברים נשארים להרבה זמן..

אם באים מתוכננים ולא מוציאים יותר ממה שצריך חוסכים המון.

וגם-

לא משתמשים ב"לרשום" ובאשראי ובצ'קים! רק מזומן או דיירקט ככה שהכל ירד מיד כשקונים.

בס"ד

לרשום בפנקס קטן כל מה שקונים. הכל. בגדים-נעליים-שוקולד-צעצועים לילדים-מתנות לשכנים-חלב-בוטנים מסוכרים- אנאערף מה...

כשהכל נמצא מול העיניים זה עוזר.

[לא להשתמש באשראי זה לא כ"כ רלוונטי למי שגר ביו"ש- שהכספומטים לוקחים עמלה של 7 ש"ח ואפשר להוציא כל פעם 400...]

היינו 5 נפשות עכשיו 6.

אז בכלליות נראה לי שהיינו מוצאים בסביבות 2000-2500 בחודש.

וצהריים הרבה פעמים אוכלים על חשבון העבודה.

יש לנו 7 ילדים ואנו מוציאים (אחרי מבצעים וזפזופ בין רשתות שונות) 4200 ש"ח לתשע נפשות. בלי במבות וקולות. רק בשר, פירות וירקות (המון), דגנים וחיתולים.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע