האידאל הוא להשאר כמה שיותר!

אבל כל אחד ישאר כמה שהוא מסוגל!
 

אני חושב שאדם צריך שתהייה לו תשתית של תורה..

שיבנה את עצמו מתוך ערכים ודעת חכמים,


אבל אני לא חושב שהאידיאל הוא להשאיר את כולם ספונים בתוך בית המדרש..

אדם צריך להתמלא, אבל אז לצאת, להשפיע...


כשאדם מרגיש כי הוא מסוגל לצאת ולתת, אז שיתן..

 

אני גם חושב שבשנים האלה האדם צריך לא רק ללמוד אלא מידי פעם לתת מעצמו

וכן, האידאל הוא להיות ספונים כל היום בבית המדרש!!

אבל לא כולם יכולים...

מי שלא שיצא להשפיע.

אם היינו מגיעים למצב שמרוב שאנשים לומדים לא יהיה מי שפועל

זה כבר נושא אחר אבל לצערנו זה לא המצב כרגע...

ואני לא אומר שבאופן גורף כולם צריכים ללמוד כל החיים!אבל מה שאני כן אומר

זה שצריך ללמוד כמה שיותר ושחוץ ממי שלא מסוגל שכנראה הייעוד שלו אחר

כל השאר צריכים לעשות את זה!!!

ע"ד חשוב כל אחד יעשה את המקסימום האישי שלו גם בלימוד וגם בחיים הכלליים

משום מה אנשים חושבים שבלימוד צריך לתת את המקס' אבל בחיים אפשר לחפף

זה ממש לא נכון, אם כל הזמן האדם ייתן את המקס' שלו אני לא חושב שהוא ברמה פחותה מכל גדול דור!!!

שבעצם מה שהגדול דור עושה זה לתת את המקסימום שלו כל הזמן רק שלאחד מתאים הלימוד ולשני לא...
 

העיסוק בצורכי העולם הזה הוא רק בדיעבד...?

אדם יוצא לפרנס רק כי אין דרך אחרת...?




יש דעה כזאת, אבל לדעתי,

העולם שלנו מתנהל עם אנשי מעשה,

ואנחנו צריכים להוציא את התורה מבית המדרש,

להשפיע אותה גם בחוץ, לתת.


לתקן עולם..


אז לאחר שאדם מילא את עצמו, ומרגיש מוכן..

שייצא, שיתרום..

כל העולם הגשמי הוא רק דיעבד אבל מה לעשות שאנחנו חיים במציאות של דיעבד

ורק יחידי סגולה מסוגלים לא להכנס לדיעבד הזה..

אבל אני מאמין שמקומה של התורה אינה בין הבימה לארון הקודש..

מקומה גם בחיי המעשה, 

בנשיאה ונתינה באמונה, בערכים.



גדולי האומה יצאו לעבוד, לפרנס את משפחתם..

גדולי העולם יצאו לתקן עולם, להשפיע..


התורה היא תורת חים....גבר!..

 

האנשים הנאמנים לה'.

שנכנסנו לחיים של התמודדיות גדולות, זה נשמע כמו משהו אידאלי?

ואל תגיד שיש אנשים בלי התמודדיות!!!

ד"א אחת ההתמודדיות הגדולות ביותר היא לגלות כמה אתה מסוגל להשקיע בלימוד תורה

והאם לא שווה יותר שתלך ותעשה דברים אחרים.
 

של להתעסק בחיים החומריים, אם ככה-איך הם חיים?

הרי כדי לחיות צריך כסף!

בוא לר ניגרר לויכוח הזה, שאינו מועיל ורק מביע זלזול,

בוא לא נחליף שמות רבנים....


אני מדבר על גדולי הדורות, גם של שנים עברו...

גדולי עולם שייצאו והתפרנסו מייגיע כפים, מעבודה.


יש משמעות להבתגרות באוהלה של תורה,

אבל כהוראה לציבור, וכדרך חיים..


צריך להביא את התורה ליגי מעשה, בשטח.

הלומד על מנת לעשות...

לא ראו בעבודה אידאל אלה צורך, וברגע שממלא יש את הצורך הזה אז צריך

לעשות את עצמו על הצד הטוב ביותר וככה גם העבודה היא מעין אידאל בפני עצמו.

ובקשר לאיך נתפרנס אתה צודק!

אם אין דרך להתפרנס ברור שללכת לעבוד!!!

