למרות שכשאני עובר על ידם ברגעים כאלו,

אני לא מרגיש שהם פוגעים בגאווה הלאומית שלי,

אני יודע שהם מנסים, אבל לא...


אני מרגיש את האחדות, את האהבה באוויר,

את כל חלקי הפאזל של החברה הישראלית מתאחדים, מתקבצים..



מזדהה עם ההרגשה, עם המחשבות באוטובוס,

ואני חושב שדווקא בזמנים כאלו, הגאווה שלנו צריכה להיות חזקה, עצמתית..



שאפו!..

חברה שלי גרה במקום עם שכנים ערבים.. ממש שכנים, כן?

והרב אמר שהוא מרחם עליה שהיא מתעצבנת כשהם מוציאים לה לשון...

הוא אשכרה ריחם עליה.. ובאמת אנחנו לא צריכים להתעצבן מהם ולהראות אדישות..

הייתם חייבים לראות את הסרטון הרתעה שהם יצרו זה היה אחד הדברים המצחיקים ביותר שראיתי

זה אפילו לא צימרר.. סרטון עם מלא שגיאות כתיב וניסיון הפחדה לא יוצלח..

אין עליכם אנשים!! מחכה 'לשמוע' עוד תחושות/ מחשבות וכ'.

שבוע דבש!!

והרבה הרבה ביטחון בה'!

באמצע ההכנות לשבת רצים למקלט ואז אח"כ שומעים 'בום' ואח"כ עוד 'בום'

"רק שלא נפגע אף אדם.. רק שאפחד לא נפגע"

ומפיך לאלוקים צדיקה. מילים כדורבנות

אשריכם חברים!

זה לא משהו מהשכל, אבל אח שלי נמצא שם,

לקחו להם כבר את הפלאפונים, לקראת הכניסה...

היום בבוקר דיברנו איתו בפעם האחרונה, וזה מפחיד. 

זה לא סוד מה שיכול לקרות לחיילים שיוצאים למלחמה.

ופתאום זה כל כך קרוב אליי, כאילו, רבאק!! אח שלי!! מפחיד...

אבל גם גאווה גדולה, הרגשה שסוף סוף עושים מה שצריך לעשות,

ותקווה שצה"ל יצליח, וכל החיילים יחזרו הבייתה בשלום ללא פגע...

וגם כזה, אהבה לעם ישראל, שפתאום כולם מתגלים כבאמת, באמת צדיקים!!

וכשאני רואה ערבים? כשאני רואה ערבים העצבים שלי במצב רגיש..

אתמול היינו בירושלים, ורצינו ללכת לשירותים בתחנת דלק,

ואז היה שם ערבי אחד שעבד עלינו שאין מפתח, וזה היה בחוץ,

אז אמרתי לחברות שלי, לידו, בקול "אולי ניכנס פנימה ונחפש י ה ו ד י שיתן לנו מפתח" ? 

הייתם צריכים לראות את הפרצוף של הערבוש..

דניאלה, גם אני ראיתי את הסרטון הזה? חח ראיתי עם אבא ושתינו פשוט נקרענו מצחוק...

בתור מישי שלא באיזור של הטילים - אני דואגת לכל אחד ואחד מעמ"י שבאיזור ההוא. דואגת לחיילים שהתגייסו, דואגת מה יהיה בהמשך - יש עוד טילים לאיזור המרכז? מתי זה ייגמר ואיך?

אבל יחד עם זה משתדלת להזכיר לעצמי המון להיות בטוחה- בטוחה ומאמינה בקב"ה, שאם הוא רוצה שאדם יחיה- אז גם אם הטיל ייפגע פגיעה ישירה בבית שלו והוא לא הספיק לברוח - הוא יכול להנצל.

מאמינה שה' מנהל פה את העניינים, ושום טיל שנשלח ויירטו אותו לא נשלח סתם, גם אם עלות הטיל מכיפת ברזל עולה עשרות אלפי דולרים. זה הזוי, אבל אם לא הייתי מאמינה זה כבר היה הרבה יותר  מהזוי.

ה', שמור על החיילים, על העורף שמתמודד, ושמור גם.. עליי

מעם פחדן, כנסו להם באמא , מהם בשבילנו ארגון טרור מסכן שמגע לנו את החיים  

יש אצלינו פועלים ערבים ביישוב (הם בונים ביכ"ס...) כל פעם שאני עוברת לידם (בחזרה מהאול' או בדרך לבייביסיטר וכו')

אני ממש מפחדת מהם! יש להם כלי עבודה... ואני כבר מדמיינת שהם מרביצים לי... זה ממש מפחיד!!

ומצד שני אני ממש גאה! כל המצב הז רק מעלה לנו את המורל ומעלה לי את הגאווה היהודית- הם לא רוצים בכלל שנחיה, ובטח שלא בישראל...

ואני מרגישה גם ממש גאוה יהודית ללכת ברחוב שיראו- אני לא מפחדת! (אני לא מראה כלפי חוץ שאני מפחדת...) אני חיה פה למרות כל הנסיונות שלהם לייאש אותנו, לשבור לנו את הרוח, להעיף אותנו מפה- למרות כל זה- אני חיה פה!

ועמ"י חי!!!!

וגם אני מרגישה שאני כ"כ אוהבת אתץ העם שלי!! אשריי שזכיתי להיות מכזה עם צדיק!!! (ולא חס וחלילה מהגויים...)

מרגישים שעמ"י ערבים זה לזה- אחדות מטורפת!!! אך- לצערנו עוד לא מאה אחוז שלמה, כי בכל זאת יש חילוקי דעות קשים בעם שלנו... ועדיין לא הגענו לאחדות האידיאלית....!

שנזכה בקרוב!!!

אמן!!!

ושהמשיח יבוא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

סבלנו מספיק! די והותר!!!

הזאת שהולכת לקרות.

אין קץ לדברים האלה.. וזה לא מפתיע.. :/ הקב"ה. עד מתי?!

בעזהי"ת

רגשות נורא נורא מעורבים;

אהבה וגאווה עצומה לעם המהממם הזה,

יחד עם כאב עצום, בכי ודמעות על הפחד, האובדן, הכאב של אחינוו, 

והרגשה שחייבים לסיים את מה שהתחלנו.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות