ב"ה
האסון הבלתי נתפס שאירע ביום חמישי, ר"ח כסלו, בשכונת נחלת הר חב"ד שבקרית מלאכי (שבה גם אני מתגורר), ממשיך להסעיר את כולנו.
ר' אהרון סמדג'ה הי"ד, יהודי בעל לב חם ואיש חסד בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, אוהב ואהוב על הבריות, שנהרג מהפגיעה הקטלנית של הגראד כאשר בעת האזעקה הגורלית, רץ ר' אהרון לקומה הרביעית בניסיון להציל את איציק אמסלם הי"ד ושניהם נהרגו במקום. איציק אמסלם היה בחור צעיר בן 24 שלמען האמת לא זכיתי להכירו, אך מתברר שהבחור הזה הי"ד היה בעיצומו של תהליך התחזקות בענייני תורה ומצוות שנקטע ל"ע בעקבות הטרגדיה.
ההרוגה השלישית היא, כידוע לכולנו, הגב' מירה שארף הי"ד, שליחת הרבי מלך המשיח בניו-דלהי שבהודו, שבשנים האחרונות פעלה במסירות נפש ביחד עם בעלה הרב שמוליק שארף יבלחט"א, לסייע לאלפי מטיילים ישראלים הן בעניינים גשמיים והן רוחניים, קרבו רבים מהם ליהדות ולחסידות והיוו כתובת לכל יהודי במשך 24 שעות ביממה.
מזעזע במיוחד לחשוב שכל זה קרה דווקא ביום הזיכרון הרביעי לטבח המחריד בבומביי, א' בכסלו תשס"ט, היום שבו כזכור נרצחו שלוחי הרבי שם גבי ורבקי הולצברג הי"ד ע"י מחבלים בני עוולה ימ"ש. בדיוק באותו תאריך שוב חווה משפחת חב"ד את האובדן והשכול הנורא הזה ואחת ההרוגות היא שוב שליחה של הרבי... מצמרר!
בדיוק בהקשר הנ"ל של רצח אישה חב"דית, ישנו קטע מבהיל משיחת הרבי מה"מ בשבת פרשת תצוה, י"א באדר א' תשנ"ב, לאחר אירוע מזעזע שקרה באותו שבוע בשכונת קראון-הייטס שבו אישה חב"דית צעירה ואם לילדים רכים נרצחה על קידוש ה'. בקטע המובא להלן זועק הרבי "עד מתי"! על אריכות הגלות וקובע שעל אף כל המעלה העצומה של קידוש ה' ברבים, הרי שכבר יצאנו ידי חובת מסירות נפש בכל הרדיפות וההשמדות שעברנו במשך כל הדורות, ובעיקר - שהקידוש ה' האמיתי יהיה אך ורק כאשר הקב"ה יביא לנו כבר את הגאולה האמיתית והשלימה!
בבקשה להפיץ את השיחה החשובה הזאת לכל מי שרק אפשר, והדברים יהיו כמובן לעילוי נשמת שלושת הנרצחים ה' יקום דמם הטהור והקדוש, ושבעז"ה יתקיים בהם תיכף ומיד הפסוק "הקיצו ורננו שוכני עפר" בגאולה האמיתית והשלימה אכי"ר.
י. האמור לעיל ע"ד הנקודה המשותפת דלידת משה (בשבעה באדר) ופרשת תצוה, שבשניהם מודגש העצם דישראל שיש בהם החוזק והתוקף למסור נפשם על קדושת שמו ית' - מודגש ביותר בענין שהזמן גרמא, שבימים האחרונים הי' בשכונה זו מאורע של קידוש השם ברבים ע"י אשה מישראל.
ובהקדמה - ש"אין גו' אתנו יודע עד מה", אף אחד מאתנו אינו מבין (ואינו יכול להבין) כלל וכלל פשר הדברים, למה עשה ה' ככה?!... ועאכו"כ כשמדובר באשה צעירה, אמא לילדים קטנים שצריכים לאמם ויתגעגעו אחרי'... אלא שאין להאריך בענינים של טענות ומענות כלפי הקב"ה, ובלשון הכתוב "ברוב דברים וגו'", "על כן יהיו דבריך מעטים".
ואעפ"כ, יש להדגיש את גודל הענין דקידוש השם ברבים שבמאורע זה, ועוד ועיקר, לזעוק להקב"ה על אריכות הגלות, "עד מתי"... ולבקש ולדרוש ולעשות כל מה שאפשר שתיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר", וביניהם ובתחילתם האשה צדקנית, ומתחיל מצדיקים שקמים לתחי' מיד נהרגה על קידוש השם, שתיכף ומיד תיפגש נשמה בגוף עם משפחתה וילדי', ותמשיך לחנכם ולגדלם לתורה לחופה ולמעשים טובים, מתוך שמחה וטוב לבב.
יא. ולכל לראש - גודל הענין דקידוש השם ברבים שבמאורע זה:
ידוע המבואר בדברי חז"ל בכו"כ מקומות ע"ד גודל העילוי וההפלאה והזכות והשכר דקידוש השם, ובפרט קידוש השם ברבים, ובהדגשה יתירה בקידוש השם ברבים בשכונה זו, שבה נמצא בית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים, בית משולש, דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שעל זה נעשה קידוש השם ברבים ביתר שאת וביתר עוז.
ויש להוסיף בגודל העילוי וההפלאה דקידוש השם - שמצינו אצל הבית יוסף שמצד גודל מעלתו ומדרגתו הי' ראוי שהקב"ה יזכה אותו למסור נפשו על קדושת השם, אלא שאח"כ היתה סיבה (ענין שלא הי' מתאים לפי-ערך מעמדו ומצבו) שבגללה נענש ולא זכה לכך, ונחשב זה לעונש, אף שלאח"ז זכה לחבר את ה"שולחן-ערוך" ולהיות מורה-הוראה לכל בנ"י עד סוף כל הדורות - שמזה מובן שהזכות דחיבור ה"שולחן-ערוך" אינה מגעת לגודל הזכות דמסירת נפש על קידוש השם!
ולהעיר מהשייכות לאמירת משה "מחני נא מספרך" - שבזה מודגש שהמס"נ של משה רבינו בשביל ישראל היא למעלה ממציאותו של משה כפי שקשור עם התורה, שלכן מוותר משה רבינו על הזכות להיות כתוב בתורה (באמרו "מחני נא מספרך", "מכל התורה כולה") בגלל המס"נ בשביל ישראל (כשם שהזכות דחיבור השו"ע אינה מגעת לגודל הזכות דמסירת נפש על קידוש השם).
ונוסף על גודל העילוי וההפלאה דקידוש השם ברבים שבכללות הענין דמסירת נפש, ה"ז בהדגשה יתירה במסירת נפש של אשה צעירה אמא לילדים קטנים - כי, מלבד מסירת נפשה, ה"ה "מוסרת" גם את ילדי' הקטנים, בכך שעוזבת ומפקירה אותם לבדם (בידעה גודל הגעגועים של הילדים אלי'), ומשאירה את גידולם וחינוכם לאחרים, ויתירה מזה, שמסירת ילדי' היא מס"נ גדולה יותר ביתר שאת וביתר עוז מהמס"נ שלה, ובמילא ה"ז מסירת נפש למעלה ממסירת נפש!
יב. אבל לאחרי כל העילויים וההפלאות שבקידוש השם ברבים, כיון שכבר יצאו י"ח ("די והותר") מסירת נפש על קידוש השם ע"י הגזירות ושמדות שהיו במשך הגלות המר והארוך, עד לדורנו זה - זועקים בנ"י להקב"ה: "עד מתי"?!... היתכן שלאחרי אריכות הגלות המר זקוקים עדיין למסירת נפש על קידוש השם של אשה צעירה אמא לילדים קטנים?!...
גם אם רצונו של הקב"ה ב"נחת רוח" ממסירת נפש - הרי, נוסף לכך שכבר יצאו י"ח מס"נ במשך כל הדורות שלפנ"ז, מספיקה המסירת נפש של בנ"י בכך שנמצאים עוד רגע אחד בגלות!
בנ"י נמצאים כבר בגלות יותר מאלף ותשע מאות שנה ומשיח צדקנו עדיין לא בא!... כבר סיימו כל עניני העבודה דזמן הגלות, וכבר נעשו כל הפעולות בכל האופנים האפשריים (כולל ובמיוחד ע"י השמחה בחודש אדר במשך ששים יום), ולא יודעים מה ניתן לעשות עוד, ואעפ"כ, עובר עוד שבוע, עוד יום ועוד רגע, ועדיין לא באה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש! ולא עוד אלא שניתוסף מאורע הכי חמור שיכול להיות בזמן הגלות - שאשה בישראל ואם לילדים קטנים צריכה למסור נפשה על קידוש השם!
לא נותר לנו אלא להתנחם בכך שמאורע זה הוא המאורע האחרון של מסירת נפש על קידוש השם, ועוד ועיקר, שבזכותה של האשה הצדקנית שמסרה נפשה על קדושת השם, ביחד עם זכותן של נשי ישראל הצדקניות שבכל הדורות, עד לנשי ישראל הצדקניות נשמות בגוף בריא שבדורנו זה, זוכים תיכף ומיד ממש להגאולה האמיתית והשלימה, "כימי צאתך מארץ מצרים", ש"בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים", ועד"ז בהגאולה העתידה לבוא תיכף ומיד ממש, "בשכר נשים צדקניות שיש בדור".
ואז יהי' אמיתת ושלימות הענין דקידוש השם - שהרי כללות ענין הגלות הוא היפך קידוש השם, כמפורש בקרא "שמי הגדול המחולל בגוים", "ומהו החילול, באמור אויביהם עליהם עם ה' אלה ומארצו יצאו ולא הי' יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו", וקידוש שמו ית' נעשה ע"י הגאולה, כהמשך הכתוב "וקדשתי את שמי הגדול גו' וידעו הגוים כי אני ה' . . בהקדשי בכם לעיניכם (עי"ז ש)ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם", "והתגדלתי ונודעתי לעיני גוים והתקדשתי רבים וידעו כי אני ה'".
