מד"ב הרבה-הרבה פחות, וגם לספרים מהסוג שמנתחים בשיעור ספרות.  O.o

כעיקרון זה ממש תלוי מבחינתי בספר עצמו, אם הוא עונה לקריטריונים שלי או לא. אין לי בעיה לקרוא מתח/ פנטזיה / רומן. 

אני אוהבת ספרי מתח ואהבה

ועדיין, למרות כל ההסברים שלכם, אין לי מושג איך להבדיל ביניהם!

אבל אני כן קוראץ גם ספרים אחרים, כמו "קיץ אחד ביחד", ועוד כל מיני...

אורה מורג התותחית!!

סתם גם אליפים, אורי והסטוריים ישנים

לא יודעת מה יש בהן,בקלאסיקות ששובה את ליבי ...

התחלתי להתעניין בהן בשיעורי אנגלית-ליטל וומן,the railway children ,david coperfaild וכו...

אבל רק קלאסיקות אנגליות/בריטיות, הרוסיות למשל נוראיות!!!

נראלי שמה שמושך אותי זה ההתרפקות על התום של העבר,ועל החוקים הברורים..

-איך ג'נטלמן אמור לנהוג למשל... אהמ אהמ..

גם בקלאסיקות הישראליות אני מאוהבת,אם כי יש נקיים יותר ופחות...

-אורי,שחר,רועי ועוד של אסתר שטרייט וורצל 

ו... האחת והיחידה-נאווה מקמל עתיר!!

מחברת ספרי "אות מאבשלום",הנערה במרפסת ממול וכו.

אבל רק פנטזיה איכותית... [לא הארי פוטר למשל..]

וגם קצת ספרים אחרים מתח רומן לא משנה לי העיקר שיהיה ברמה גבוהה=]]

הארי פוטר זה כן נטזיה איכותית!!! הכי איכותית!!! |יוצא למלחמה|

פנטזיה הכי, אחרי זה רומנטיקה ..

כשזה בא ביחד- אני הכי אוהבת. 

אני כן קוראת גם ספרים אחרים על מציאות וכאלה, או על היסטוריה של מלחמות או שואה וכאלה, אבל הרוב המוחלט הוא פנטזיה \ רומנטיקה .

והארי פוטר זה חתיכת פנטזיה טובה .. וזה גם ספר קלאסי .. בקיצור זה ספר נדיר.

צר לי.

פופליסטי- כן.

הוא לא בליגה של שר הטבעות, נרניה, רומח הדרקון, הבלגריאד והמלוריאן וכו'.

מאה פעמים)

משו כזה שעוצר ת'נשימה!! 

היסטוריה ...

בעצם...נראלי שהכווווווול 

אני חייבת שזה יהיה לגמרי מנותק ממה שאני מכירה מקרוב.

אם פנטזיה או מד"ב אז שיהיה עדין, מתח גם בא טוב.

אבל אני מאוד אוהבת רומנים, סיפורי חיים של השתקמות, של קימה ממצב שפל להקמת חיים חדשים (כמו "שפת הפרחים" או "המקום שבו נמצא הלב")

וכן, לא אכחיש, אני אוהבת רומנטי 

מהארי פוטר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עד נשים קטנות

שגורמת לך כמעט להאמין שאתה פשוט לא יודע הכל,וכמובן שמשולב בהרבה מתח.

גם מד"ב הולך... (סתם בגלל הגאוניות של זה.... )

רק לגבי אורה מורג ואסתר שטריט ורצל (היא לא יכלה להסתדר רק עם שם אשכנזי אחד???? זה יותר גרוע מגר"ע (=גלילה רון-פדר-עמית התותחית, שגם עם השם עט שלה יש לי חשבון פתוח...=)

הן לא עד כדי כך מקצועיות מה שמפריע לי קצת לאהוב אותן: אורה מורג מראה את כל ההיסטוריה הזאת בצורה די תינוקית ולא הכי מקצועית מבחינה היסטורית,

ולאסתר שטריט ורצל יש בדיוק בעיה הפוכה, בזמן שאורה מורג כותבת טוב אבל העלילה שלה לא טובה,

לאסתר שטריט ורצל יש עלילות מדהימות (ע"ע בן הערובה, ע"ע שבעת המנעולים) בעוד שיש לה פיקשוים טכניים בכתיבה שהם ממש ענקיים (ע"ע שבעת המנעולים, ע"ע כל הספרים שלה, אולי להוציא את רועי) למשל סוגריים, שיחות שלא נקראות (על משקל נשמעות) הכי אמינות, וכו'

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.