ואני לא הלכתי להכנס באף רב אלא להראות לך שכל גדולי הדור לא עובדים!
 

שהעבודה היא לא אפקט דיעבדי של חוסר ברירה.

אלא עיקרון של התרחבות..
 

האפיקורסות רצתה להשאיר את התורה בין העמודים,

אנחנו רוצים אותה בכל תחום, בכל עיניין,

שכל נקודה תושפע מהתורה,

כי זוהי המלכת ה'...



ולכן צריך אנשים שיהיו שם...

וישאו וייתנו באמונה.
 

ולכן כבר אמרתי שבמציאות שיהיה חסר אנשים שממלא עובדים ויכולים

לעשות את זה אני חושב שמה שצריך לעשות משתנה
 

ואם תקרא כל מה שכבר כתבנו תבין שאני לא חושב שצריך לא לצאת מהבית מדרש

אלא מידי פעם כשיש צורך לצאת וכן לעשות הפצות וכו'.

אבל אם אתה מסוגל אז להשאר לשבת בישיבה כמה שיותר שנים...
 

כן, זה סוג ב'!!!
 

הוא בסך הכל מממש את ערכי התורה במעשה..

לדעתי אתה טועה!!

המטרה היא ללמוד כמה שיותר ומי שמסוגל 100 ולומד 90

הרבה יותר צדיק ממי שלומד200 אבל מסוגל12345 ()

כל אחד צריך לעשות את המקסימום שהוא יכול בלימוד

וגם בשאר הזמן!

מי שמסוגל ללמוד רק שעתיים ביום אז שבמה שהוא עושה בשאר הזמן יעבוד את ה' יתברך
 

נקודת המוצא צריכה להיות לסגור את הגמרא ולא שהיא סגורה ממלא...
 

כל הנקודה היא יציאה לחיים מתוך תורה,

כדי שתוכל להשפיע על אמת...


ולא תושפע..

 

שאתה לא יכול לשבת ללמוד.

אם אתה יכול לשבת ללמוד כל חייך (סביר להניח שלא, כמעט ואין כלאה בדורנו)

אז זה מה שאתה צריך לעשות!

העבודה אינינה מקום מפלט,

גם מי שיכול לשבת וללמוד, 

הוא לא פטור מן החובה לצאת ולתת מעצמו.


יחידים שמקבלים הכוונה מרבותיהם, 

יעשו כדיבריהם וישארו.

אבל כל אחד צריך לשבת ללמוד כמה שהוא יכול!!!

זה מה שאני אומר!

ברור שהרוב לא יכולים ולכן גם לא צריכים ושהעבודה היא לא מפלט אלא

המקום בו צריך להפיץ ולחיות את תורת ה'!!!

אבל כל עוד אתה יכול מבחינה נפשית וכלכלית לעשות זאת אתה צריך לעשות את זה!!!

שבארץ ישראל ובזמן שלטון ישראל, כל דבר שיש בו בנין העולם הוא מצוה.

והוא גם אומר שם שההדרכה של רשב"י וחבריו היא אך ורק ליחידי סגולה, אבל רוב האנשים צריכים לעסוק גם בדברים אחרים.

ומסוף הקטע שם, משמע גם שבא"י אין בכלל מקום רק לעסוק בתורה, כי בא"י צריך גם לעסוק בבנין העולם.

חוץ מיחידי סגולה לא מתאים לאפחד (צריך לשאוף להיות יחיד סגולה!)

וגם תוך כדי הלימוד לעסוק בהפצות וכד' כל אחד ורמתו הוא

היינו, כשכתבתי יחידי סגולה התכוונתי לא "הצדיק האידאלי", אלא צדיק מסוג מאוד מסוים.

וזה שכתבתי יחידי סגולה, שמשמע הצדיק האידאלי, זה כדי למעט שמי שאינו הצדיק האידאלי-לא יכול לבחור בדרך הזו, אלא רק בדרך השניה.

גם אם תסתכל שם בחת"ס תראה את זה, הוא אומר שם שרשב"י וחבריו הם כמו "אתרוג הכושי", שצדיק רגיל-הוא אתרוג, ויש צדיקים שהם משונים-והם אתרוג הכושי, ושאר הקטע משווה בין דברים שהגמ' אומרת על אתרוג הכושי, לבין הנמשל שמביא החת"ס (בשם בעל ההפלא"ה כמדומני).

(אגב, אני ממליץ ללמוד אותו בפנים)

אבל שוב!

האידאל הוא להוציא מעצמך הכי הרבה!

אבל אם אתה מסוגל פשוט לשבת ללמוד תעשה את זה!
 

שמור על עצמך שלא תהייה "צדיק מעיל"..

שדואג בעיקר לעצמו ולעולם הבא הפרטי שלו...



אפשר גם לצאת ולתת, באמונה.

לא שאני בא בטענות למאן דהוא...

זה לא שללימוד פרטי אין ערך גדול. תלוי.

יש מי שמקדיש את הלימוד שלו לעם ישראל ויש מי שמכוון לעולם הבא שלו.

האם זה מפעל גדול? כן.

האם זו המעלה הכי גדולה? אפשר יותר...

אין ספק.


אדם לא לומד תורה למען העולם הבא שלו, ראה אורות התורה.

יש ערך ללימוד פרטי, ויש גם ערך למטרה..

ואם איכשהו מישהו הבין לא נכון.

אני ממש לא חושב שאני אחד מאותם יחידי סגולה שישבו כל החיים שלהם ללמוד!

אני חושב שאני לא הולך להיות בישיבה יותר מאשר הממוצע הקיים (6-7)
 

אבל בכללי, אדם צריך לדעת שאת תורתו 

הוא צריך גם לממש בחיי המעשה,

להוציא את התורה מבית המדרש,

ולא כפתרון דיעבדי.



אלא כדי לתקן עולם.


תורת חיים, כפשוטו..


..

מי אמר שאתה צריך להוציא מעצמך הכי הרבה דווקא בלימוד תורה?

אולי אתה צריך להוציא מעצמך הכי הרבה דווקא בחקלאות? אולי ברפואה? אולי בהנהגה? אולי במדע?

אולי בצבא? אולי בכלכלה? אולי בשרירים? אולי בבנין? אולי במכונאות? אולי בתחבורה? אולי במסחר?

אולי בשחיטה?

וכן אפשר להמשיך ולפרט את כל חלקי החיים השונים...

לכן-לדעתי האדם הוא בסדר גמור, וראוי גם להחשב מגדולי הדור כל עוד הוא פועל מתוך נאמנות לה', ומטרתו היא לחזק את מלכות ה' בעולם (בין אם לחזק את הרוחניות שלה, או כל אחד מהמקצועות המנויים לעיל, או כל מקצוע אחר שהוא מקצוע לגיטימי, בין אם ע"י עבודה פרטית (שהרי גם חיזוק הפרט מחזק את הכלל), בין אם ע"י תרומה ישירה לכלל).

אבל שוב!

לא אמרתי שאדם לא צריך לעבוד או משהו כזה  אלא שהדבר הראשון

שהוא צריך לחשוב אם מתאים לו זה לימוד תורה, רק אח"כ אם הוא

רואה שזה לא מתאים לו אז שיפנה לעסוק בדברים אחרים..

וגם בכל הדברים האלה הוא צריך להוציא את המקסימום!!!
 

או לעבוד בטכנאות כל היום?

לפי מה שהבנתי ממך-במקרה כזה ודאי שעלי ללמוד תורה כל היום.

על זה אני לא מסכים.

יתכן שאדם יכול ללמוד כל היום, ומה שהוא צריך לעשות זה ללמוד שעתיים, ולעבוד כטכנאי בכל שאר הזמן.

המדד לכמות הזמן שצריך ללמוד הוא לא היכולת.

אדם צריך ללמוד ולהתמלא בתורה, עד כמה שהוא יכול..

וכשהוא מרגיש מלא, שייצא לתת מעצמו,

שייצא לשנות מציאות.


גם אם הוא יכול להשאר שעון על סטנדר....



 

אדם חייב ללמוד תורה כל יום וכל לילה-ויוצא ידי חובה אפילו בלימוד משהו קטן וקצר.

אם אנשים זקוקים את העבודה שלו במקצוע כלשהו-הוא צריך להשתדל לספק אותה, כי אם הוא בחר במקצוע הזה, הוא אחראי על התחום הזה באזור.

מעבר לזה- אדם יכול לעשות מה שנראה לו, כל עוד זה מתוך מניע של קודש.

(אמנם יש עוד מצווה של ידיעת התורה, שאם אדם לא יודע את התורה-הוא צריך ללמוד.

וידיעה זה הידיעה של החומר הסופי-מקרא, משנה, הלכה. אמנם קצת בעייתי להגדיר מה כלול ב"משנה", אבל זה עדיין צריך להיות משהו שיש לו סוף, וזה אדם צריך להשתדל מאוד לסיים כמה שיותר מהר, ולחזור על זה כדי שידע טוב. אבל זה לא דוחה בהכרח כל דבר אחר.)

אין ספק שלפני היציאה אדם חייב להיות מוכן, 

כדי שיהיה מהמשפיעים ולא מהמושפעים...


וישנם גם אנשים שתפידם להשאר בבית המדרש,

אך זה לא הופך את מי שלא - לסוג ב'.

כל אחד ונקודתו על המפה.


ואלו ואלו דברי אלוקים חים.

מה שאמרתי זה שמי שמסוגל ללמוד ולא עושה את זה הוא סוג ב'...
 

לכלל הציבור..

העיקר הוא נטיית הלב ופוטנציאל הצמיחה של התלמיד.

לא לכולם מתאים ללמוד חמש שנים.

לא לכולם מתאים ללמוד שנה ולשרת שלוש.

לא לכולם מתאים ללמוד בישיבה בקו מסוים.

יש כאלה שלא מתאים להם ללמוד.

כל אחד צומח במסגרת מיוחדת משלו, כמו שלכל אדם יש

עיסוק יותר קרוב אליו בחייו הבוגרים או תחום שהוא מתמצא

בו יותר בלימודים.

אני בעד להציג יתרונות-חסרונות של כל מסלול ולתת לתלמיד

לבחור מתוך אחריות אמיתית. זאת ברכה שיש מגוון מסלולים.

ואם תשאלו "מה אם הוא לא עושה בחירה אחראית?". אין מה

לעשות, אי-אפשר להאכיל אותו בכפית. חלק מההתבגרות זה

לעשות בחירות עצמאיות.

וכשאדם מגיע לנקודת ההחלטה מנקודת מבט של " אני הולך ללמוד תורה, השאלה היא רק היכן וכמה" אז הוא כבר עושה את הבחירות שלו המתאימות לו. בכלל, אסור לנו להגיע להנחה שלאדם מסוים אין יכולת/ לא מתאים לו ללמוד כי אז הוא לא מתקדם הלאה ( חוץ מכך שהיום אין כמעט אדם שלא יכול ללמוד אפילו מעט תורה- יש כיום מגוון רחב כל כך של ישיבות המתאימות לכל אחד ולכל סוג של בנאדם).

אני לא אוהב את הקביעה הזו ש"יש לעשות בחירות עצמאיות משום שאי אפשר להאכיל אותו בכפית"- מה זה? כל אחד יקבע מה שבא לו, ואנשים במקום ללכת וללמוד יבזבזו את עצמם בשטויות! אסור להקשיב לנטיית הלב. יש להקשיב לנטיית השכל! תמיד חייבים לעשות איזושהיא מסגרת גם לאנשים גדולים! מעטים ביננו יכולים לחיות את חייהם בצורה טובה ללא מסגרת מסוימת שהציבו לעצמם.

שבוע טוב ומבורך ורק בשורות טובות!

אבל בישיבות גבוהות ובהסדר אין כאלו שמבזבזים את עצמם בשטויות?

עדיף שיעשו משהו אחר.

בטח שצריך לערב פה שכל. מה זה "אחריות" אם לא שכל? אבל אין אדם

לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ. חבר שלך, ההורים שלך ואולי גם הרב

שלך לא תמיד יודעים מה יש בפנים ואילו מוסדות יצמיחו אותך לכיוון טוב

יותר ושלם יותר.

אם הוא לא אחראי, יש לו בעיה יותר גדולה לדאוג לה. בסופו של דבר, אף

אחד לא יפיל על כתפי התלמיד מוסד שהוא לא ירצה, נכון?

רוב אלו שיושבים ומתבטלים בישיבות גבוהות הלכו לפי הלב ולא לפי השכל ולכן נהיו בטלנים. אתן דוגמה: הלכתי לפני כמה שבועות לשבו"ש לקראת שנה הבאה באחת מהישיבות הידועות בציבור שלנו, הרגשתי הייתה מצויינת וממש נהנתי שם מהאוירה אבל יש להם חסרון אחד- הרמה של הגמרא שם היא לא משהו ובסדרי צהרים וערב אין שם נוכחות גבוהה. הלב שלי אמר לי- תראה איזה ישיבה נהדרת, אתה מרגיש בה כל כך טוב, אז למה שלא תשאר? אבל השכל אמר לי- זה לא המקום שלך, אתה צריך להתקדם הלאה. אז עזבתי את הישיבה עוד לפני הזמן שתכננתי.

