לא באמת, אף אחד מכם לא ממש מכיר אותי.
ועכשיו השאלה שבגללה פתחתי את השירשור: עד כמה השדכן/ית צריך/ה להכיר אתכם כדי שתסכימו בכלל לשמוע הצעה.
כפי שהבנתם מהפתיחה שלי, אצלי זה צריך להיות הכרות די רצינית.
לא באמת, אף אחד מכם לא ממש מכיר אותי.
ועכשיו השאלה שבגללה פתחתי את השירשור: עד כמה השדכן/ית צריך/ה להכיר אתכם כדי שתסכימו בכלל לשמוע הצעה.
כפי שהבנתם מהפתיחה שלי, אצלי זה צריך להיות הכרות די רצינית.
א.-לפעמים אנשים שפחות מכירים רואים את אדם בצורה אחרת- חברים יכולים לפסול מועמד/ת בגלל דברים של מה בכך, בעוד שבאמת הם לא משמעותיים.
ב. לפעמים אני אתפלא לשמוע מה אנשים שאני חושבת שהם פחות מכירים אותי קולטים ממני-עלי [הרבה פעמים זה אכן דברים נכונים]
ג. אין לדעת מהיכן זה יבוא![]()
שהיא.... אחלה חסודה!
וברצינות-
מספיק שידע עליי ומה אני מחפשת...
יש לשדכנים המון סעייתא דשמייא (וכשאני אומרת שדכנים- זה כל אדם שמנסה לשדך, לאו-דווקא מקצועי).
יש כאן אנשים שמכירים אותי לא מעט בגלל מה שאני כותב פה, אחרי הכל אני מבטא את עצמי יותר טוב בכתיבה מאשר בדיבור.
האם זה יכול להיות תחליף להכרות רגילה?
לא יודע, צריך לחשוב על זה...
בכל מקרה השירשור פה נועד להיות דיון בשאלה בהודעת הפתיחה ולא כמו שירשור כמו אותם חבר'ה שצצים פה מדי כמה זמן ומבקשים למצוא את האבידה, בבקשה לשמור עליו שישאר ככה.
תודה.
הנסיון מראה, שלעתים ההצעה המתאימה ביותר הגיעה ממציע אקראי לחלוטין (ששמע מהגיס, מהבן דוד, מהשכן שיש בחורה שמחפשת בחור ש... ואמר יש לי רעיון, שמעתי על בחור שאני לא מכיר, והוא מחפש בחורה ש...)
אף אחד לא מצפה שמישהו יחליט להתחתן רק על סמך רעיון של מציע.
אבל מן הראוי להתיחס לכל הצעה ברצינות, ולבדוק את המוצע - ולא את המציע.
לא חייבים להכיר לעומק כדי להציע,
ומעבר לכך, הכרות לעומק אינה מבטיחה הצעה מתאימה!
יש לכל אחד את נקודת המבט שלו, את דרך ההסתכלות שלו, ויתכן שאדם שמכיר אותך רואה תכונות מסוימות שלך כדומיננטיות, והן נקודת המוצא שלו בחיפוש אחר ההצעה המתאימה,
ויתכן שאתה רואה את הדברים אחרת.
אז בתכלס, מי שבאמת רוצה להתחתן, מתיחס ברצינות לכל הצעה, גם אם היא הגיעה מהדודה הפולניה הזקנה, שכבר שנים פותחת וסוגרת כל פגישה בכל אירוע ב"בקרוב בחתונה".
צריך להקשיב לפרטים, לבדוק בצורה ענינית, ולשאול שאלות רלוונטיות בלבד.
השאלה - האם הוא מכיר אותי מספיק כדי להציע - לדעתי אינה רלוונטית.
בשורות טובות!
משידוך שמי שהציעה לא באמת הכירה את שני הצדדים ואת ההתאמה ביניהם....
מה' אישה לאיש.
היית מקבלת הצעה ממישהו שלא מכיר אותך ולא אותו?
משאלתך עולה שזה מאד מרתיע אותך לקבל הצעה ממישהו שלא מכיר מספיק, אבל לא ברור בעצם למה.
מה הבעיה לקבל הצעה - ולבדוק.
אם אתה רוצה רק מישהו שמכיר היטב, זה כאילו להטיל חלק מהאחריות על המציע.
תתיחס להצעה (לכל הצעה!) כנתונים שיש לבדוק בעינים שלך, בכלים שלך, ולא בעינים של החבר שמציע.
העיקר לא לפסול רק בגלל שהשדכן לא נראה.
מלכתכילה זה לא נשמע מתאים לשמוע ממישהו שלא מכיר אותך.
אבל אם תתיחס לכל הצעה יותר ברצינות בגלל שזה מגיע ממישהו קרוב אז אולי זה באמת עדיף
אני מניח שכל אחד מאיתנו ישמח לקבל הצעה מהחבר/ה הכי טוב שלו/ה.
אני גם יוצא מנקודת הנחה שאף אחד מאיתנו לא יקבל הצעה מאדם זר.
השאלה היא בגדול על כל השטח האפור שעובר באמצע, איפה הגבול?
זה מקובל יותר במגזר החרדי, אבל בהחלט לא רק.
מתקשר/ת אלמוני/ת ואומר/ת:
שמעתי שאתה כך וכך, יש לי רעיון בשבילך.
קח שם ופרטים ותברר.
נשמע הזוי?
בפועל, זה קורה.
ואי אפשר אף פעם לדעת מי יהיה השליח הטוב.
זה לא כזה מפחיד לקבל הצעה ממישהו שלא מכיר, אם מדובר באדם שעוסק בשידוכים, בהיכרויות, אולי בחינוך ומכיר אם לא אותך - את הסגנון שאליו אתה משתייך.
לי זה ממש לא נשמע נורא.
יש אפילו עדיפות, כי אז אין שיקולים של "לא נעים לי לאמר לא לזה שהציע".
לא נעים - זה לא שיקול חכם, ולא צודק ואסור לו להופיע - אבל אי אפשר להתכחש שהוא קיים, בעיקר כאשר ההצעה הגיעה ממישהו מוכר.
אז אולי קל יותר לאמר לא, למציע אלמוני ולא לחבר הטוב שמציע את החברה הכי טובה של ארוסתו....
את היית מסכימה להצעה כזאת? אני חושב שזה דבר טיפשי.
ראשית, ברוכים הנמצאים.
כשדכן המצוי בתחום כמעט 2 עשורים הייתי ממליץ לך להשתמש בנסיונם של אחרים.
הקב"ה מזווג זיווגים בכל מיני דרכים ושיטות.
אם תשאל אותי, וזה מה שאני מציע למשודכים - לירות לכל כיוון. לא חס וחלילה לצאת עם כל הצעה הזויה, אבל לא לפסול בגלל שאינך מכיר את המציע כאת כף ידך...
אני לדוגמא מצאתי את אשתי באמצעות שיתוף פעולה של שתי חברות. האחת הכירה אותי אבל לא את אשתי, והשניה הכירה את אשתי אך לא אותי. וברוך השם אנחנו נשואים לתפארת (בלי עין הרע).
קבל הצעה, תבדוק בכלליות אם ההצעה מוצאת חן בעיניך - וקדימה. חבל שבגללל דעות קדומות או סטיגמות תפספס את מי שיכולה להיות אשתך...
את מי אתה חושב לשדך לי כרגע ולמה?
ראשית ארצה שתשלח לי את פרטיך, וארצה לשוחח עמך טלפונית. לאחר שתשקיע בשאלון 10 דקות ובשיחה איתי עוד 10 דקות. תוכל לזכות בהצעה (בהנחה שאין לך בעיה קריטית וכדו')
השיחה יכולה להיות טלפונית או במפגש פנים אל פנים.
האם הובהרתי?
שידוכים זה הרבה ס"ד ואין שום חוק ברור
אבל בשביל שיחה של 10 דק' (אפילו בשביל שיחה של 3 שעות) ושאלון טכני
אני לא אלך לשדכן
את הדברים הנ"ל כל חבר ממוצע יכול להציע לי 
יש מאגר הרבה יותר גדול מלכל שדכן ממוצע
(אני מאמין שהם מכירים את המאגר יותר טוב מהשדכנים)
אנשים נוטים להלל את השדכנים
ולהתייחס פחות ברצינות לחברים, דודים וכו'
שזה כלל לא נכון...
לדעתי זה אמור להיות הפוך!
תסמוך יותר על האנשים שמכירים אותך
אבל לשמוע, תשמע מכולם
אין לדעת מאין תגיע ישועת ה' ![]()
זה לענ"ד
אתה בן 50+ וגרוש?
אם לא, אתה לא תתקבל למדור שידוכים שם 
הסתכלת שם?? ועוד בגברים?!
אסור לי לקרוא דברים שלא רלוונטים אליי?
רק את מי שאני מכיר מספיק טוב
שאתה מציע, תשתדל לשדך בתבונה אנשים מתאימים
שאתה שומע, תשמע מכולם, אבל בהחלט כדאי לך לעשות סדר עדיפויות בשמיעת ההצעות
ואם המציע לא מכיר אותך, תברר טוב טוב לעומק
א. צחקתי.
ב. ת'כלס, אם לדעתך פעולת השדכן לא כה יעילה...
ולא הבנתי את סעיף ב'
וב"ה רואים שחיים יפה ביחד (ואל תאמר לי שלחחלק בודאי יש בעיות כי יש זאת בכל זוג כולל אלו שלצמערנו הכירו המווון לפני שנישאו..) רוב הזוגות החרדים חיים נפלא ואתה רואה לפחות חיצונית שחיים ושמחים..
מד' איש לאיש- יש לנו אמונה וצריך שכל אדם יתפלל על עצמ ושהשדכן יהה שליח טוב
שאדם שמכיר אותנו יכיר לנו ע"ס מה שנגלה לעיניו.
וכמה מאתנו מכירים את התחושה הלא נעימה שהשידוך ממש לא בכיוון..
כי לא תמיד הנגלה לעיני השני, הוא מה שאנחנו באמת (ועל כן: אנחנו מחפשים אחרת משהוא מעריך)
לעומת זאת אצל שדכן ישנה האפשרות להציג את עצמנו כפי שאנו באמת.
והשדכן, בגלל שאין לו הכרות מוקדמת, מציע על סמך מה שהצגנו בפניו..
לעיתים- זה יותר "קולע"
לק"י
מעשר- עשרים דקות..
משומה לי זה נראה יותר הגיוני ומועיל.
שלום לך רמי,
אני לא מכירה אותך, אבל לפי כמה מההודעות שקראתי בשרשור הזה אתה עושה רושם של אדם מסודר ומאורגן.
בעל דעות ברורות, דעתן וגם מוציא את דעותך החוצה... אולי דווקא בכתיבה ולא באמירות בע"פ...
אני מניחה שאתה כותב לפעמים במסגרת כלשהי- אולי מאמרים, כתבות וכד'....
נוטה להיות אדם יותר שכלי מאשר רגשי... לא אדם מתלהב מדברים, לפחות לא מראה את זה- די קשוח אולי..... (-:
אתה אדם שחושב הרבה ולעומק ועל כן, מתלבט הרבה לפני החלטות חשובות וקשה לך להחליט...
לא חפיפניק אלא יסודי מאוד ברוב הדברים שאתה עושה. גם בדברים האישיים שלך אתה בטח מסודר ומאורגן...
אם אתה יוצא לטיול, לא תצא סתם ככה, אלא מכין את המסלול- לאן יוצאים, איפה נאכל, מה נאכל.... כמובן שלא בטרמפ, אלא באופן שידוע מראש מתי נגיע , איך ועם מי....
האם הצלחתי להכיר אותך באופן מסוים?
הוכחתי את הטענה שגם מישהי/ו שלא מכיר אותך יכול לשדך לך מישהי... כמובן בתנאי שהכיר אותך באופן מסיים. ובלשון העם "קלט אותך" ! ויש שדכנים כאלה שדוגלים בזה. הם לא מכירים לך מישהי מבלי לערוך איתך שיחה של לפחות שעתיים ואם צריך לחפור יותר , אז ישבו איתך יותר זמן...
וכמו שנאמר כאן ע"י אחרים, מי יודע מהיכן זה יכול להגיע.... מסכימה אתך שלא נקבל כל הצעה של איזה דודה או שכנה שלא יודעות ולא מבינות את הסגנון, את הרצונות וכ'... שלך. אבל אם אלו שמציעים הם אנשים מתוך הסגנוון/זרם/עולם......... שלך , אני חושבת שחבל לפסול ואתה יכול להפסיד הרבה במחשבה הזו שלך...
תחשוב על זה ..... ! ואולי גם תנסה... ואם התחלתי להכיר אותך במקצת אז אתה בטח לא תקבל הצעה מבלי לברר על הצד השני כמה שאתה יכול ולקבל כמה שיותר פרטים, אז הפגישה לא תהיה לגמרי לא מתאימה !
בהצלחה !!
נ.ב: אם תרצה שמות של השדכנים האלו שהזכרתי לעיל אתה מוזמן לקבל בשמחה....
ויש להגיע למצב שאת יכולה להכיר לי מישהי.
שני דברים שונים לגמרי.
שאתה פשוט מפסיד... גם בעניין הזה וגם בכלל בחיים.. תזרום!! לא חייב להכיר כל דבר לעומק ולפרטי פרטים..
זו נוקשות לשמה! ואני לא מסכימה עם הגישה הזו שלך בכלל !!
ולעניין תגובתך- על מנת להכיר לך מישהי אני לא צריכה להכיר את עמקי נשמתך, מספיק להכיר באופן מסויים. אני מסכימה אתך שיש צורך בהיכרות ואפילו טיפה מעמיקה, אבל זה משהו שניתן להתממש ע"י שיחה של שעתיים עם בנ"א . לא סתם שיחה- שיחת בירור מעמיקה ...
אני מדברת מתוך ניסיון שלי עם זוג שדכנים שבאמת פועלים כך... דרכם התחתנתי... הם עושים עבודת קודש אמיתית! מתוך דבריך נראה שאיבדת כל אמון בשדכנים ....
מסכימה אתך שיש הרבה שדכנים שלא ממש יודעים לשייך, לא מתאמצים להבין מתוך כל הצעה שהציעו לך מה לא מתאים, מה היה מתאים כדי ללמוד ולהכיר אותך והבצעה הבאה שלהם "יקלעו יותר" ... גם את זה עברתי ואני מבינה ללבך, אבל זה באמת לא כך אצל כל השדכנים...
צריך לדעת לבחור אותם , אבל לא לטעון טענה גורפת על כל השדכנים...
ואשמח לקבל ממך תגובה קצת יותר מפורטת.... 2 משפטים זה די מעליב לתגובה מושקעת ובאמת מכל הלב...
ראשית אם נעלבת ממני אני מתנצל, זו לא היתה המטרה ולמען האמת אנחנו לא ממש רחוקים אחד מהשני.
שיחה של שעתיים בעיניי זה גבולי אבל מתקבל על הדעת.
אני מטבעי כותב קצר מאד, זה משגע חלק מהמרצים שלי והם אוהבים להוריד לי על זה נקודות.
אני מקווה שהובנתי.
עד כה לא הבנתי איך בחורים - בחורות בעלי נתונים כל כך מבטיחים, טרם מצאו את החצי השני.
אז נכון שאין הסברים, והכל בידי שמים, וכו' וכו'
אבל בכל זאת יש צעד נורמלי של השתדלות.
ואני לא פעם תהיתי - איך שכחו אותם מאחור, ואיך יתכן שלא הציעו להם הצעות מספיק משכנעות.
כעת, ואני מראש מתנצלת, אין לי כל כוונה לפגוע אלא לשתף בתחושות ובמחשבות.
אז כך, כעת אני יותר מבינה!
אם אנשים קובעים קריטריונים מחמירים ממי הם מוכנים בכלל לשמוע הצעה, וזה עוד לפני הקריטריונים, ההכרחיים עם מי הם מוכנים לצאת, אז אין כל פלא שההצעה המיוחלת טרם הגיעה.
היא "תקועה" אצל מישהו שמכיר אותך קצת, ואתה לא רואה אותו ראוי להיות השדכן שלך.
מי שפוסל הצעה רק כי השדכן לא מכיר אותו מספיק, מצמצם מאד את אפשרויות ההיכרות שלו.
כמה מהחברים שמכירים אותך לעומק, גם הציעו לך שידוך?
הצעת שידוך היא לא רק פונקציה של הכרות, אלא גם של סגנון אישיות.
יש אנשים שיותר בנויים לתהליך הזה של להתקשר, להציע, לשמוע לבטים, לשכנע, לצאת מהתמונה, לשאול בעדינות מה קורה וכו' וכו'.
לא לכל אחד זה מתאים.
תוריד מכל אנשי העולם את מי שלא מכיר אותך מספיק, נשארת עם קומץ.
תוריד מהם את מי שלא מכיר מספיק בנות, מי שלא מרגיש בנח להתקשר בשביל הצעה.
מי שאומנם מכיר אותך, אבל גם אתה מכיר אותו, ויודע שעליו אינך סומך וכו' וכו',
מה נשאר לך???
(למען הגילוי הנאות - אני נשואה. וכן, השדכן שלי היה חבר של אחי ששמע ממנו על קיומי ואפילו לא ידע כיצד אני נראית, ומה ששמע הספיק לו כדי להציע חבר שלו - שב"ה הוא היום בעלי!)
מי שבאמת רוצה להתחתן - חייב להגמיש קריטריונים, אם לא של בן הזוג העתידי - לפחות של השדכן!!!
היא דווקא אמרה דברי טעם. ולמרות הכותרת שלה- אפילו לא כ"כ בבוטות.
אתה לא חייב להסכים לדבריה אבל תגובה כזאת לא מובילה לשום מקום. רק פוגעת באישה שניסתה להביע דעה. ולמען הגילוי הנאות גם אני רווק לא מוצלח כמוך.
ולגופו של עניין, לדעתי צריך לשמוע (כמעט) כל הצעה ולברר בעצמך.
זה אולי נשמע הרבה יותר הגיוני לשמוע הצעות רק ממי שמכיר טוב את הצדדים,
אבל המציאות היא שגם הצעות מגורמים שלא מכירים מצליחות לפעמים.
וכן להיפך, הצעות מגורם שמכיר את שני הצדדים מתגלות כלא קשורות בעליל.
אצלי רוב ההצעות שהתגלו כרלוונטיות ועם פוטנציאל הגיעו דווקא מגורמים שלא מכירים אותי
א.קראתי את השירשור והחכמתי, אז תודה!
ב.התשובה שלך ("שורש וגרביים") תשובתך נשמעת/נראת ממש צינית,
ולי דווקא היה נשמע ש"מגיבה" כתבה את דבריה באמת באכפתיות ורצון
לטוב לכל הקוראים והכותבים. הגיוני שזה לא מתאים לכולם, אבל היא
לפחות ניסתה להראות עוד נקודת מבט, וזה נראלי יפה.
נ"ב: אשמח שלא הבנתי נכון, וזה היה מהבנה.(ואם כך סליחה מראש.)
לדעתי אחרי בירור מעמיק, בד"כ תדע שאפילו בדיקה של ערב אחד
לא רלוונטית, וגם יש מצב שאחרי בירור תחליט לבדוק וזה לא יהיה זה.
אבל למה לשלול בלי לשמוע ולברר לפני זה? לא אמרו לך לצאת עם מי
שהוצאה לך, רק לפחות לברר. ועוד פעם הגיוני שמשהו צפציפי ירגיש
שזה לא מתאים לו, אבל אולי לחלק זה פתח את הראש לחשיבה שונה,
שיכולה להיות לו/לה קריטית בהמשך. אני חושבת שכל אחד יקח מה
שמתאים לו אבל יש במה להגיד מחשבות ועצות בלי לקבל זלזול,
אתה יכול להגיד שזה לא נראה לך, אבל לדעתי חבל לשלול לכולם.
ב"הצלחה לכולנו.
התשובה שלך כל כך לעניין ואמיתית מאוד. יש מי שסובר שהוא מתחתן עם השדכן.. מה הפחד לשמוע הצעה ממי שלא מכיר אותך ולברר היטב על ההצעה?
וגם להתחתן עם החותנת כי זה המודל המדוייק ביותר של "איך אשתי תראה בעוד 30 שנה" טוב שלא נסחפנו.
אני רוצה להכיר את השדכן ולסמוך עליו שהוא לא אחד שמשדך כי זה עושה לו טוב למרות אפס אחוזי הצלחה, ויש שדכנים כאלה.
אתה יכול לברר על השדכן, מאיפה הוא שמע עליך למה
הוא חושב..- אם זה יתאים אז לברר גם על הבחורה.
זה לא אומר לצאת, רק לברר שתהיה סיבה לפסול. ולא רק
בגלל שנראלי ש.. או אני מרגיש ש..
נראלי שיש במחשבה כזו פיספוס מסויים.
אבל שוב זה דעתי.
ב"הצלחה.
אתה יכול לברר על השדכן, מאיפה הוא שמע עליך למה
הוא חושב..- אם זה יתאים אז לברר גם על הבחורה.
זה לא אומר לצאת, רק לברר שתהיה סיבה לפסול. ולא רק
בגלל שנראלי ש.. או אני מרגיש ש..
נראלי שיש במחשבה כזו פיספוס מסויים.
אבל שוב זה דעתי.
ב"הצלחה.
אתה יכול לברר על השדכן, מאיפה הוא שמע עליך למה
הוא חושב..- אם זה יתאים אז לברר גם על הבחורה.
זה לא אומר לצאת, רק לברר שתהיה סיבה לפסול. ולא רק
בגלל שנראלי ש.. או אני מרגיש ש..
נראלי שיש במחשבה כזו פיספוס מסויים.
אבל שוב זה דעתי.
ב"הצלחה.
אתה יכול לברר על השדכן, מאיפה הוא שמע עליך למה
הוא חושב..- אם זה יתאים אז לברר גם על הבחורה.
זה לא אומר לצאת, רק לברר שתהיה סיבה לפסול. ולא רק
בגלל שנראלי ש.. או אני מרגיש ש..
נראלי שיש במחשבה כזו פיספוס מסויים.
אבל שוב זה דעתי.
ב"הצלחה.
לא תלויה באיך הם הכירו, או מי הכיר ביניהם
כל ההבדל כשזה מגיע ממישהו שמכיר הוא בלתת תחושה שההכירות מתחילה ממשהו
ובהיכרות אחרת זה להתחיל מאפס.
לא אומרת להסכים לכל הצעה שמגיעה או לדברים הזויים אבל לא מזיק לשמוע ובתקופות יובש האם יזיק לעשות השתדלות גדולה יותר?
רק במציע על כל אדם להתפלל טוב טוב על עצמ ושיצמא זיווג הגון וזה תלוןי גם במעשיו ובעבודת המידות של שניהם וכו' וכו'
זיווג משמים .זו אמונה איתית. מובן שיש לעשות השתדלו תראויה וחבר כמו שצריך.. וללכץת לייעוץ בנישואים גם כשהכל טוב כי יכול להיות טוב יותר
בעזהי"ת.
אני הכרתי את ארוסי בדרך דיי מעניינת, שבה השדכנית בכלל לא הכירה אותו (וידעתי את זה בזמן ההצעה), ואותי היא בקושי הכירה, הכירות חיצונית.
אז מה?
יש לציין שארוסי ואני לא נמנים על הזרם ה"מיסטיקני" משהו, שנינו נורא שכלתנים...
יעלי_אבעזהי"ת.
ומציאות באות בהיסח הדעת...
אבל מלכתחילה, למה הסכמת לקבל את ההצעה?
לא חשדת?
בעזהי"ת.
בדקתי שהוא לא פסיכופת, שמדובר במשפחה נורמלית- כלומר לא מפורקת, מה שנקרא "מן היישוב", וקפצתי למים.
אני מסכימה איתך שיש אנשים שלא הייתי הולכת על ההצעות שלהם, אבל זה לא קשור למידת ההכרות שלי איתם, זה פשוט עניין של האם אנחנו אותו סגנון, מדברים שאותם קודים\קודים שאני מעריכה.
צריך הרבה אמונה בקב"ה, שהוא מוביל אותנו לאן שאנחנו אמורים להגיע. לשחרר קצת, להפיל את האחריות עליו 
יעלי_אשהתחתנו דרך שדכנים שלא מכירים אותם ואת הצד השני.
במקרה שלי - כל הפגישות הכי גרועות שלי זה דרך אנשים שהכירו אותי טוב, והבחורים הכי טובים והקשרים הארוכים שהיו זה דרך אנשים שממש, אבל ממש ממש לא מכירים אותי.
אם זה מישו שלא מכיר אותי אבל זה נשמע קשור- אני אשמע...
אז זו הצעה הזויה,, גם אם היא ממישו שמכיר אותי.. לא אקשיב..
ודרך אגב..
אני מכירה ככ הרבה זוגות שהתחתנו ומי שהכרי בינהם לא הכיר אותם בכלל..
לדוגמה: מישו ראה עלם חמודות בתפילת מנחה.. אז הוא שאל מישו אחר: בן כמה הוא? ורק בגלל שהוא דוס,, ובגיל מתאים לאחיינית שלו.. הוא הכיר בינהם.. ויצאה חתונה.. (והזוג הזה מעל גיל 30.. שכבר ככ קשה יותר להחליט ולרצות להתחתן..)
אז.. ככה שאין כללים..
אתה לא יודע מאיפה זה יבוא..
אדם שלא מכיר אותך הציע לך מישהי?
תבדוק.. אבל רק אם מתחשק לך..
כי סופו של דבר.. הכי חשוב זה החשק..
נרשמתי לשדכנית ואחרי תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?
(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)
אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...
לק"י
אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.
(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).
אתה מספר שיש סיבה טובה,
אנחנו לא יודעים מהי.
סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.
למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה.
אבל אם הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה.
לק"י
נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.
אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.
אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.
אני בהלם!!
אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.
אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.
שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.
שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.
והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,
אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.
אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.
בהצלחה.
@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?
אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש
אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד
מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.
אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.
אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.
רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..
אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא
אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה
סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן
אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.
אז ככה... מאז השרשור האחרון ברוך ה' התארסתי, ובאמת לכל הרווקים והרווקות, תפילות, תפילות ותפילות, ולא להתייאש, ובסוף זה יגיע ובגדול!
ובקיצור ולעניין אני וארוסתי וגם המשפחות שלנו לא במצב כלכלי מי יודע מה.. ואנחנו מחפשים לעשות חתונה שגם מצד אחת תיהיה מכובדת (לא מרשים אבל גם לא עוף שעשה טבילה במרק...) אז אשמח אם מישהו יכול לייעץ על אולמות ועל אופציות להוריד עלויות, אנחנו מעדיפים לעשות את החתונה אחרי שבועות, אני יודע שזה עונת החתונות והמחירים קצת יותר גבוהים אבל אחרי שבועות זה בהעדפה.
היא מאיזור כפר יונה ואני מירושלים, אז אנחנו מחפשים משהו בין לבין, כמו פתח תקוה מודיעין רמת גן וכו' עדיפות למחיר יותר נוח... בכל מקרה אשמח לשמוע עצות ממה כדי להיזהר, ואיך לחסוך בהוצאות, אני מאמין שסך האורחים יהיה בין 300-450 אנחנו ממש בהתחלה של כל הסיפור אז אנחנו כרגע באמת בניסוי וטעיה בהכל... עדיין לא ראינו אולמות, שמעתי מחירים יקרים למנה שזה 200 פלוס אני באמת לא יודע מה המציאות אבל בהעדפה כמה שפחות, בקיצור ולעניין אשמח לעצות, תודה רבה🙏
מאז הקורונה+ המלחמה, יותר אנשים עושים חתונות בכל מיני מקומות/ סגנונות.
כמובן יש את הקיצוניים של בסיסים/ מקלטים בהתאם לסיטואציה, אבל יש גם בבתים פרטיים/ חוות/ מוסדות חינוך עם חצר גדולה/ אולמות מקומיים- יישוביים או שכונתיים ועוד ועוד. זה דורש לפתוח את הראש, לפעמים ללכת על חתונה קטנה יותר, לפעמים יותר כאב ראש של התעסקות בטכני. אבל זה נותן יותר מרחב לעשות מה שבאמת מתאים לכם הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינות אחרות
ואז גם יש מקום להקים חופה.
שימו לב שמקום כזה בדרך כלל עם פחות תאי שירותים מאשר אולם.
ואולי תשאל בפורום נשואים טריים שם יש אנשים עם ניסיון
אני לא מכירה ככ מקומות אבל בבני ברק ובאולמות נוספים של חרדים המחירים זולים. כמובן שהרמה בהתאם למחיר…
ונכון שחתונות קטנות זה משהו שמסובך לעשות אם אין הכרח (כי אתה לא תמיד יכול לא להזמין מעגל אנשים די קרוב, אם לא מכריחים אותך לעשות חתונה קטנה) אבל אני כן מציעה לשקול את זה.
ממה שראיתי חתונות קטנות לא פחות שמחות מגדולות.
ואם רלוונטי, אני יכולה בלי קשר להמליץ על תזמורת די זולה שלדעתי טובה ממש.
לק"י
וזה לא היה מהיקרים.
אז עם כל עליית המחירים זה מחיר סביר לחלוטין. אולי אפילו זול😅
מזל טוב!!
כמובן אפשר גם לקחת אולם קטן שמיועד לבר מצווה וכדומה, אבל הוא לא מותאם לחתונה, מכל הבחינות…
לא כל האולמות, אז צריך לברר
אולמות כמו היכלי פאר, ארמונות חן, ואני לא זוכרת שמות אבל הייתי באולמות כאלו במודיעין עילית
אני לא יודעת כמה הם עולים עכשיו, אבל כשהתחתנו הם היו זולים בפער גדול מאולמות אחרים.
והיכלי פאר לפחות היה מכובד, גם במודיעין עילית הייתי בחתונות שהיו מכובדות
אבל אלרגית לחתולים (אמיתי).
מה עושים.
זה זמני
בשם הבחורה
טיפות של אורב. אינם באים בחשבון
ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

בקרית ספר (מודיעין עילית),
פתוחים עד מאוחר, עם אוכל טעים.
אפשר בש.א. אם אתם לא רוצים לענות כאן.
במרכז קסם יש - (כותבת מזיכרון, כדאי לברר שעות וכד- במצב העכשוי)
בית קפה "קפוצ'ינו"
חומוס אליהו
"המרפסת" - במודיעין עילית, יש שם פיצריה מושקעת יחסית.
אין לי מספרים ... סליחה.
ובהצלחה!

גבריאל.ק.צ
ארץ השוקולדאחרונהמה דעתכם על למחוק הודעה או לערוך אותה בשיחת ווצאפ עם בחורה? הבנתי שלמחוק זה באמת לא יפה אבל לערוך מה דעתכם? סה"כ תיקונים קטנים איך הצד השני תופס את זה?
– תוך־כדי־שיחה אין מה לעשות את זה
– שלא תוך־כדי שיחה, למה לא
–אם כי, אם מדובר ביותר מדי מחיקות, יכול להיראות מוזר
אני כל הזמן עורך עריכות מינוריות של ניסוח או מוחק דברים קטנים לא קורה עם זה כלום
ולא לערוך או למחוק.
כל עוד לא מדובר באינסוף הודעות רצופות של תיקונים קלים
שלב בקשר ואדם, אין פה תשובה גורפת שנכונה לכל המקרים. אמנם שאלת על משהו מסויים, אבל המערכת שלי מעלה עוד מידע שאולי יועיל למישהו. אז אנסה לגעת בכמה מקרים שעולים לי במחשבה עכשיו.
אתחיל בתלוי הקשר:
אם תוך כדי התכתבות ומדובר בשינוי של טעות הקלדה - פשוט שזה בסדר, הצד השני ראה ומבין.
אם מדובר בשינוי ניסוח מהותי - הייתי מסבירה את סיבת העריכה אם מצידי (רצון לדייק, וכדו'...) אם במחשבה על הצד השני (שלא יפגע, שלא ישתמע אחרת מהכוונה שלי וכדו'...).
בהירות במקומות האלו יכולה להיות קריטית ומשמעותית עבור מי שמולך. והיא יכולה לקבוע אם התנועה תהיה התקרבות או התרחקות.
אם זה קורה כשהצד השני לא 'בנוכחות' וירטואלית, יכול להיות שזה יהיה רגיש יותר. אומרת יכול להיות, כי יש משהו במערכת שעשוי להעלות מחשבות על מה היה שם ומה פספסתי שאולי היה משמעותי וחשוב. לא הכרחי שכך יהיה, אבל כדאי להיות בתשומת לב לאפשרות הזו ולרגישות שעלולה להתגלות שם.
תלוי שלב בקשר:
בתחילת קשר, כשעולה צורך כזה לערוך או למחוק, זו הזדמנות ללמוד ולברר מה הצד השני מרגיש מול סיטואציות כאלו. עדיף ללמוד כך, באופן שנותן הרגשה שמודעים, שמים לב ורגישים לחוויה של השני מול מצב שיכול לעורר הרגשה לא נעימה או הסתרה. יש אנשים שזה עניין רגיש יותר אצלם, מכל מיני סיבות, וזה יכול ממש להשפיע על החוויה הפנימית שלהם. אז כדאי לדעת מראש כדי להתנהל ברגישות.
בהמשך, כשיש תקשורת עמוקה יותר המצב מצריך יותר רגישות.
קודם כל, חושבת שעדיף להשאיר את המרחב הוירטואלי בעיקר לדברים טכניים ולא לשיחות מהותיות, רגישות ורגשיות. יש משהו שלא עובר בכתב (שגם מי שמצליח לקרוא בין השורות לא תמיד מצליח לפרש נכון ומדויק), ונכון שתקשורת על דברים מהותיים ורגישים תהיה בדרך אחרת.
דבר שני,גם במצב של תקשורת יותר קרובה, ברור שיש הבדל בין מחיקה/עריכה כשנמצאים בתקשורת טובה וזורמת או כשמדובר במשהו טכני ששני הצדדים מבינים את ההיגיון בפעולה הזו, למצבים שנחשבים יותר רגישים וטעונים, ששם עריכה (ועוד יותר מחיקה...) עלולות להחמיר את המצב.
תלוי אדם:
יש אנשים רגישים יותר, לכל מיני דברים ולזה בפרט.
בדר''כ, נשים רגישות יותר לניואנסים קטנים שכאלו.
לא אצל כל אחת ההשפעה תהיה באותו היקף ובאותה עוצמה, ויש מי שתהיה רגישה לזה מאוד ככל שמכירים יותר, ויש מי שדווקא הביטחון בקשר יקל עליה להכיל יותר...
כל אחת עובדת כמו שהנפש שלה עובדת,
ולומדים את הרגישות הזו תוך כדי תנועה והיכרות.
בשורה התחתונה,
להסכים לעבוד גם מול השאלה הזו עם הלב.
לנסות להבין מה מרגיש מי שמולי ולתקשר איתו גם על זה.
אישית, לא רואה בעיה לערוך הודעות אם זה תיקונים לשוניים וכאלה. למחוק הודעה, פחות נהוג.
אבל אני חושב יותר לפני שאני שולח…
אבל זאת העדפה אישית שלי, אין פה משהו מיוחד...
אם זאת הודעה שלא חשבת עליה כנראה שזה לא כזה משנה לשנות
ששאל מה נסגר אחרי שמחקתי כמה הודעות
אז שישראל
שטויות
זכותי למחוק מה שבא לי
נכון שאם מחקו לי הודעה זה מסקרן
נו אז
יש חופש ביטוי
שני דברים:
דבר ראשון - דברים שכתבי בעבר לקראת פסח:
אז קנית כבר בגד או תכשיט? - לקראת נישואין וזוגיות
השנה אולי המצב יותר קשה ומורכב - אבל אני לדעתי חשוב לדאוג לעצמינו.
דבר שני, שני טקסטים שפורסמו ע"י אבינועם הרש. הטקסט השני הוא תגובה לראשון.
באופן אישי, הם גורמים לי לחשוב על היחסים שלי עם המשפחה שלי, עם הסובבים אותי - ועל האפשרויות שלי להתמודד עם המצב הקיים. לבחור מה לעשות.
וזה התחבר לי עם מה שכתבתי בשרשור ההוא.
#1
"היי אבינועם.
לקח המון זמן להחליט שאני רוצה ללכת על זה ולכתוב לך ומקווה שהדברים באמת יובנו כפי שרציתי ולא יילקחו למקומות אחרי
בוא נדבר רגע על הסטטיסטיקה של הכאב:
בתור מישהי שמבלה את רוב היום שלה בעולם הביטוח, אני אלופה בניהול סיכונים.
