יצרת אותי כלי קטן, פשוט,
עם גבול יכולת מסויים,
גם אם ארצה-
לא אוכל לקבל ולהכניס לתוכי הכל.
אתה קבעת את הגודל שלי! את הגבולות שלי!
אז די! אין כבר מקום!
הכלי התמלא סופית!
עוד מכה ועוד אחת,
עוד נסיון להתגבר, עוד בליעה שקטה,
אבל הכלי עומד להתפוצץ! אין יותר מקום!
אם בכל פעם שאני קמה
אני מתבשרת בבשורה קשה,
אולי עדיף לא לקום?
כי לא לישון בכלל זאת לא אופציה,
יכולת ההתמודדות על סף שבירה..
יום אחד הפצצות,
יום אחד מלחמה,
יום אחד המון נפגעים,
יום אחד התפשטות,
יום אחד מישהו נפטר,
יום אחד שכן על סף מוות,
ומה יהיה מחר?
אי אפשר יותר, די!
כשהכאב הוא שלי יש אפשרות להתמודד,
אפשר לחפש עידוד במי שסובב אותי,
מוצאים נחמה..
אבל כשזה בא ככה? בגלים גלים?
ללכת ברחוב ולראות איך כולם כואבים ביחד?
כל השכונה עם ראש ברצפה?
מה אפשר לעשות עם כל הכאב הזה?
אי אפשר אפילו להוציא אותו!
ריבונו של עולם אין יותר כוחות,
ניסיתי, לא הולך..
בבקשה תגאל אותנו! תן לנו כוח!
מספיק עם הצרות!
כי עוד רגע אחד והכלי מתנפץ..