אני לא יודע מה אתך, אבל הר"מ שלי יודע טוב מאוד באיזה נקודה אני עומד (רמה לימודית, דרך עבודת ה', דעות וכו') ונתן לי שניים שלושה שמות שלך ישיבות שיוכלו להתאים לי.

אתה רוצה שכולנו נשרת יותר אה? נכון? 
עכשיו תראה, במדינה שלנו כל צרוע וכל זב יכול לקבל החלטה ואנחנו חייבים לממש אותה ולעמוד בקריטריונים שהוא הציב, 

מוצדק? ודאי שלא!
למה בכלל יש פה בארץ שירות חובה בזמן שרמטכ"ל (אהוד ברק) וראש אגף כח אדם בצה"ל אומר שאין צורך בבחורי הישיבות למשל ושיש עודף ולא יודעים מה לעשות עם המתגייסים החדשים? באמריקה כידוע לך אין שירות חובה 
אל מה, בגלל שמקבלי ההחלטות טיפשים או מושחתים ככל שיהיו, מחליטים לנו מה אנחנו צריכים לעשות 
מאיזה סיבה שלא תהיה (כור היתוך או משהו אחר)

האמת שבחורים שמתגייסים מדווחים על קילקול  במשך שירותם (גם בהסדר ולא רק חרדים)

ואתה רוצה להוסיף יותר משנה וחצי?! 
על הקיים אנחנו בוכים ואתה מוסיף על זה?!
אתה רוצה לשרת שלש שנים בבקשה מי מפריע? לך תהיה גם בקבע? אבל למה אתה מערער על רצונם של אחרים להיות בהסדר ולשרת רק שנה וחצי? 
אתה רוצה שיכבדו את רצונותיך? אז תכבד גם אתה את רצונם של אחרים!

עכשיו ראיתי שזה אתה אבנרי אם כן לפי היכרותי אותך מסתבר שלא רצית לקבוע מסמרות אלא לשאול באופן כנה 

אולם תוכן דברי (לפני העריכה) עדיין עומדים בתוקפם

אני אהבתי !

ולא על צבא.

לא דיברתי בכלל על משך שירות בצבא.

אלא על כמה זמן יש ללמוד בישיבה.

כבר שנים ארוכות שנשמעת טענה כלפי חיילי ישיבות הסדר ששירותם קצר ואינם נושאים בנטל. ברצוני לספר את סיפורי שיאיר את האמת מאחורי הטענה השקרית.

כשהתגייסתי לשריון עם ההסדר בתשמ"ד, התחילו איתי את הטירונות 40 חיילים בפלוגה, 30 הסדרניקים ועשרה חיילים שאינם הסדרניקים. אחרי חודשיים של טירונות נפלו חמישה נספחים, ובסוף המסלול (צמ"פ), נשארנו 28 הסדרניקים ושני נספחים. שירתנו שירות ראשון תשעה חודשים ולאחר שנה חזרנו לעוד ששה חודשים. בתום שנות הישיבה גוייסנו לעוד חודשיים לשכם, סה"כ 17 חודש (שנה וחמש). מיד לאחר השחרור באנו לשבועיים מילואים – הסבה לטנק מתקדם, ומאז כל שנה עשינו לפחות חודש מילואים. בשנות התשעים עוד היה מותר לקרוא ל 32 יום מילואים. בסוף שנות התשעים זה צומצם ל 24 יום. עברו 17 שנות מילואים בהן עשינו כחמישה עשר אימונים בני שבוע ותעסוקות מבצעיות בנות 3-4 שבועות. סה"כ זכיתי לשרת מלבד 17 חודשי הסדיר עוד 15 חודשי מילואים. סך הכל 32 חודשים, בלי חמשושים (חופשות המתחילות ביום חמישי), בלי רגילות (חופשה של שבוע פעמיים בשנה) ובלי חופשת שחרור (החודש האחרון). עתה נברר מה קרה עם שאר עשרה הנספחים? חלקם עזבו את הצבא בגלל בעיות נפשיות ורובם עברו ליחידות עורפיות בהן משרתים חמישה ימים בשבוע - זה אגב נחשב שלוש שנים. רק שאם נפחית את סופי השבוע בהם אינם משרתים ואת העובדה שרובם לא עושים מילואים, נגיע למסקנה מי שירת יותר! אבל זה לא הסוף. כשנפגשנו, עשרים ושמונה ההסדרניקים אחרי עשרים שנות מילואים וסדיר, התברר שרובנו שהתחלנו את המסלול, שירתנו עד גיל 40. חלקנו המשיכו להתנדב גם לאחר הגיל וגם לאחר לידת הילד השישי. לעומתנו, חצי מחיילי יחידת המילואים שלי שלא באה מההסדר, נשרה מהמילואים כבר בגיל 30 או 35 בגלל נסיעות לחו"ל, קשרים עם המפקדים או בעיות מסוגים שונים.