אני יודעת לחשב הסתברויות, אני מרוויחה מספרים שגורמים לאנשים להרים גבה, ויש לי פוליסה לכל צרה שלא תבוא.
אבל יש "אירוע ביטוחי" אחד שכמה שלא אהפוך אותו, אין לו באמת כיסוי או פרמיה ואין לו שום סוכן שיכול להציל אותי ממנו:
אני מדברת למי שלא הבין עד עכשיו על 'ליל הסדר'.
עוד לא כתבתי אז הנה:
אני בת 45 ובשפה של "הביצה" שנטשתי מזמן, אני כבר לא נחשבת 'פרויקט' אלא יותר 'השקעה' שהמניה שלה לא מבוקשת כמו שהייתה פעם...
עצוב? תדפדפו. אני כבר לא שם.
אלו החיים שלי ואני שמחה בהם בכל רגע ורגע מחדש. רק אל תרחמו עליי.
יש לי חברות מהאולפנה שהם כבר סבתות ויש להם חיים עלובים.
יש לי חברות שמתחזקות זוגיות רעילה רק בגלל ה'מה יגידו'.
אז באמת, תשמרו את הרחמים שלכם למישהי אחרת.
אבל עדיין אני שונאת את ליל הסדר. מתאבת בדם...
אני שונאת אותו בכל נימי נפשי.
בזמן שכולם מחפשים חמץ בארונות, אני מחפשת מקום להחביא בו את הלב שלי כדי שלא יתפורר לי מול הפרצופים המרחמים.
עד לפני חמש שנים, הייתי ה"חיילת" המצטיינת של החג:
הבת המסורה.
הורים היו לוחצים, עושים לי רגשי של "מה, תהיי לבד?" ו'את לא באמת רוצה לפרק את המשפחה שלנו עד שכולם כולל כולם מגיעים נכון? את יודעת שזה החמצן שלנו...".
ואני, תמימה שכמוני, הייתי מגיעה ומתייצבת בבית הילדות שלי, רק שפתאום הבית הזה נהיה צפוף מדי.
לכולם היו חדרים. לאחים הקטנים שלי, לאחיות שלי, לנשים שלהם.
ולי? לי הייתה הספה בסלון. קראת טוב. הספה בסלון.
אני, שהייתי אז בת 40 הייתי מוצאת את עצמי ישנה ליטרלי בסלון.
כותבת ועדיין בלתי נתפס בעיניי.
תנסו רגע לדמיין אישה בת 40, מנהלת בכירה בביטוח, שיושבת בישיבות דירקטוריון, הולכת לישון בפיג'מה בסלון כשמסביב לה פרושים מזרונים של אחיינים שמרטיבים בלילה או בועטים מתוך שינה.
הזיה? טוב, לא בבית של ההורים שלי.
ויודע מה הכי צרם לי?
וואלה זה לא הפריע לאף אחד מהאחים או לאף אחת מהאחיות שלי.
העובדה שאחותם הבכורה, הרווקה, מתכלבת והולכת לישון בסלון ששעון השבת מכבה את האור בשלוש לפנות בוקר ורעש מטורף וכולם שם ואני צריכה ללכת לישון במקום המרכזי של הבית כאשר בכל רגע נתון הבעלים של האחיות הקטנות שלי עוברות שם ואני עם פיג'מה ואולי לא מתאים לי שהם יראו אותי ככה...
אז העובדה שההזיה הזו ממש לא הפריעה לאף אחת...זה פשוט גמר אותי. לגמרי.
אני זוכרת שכל ליל הסדר הזה חשבתי לעצמי:
תגידו יחבורת מופרעים, באמת זה מפריע לכם שאני מושפלת בצורה כזו?
ובכן...מסתבר שלא.
ומה לא עשיתי?
ניקיתי כמו מטורפת אחרי כולם, שטפתי כלים מתי שהנשים הפרינססות של האחים שלי לא נקפו אצבע, הורדתי מהושלחן, הכול.
ממש 'סיפורה של שפחה'. רק שברוב תמימותי לא הרגשתי שפחה.
כאילו ברור שעשיתי את זה לגמרי מרצוני. באהבה. בלב שלם.
בלי מרמור ובלי כלום.
באמת. הייתי ה"דודה המגניבה". זאת שלוקחת את כל הילדים לסיבוב בגינה כדי שהנשים של האחים שלי – ילדות בנות 25 עם מטפחת מעוצבת ועיניים עייפות – יוכלו לנוח צהריים.
עד שהגיע ה"פרצוף".
זה היה בערב חג אחד:
אחי הקטן, זה שפעם הייתי מחליפה לו חיתולים, ביקש ממני "רק לשעה" לשמור על הילדים שלו. הם היו מופרעים, באמת. ואני הייתי גמורה.
אמרתי לו, בפעם הראשונה בחיי:
"לא, אני צריכה רגע לעצמי". וראיתי את אשתו.
ראיתי את המבט שהיא תקעה בו. מבט שאומר: 'נו, באמת, גם ככה היא פה לבד, מה כבר יש לה לעשות?'
באותו רגע משהו בי נשבר. הבנתי שאני לא "דודה אהובה", אני שטיח. שטיח יקר, איכותי, אבל שטיח.
כשהודעתי להורים שלי בשנה שאחרי שאני לא מגיעה, כמו שכבר כתבתי הם הפעילו עליי את כל המניפולציות מהגדות של פסח:
"הכיסא שלך יהיה ריק", וכמה אחים הגדילו לעשות שציינו בפניי ש"אמא בוכה".
אבל הייתי איתנה. אמרתי להם: "אני לא הולכת לסבול יותר כדי ששלחן החג שלכם ייראה שלם בתמונות".
והאמת? שנמאס לי גם לנדוד בין הבתים ולהיות מוזמנת בכל פעם למשפחה חדשה:
נמאס לי מהצעות ה"חסד".
נמאס לי מהתחושה הזאת שמישהו עושה לי טובה כשהוא מזמין אותי, "הרווקה המבוגרת", לשבת אצלו בקצה השולחן ולשמוע דברי תורה על זוגיות וגאולה.
אז שנה אחת עשיתי את הסדר לבד בדירה שלי עם היין הכי יקר שיש, עם האוכל הכי טוב, ועם שקט שהיה רועש מדי.
מאז, החלטתי על אסטרטגיה של הישרדות: הדחקה.
אני לוקחת שבועיים חופש, אורזת מזוודה, ועפה. הכי רחוק שאפשר:
תאילנד, סקוטלנד, ניו זילנד. איפה שלא יודעים מה זה מצה ואיפה שאין לאף אחד מושג שחסר לי חלק מהפאזל.
כן, אני יודעת שאני בורחת. אני יודעת שאני חיה בהכחשה מטורפת.
אבל זו הדרך היחידה שלי לשמור על השפיות. אם אני לא אדחיק, אני לא אשרוד.
ברוך השם, אני מסודרת כלכלית ואני יכולה להרשות לעצמי את המלונות הכי טובים בעולם.
אבל בתוך הלובי המפואר בבנגקוק, כשמגיע ליל הסדר, אני מוצאת את עצמי בוהה בתקרה ושואלת למה בכלל כתבתי את הפוסט הזה, כאילו הרי אני כבר מזמן "לא בעניינים".
אולי כתבתי את זה כדי להזכיר לכם, אלו שיושבים מסביב לשולחן העמוס, שיש אנשים שפשוט לא מרגישים חלק מהגאולה הכללית הזאת.
יש אנשים שעדיין הולכים במנהרה חשוכה, והם לא רואים שום אור בקצה, גם אם הקריירה שלהם נוצצת.
כן, אני אישה מצליחה. כן, יש לי משמעות בעבודה. אבל אני עדיין רוצה להיות אמא.
אני עדיין רוצה להיות רעיה. אני עדיין רוצה שמישהו יחכה לי שאני נכנסת לבית שלי מעבר לקירות דוממים.
שיקבל את פניי ביציאה מבית הכנסת ונלך ביחד. כמו שתמיד חלמתי.
כמו שתמיד אחלום.
כל עוד זה לא קורה, הכיסא של ה"בן החמישי" – זה שאפילו לא יודע לשאול, או זה שכבר נמאס לו לשאול – ימשיך להיות ריק.
אז כשאתם שרים "לשנה הבאה בירושלים", תחשבו לרגע עלינו. אלו שנמצאים בגלות פרטית בתוך גאולה שלמה.
ואולי, אולי הגאולה שלי השנה היא לא החתונה (שעדיין לא הגיעה), ולא הילד (שעדיין מחכה בתפילות). אולי הגאולה שלי היא היכולת להפסיק להתנצל.
להפסיק להרגיש "פחות" כי הכיסא שלי ליד השולחן המשפחתי לא נראה כמו הכיסא של אחותי הקטנה.
אני רוצה להאמין שבאיזשהו מקום בעולם, בתוך כל הטיסות והמלונות והקריירה והמספרים, יש "סדר" שגדול ממני.
שיש מישהו שרואה את הדמעות שלי בשדה התעופה ורושם אותן בספר הזיכרונות של הגאולה הפרטית שלי.
אז לכל ה"בנים והבנות החמישיים" שקוראים את זה מהדירה המבודדת שלהם או מהלובי של מלון בחו"ל:
אל תתנו לאף אחד לגרום לכם להרגיש שאתם מחוץ למחנה.
אז נכון שאני מצד אחד 'בורחת' אבל מצד שני אני באמת מאמינה שהלילה הזה הוא שלכם לא פחות משל אלו עם הסטים של הכלים היוקרתיים והילדים בבגדי לבן.
כי אני מאמינה שבסוף, בסוף גאולה האמיתית מתחילה כשמפסיקים לחכות למישהו שיציל אותנו, ומתחילים להאמין שאנחנו שווים את כל הטוב הזה – גם כשאנחנו לבד.
ואם כרגע, במצב הזמני הזה ואני מאמינה שזה מצב זמני ושהשאלה היא לא 'אם' אתחתן אלא 'מתי' אתחתן...אלוהים רוצה אותי ככה והוא שם אותי בעולם הזה עדיין רווקה. לבד.
אז כנראה שיש סיבה למהלך הזה.
אין לי באמת מושג למה ואני שיא הכועסת עליו בעולם...אבל בכל זאת, אני מאמינה במקום כלשהוא שיש מישהו שמשגיח ומסדר ומנהל כאן את הדברים והמישהו הזה לא עובד בשבילי. מה לעשות.
ואולי בשנה הבאה אני כבר לא אצטרך לברוח.
אולי בשנה הבאה אני אפתח את הדלת למישהו, והפעם זה לא יהיה רק לאליהו הנביא.
בינתיים, אני לוקחת איתי את הלב השבור שלי לדיוטי פרי לשמח את עצמי בכמה בשמים וכל מיני דברים שגורמים לי להרגיש טוב. מה לעשות, יש לי חולשה לשופינג...
אומרים שגם שם, בין כל המותגים, אפשר למצוא קצת חירות.
ואולי, אולי עד לפסח הבא, אשתף אותך שמצאתי את הנסיך שלי.
כי כל עוד זה תלוי בי, שום דבר בעולם לא יגרום לי להאמין שהמציאות הזו בעזרת ה' תקרה ותגיע גם אליי.
חשבתי אם לשלוח לך פרטים ושתפרסם אותי אבל אז הבנתי שכרגע, הכי מדויק לי זה פשוט לשחרר כי לא בא לי כל הטיול לחשוב 'מי ראה אותי?' ו'כמה יפנו אליי'.
כרגע אני הולכת להחזיר לעצמי את כל המשאבים שהלכו לי על הדייטים
יאללה, בדרך לנתב"ג לטיסה לניו יורק. שיהיה לכם חג שמח ומאחלת לכל אחת למצוא את הגאולה האישית והייחודית שלה
יעל"
#2
"יעל יקרה,
קראתי את המילים שלך, והלב שלי פשוט נחמץ.
באמת.
לא בגלל המקום שבו את נמצאת – הרי בסוף, כולנו באותה סירה של חיפוש וציפייה:
אני בת 48 לצורך העניין והפסקתי כבר לפני שנים לספור את הדייטים שלי אלא בעיקר בגלל התחושה שעולה מהפוסט שלך, כאילו האופציה היחידה שנותרה היא "לברוח" כדי לא להתמודד.
אני כותבת לך את המילים האלו מתוך המון אהדה, ענווה ואכפתיות ובלי גרם של שיפוטיות.
אני פשוט חושבת שיש עוד דרך או פתרון אחר שמאפשר להישאר כאן, בבית, ולחגוג את החירות שלנו באמת.
אני רוצה לספר לך מה אני עושה כבר כמה שנים, למרות שבניגוד אלייך יעל, אני לא יכולה להגדיר את עצמי כרווקה שמרוויחה סכומי עתק בהייטק או בקריירה במקצוע חופשי:
ברוך ה' לא חסר לי כלום. אבל אני מחנכת, כבר המון שנים במערכת ומוצפת בסיפוק ומשמעות.
אני חייבת להתנהל באופן מחושב עם הכסף שלי למרות שאני מרוויחה באופן מכבד, אלא שהנושא הזה של "ליל הסדר" מספיק חשוב לי כדי שאחליט להקצות לו את המשאבים הכי משמעותיים שלי:
את הזמן, את הכסף, ובעיקר את הלב.
לפני כמה שנים קיבלתי שתי החלטות חשובות בעקבות שבת נוראית שעברתי בבית של ההורים שלי:
באמצע הארוחה שתי הכלות של האחים הקטנים שלי התחילו לדבר על בחורות רווקות מבוגרות ובנוכחותי, אחת מהן אמרה לי בלי למצמץ בכלל:
"את יודעת מה הבעיה שלך? זה שאת בררנית. אני חושבת שאם תפסייק להיות בררנית כל כך, תוכלי להתחתן הרבה יותר מהר".
הבחורה יכולה להיות אחיינית שלי. היא קטנה ממני באיזה כמעט עשר 11 שנה.
תגידי ייצורה! מי את ומה את שתדברי אליי כה? מה את מבינה מהחיים שלך ובעיקר, איך אחת שהתחתנה בגיל 19 תטיף לי מוסר על רווקות מאוחרת?
באותו רגע שאלתי את אח שלי:
"ואתה מתכוון להמשיך ולסתום את הפה כמו חתיכת דביל כשאשתך מדברת אליי ככה?".
והוא...פשוט המשיך לבהות בי כמו עגל עם חיוך...דבילי.
תקשיבי יעל, אני לא צוחקת ולא מגזימה.
מרוב עצבים לקחתי את הכוס יין שלי, שפחתי אותה על האשה המטומטמת הזו ויצאתי מהבית, לא מבינה איך אף אחד, אבל אף אחד מהמשפחה שלי לא מצא לנכון להעמיד את האינפנטילית הזו על מקומה!
ובאותו רגע ידעתי. אני איתה לא מתכוונת לעשות שוב את ליל הסדר. לא יהיה.