זו האמת- הסדרניקים משרתים יותר זמן, יותר קרבי ויותר באמונה.

כבר שנים ארוכות שנשמעת טענה כלפי חיילי ישיבות הסדר ששירותם קצר ואינם נושאים בנטל. ברצוני לספר את סיפורי שיאיר את האמת מאחורי הטענה השקרית.

כשהתגייסתי לשריון עם ההסדר בתשמ"ד, התחילו איתי את הטירונות 40 חיילים בפלוגה, 30 הסדרניקים ועשרה חיילים שאינם הסדרניקים. אחרי חודשיים של טירונות נפלו חמישה נספחים, ובסוף המסלול (צמ"פ), נשארנו 28 הסדרניקים ושני נספחים. שירתנו שירות ראשון תשעה חודשים ולאחר שנה חזרנו לעוד ששה חודשים. בתום שנות הישיבה גוייסנו לעוד חודשיים לשכם, סה"כ 17 חודש (שנה וחמש). מיד לאחר השחרור באנו לשבועיים מילואים – הסבה לטנק מתקדם, ומאז כל שנה עשינו לפחות חודש מילואים. בשנות התשעים עוד היה מותר לקרוא ל 32 יום מילואים. בסוף שנות התשעים זה צומצם ל 24 יום. עברו 17 שנות מילואים בהן עשינו כחמישה עשר אימונים בני שבוע ותעסוקות מבצעיות בנות 3-4 שבועות. סה"כ זכיתי לשרת מלבד 17 חודשי הסדיר עוד 15 חודשי מילואים. סך הכל 32 חודשים, בלי חמשושים (חופשות המתחילות ביום חמישי), בלי רגילות (חופשה של שבוע פעמיים בשנה) ובלי חופשת שחרור (החודש האחרון). עתה נברר מה קרה עם שאר עשרה הנספחים? חלקם עזבו את הצבא בגלל בעיות נפשיות ורובם עברו ליחידות עורפיות בהן משרתים חמישה ימים בשבוע - זה אגב נחשב שלוש שנים. רק שאם נפחית את סופי השבוע בהם אינם משרתים ואת העובדה שרובם לא עושים מילואים, נגיע למסקנה מי שירת יותר! אבל זה לא הסוף. כשנפגשנו, עשרים ושמונה ההסדרניקים אחרי עשרים שנות מילואים וסדיר, התברר שרובנו שהתחלנו את המסלול, שירתנו עד גיל 40. חלקנו המשיכו להתנדב גם לאחר הגיל וגם לאחר לידת הילד השישי. לעומתנו, חצי מחיילי יחידת המילואים שלי שלא באה מההסדר, נשרה מהמילואים כבר בגיל 30 או 35 בגלל נסיעות לחו"ל, קשרים עם המפקדים או בעיות מסוגים שונים.

זו האמת- הסדרניקים משרתים יותר זמן, יותר קרבי ויותר באמונה.

אני לא זוכרת איפה ומתי למדתי

שבעולם המתוקן,

זה יהיה לעתיד לבוא

כל ישראל ישבו וילמדו תורה,

והגויים ידאגו להם למה שצריך.

[ואז אמרתי שאני הייתי מתחרפנת.

אז אמרו לי שלנשים יהיה תפקיד כשלהו ששכחתי מהו]

אז אני לא יודע עד כמה זה שייך...

יש הרבה דעות בעניין הנהגת העולם לאחר ביאת המשיח.

אם זה מה שיהיה בעולם הבא,

כנראה שזה האידיאל.

לא נראה לי שאפשר לממש אותו בצורה מלאה,

אבל לנסות להתקדם אל השלב הזה-כדאי ואפשר!

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.