אז קיבלתי את ההחלטה:
הגיע הזמן לקחת את החיים שלי בידיים.
אני לא מחכה שיזמינו אותי, אני לא יושבת בפינה ומחכה שמישהו ירחם עליי או ימצא לי כיסא פנוי.
ואני בחיים לא אלך למקום שהוא לא מדויק לי אבל ברמת גימור של סכין יפנית.
אז אני מארחת אצלי בבית, יחד עם החברות הכי טובות שלי שעוזרות לי בהכול.
בנינו לנו מסורת – אנחנו מזמינות כמה רווקות ורווקים חמודים ומקסימים, חברים, מכרים, מכרות והכול קורה ברוח טובה, אינטימית, בשמחה ובגובה העיניים.
לפעמים יש גם גרושים או גרושות. היה ליל סדר אחד עם אלמנה ויש גם את החברה המדהימה שלנו שהיא אם יחידנית. כולם מגיעים וכולם שמחים ומצפים להגיע.
כי בסדר שלנו אין שיפוטיות ואין ביקרותיות יש רק פסטיבל גדול של לבבות ונשמות והמון המון ביחד וכיף.
לפעמים הדירה שלי קצת קטנה מדי בשביל להכיל את כל החלומות שלנו, אז אנחנו יצירתיות:
פעם אחת שכרנו דירה גדולה יותר, לפעמים Airbnb והגענו למסקנה שאם אנחנו מתארגנים בזמן אז תמיד נמצא פתרונות לוגיסטיים כי כשיש רצון, הקירות מתרחבים.
נכון, זה המון טירחה, אני לא אשקר לך:
לעמוד שעות במטבח, לקנות, לעצב, להכין. אבל אני עושה את זה בשמחה עצומה משתי סיבות עיקריות.
הראשונה היא אובייקטיבית:
פשוט כיף לי. נעים לי להיות עם אנשים שאני בוחרת בפינצטה.
וסליחה, באמת שיסלח לי אלוהים, אבל יש לחלק מהאחים הקטנים שלי נשים שאני פשוט לא מסוגלת לסבול... (והנה עוד סיבה למה תכתוב רק את שמי הפרטי ללא שם משפחה)
בערב הזה, אני לא צריכה להנהן בנימוס מול הערות עוקצניות או מבטים מרחמים.
כשאני שולטת בסיטואציה ומזמינה את האנשים שאני רוצה, אני מוקפת באנשים שרואים אותי באמת.
הסיבה השנייה, והיא העמוקה יותר, היא שאני אוהבת את זה שאני היוזמת:
אני אוהבת לקחת בעלות על החיים שלי. זה פתרון יצירתי שהוא ממש לא "מתקרבן", אלא להפך – זו העוצמה הכי גדולה שיש.
זו היכולת להגיד: "אלו החיים שלי, וגם אם הם לא נראים כרגע כמו התמונה בפרסומות, אני אהיה המלכה של הערב הזה".
יעל, ליל הסדר שלנו הוא לא "סעודה". הוא חוויה שנמשכת עד ארבע לפנות בוקר. אמיתי.
כל אחת וכל אחד שמגיע תורם משהו:
חלק מבשלים, חלק מביאים רעיונות, דברי תורה, שירים, קטעי קריאה.
יש לנו כמה בחורים שמביאים יין יוקרתי במיוחד, כזה שפותחים רק ברגעים של התעלות.
עבורי, זה אחד הפסגות של השנה.
אני כותבת לך כי אני מאמינה שהפתרונות להישאר בארץ, להרגיש שייכת, מתחילים בשינוי של הגישה ותפיסת העולם. זה לא קל, אבל זה אפשרי.
בסוף, יקרה, תמיד כדאי לזכור את המשפט שמלווה אותי כל הרווקות:
"הכאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל הוא בחירה".
הכאב על הלבד הוא שם, הוא אנושי, אבל הסבל – התחושה של הקורבן שחייב לברוח – זה משהו שאנחנו יכולות לשנות.
עכשיו יעל, בשביל שלא תגידי שאני רק יודעת לכתוב ו'להטיף', הנה שלוש נקודות פשוטות שחברה טובה שגם היא הייתה פעם רווקה לימדה אותי וזה בעצם כל הסוד.
אני מאמינה שזה ממש 'יעשה לך סדר
':
1. מודל ה Potluck סעודה שיתופית.
אל תנסי לבשל לבד. החוק הוא פשוט:
את נותנת את הגג ואת המנה העיקרית, וכל אורח (או זוג חברות) אחראי על "תחנה". אחד על הסלטים, אחד על היינות (והשקעה ביין זה קריטי!), ואחד על הקינוחים. תאמיני לי שזה יהפוך לכם את הטרחה לחגיגה משותפת כבר מההכנות.
2. תוכן מחוץ לקופסה.
בכדי שזה לא יהיה עוד 'מור אוף דה סיים' של ארוחת ערב, מחליטים על נושא:
כל אחד חייב להביא קטע קריאה, שיר או שאלה שמעסיקה אותו סביב המושג "חירות".
כשהתוכן מגיע מהמשתתפים, הסדר נמשך עד לפנות בוקר בלי שבכלל תשימו לב.
3. ניהול רשימת מוזמנים בפינצטה.
זה הסוד הגדול. אל תזמיני מתוך "לא נעים".
תזמיני אנשים שאת באמת רוצה לשמוע מה שיש להם להגיד.
שעושים לך טוב על הלב. שיש להם קארמה טובה עלייך. שכיף לך לראות אותם וכיף לך לשמוע אותם וכיף לך להיות איתם.
השילוב של חברות טובות עם כמה "פנים חדשות" (הבחורים החמודים שתהילה הזכירה) יוצר דינמיקה מנצחת שאין בסדר משפחתי רגיל, שם חייבים להיתקע עם כל מי שלא רוצים, כולל הטיפוסים הרעילים.
אם את בכל זאת תרצי לעשות את ליל הסדר בארץ, לאבינועם יש את המייל שלי, פשוט תכתבי ונשמח לארח אותך.
את נשמעת כמו אחת שהיינו בוחרות לנו בפינצטה...
יאללה אחותי, לא אברך אותך שיעבור בקלות, כי אנחנו לא רוצות שיעבור.
אנחנו רוצות לשהות בו, לנשום אותו לספוג אותו.
בהערכה רבה ובחיבוק
תהילה.
וואלה, חבורת שווים זה דבר שאין עליו בעולם!!
לאו דווקא בהקשר של לנ"ו אלא בכל־מיני דברים
ובכן:
=> הגדיל לי את ההוצאות
=> אך הגדיל גם את ההכנסות
=> בסך־הכל אני מרוצה
לצערי אני חשבתי כך גם בהתחלה.
אבל בסוף דווקא בגלל שאני נותנת לראש לנהל אני מתחילה לרדוף אחרי זה..
נגיד כשיש כמה הצעות במקביל אז מתחילה לחשב וכו' ואז מרגישה את המרדף הזה..
תודה!
של אובר ניהול.
וצריך לדעת להרפות ולתת קצב נכון לפרויקט.
אורך רוח, איך משיגים אורך רוח.
כדי לשהות בשאלה קצת ולהרגיש אותה ;)
תקרא את הספר הישן, שעדיין טוב בכדי להבין את הבסיס לשונות הזו - גברים ממאדים ונשים מנוגה.
לפחות על מנת להבין שהאמירה "הבחורות מסבכות הכל" אינו נכון.
אבל היום זה קצת התערבב